יום ראשון, 31 בדצמבר 2017

מי רצח את מלך הלבבות?







אם אתם משחקים מדי פעם עם חפיסת קלפים סטנדרטית, אולי הבחנתם שיש משהו מיוחד בקלף של המלך לב (חוץ מאיזה שאין לו שפם, כבר הופיע כאן). בעוד לשאר הדמויות (נסיך, מלכה, מלך שאינו לב) יש שתי ידיים בתמונה, בתמונה של המלך לב יש ארבע ידיים.
אם זה היה כל הסיפור, כנראה שזה לא היה כל כך מעניין - אולי זו היד השנייה של המלך (כל הציורים סימטריים לסיבוב כך שבפועל שאר בני המלוכה מראים רק יד אחת). בתיאוריה הזאת יש בעיה: נראה שהיד שמעבר לכתף של המלך דוקרת אותו בראש.
אז המלך נרצח?
גם אם אכן מדובר בדקירה, אולי המלך התאבד. אולי זוהי אכן ידו השנייה של המלך, ולכן הוא גם מכונה לעתים "The suicide king". אבל בתיאוריה הזאת יש בעיה הטמונה בשרוולים שעל הידיים - על השרוולים של היד בחיקו של המלך ושל היד הדוקרת אותו בראש, יש דוגמאות שונות. כאן, אפשר לחשוד שמישהו אחר דקר את המלך, ומדובר ברצח.
אם נתבונן בשאר הקלפים, נוכל למצוא שני חשודים ברצח:
מלכה עלה - ניתן לראות על שרווליה דוגמה דומה לזאת של השרוול על היד הדוקרת את המלך. בנוסף, היא מפנה את מבטה לכיוון המנוגד משתי המלכות. האם היא מסיטה את מבטה מתוך תחושת אשמה על רצח המלך לב?
נסיך לב - ניתן לראות שעל אף ששרווליו לא מוצגים בתמונה, על בגדיו יש דוגמה המתאימה לדוגמה על שרוול היד הדוקרת. כמו כן, אצל הנסיך הדוגמה יותר דומה לדוגמה על השרוול מאשר הדוגמה על השרוול של המלכה עלה.
אז מי הרוצח? המלכה עלה? הנסיך לב?
טוב, אז מסתבר ש... כנראה זה לא אף אחד מהם. אם נסתכל על גרסאות עתיקות יותר של ציור המלך לב, ניתן לראות שבגרסאותיו המוקדמות הוא היה מצויר עם יד המחזיקה גרזן מעבר לכתפו - שאינו פוגע בראש המלך. ככל הנראה, במשך העתקת הציור בין גרסאות שונות, הגרזן בטעות הוחלף בחרב שדוקרת את המלך בראשו - כך שמדובר בטעות. המלך לב, לפחות בציור המקורי, בריא ושלם.





יום רביעי, 27 בדצמבר 2017

נורית גלרון - אחרינו המבול





"אחרינו המבול" של נורית גלרון נאסר להשמעה ברדיו לאחר צאתו ב-1989, ותכל'ס אינו מושמע עד היום. השיר העביר ביקורת על על תל אביב המנותקת בימי האינתיפאדה הראשונה, והאיסור עורר כמובן סערה ודיון על גבולות חופש הביטוי בישראל (מה חדש בעצם).




מתוך האלבום : אחרינו המבול
מילים : נורית גלרון
לחן : ארקדי דוכין


יש מדינה של אבנים ובקבוקי תבערה
ויש תל אביב בוערת ממועדונים ומעשי זימה
יש מדינת מתקוממים שם חובשים את הפצעים
ויש תל אביב חוגגת, חיים, אוכלים ושותים

לא, אל תספר לי על ילדה
שאבדה את עינה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע

אין לי כח לטיפוסים מדוכאים ומתייסרים
ולא אכפת לי מה נעשה בשטחים
אל תספר על זמן צהוב, על עצורים ועל מורדים
נעשה אהבה, נחיה את החיים
תל אביב זה החיים

לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה את ביתה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע

אין לי כח לטיפוסים שומרי מוסר וצדקנים
בוא נבלע את רחובות תל אביב ההומים

לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה ילדותה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע

