אתמול, סוף כל סוף היה לי זמן להפעיל סבב אחד של מכונת כביסה, ללכת להשתלמות של שעתיים ולחזור חצי שעה אחרי שהסבב הושלם. נכנסתי הבייתה, הכנתי מגבת נקיה למקלחת כדי שאוכל להתקלח בזריזות וכשאחזור אוכל לחפוף כמו שצריך. את מה שצריך, התחלתי להעיף לסל הכביסה, כולל גרב אחת או שתיים וחולצה שמצאתי מתחת למיטה. התכופפתי כדי לוודא שאין שם עוד גרב סוררת ולפליאתי מצאתי שם כיסוי מנומר, שמיכת טלויזיה שהייתי מניחה על הפוך בחורף ואיכשהוא שכחתי מקיומה. משכתי אותה כדי לזרוק גם אותה לכביסה. השמיכה נמשכה אבל גוש בשר חי אליו מחוברים איזה שניים שלוש זנבות נשאר מאחור ונע באיטיות. יכולתי לזהות שהזנבות מחוברים לאיזה גוף אליפטי אבל לא ממש יכולתי לזהות מה זה.
בלי לחשוב התחלתי לצרוח מעומק הראות "חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!". כמובן שאף אחד מהשכנים לא הגיב לצרחה שלי, גם לא בעל הבית שלי שגר בשכנות, שיזכה לחיים ארוכים.
במקביל לצרחה, הגוף שלי היה דרוך. רציתי לבדוק מה גוש הבשר הזה יעשה ולאן יברח. הוא אפילו לא נע, סתם התפנק ונמתח באיטיות כאילו הפריעו לו לשינה ארוכה ומפנקת ורטן 'מיאו'. לא האמנתי למשמע אוזניי. יש לי מוטציה בבית, חולדה שעושה קולות של חתול ומצאה דרך לעבוד עליו. הסתכלתי יותר מקרוב והצלחתי לזהות גור חתולים בן לא יותר משבוע שלא אהב שלקחתי ממנו את השמיכה. כנראה שהוא לא קרא את החוזה, כיוון שלצערי אסור לי לגדל בעלי חיים. יצאתי לאט ובשקט מהדירה כדי לחשוב ברגוע. כמובן שלא הפנתי להם את הגב עד שכבר הייתי בחוץ. לא ענו בתנו לחיות לחיות ברחובות, כנראה בגלל שעת אחה"צ המאוחרת [17:20]. הרמתי טלפון לאחותי הקטנה כדי שתיכנס לאינטרנט ותבדוק מה עושים - תשאל בפורום חתולים באינטרנט או תמצא לי איזה מקלט או בית אומנה שיהיה מוכן לקחת את הגורים ולטפל בהם או להדריך אותי מה לעשות. היא לא הייתה בבית. התקשרתי לאורון הוטרינר של ילדתי האהובה, תהיה נשמתה עדן. תסלחו לי אבל חתולים לא אוהבים אותי. מעבר לכך, אני בנאדם של כלבים. הוא היה בחו"ל אבל עוזרת הוטרינר שלו ענתה. השתדלתי להיות כמה שפחות היסטרית, היסטריה שנבעה לא רק מכך שלפני כמה דקות היו לי חולדות בבית, אלא גם מהעובדה שיש לי גורי חתולים מתחת למיטה, אני לא יודעת איך לתפעל אותם או בכלל איך הם הגיעו לשם. היא העבירה אותי לוטרינרית התורנית שקיבלה את ההיסטריה שלי בחיוך, בסבלנות ובהבנה.
איכשהו הוטרינרית הבינה את הפאניקה שהייתי בה בגלל החולדות. היא התחילה להדריך אותי מה לעשות - קודם כל לא לגעת בחתולים ישירות [בוצע] להשתמש בבד כלשהו כדי להעביר אותם לקרטון [השתמשתי במטאטא כדי להוציא אותם מתחת למיטה ובחולצה הדורשת כביסה שהייתה זמינה לי באותו הרגע כדי להעביר אותם לקרטון ארכיון. העברתי פנס כדי לוודא שלא מתחבאים עוד חתולים נוספים מתחת למיטה וכונניות הספרים, כולל איזה אמא חתולה] ולהעביר את הקרטון בחוץ למקום מוצל ובטוח [בוצע].
[אני] אני יכולה לתת להם מים, אוכל, משהו?
[היא] לא, הם יכולים לשפוך את המים על עצמם ולהיכנס להיפותרמיה. אבל, אם אפשר, להגיש לאמא חתולה איזה מנחה, היא בכל זאת מניקה וצריכה את זה.
- [אני] אבל רגע, אני בנאדם של כלבים, אני לא יודעת מה חתולים אוכלים.
- [היא] יפה, את האוכל של הכלבה שלך.
- [אני] הכלבה שלי כבר לא איתנו לצערי.
- [אני] רגע, המקרר שלי ריק. אני בקושי בבית והתכוונתי למלא אותו קצת בדרך הבייתה. שניה, אגיד לך מה יש לי בבית ותגידי לי אם זה מתאים. (פותחת את המקרר). יש לי רק יחידת מולר אחת שקניתי אתמול וחלב שתוקפו פג לפני חודש (ככה זה שבאים הבייתה רק כדי להתקלח ולישון איזה שעתיים - שלוש ועובדים 20 שעות רצוף).
- [היא] מה זה מולר?
- [אני] כמו דנונה. זה בסדר?
- [היא] זה בסדר .עכשיו תניחי מחוץ לקרטון אבל לידו כמו שהנחתי אותך.
