360 אלף ילדים רעבים בישראל וטונות של תוצרת חקלאית מושמדת

בהתאם לדו"ח בנק ישראל משנת 2012, מחירי המזון בישראל גבוהים ב-15% מממוצע המחירים במדינות ה-OECD. מסמך מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדגיש את הבעייתיות בשיטה הכלכלית המעוותת המיושמת בישראל - שיטת כלכלת המחסור. על פי שיטה זו, יוצרים מחסור במזון באופן מכוון כדי להביא לעליית מחירים ולמנוע הצפת השוק במוצר מסוים, במקרה הישראלי יוצרים מחסור במוצרי מזון בסיסיים.
רובנו מתקשים להבין בדיוק איך זה באמת קורה. עם זאת, כתוצאה מפעילותו של מנגנון משומן זה, אזרחי ישראל  חיים תמיד במחסור ובחוסר ביטחון כלכלי. עשרות אלפי ילדים בישראל נותרים רעבים באופן קבוע ונאלצים לגנוב אוכל כדי להתקיים. הפערים החברתיים בישראל הנם מהגבוהים בעולם המערבי. הממשלה אינה פועלת לצמצומם ואזרחים ישראלים רבים סובלים מחוסר בטחון תזונתי.

בישראל ישנם מליון ילדים עניים. קשישים רבים, מתוכם ניצולי שואה, רעבים ללחם ולא יכולים לקנות תרופות או לשלם על שיניים תותבות. בעקבות יוקר המחייה, רבים בישראל נקלעו למצוקה כלכלית והם סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. בהתאם לדו"ח מבקר המדינה לשנת 2014, 900,000 מאזרחי ישראל,מתוכם, 360,000 ילדים, לא יכלו להרשות לעצמם לקנות אוכל ולכן, לא אכלו במשך ימים שלמים בעקבות מצוקה כלכלית.

כמו בכל שנה, נכתב דו"ח עוני אלטרנטיבי בישראל מטעם ארגון לתת, שמטרתו להימנע מתמרון הנתונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הפועלת לייפות את הנתונים. בהתאם לנתוני דו"ח זה,> 52% מהציבור הרחב דיווחו, כי בעקבות החמרה במצבם הכלכלי, הם נאלצו לקנות פחות מוצרי מזון. 15% החלו לעבוד בעבודה נוספת או החליפו את מקום עבודתם כדי להגדיל את הכנסתם וכן, 14% לקחו הלוואה מהבנק כדי להתמודד עם המצוקה הכלכלית.
50% מנתמכי הסיוע ו-29% מהציבור הרחב דיווחו כי בשנה האחרונה חלה הרעה במצבם הכלכלי. 67% מהמשפחות הנתמכות ציינו כי ההחמרה במצבן הכלכלי נבעה מהגזירות הכלכליות ב-2013. 96% מהנתמכים נאלצים לוותר על שירותים חיוניים ומוצרים בסיסיים. בקרב 22%, הוויתור נעשה באופן קבוע. ל-47% מנתמכי הסיוע נחסם או עוקל חשבון הבנק בשל חובות. ל-54% נותקו החשמל או המים בבית. 14% מנתמכי הסיוע דיווחו, כי נאלצו לקבץ נדבות בשנה האחרונה. רבים אוספים מזון מהרצפה. אחד מכל חמישה (22%) נתמכים לפחות דיווח, כי חלפה בראשו יותר מפעם אחת בשנה האחרונה המחשבה לשים קץ לחייו בשל מצבו הכלכלי הקשה. יתרה מכך, על פי הדו"ח, 9% מהילדים מתחת לגיל 18 בקרב המשפחות הנתמכות נאלצו לגנוב אוכל בעקבות המחסור במזון ו-12% מהילדים נאלצו לאסוף אוכל מהרצפה או מפחי אשפה. עיקר התזונה של 50% מהילדים למשפחות הנתמכות בישראל מבוססת על פחמימות: 37% מהילדים ניזונים מלחם וממרחים כמזון עיקרי. 60% מההורים דיווחו, כי בשל המצוקה, הם נדרשו לצמצם את הרכב הארוחות של ילדיהם. 55% ציינו, כי הדבר החסר ביותר לילדיהם הוא מזון מזין. 50% מההורים דיווחו כי קרה שילדיהם לא אכלו במשך יום שלם בשל המחסור במזון ואף 16% ציינו, כי תופעה זו אינה חד פעמית והיא חוזרת על עצמה לעתים קרובות.
רק 37% מהילדים למשפחות נתמכות סיוע מקבלים ארוחה יומית במסגרת מפעל ההזנה בבית הספר. גם 70% מנתמכי הסיוע הבוגרים דיווחו כי בשנה האחרונה קרה שלא אכלו במשך יום שלם בשל המצוקה.64% מנתמכי הסיוע נאלצים לבחור בין רכישת מוצרי מזון לבין תשלומים על צרכים בסיסיים אחרים. 96% מהנתמכים נאלצים לוותר על שירותים ומוצרים חיוניים, 22% מהם באופן קבוע.
למרות רקע זה, ברק אומגה, בעל שדה הפלפלים בערבה, הסביר בדף הפיסבוק שלו מדוע נאלץ להענות לדרישתם של רשתות השיווק ולהשמיד טונות של פלפלים אותם גידל ברוב עמל:

"צילמתי את השדות שלי. תראו כמה תוצרת חקלאית ראויה מושמדת כי הרשתות טוענות שהשוק מוצף. אז למה המחיר לא יורד על המדף שלהם? לימדו אותי פעם שמחיר הוא פונקצייה של היצע וביקוש. כלומר עודף ממוצר מסוים יביא לירידת ערכו בשוק. בישראל ישנם עקרונות כלכלה חדשה. "כשיש עודף משמידים תוצרת על מנת לשמור על שוק גבוה.... " בעלי הרשתות. תתבישו ...גונבים ועושקים את הציבור ללא הבחנה כדי לרפד את כיסם שלהם ואת כיסם של מקבלי ההחלטות"

בערבה התיכונה ישנו ריכוז של מושביים חקלאיים - פארן, עידן, עין חצבה , חצבה, עין יהב וצוקים. ספיר מהווה את מרכז הערבה התיכונה ושם נמצאת הרשות המקומית. בערבה מגדלים סל רחב של ירקות. בפארן, הישוב בו נמצא המשק בסרטון לעיל, הגידול העיקרי הנו הפלפל, אשר מהווה כ 90% משטחי הגידול במושב.
כ-90% מהתוצרת של החקלאים בישוב פארן מופנים ליצוא. השוק המקומי בישראל אינו יכול לספוג את הכמות הזו. תוצרת של יום קטיף אחד מהישוב פארן בלבד יכולה להציף את השוק הישראלי ולמלא את המחסנים. ברק, אותו חקלאי מהערבה, נאלץ להשמיד טונות של תוצרת חקלאית איכותית שהייתה מיועדת ליצוא. השמדה זו תרמה לעליית מחירים לצרכן, מאחר והאינטרס של רשתות השיווק הנו למנוע הצפה של פלפלים בשוק הישראלי ובכך, להעלות את ערכם בשוק. כך שהרשתות ימכרו אותם ב-9 שקל לק"ג.

פלפל צהוב למכירה בסניף של שופרסל דיל אקסטרה

מחסור בביקוש לאוכל, ובעיקר לירקות טריים, אינו הבעיה בישראל. למעשה, קיים ביקוש גבוה למזון בסיסי, מאחר ואזרחים רבים נמצאים במצב של תת תזונה, הולכים לישון רעבים כתוצאה מעוני וכדומה. מחירי השוק המקומי בישראל מושפעים ישירות ממחירי הפלפל ביצוא. בחו"ל, מחיר הפלפל בשוק הסיטונאי הנו 4 ש"ח לק"ג. בעלי רשתות השיווק בישראל מודעים לכך ולכן, הם מוכנים לשלם שקל פחות ממחיר היצוא בטענה שלחקלאים זה עדיף מאשר להסתכן בבעיות איכות ורנסות מצד חברות היצוא. כל זאת ללא שום קשר למחיר הפלפל בארץ.
כאשר מחיר הפלפל עולה משמעותית, הרשתות לא מעלות את המחיר שמשולם לחקלאי. במקרה כזה, נוצר מצב בו אכן בא לידי ביטוי מחסור אמיתי בפלפל . מחירי השוק ביצוא גבוהים מאוד. מבחינת רשתות השיווק, זה בסדר שעל המדפים יהיו ירקות ופירות במינימום ההכרחי ובמחירים גבוהים מאוד - מעל ל-9 שקלים לק"ג. בעקבות כך, קיים כשל במערכת בעקבות פערי התיווך במחירי הירקות והפירות. כאשר מחיר היצוא יורד משמעותית הרשתות מורידות גם לחקלאים את המחיר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי במצב על המדף במחלקת הירקות והפירות ברשתות השיווק. המחיר עדיין גבוה. כך נוצר מצב אבסורדי, בו החקלאי מרוויח מעט ואילו הצרכנים משלמים ביוקר בעקבות פערי התיווך.