בוא נחיה את תל אביב שממול
אחרינו המבול

יום שלישי, 26 בדצמבר 2017

Wham! - Last Christmas



היום ב-Last Christmas: הלך לעולמו הזמר ג'ורג' מייקל.
ג'ורג' מייקל נולד בצפון לונדון בשם גיאורגיוס קיריאקוס פאנאיוטו.
ג'ורג' מייקל עלה לתהילה בתחילת שנות ה־80, לאחר שהקים ב-1981 עם אנדרו רידג'לי את הצמד "וואם!". אלבומם הראשון יצא בשנת 1983 וכבש את בריטניה בסערה.
האלבום הראשון "פנטסטיק" זכה מיד להצלחה אדירה. להיטם הגדול Wake Me Up Before You Go Go שכתבו השניים בגיל 17, היה מן הפזמונים המושמעים ביותר בעולם בשנות ה-80.
האלבום השני (Make It Big) סייע להם לכבוש גם את ארה"ב ולהיות הרכב הפופ המערבי הראשון שמגיע לסיבוב הופעות בסין הקומוניסטית של אותם ימים. הצמד התפרק ב־1986, ומייקל זינק לקריירת סולו מטאורית. כסולן שיחרר מייקל שישה אלבומים וזכה כמעט בכל פרס אפשרי על מפעלו המוסיקלי רב השנים.
מייקל, מכר יותר מ-100 מיליון תקליטים עד היום והגיע שש פעמים למקום הראשון במצעד הסינגלים של ארה"ב. מאחוריו מספר גדול של פרסים ודואטים עם הבולטים בעולם המוסיקה, בהם ארתה פרנקלין ואלטון ג'ון.
בן 53 במותו.






 Last Christmas, I gave you my heart
But the very next day you gave it away
This year, to save me from tears
I'll give it to someone special
Last Christmas, I gave you my heart
But the very next day you gave it away
This year, to save me from tears
I'll give it to someone special
Once bitten and twice shy
I keep my distance
But you still catch my eye
Tell me, baby
Do you recognize me?
Well, it's been a year
It doesn't surprise me
(Merry Christmas!) I wrapped it up and sent it
With a note saying, "I love you, " I meant it
Now, I know what a fool I've been
But if you kissed me now
I know you'd fool me again
Last Christmas, I gave you my heart
But the very next day you gave it away
This year, to save me from tears
I'll give it to someone special
Last Christmas, I gave you my heart
But the very next day you gave it away
This year, to save me from tears
I'll give it to someone special
A crowded room, friends with tired eyes
I'm hiding from you, and your soul of ice
My god, I thought you were someone to rely on
A face on a lover with a fire in his heart
A man under cover but you tore me apart
Now, I've found a real love you'll never fool me again
Last Christmas, I gave you my heart
But the very next day you gave it away
This year, to save me from tears
I'll give it to someone special
Last Christmas, I gave you my heart
But the very next day you gave it away
This year, to save me from tears
I'll give it to someone special
A face on a lover with a fire in his heart
A man under cover but you tore him apart
Maybe next year I'll give it to someone
I'll give it to someone special





היום לפני 32 שנה (26.12.1985): רצח הזואולוגית דיאן פוסי







היום הנו יום הזכרון ה32 להרצחה של הזאולוגית דיאן פוסי.דיאן פוסי הפכה לאחר רציחתה לא רק לסמל המאבק למען זכויותיהם של הגדולים שבין קופי האדם, אלא גם תזכורת כואבת לקשר ההדוק בין זכויות אדם לזכויות בעלי חיים אחרים. או במילותיה של פוסי: "אדם שצד בעלי חיים היום הוא האדם שיהרוג מחר בני אדם שיעמדו בדרכו".
וכך, 9 שנים לאחר הירצחה, פרוטאיס זיגיראנייראזו, אותו אדם שנתן את ההוראה לרצוח אותה מילא תפקיד בתכנון רצח העם שנערך ברואנדה ב-1994, שבמהלכו נרצחו 800 אלף בני טוטסי ובני הוטו. ב-1967 הקימה פוסי ברואנדה תחנת מחקר, שהפכה במרוצת הזמן למרכז בינלאומי לחקר הגורילות. היא שהתה במקום זה עד יום מותה, מלבד מספר שנים שעשתה באוניברסיטת קיימברידג', שם קיבלה תואר דוקטור לזואולוגיה ב-1974. יום יום יצאה להרים לשבת עם הגורילות, ולמדה להכיר כל אחד מהפרטים בלהקה, את אישיותו ואת התנהגותו המיוחדת. היא גם פיתחה קשר אישי עם חלק מהגורילות, ובספרה "גורילות בערפל" תיארה אירועים שבהם הגורילות נגעו בה, ליטפו את שערה ולדבריה אף ניסו לנחם אותה כאשר היתה במצב רוח מדוכדך. פוסי תיארה את גורילת ההרים כחיה עדינה במיוחד, בעלת קשרי משפחה הדוקים וחמים.
במשך כל השנים הללו הלכה והחמירה בעיית ציידי הגורילות באזור. כדי לצוד גורים על מנת למוכרם לגני חיות במערב, הם נהגו להרוג את הגורילות הבוגרות, וגם כרתו את ראשיהן ואת כפות ידיהן ורגליהן, שפוחלצו ונמכרו כ"מזכרות". פוסי יצאה למלחמת חורמה נגד הציידים. תחילה עסקה בפירוק המלכודות שהללו הטמינו, ומאוחר יותר אף ייסדה מעין "משטרת ציידים" לתפיסתם. לאחר שמצאה את גופתו של אחד הזכרים החביבים עליה, החריפה את מלחמתה בציידים. היא דרשה מתלמידיה לקחת עמם רובים כששוטטו בהרים, וניצלה את האמונות התפלות הרווחות במקום בכך שהתחזתה למכשפה אכזרית והטילה קללות על הציידים. במערב נפוצו שמועות על כך שיצאה מדעתה.
ב-1980 חזרה פוסי לארה"ב וקיבלה משרת פרופסור באוניברסיטת קורנל. ב-1983 פרסמה את ספרה "גורילות בערפל", וחזרה שוב לאפריקה.
ב-26 בדצמבר 1985 נמצאה גופתה של פוסי בבקתתה במרכז המחקר. פוסי נקברה ליד קבריהן של הגורילות שניצודו, ועל מצבתה נכתב: "איש לא אהב את הגורילות יותר ממנה."
ספרה של פוסי היה לרב מכר במערב, וגם הסרט (1988) שהיה "שובר קופות" בכיכובה של סיגורני ויבר. בעקבות זאת החלה להתפתח תיירות של צפייה בגורילות ההרים – ובזכות זאת ניתנה להן סוף סוף הגנתה של ממשלת רואנדה. הקרן להגנת הגורילות שהקימה דיאן פוסי ב-1978 פועלת עד היום, ומטרתה לשמור על חיי הגורילות ועל אזורי מחייתן, וכן לממן מחקרים נוספים על אורח חייהן. בת 53 במותה.

יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

סנטה קלאוס בראי ההיסטוריה






לקראת חג המולד כדאי להיזכר בדמות החורף המפורסמת ביותר, סנטה קלאוס, ולנסות להתחקות אחר המקורות של מי שקרוי "הסבא מהצפון". סנטה הוא גלגול של הקדוש ניקולאס, הקדוש היחיד הנערץ על הזרמים המרכזיים בנצרות – הקתולים, האורתודוקסים ואף הפרוטסטנטים – למרות ביטול מוסד הקדושים של לותר. כמו כן, הוא הקדוש היחיד שנוכח בתרבות כיום, בעת המודרנית, גם בקרב אנשים שאינם נוצרים אדוקים. מהי הסיבה לפופולריות הרבה של סנטה קלאוס? כיצד ומדוע דמותו התגלגלה אל האיש השמנמן והעליז, נשוא על גבי מזחלת בעלת שמונה איילים, כפי שהוא מוצג כיום?
הקדוש ניקולאס נולד בתאריך לא ידוע בעיר פטרס, בפרובינקיית ליסיה שבאסיה הקטנה, ונפטר בשנת 343 לספירה בעיר מירה, גם היא בליסיה, בה כיהן כבישוף. בזמן כהונתו, הקדוש ממירה הרס את מקדש האלה ארטמיס, שהיה נחשב למקדש הכי יפה באזור ליקיה, והתקבע בזיכרון כממשיך כוחה של האלה ארטמיס. בחייו, ובעיקר לאחר מותו, התחילו האגדות מספרות על כוחותיו המיוחדים שנתרמו למען נשים, ילדים, יורדי ים ואסירים. הקדוש התפרסם במהירות ברחבי אסיה הקטנה ובעיקר בקונסטנטינופול, עיר הנמל המרכזית, ממנה יורדי הים דאגו לספר את סיפורי הניסים של הפטרון שלהם בשאר המזרח. במאה התשיעית שמו נכנס לספרות הקדושים, כנסיות נקראו על שמו וביוגרפיות חוברו עליו באזור שבו חי – מרחב תורכיה של היום. במאה העשירית, נישואי נסיכה ביזנטית לקיסר הגרמני הרחיבו את פולחן הקדוש ניקולאס לאימפריה הלטינית ולרוסיה. אך מדוע דווקא הוא יצר אהדה כה גדולה סביבו במהירות? מדוע אהדה זו המשיכה להתקיים עד לימינו? כדי לענות על שאלות אלו, נתחיל בסיפורים המפורסמים שסופרו בימי הביניים על הקדוש ניקולאס או הקדוש ניק.
המסורת הנוצרית מספרת על הילד שנעמד מיד לאחר טבילתו לנצרות כאות כבוד לשילוש הקדוש, ועל הנער שנמנע מפריצות והיה נוהג לבקר הרבה בכנסיות. ניקולאס הקטן התייתם מהוריו העשירים בגיל צעיר והחליט לתרום את כספו וכוחו עבור מי שצריך אותו. כאשר שמע על אב שהחליט להוציא את בנותיו לזנות כדי לשלם את הנדוניה שלהן, הוא זרק כסף מבעד החלון לתוך ביתם, ובכך הציל את הנערות מגורל אכזר. סיפור אחר מספר על מלחים שנקלעו לסערה וקראו לעזרתו של הקדוש ניק, שהציל אותם מטביעה. אותם מלחים הופיעו באגדות אחרות עם הקדוש ממירה, מה שגרם לו להתקבע כפטרון הבלעדי של יורדי הים. אגדה מפורסמת ביותר, שהופיעה בציורים רבים בימי הביניים, מספרת שהקדוש ניק הוציא מידו של מוציא להורג חרב שנועדה לערוף ראשים של חיילים רומאים חפים מפשע. הסיפור האחרון, שהופיע בציורים רבים בימי הביניים, מצייר את הקדוש ניק בגדול ואת המלחים בקטן, בהתאם לאיורי קדושים בימי הביניים. ישנה השערה שבגלל שהמלחים נראו קטנים כמו ילדים, ניקולאס הקדוש הפך בטעות לפטרון הילדים. כך או אחרת, אגדות אחרות מספרות על בעל פונדק שבזמן רעב לקח שלושה ילדים, רצח אותם, ביתר את גופותיהם לחתיכות ומכר אותם כבשר חזיר. כאשר הקדוש הגיע למקום, הפונדקאי התוודה על מעשיו והקדוש ניק חיבר את הילדים מחדש, חתיכה אחר חתיכה, והחזיר אותם לחיים – לכן, זכור הקדוש כפטרון הילדים.
אביעד קליינברג, חוקר ראשית הנצרות, טען כי הפופולריות של הקדוש ניקולאס טמונה בכך שבניגוד למרטירים ולקדושים האחרים שפעלו בתקופתו, הוא לא אופיין בהטפות מוסר או בתוכחות כלפי רשעים. הקדוש הוא בעל מידות טובות, שבמקום לכעוס על אב שרוצה להביא את בנותיו לזנות, הוא נותן לו כסף; שבמקום להרוג את ההורג, הוא לוקח את חרבו מידו. המידות הטובות הן שהפכו אותו לאהוד כל כך באופן אוניברסלי. יש להוסיף לשבחו את העובדה שיום הקדוש ניקולאס נקבע לשישי בדצמבר, תאריך שצמוד לחג המולד הקתולי והאורתודוקסי. מסורת נתינת המתנות זה לזה בחג המולד יוחדה לקדוש ניק, שהיה זכור בנדיבותו והפך לאלמנט מרכזי בחג, עד כדי כך שלותר לא רצה לוותר עליו בעת ביטול ימי הקדושים בזמן הרפורמציה. עד כאן הבנו מדוע דמותו של הקדוש ניקולאס היא פופולרית כל כך, אך הקדוש ניקולאס אינו דומה כלל לסנטה קלאוס המודרני. עיון באיורים של הקדוש מימי הביניים יראו תמונה של איש רציני עם זקן קצר שלעיתים מוקף הילה של טוהר סביבו. סנטה המודרני הוא זקן שמן, מגודל, שמח ותמים שנראה קצת שיכור, לבוש בגדי חורף אדומים-לבנים ורכוב ברוב עושר ופאר על מזחלת מעופפת בעלת שמונה איילים, ולעיתים אף מצויר עם מקטרת בפיו. אם כן, מי הוא סנטה? כיצד השתנה אל דמותו הנוכחית?
כדי להתייחס לסנטה קלאוס של המאה העשרים ואחת, אעמיק בהיסטוריה של סנטה באמריקה, שאם נרצה או לא נרצה היא הארץ ממנה שאובים רבים מהדימויים המוכרים לנו. סנטה קלאוס התפרסם בשם זה דרך המושבה ההולנדית ניו-אמסטרדם, הלא היא ניו יורק של היום. ההולנדים הביאו עמם את סינטרקלאאס, הגרסה ההולנדית לקדוש ניק, שהיה מגיע מספרד אל הולנד, רכוב על סוס מעופף בעל 4 רגליים יחד עם עוזרו פיט השחור. בשנת 1823, התפרסם בעיתון שיר אנונימי, שהפך למפורסם במהירות, ושמו "ביקור מהקדוש ניקולאס", שלימים יוחס לסופר הניו-יורקי קלמנט קלארק מור. בשיר זה, הקדוש הופיע כשדון עליז, רכוב על מזחלת עם שמונה איילים, שנכנס דרך הארובה כדי להכניס מתנות בגרבי הילדים שהיו תלויות על האח. לא ברור מה כתב המשורר מתוך דמיונו בלבד ומה הכניס מתוך מסורת שהייתה כבר מוכרת, אך ברור כי הדימוי המוכר התקבע באותם שנים. בשנות השישים של המאה התשע עשרה, תרם את חלקו לגלגול של סנטה תומאס נאסט, קריקטוריסט אמריקאי, שדרך ציוריו הפך את השדון לזקן שמן וגדול בבגדי פרווה אדומים-לבנים.
כדי לסיים את הגלגולים שעבר הקדוש האומלל, נרוץ קדימה אל שנות השלושים של המאה הקודמת, אז הבינה חברת קוקה-קולה שהמשקה שלה מקובע כמשקה קיץ, וכדי להפוך את הקולה לדו עונתית היא צריכה לגייס את סנטה למשימתה. כך, סנטה הפך את הקולה למשקה שנתי וקוקה-קולה הפכה את סנטה קלאוס לדמות כלל עולמית, אהובה כל כך על ילדים בכל העולם. בגדיו של סנטה היו אדומים-לבנים עוד לפני הפרסום של קוקה-קולה, אולי בגלל הבוהק של הצבעים אלו, ואולי – וזאת השערה בלבד – בשל הדמיון לצבעי הדגל האמריקאי וההולנדי. המעניין בסיפור של סנטה קלאוס הוא שמדובר בדמות המסמלת את מה שמעניין בחברה. בימי הביניים סיפור ניסי על קדוש טוב לב, שמוסר עצמו עבור החלשים, ריגש את ההמונים. אני אולי קצת אחמם את האווירה, אבל סנטה קלאוס של ימינו, שמככב בפרסומת לחברת ענק, מספר לי יותר על החברה בה אני חיה – חברה שבה התרבות היא הצריכה והצריכה היא התרבות.
הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון ציר הזמן מאת: Nomi Bas


