יואל שליט, אחיו של החייל החטוף
אין טקס מנוגד יותר מטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות - הוא מסמל את המעבר מהעצב והאבל שמרכיב את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובין חגיגות יום הולדתה ה-63 של מדינת ישראל - מדינה שלשמה נפלו לא מעט חללים במלחמות ונפצעו רבים נוספים. אין משפחה בישראל שהדבר לא נוגע לה. יש משפחות בקהל שלא יכולות לעבור מתחושות מנוגדות אלו של אבל ואובדן אל שמחה.
ואיפה משפחת שליט נמצאת? האם הי צריכה להודות על כך שגלעד עדיין חי? הוא לא נמצא בידיים טובות. הוא חטוף ושבוי בידי האוייב. "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך". דברים אלו של דוד בן גוריון נשמעים כחלום רחוק בכל פעם שאני חושבת על גלעד שליט. אני לא יודעת אם יכולתי להגיע להחלטה טובה יותר ממקבלי ההחלטות בנוגע לדרכי הפעולה הקשורות לגלעד שליט. בכל זאת, גלעד אינו חטוף, הוא שבוי, אסיר בידי ארגון המייצג את רצועת עזה כטריטוריה. הבעיה היא שהארגון בידיו נמצא החייל לא פועל בדרכים מוסריות. מצד שני, אני לא רוצה להיות במקום משפחת שליט וליבי נמצא עם גלעד. אין לי זכות לשפוט לרעה את מעשיו של יואל שליט להשאיר את אחיו, גלעד, במודעות הציבורית ולקדם את עניינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה