צו איסור פרסום הוטל על חקירה המתנהלת כנגד כתב טלויזיה החשוד באונס

זוהי שוב ידיעה על כך שהוגשה תלונה כנגד גבר על תקיפה מינית של אישה, תקיפה שלא פוחתת מביצוע מעשה סדום, ביצוע מעשה אונס. זוהי שוב ידיעה על כך שאיש תקשורת ידוע מואשם בביצוע עבירת מין אלימה ביותר והתקשורת שותקת. התקשורת ידעה מזה שנים שהנשיא קצב הנו עבריין מין ושתקה. כעת, כאשר הוגשה תלונה על כך שאיש תקשורת אנס, האיש הגיש בקשה לצו איסור פרסום כל עוד לא הוכחה אשמתו, בקשה שאושרה.
במדינה מתוקנת, תקשורת - לוחמת או לא, הייתה מתנגדת לכך ומגישה בקשה להסרת איסור הפרסום והבקשה אף הייתה מתקבלת. המתלוננת עצמה,לא פחות מעמיתתו לעבודה של איש התקשורת, אף מוכנה להחשף בתקשורת למרות שכמתלוננת החוק מגן עליה. אבל התקשורת נותנת את תמיכתה בשתיקתה - אף ערוץ תקשורת רשמי לא דיווח על כך - לא בטלוויזיה [ערוץ 2, ערוץ 1, ערוץ 10], לא בעיתונות [ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, ישראל היום], לא באתרי החדשות באינטרנט - דבר מפליא, כיוון שהצנזורה אינה כוללת את אתרי האינטרנט בכלל ופורומים בפרט. אולי מלבד אתר רוטר שנתן רמזים על הפרשה אבל לא מעבר.
לדברי עו"ד רוני אלוני סדובניק, התקשורת הישראלית לא מעוניינת להגיש בקשה לביטול צו איסור הפרסום על איש התקשורת שחשוד באונס, מכיוון שהחשוד נחשב לאחד מהברנז'ה, לאחד משלהם. חנה בית הלחמי כתבה בבלוג שלה על האופן שבו צו איסור פרסום הפך אצלנו לשיטה לניהול סדר היום מבלי שהעין הציבורית תפריע ל"לוחמת הצדק" של פורעי החוק. אני לא מוצאת נחמה באי איסור על חופש הגיגול. אמנם אי אפשר למנוע מאנשים לדבר ולבצע חיפוש בגוגל וכן, הדבר מסייע לחופש המידע אבל הארוע לא עולה לסדר היום הציבורי. הציבור לא מודע למתרחש.

אם תשאלו את הנשים סביבכם, אין אישה שברמה כזו או אחרת לא הותקפה מינית או לכל הפחות הוטרדה מינית לפחות פעם אחת במהלך חייה. יש סיכויים רבים שזה קרה בעבודה, הסיכוי אינו פוחת שהמקרה ארע גם על ידי מכר. אבל סביר שההטרדה או התקיפה תהיה ארעית, כגון התחככות ומישוש באוטובוס. האישה יכולה להיות אישה שבטוחה בעצמה מבחינה מינית או ההפך, מתלבשת יחסית צנוע או מראה טפח או שניים זה לא משנה. התנהגותה של האישה לא משנה, גם אם תתלבש כמו אמא טאליבאן. זה עדיין לא משנה את העובדה שהיא עדיין תוטרד מינית ואף תותקף. זה עדיין לא משנה את העובדה שגם אם היא תלך ערומה ברחוב, זה לא נותן לאף אחד את הזכות לפגוע בה. צריך לשבור את המעגל, חייבים למצוא את הסוף שלו.

עם זאת, על שום עבירה אחרת לא מאשימים את המתלונן כמו שמאשימים את מי שמאשים אחר בעברת מין - הרי זה כל כך נפוץ, רבים נפגעו ברמה כזו או אחרת וידוע שזה קיים ונפוץ. ועדיין יתקפו את המתלוננת, יאשימו אותה בתלונת שווא, יקראו לה זונה ויקבעו זאת כעובדה כפי שקרה במקרה של קצב [מי שבכלל נתן להאשמה זו במה תקשורתית צריך להתבייש ולנטוש את תפקידו]

תודה לאל על התקשורת הבין - לאומית בדמות הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין

 

*** עדכון: מאחר והמשטרה החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות [ולא חוסר אשמה], כיוון שהאנס מודה שהתרחש ביניהם יחסי מין ואף על פי גרסאות מסויימות הוא עבר בדיקת פוליגרף [כנראה פרטית] בהצלחה - בדיקה ללא תוקף משפטי ותלוי מה אתה שואל,

גרסתה של הנאנסת למקרה כפי שנמסרה למשטרה הגיעה לאינטרנט.