הנחתי את הקרטון מתחת לחבלי הכביסה - הקיר פונה לכיוון מזרח כך שהשמש לא הייתה ישירה. הגורים התפנקו אחד על השני בנינוחות. טוב, לא נורא, אתרחץ כמו שצריך כשאחזור ב-9 בערב. קיוויתי שכשאחזור, אמא שלהם תחזור עד אז ותיקח אותם איתה. ב-9.5 בערב כבר הייתי בחניה. נשמתי לרווחה כשמצאתי את הקרטון ריק אבל אמא חתולה לא נגעה במנחה שהשארתי לה. בדאגה רבה נכנסתי לדירה כדי לוודא שאמא חתולה בטעות לא נשארה נעולה אצלי בדירה. בשלב הזה גיליתי בודאות מאיפה נכנסה האם - יש שיח צמוד לחלון, דרכו היא טפסה, כנראה שמצאה שם את החור ברשת שלא שמתי לב אליו. היא עברה בין הסורגים וכך הכניסה את הגורים - נושאת אותם בפה דרך החלון הפתוח. בטוח שהיא לא ילדה אותם אצלי. התקשרתי לעוזרת וטרינר ושאלתי מה הסיכוי שמשהו קרה לאמא? היא השיבה שקודם כל, אם תרגיש שמישהו נגע בחתולים היא לא תתקרב אליהם.- רגע, אז מי לקח אותם אבל השאיר את הקרטון?
- אה, הם לא שם? זה טוב.
- אז למה היא לא אכלה את המולר? חתולים לא אוכלים את זה? ואם קרה לה משהו?
- אני לא שם ולא יכולה לדעת מה קרה.
באותו רגע שמעתי קולות מאבק בחוץ, משהו נופל ונהמת איום-גרגור חתולית. חיכיתי דקה או שתיים ופתחתי חריץ בדלת. הבחנתי בחתולה באותם הצבעים של הגורים אוכלת את המולר בהנאה פרו-ביוטית. תהני מאמי, את אוכלת את ארוחת הצהריים שלי שתכננתי למחר. אני מקווה שהיא אכלה גם את החולדה שגרמה לי לצרוח 4 שעות קודם לכן.
*** עדכון מיום שישי בשעה 23:13. אני מתעוררת בצרחות לקול מיאו דקיק ודורשני ממתחת למיטה מתוך חשש שנמצא שם עוד גור מעולף מרעב. באמת שלא יודעת מה קורה כאן ואיך הם הצליחו לעבור את ניקיון יום שישי בלי שעליתי עליהם ואני די בטוחה שהפעם החלון היה סגור והדלת לא נשארה פתוחה בלי השגחה. ברור שהרמתי טלפון לאורון ולפי איך שתיארתי אותם לוטרינר שלי, הם בני 3 שבועות. הפעם הוא הציע לי לאמץ אותם או להפגין יותר נוכחות בבית כדי שהאם תבין את הרמז. יתכן שהיא אפילו ילדה אותם אצלי והשמידה את הסימנים ואני לא ידעתי על זה כי אני כל הזמן בחוץ ומגיעה הבייתה לישון ולהתרחץ. עד 2-3 לפנות בוקר ניסיתי לחפש להם בית אומנה כשוטרינרית אחת אמרה לי שזה אכזרי לקחת גורים מאם קיימת שבסה"כ מנסה להתנחל אצלי. שוב שמתי אותם בקרטון בחוץ עד שסיימתי עם סבב הטלפונים שיחכו לאמא שלהם וכשהחלטתי שאין לי פתרון בבית אומנה בשישי בלילה [הם ייללו מתחת למיטה, דבר שגרם לי לקפוץ מתוך שינה] יצאתי לחפש תחנת דלק שיש לה ביצים ומוצרים אחרים שהוטרינר אמר לי כדי להכין להם תערובת [ביצה אחת, חלב 3%, כף שמנת וכפית דבש בצלחת שטוחה - לערבב ולדחוף את הפה של הגור לצלחת כדי לגרום לו ללקק את השפתיים ולהבין שזה אוכל. מקסימום, יש לי מזרק בתיק חובש ואני יכולה לדחוף לו לגרון]. עם זאת, כשיצאתי לרכב הם כבר לא היו בקרטון.
הוטרינר שלי אמר שאליי הם לא חזרו לבד הם קטנים מדי לזה - משמע אמא שלהם קלטה אותם בחמישי בלילה ואני בטוחה שהיא קלטה אותם שוב גם בשישי בלילה. לא השארתי אותם בחוץ ליותר משעתיים ושמתי להם שם את השמיכה הישנה שהם כל כך אהבו .מעבר לכך, אם אמא שלהם לא הייתה לוקחת אותם אני הייתי מטפלת בהם עד שהיו מקבלים סידור קבוע.
אבל היום ראיתי דבר מדהים - אמא וגורה [לדעתי מעל חודש] הולכותם על חומה גבוה - כ-2 מ', עליה נמצאת גדר. הגורה רוצה לקפוץ מהחומה האמא מסמלת לה עם האף שאסור ומצמידה אותה לגדר. כשהגורה לא מבינה את הרמז האמא מכניסה אותה לחיקה ונעמדת מעליה. כשהגורה מתחמקת, המא מתעצבנת, תופסת את הסוררת בעורף וגוררת אותה ליתר הגורים שנמצאים בקצה החומה והסוררת מביעה את מורת רוחה ביללות עצבניות
אז עכשיו אתם יודעים מה לעשות כשאתם מוצאים גורי חתולים?
אויש את מקסימה! בתור מי שעובדת בתחום עושה לי טוב על הלב להווכח שאנשים כמוך עוד קיימים...תבורכי
השבמחקתודה... משתדלת לפחות למרות שחתולים לא אוהבים אותי
מחק