יום רביעי, 20 בדצמבר 2017

לחברת Online Gaming מצליחה דרוש/ה Webmaster ו- SEO לעבודה מהבית במשרה מלאה!







עבודה מהבית בתנאים גמישים, עבודה אינטנסיבית עם PHP ו-FW כגון Wordpress ו- Drupal. שילוב עבודת SEO. נכונות לעבודה מהבית עם הגעה מועטת מידי פעם למשרדי החברה בהרצליה לצורך חפיפה. תנאים מעולים למתאימים!
דרישות התפקיד:
- ניסיון בעבודת SEO- שנתיים לפחות
-ניסיון בהקמת PBN- חובה
-ניסיון בפיתוח PHP- חובה
אם מעניין אותך לשמוע יותר נשמח אם תיצור/י קשר במייל desertstormil@gmail.com בצירוף קורות חיים עדכניים שלך או של חברייך ובלבד שחברייך נתנו את הסכמתם להעברת קורות החיים אלינו ולפנייתנו אליהם בעניינם.









יום שבת, 16 בדצמבר 2017

הפרתם פעם pinky promise וחשבתם שהכל בסדר?







תחשבו שוב.
"שבועת הזרת" (או באנגלית pinky swear/promise) היא שילוב הזרתות של שני אנשים כדי לסמן כי הבטחה נעשתה.
מקורה של שבועת הזרת ביפן. ישנה אמונה שמקור ההבטחה אצל היפנים היה בכלל מנשים שבמהלך השנים 1600-1800 היו מעניקות לגברים שלהן את הזרתות שלהן כדי להראות על אהבתן ועד כמה הן מוכנות ללכת רחוק בשביל אהובן.
השבועה קיימת באמריקה מאז 1860 לפחות כאשר הביטוי הוזכר ב"מילון האמריקניזם" (מילון המילים והביטויים של איך החברה האמריקאית מדברת) מלווה את ההבטחה הבאה:
"זרת, זרת, פעמון. כל מי שיגיד שקר ישקע למקום רע ולא יקום שוב ".
זה נראה כמו עונש די קיצוני. למרבה הצער עבור כל אלה ששברו אי פעם שבועת זרת, זה נהיה יותר גרוע. ביפן, שבועת הזרת מכונה לעתים "יוביקירי (yubikiri)" או "ניתוק אצבע (finger cut-off)" והיא נפוצה בדרך כלל ב"יאקוזה" (ארגון פשע יפני), או במאפיה היפנית.
שבועה זו העידה על כך שמי שהפר את שבועת הזרת או לא קיים את ההבטחה, מאבד את אצבעו. הצד שהופרה שבועתו/ הבטחתו (כלומר שקיים את השבועה), קטע את הזרת של מי שהפר את השבועה/ הבטחה.