מצב דומה נוצר בתחילת חודש אוקטובר 2013. מחירי היצוא היו נמוכים מאוד ולכן, רוב חברות היצוא החליטו לסגור את היצוא. הדבר גרם לחקלאים ישראלים להישאר עם תוצרת רבה על השיחים. בעלי הרשתות הבחינו בכך ולכן, הורידו את מחירי התמורה לחקלאי באזור ה 1-1.5 שח לקילו מקסימום. במידה ויש לכם ספק בנוגע למחירים שמשלמים לחקלאים, אז הנה חשבונית על מכירת פלפל ב 2013. מדובר במחיר זנותי לכל דבר. שימו לב - 50 אגורות לק"ג פלפל, לא כולל הקרטון, הובלה, שטיפה, מיון, אריזה או כל שאר עלויות הגידול.
למען הסר ספק - עלות הקרטון 2.7 לפני מע"מ. מהמחיר הזה עוד הורידו לחקלאי 16% הנחה המהווים עמלת תיווך, היטלים של מועצת הירקות והצמחים, וכמובן בכדי שהמתווך לא יספוג חלילה את המע"מ על התיווך, החקלאי משלם גם את המע"מ.עם זאת, בסופרים הגדולים מחירי הפלפל גבוהים מאוד. בעלי הרשתות לא רצו להוריד מחירים לצרכן. לכן, הם הורו לכל הסיטונאים לא לקלוט תוצרת חקלאית מאחר והשוק מרוסק ואין מחיר ראוי לחקלאי. בעקבות כך, הצרכן נאלץ לשלם 8-9 ש"ח לק"ג פלפל שנמצא על המדף בסופר. לכאורה, הדבר מבטא מצב של מחסור בסחורה בשוק, מאחר ואין סחורה אצל הסיטונאים. עם זאת, בפועל, הסיטונאים לא קנו מהחקלאים ולמעשה, אין מחסור. מאחר והסיטונאים לא קנו סחורה, חקלאים רבים נאלצו לסגור את ברזי המים ולהשמיד גידולים, למרות כמות התוצרת שהייתה להם. 

Post by Barak Omega.

כל יום שהשדה פעיל גורר הוצאות של 250 שח עבור מים וכ 350 שח עלות הדשן. מדובר בעלות יומית 600 ש"ח. כשהחקלאי קוטף טון פלפל במחיר של 1000 שח הוא מפסיד המון כסף. עלות קטיף אריזה מיון ושינוע מגיעים ל 1.2 שח לקילו + 0.6 שח מים ודשן. הוא מוציא 1800 שח ומכניס 1000. בחשבון פשוט נראה, שעל כל טון שהחקלאי יקטוף וישווק, הוא יפסיד 800 שח . כל בעל עסק היה מפעיל את אותו שיקול דעת וסוגר את המים.

בעקבות כך, בא לידי ביטוי בשנים האחרונות משבר כלכלי בחקלאות הארצית. לאט לאט, המשבר חילחל גם לערבה. המצב בו נמצאים החקלאים בערבה מעמיד את ההתיישבות החקלאית באזור בסיכון גבוה מאוד. מדובר בחוסר צדק משווע. בעלי הרשתות חייבים להבין כי יש להם אחריות לאומית בשמירה על החקלאים במדינה ועל ציבור הקונים שלהם.
גמבות הנו מזון בסיסי ומשמש לסלט ולמחשי [ירקות ממולאים באורז עם צימוקים או עם/בלי בשר טחון] כשבישראל יש עשרות אלי ילדים רעבים ומאות אלפי משפחות מתחת לקו העוני. עם זאת לחקלאי אסור למכור תוצרת ישירות לצרכן, אלה רק דרך סיטונאי בשוק הסיטונאי. 
ברק אומגה, חקלאי מהערבה, מתארח אצל אורלי וגיא ומדבר על הרעה החולה שנגרמת בעקבות הריכוזיות במשק - פערי התיווך. לדבריו, הגענו למצב אבסורדי. יש דרישה של הצרכנים לירקות ופירות, אך משפחות חקלאים קורסות בשל שליטה מוחלטת של הרשתות הגדולות בערוצי השיוק (מעל ל60%), אשר קובעות לצרכן ולחקלאי את תעריפי המזון. הגיע הזמן להפוך את המשוואה, הגיע הזמן לכלכלה בריאה שבה  כל הצדדים מרוויחים - הצד של היצרן\מגדל והצד של הצרכן.
הם ובעיקר רק הם מקיימים חברה וכלכלה מתקדמת. את הצד העושק והחזירי של רשתות השיווק צריך לשים במקומו הטבעי ב"תחתית הרווח" ביחס ישר לתרומה שלו בחברה. 