יום שבת, 9 בדצמבר 2017

"מלשינון" אקדמי הוקם כדי למנוע כפייה של דעות פוליטיות על ידי מרצים


סטודנטים דעו את זכויותכם: השבוע ארגון 'אם תרצו' הקימו קו חם, שבו סטודנטים יוכלו להתלונן ברגע שמרצה מנצל לרעה את במת המרצה לשטיפת מוחות אוטואנטישמית ופוסט ציונית.
חשוב לומר: ביקורת זה מצוין. באמת. כולנו בעד. אבל כפיית דעות פוליטיות והשתקת סטודנטים ציונים זה מצב פסול. ואין לקבל אותו. יבכו כמה שיבכו המנותקים במגדל השן.
לא פלא שדווקא פרופ' יצחק נבו שהצהיר בעבר על שיתוף פעולה עם פעיל BDS, חתם על עצומות עידוד השתמטות מצה"ל ועידוד חרם, הוא זה שתוקף את היוזמה הברוכה. פרופסורים כאלה, כורתים במודע את הענף עליו הם יושבים. חבל שהדבר לא הוזכר בכתבה. חיזוק BDS כמוהו כחיזוק האנטישמיות, פשוט בהופעתה המחודשת.
המצב באקדמיה הישראלית בכי רע. בעולם מתוקן האוניברסיטה היא זו שהייתה צריכה לספק לסטודנטים מקום להתלונן, אולם במציאות כיום מוסדות האקדמיה ומובילי המוסדות הם אלה התומכים ומאפשרים למרצים לנהוג בבריונות כלפי סטודנטים. ובעולם מתוקן עוד יותר, לא היה בו צורך בכלל, מהסיבה שהיו מוקיעים את הפוליטיזציה, הפיכת השיעור האקדמי לבמה פוליטית קיצונית ואנטי-ישראלית, בשנייה שהיא הופיעה.
המל"ג קובע במפורש בסעיף ג' של החלטתו בדבר החופש האקדמי כי:
"במקרים שתוגשנה תלונות בנושאים אלה, על המוסדות לפעול לבדיקתן ולטיפול בהן לפי הנדרש, בדרכים המתאימות" 
ובנוסף קובע כי יש
"למנוע מצב בו סטודנטים או מרצים יסבלו מדחייה, השתקה, הדרה או אפליה בשל עמדותיהם הפוליטיות"
לכן, אם אי פעם במהלך שיעור חשת כי השיעור הפך להיות פלטפורמה פוליטית חד-צדדית יותר מאשר שיעור אקדמי גרידא, פנה ל"אם תרצו": המספר לפניות לסטודנטים: 072-2506236








יום שלישי, 5 בדצמבר 2017

הסתה באוניברסיטת תל אביב - משווים בין אירופה בעבר ואירופה בהווה

בערבית: אירופה בעבר, אירופה בהווה

באוניברסיטת תל אביב עושים הגדרה מחדש למונח איסלאמופוביה. זוהי הכרזה שעיצבו המעצבים הגרפיים של אוניברסיטת תל אביב שמשווה בין ארופה של עכשיו לאירופה של אז: האם מדובר בזדון או רשלנות?
כרזה זו פורסמה בבניין גילמן שאוניברסיטת תל אביב לכנס של הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למשפטים - כרזה זו מצוידת בקריקטורה מקוממת של קרלוס לטוף, שהופיע במקום השלישי ברשימת מובילי הדיעה האנטישמים של מרכז שמעון ויזנטל לשנת 2012 וזכה במקום השני בתחרות קריקטורות השואה של היומון האיראני החשוב המשהרי. מר לטוף זכה גם במקום השני בתחרות קריקטורות השואה של העיתון האיראני החשוב همشهری. לטוף הוא אנטישמי ארסי וכל שימוש בו פסול. יש כאן כשל משמעותי.
זהו כנס על אנטישמיות, נראה לי הגיוני לשים בו קריקטורה אנטישמית. אם זה היה משהו קלאסי יותר כמו יהודי מחבק את הגלובוס עם מבט מרושע, אף אחד לא היה אומר כלום. אני די בטוחה שגם שירת ההימנון הפלסטיני תוך כדי הנפת דגלים שהתרחשה לפני שבוע באוניברסיטת תל אביב בכנס עבור הסטודנטים שלה לא התרחשה בגלל רשלנות.
לא סתם לטוף זכה בכל הכבוד והיקר הזה. המסר הזה - הוא בדיוק האנטישמיות החדשה ישנה, שמופצת על ידי אנטישמים ותיקים וחדשים, מוסלמים ופרוגרסיביים מערבים. וכמובן כולל יהודים שונאי תרבותם. זה אותו דרעק. טוף הוא לא הבעיה פה... הוא האויב והוא עושה את עבודתו נאמנה, מי שבעייתי כאן זה האקדמיה הישראלית שמוצפת באידיוטים שימושיים. למעשה, פוביה מוגדרת כפחד לא רציונלי. פחד מאיסלאם זה לא פוביה. היו פיגועי טרור בכל אירופה ובבריטניה ותאי טרור של דאעש מקננים להם ופורחים במסגדים וברחובות. מימון מגיע מקטאר ומסעודיה.
בניגוד לכך, יהודים מעולם לא היוו סכנה לאף עם, לאום או מדינה. מעולם יהודים לא העזו לבוא בדרישות שהארצות יתאימו עצמן אליהם ולמנהגיהם. אי אפשר להשוות שואה שבה נטבחו עשרות מליוני אנשים תמימים לפחד הגיוני ומקובל מדת רצחנית שג'יהאד אחד מרכיביה העיקריים. פוביה היא פחד לא רציונלי ממשהו שלא אמור לעורר פחד כלל ולכן איסלמופוביה היא אוקסימורון ,האסלם נותן את כל הסיבות הרציונליות לפחד ממנו ולכן לא יכולה להיות איסלמופוביה, נכון שלא כל המוסלמים הם טרוריסטים אבל כל הטרוריסטים הם מוסלמים. אין איסלמופוביה בעולם המערבי, הלכה למעשה, מאחר ופוביה הנה פחד לא מבוסס. הפחד המופנה כלפי מוסלמים הנו מבוסס היטב.
לפיכך, לאור המדניות הציבורית אותה מיישמים באוניברסיטה, אפשר בשקט להכניס גם את אוניברסיטת תל אביב לרשימת מובילי הדעה האנטישמיים, ובמקום מכובד ברשימה. לא מדובר כאן בפעילות של מרצים בודדים, בחריגה. אמנם לא מדובר בכלל עובדי האוניברסיטה, אבל הפעילות השמאלנית ההזויה באוניברסיטת תל-אביב אינה פעילות שולית או זניחה. לפני שרצים לחוקק חוקים כנגד תומכי ופעילי BDS הגיע הזמן שהממשלה וגורמי האכיפה בארץ יתחילו לפעול כנגד פעילי מסע התעמולה האנטישמי והפרו פלשיתיני גי'הדיסטי המנוהל באין מפריע באקדמיה בישראל.
לוגו ישן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב
עובדת טריוויה בנוגע למקור המימון של אוניברסיטת תל אביב - בשנת 1936, שנתיים לפני קבלת המדליה מהיטלר, ייסד הנרי פורד את הקרן הנקראת על שמו. קרן זו תומכת במפעלים חברתיים, אמנותיים ופוליטיים מובהקים ומכחישה כל נטיה אנטישמית המיוחסת לה. פורד, אשר האנטישמיות שלו היתה לעיקר השקפתו, הוריש את כל הונו לקרן, ואף ציפה שהיא תפעל בהתאם למניפסט הערכי האנטישמי שהוא הותיר כצוואה רוחנית ליורשיו, זאת תוך שהוא מכחיש את היותו אנטישמי. כמה מבני משפחתו, ובעיקר בנו, מילאו לאורך השנים תפקיד מרכזי בקרן. קרן פורד הקימה זרוע האמונה לטפל בענייני ישראל והיהדות בשנת 1979. הזרוע נקראת: "קרן פורד ישראל" וגם "הקרן לישראל חדשה". קרן זו מעבירה מימון גם לאוניברסיטת תל אביב וידוע לכל, כי בעל המאה הנו בעל הדעה.










יום שבת, 2 בדצמבר 2017

Fake news בתקשורת הישראלית בעת הדיווח על התביעה של שירה רבן





ממליץ לכולכם לצפות בראיון של "הפוליגרף האנושי" גיא פלג עם שירה רבן.
שימו לב למניפולציות שעורכים עליכם, הצופים - למוזיקת האימה, למיסתורין סביב השאלה המרחפת "מה באמת מתרחש שם, בקומה השניה", משל מתגורר שם אדון האופל הלורד וולדמורט שאת שמו אין להגות.
שימו לב לשאלה שלא נשאלה: איך יכול להיות שכבר בערבו של היום *הראשון* בו התייצבת לעבודה במעון ראש הממשלה, יום בו עבדת 5 שעות ושש דקות על פי תדפיס הנוכחות (מ-10:35 ועד 15:41), לא יום ארוך במיוחד, את כבר שולחת מסרון לחברה בזו הלשון: "אני גמורה העבודה שם מוחקת את הגוף והבריאות אני ממש מקווה שהשם ייתן לי כוחות"?
הייתכן שהכל מתוכנן מראש?
ואיך, על 22 ימי עבודה (יפה שחזרת שוב ושוב לזירת הפשע, לא מעלה תהיות כלל) את תובעת רבע מליון ש"ח, מריח קצת כמו תאוות בצע, לא?
ומה שמבחינתי הוא האקדח המעשן, תשובתה לשאלה "איך מישהי כמוך מגיעה לעורכי הדין הבכירים מהשורה הראשונה שמייצגים את מני נפתלי?". והתשובה: זו שהכניסה אותי לעבודה הפנתה אותי אליהם. סליחה??
זו שהכניסה אותך לעבודה במעון ראש הממשלה אצל משפחת נתניהו היא זו שהפנתה אותך לעורכי הדין שעשו קריירה מלתבוע ולהכפיש את משפחת נתניהו?!
מי היא?
וזה לא נראה תפור ומבושל?!
אינני יודעת מי שתל את השחקנית הזאת במעון ראש הממשלה. באמת, אין לי יומרה כזאת. אבל יום אחד, לא מאוד רחוק מהיום, כשהפיברוק הזה ייחשף והמסיכה תוסר מעליה, יהיה ברור לכם שהסיבה האחת והיחידה שהפייק-סיפור שלה קיבל את הבמות הכי מרכזיות בתקשורת הישראלית, הבמות הכי נחשקות ועתירות הרייטינג,
היא לא כי היא סיפרה אמת, אלא כי היא טינפה על נתניהו (לא חשוב איזה נתניהו העיקר שיהיה נתניהו).
ה"אמת"?
לא מעניינת, לא מביאה רייטינג ולא מקדמת אל היעד.
ככה נראית (רוב) התקשורת הישראלית, מזוייפת, מושתלת ושקרית.


יום שישי, 1 בדצמבר 2017

אמא נרצחה לי - דוקומנטרי: סיפורה של ג'יפסי רוז






ג׳יפסי רוז בלנשרד נערה בת 19, שבשל פיגור בהתפתחות גילה המנטלי היה 7, סבלה משורה של מחלות: ניוון שרירים, לוקמיה, אסטמה ומחלת ריאות. היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים מאז הייתה ילדה, הסתייעה במכשיר חמצן, ניזונה מצינור הזנה ונטלה עשרות כדורים מדי יום.
ב-14 ביוני 2015 עלה בחשבון הפייסבוק שלה סטטוס: ״הכלבה מתה״ ולאחריו: ״שחטתי את החזירה השמנה ואנסתי את בתה התמימה. הצעקות שלה היו חזקות כל כך״.
שוטרי העיירה ספרינגפילד שבמיזורי פרצו לביתה ומצאו את אימה, דידי בלנשרד, מתה במיטתה שבגופה עשרות דקירות סכין. ג׳יפסי רוז נעדרה ולבסוף נמצאה בוויסקונסין עם ניקולס גודיג׳ון, בחור הלוקה בהפרעה נפשית ואוטיזם, אותו הכירה באתר הכרויות לנוצרים.
הסיפור רק החל להסתבך כאשר התגלה שג׳יפסי רוז היא בעצם אישה בת 26, עם מנת משכל תקינה, בריאה והולכת על רגליה. התברר כי במשך 26 השנים אימה, דידי, דרשה ממנה להעמיד פני נכה, לקחה אותה מאות פעמים לבתי חולים, בוצעו בה שורות של ניתוחים לשווא וכן היא נטלה כדורים שלא לצורך מה שגרם לה להתקפים פסיכוטיים, היא מעולם לא הזדקקה לצינור ההזנה או החמצן. בנוסף האם גילחה את שיערה של ג׳יפסי רוז בטענה שבמילא ינשור מהטיפולים במחלת הסרטן (שכן, כמובן לא היו לה..). אף אחד מבני המשפחה/חברים ידע את האמת. אפילו לא אביה של ג׳יפסי רוז!
כך, רק לאחר הרצח התגלה כי האם סבלה מ״תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח״ (Munchauzen by proxy). הפרעה פסיכיאטרית בה אדם, שהינו ברוב המכריע של המקרים הורה לילד, מגזים בתיאור מצבו הרפואי, או יוצר סימפטומים מלאכותיים של מצב רפואי קשה – כך שהילד "זוכה" לטיפול רפואי שאינו הולם את מצבו האמיתי, ומתאשפז פעם אחר פעם ללא סיבה ממשית ולעיתים אף נאלץ לעבור פרוצדורות רפואיות מסוכנות וחודרניות כגון ניתוחים העלולות לחשוף את הילד לנזק חמור. למעשה, ביטוי זה של התסמונת הוא דרך יוצאת דופן ונדירה של התעללות בילדים (child abuse).
 ג׳יפסי רוז וניקולס הועמדו למשפט רצח. מקור: התמכרות קשה לסרטים דוקומנטריים הסרט ״אמא נרצחה לי״, פסטיבל דוקאביב (ועכשיו בvod-הוט ויס)






Documentary - Mommy Dead and Dearest. A true mystery of a mother and daughter - Dee Dee a Hh Media