המחלקה לייצור וכלכלה במשרד החקלאות אחראית לטיפול בעודפי תוצרת חקלאית. עם זאת, מאחר והמחלקה אינה פעילה,הטיפול נעשה, הלכה למעשה, על ידי מועצות הגידול, בעיקר מועצות החלב, הלול והצמחים. המועצות מטפלות 

בעודפים כדי למנוע הצפה של השוק וירידת מחירים, שעשויים להפוך את הייצור החקלאי ללא רווחי. עודפים בענף הלול ובענף החלב מופנים בעיקר לתעשייה ולייצוא, ואילו עודפים בענף הירקות והפירות מטופלים בדרך כלל בידי החקלאים עצמם.  הסמכות להבטיח מחיר הוגן למגדלים ואספקה סדירה של פירות וירקות במחיר נאות לאוכלוסייה ניתנת למועצת הצמחים מכוח חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג-1973. על פי מסמך שנכתב ב-2009 על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הנושא את הכותרת "התמודדות עם עודפי תוצרת חקלאית" נכתב כך:

"עודף תוצרת הוא בעיה אופיינית של שוק חקלאות מפותח. שיפורים בטכנולוגיות של אמצעי הייצור וההתייעלות בעבודת המשק החקלאי תורמים לגידול בהיקף התוצרת החקלאית, ולעתים היקף התוצרת החקלאית עולה על הצרכים. עודף תוצרת חקלאית עלול לגרום לירידה במחיר התוצרת בשווקים מתחת להוצאות הנדרשות לגידולה.

יש כמה דרכים להתמודד עם עודפי תוצרת חקלאית, ומדינות בעולם נוקטות מגוון שיטות התמודדות:  מכירת עודפי תוצרת לתעשייה; מכירת עודפי תוצרת למדינות אחרות; עידוד המגדלים לעבור לגידולים שהמדינה מייבאת במקום גידולים שהשוק המקומי רווי בהם; קביעת מכסות ייצור ומחיר מובטח; השמדת עודפי תוצרת; קניית עודפי תוצרת במרוכז למגוון שימושים."

משיקולי עלות, האפשרות להשתמש בירקות בתעשייה הישראלית הנה מוגבלת. בנוסף, לא ניתן לשמור ירקות בקירור לזמן ממושך. לכן, בישראל, כמעט אין ולא קיים פתרונות לעודפי תוצרת בענף גידול הירקות בישראל. בעקבות בעייתיות זו, הענף הנו הרגיש ביותר להיווצרות עודפי תוצרת ולעתים קרובות נוצרים מצבים, בהם תוצרת טרייה מושמדת, מאחר והחקלאים מעדיפים להפקיר את התוצרת בשטח ולהימנע מספיגת הפסדים נוספים. מועצת הירקות הישראלית אינה ממהרת להתערב בטיפול בעודפי תוצרת חקלאית משיקולי עלות, כגון העברתם לעיבוד תעשייתי בעקבות העלות הגבוהה שכרוכה בשינוע התוצרת מהמגדלים בדרום למפעלים הממוקמים בצפון הארץ. בנוסף, לא קיים סיוע לחקלאים מטעם מועצת הצמחים, אין מחיר מינימום המוסכם בין הממשלה לחקלאים וכן, אין מנגנון מוסדר של טיפול בעודפים באמצעות מחיר מינימום מובטח לתוצרת או סבסוד של שינוע תוצרת חקלאית. הדבר הנו בניגוד למקובל בעולם המערבי. 
בניגוד למדיניות המיושמת בענף הפירות והירקות ובניגוד לכל הגיון בריא, ממשלת ישראל פועלת ליישם תכנית ממשלתית שמטרתה, כביכול, הגברת התחרות במשק והוזלת מחירי הבשר והחלב לצרכן. משרדי הממשלה יקצו תקציב של 4.5 מיליון שקל לשיווק ומיתוג בשר טרי. בנוסף, יוקצו 45 מיליון שקלים לתמיכה בענף המפטמות על מנת לאפשר להן להסתגל לשינויים בשוק, ו-25 מיליון שקלים נוספים מדי שנה בענף הבקר למרעה. כלומר, עשרות מיליוני שקלים מכספו של משלם המסים יושקעו בפרסום כדי לעודד את הביקוש לצריכת הבשר הטרי והגדלת רווחי קרטל הבשר של תנובה במשק. יתרה מכך, התכנית הממשלתית מעניקה הטבות בשווי מאות מיליוני שקלים לתעשיית הבשר. במסגרת התכנית, המכס על ייבוא עגלים יבוטל במטרה להוריד את מחירי הבשר הטרי.
כלומר יש כאן הטבה משולשת - גם פטור ממכסים, גם פרסום ושיווק על חשבון משלם המסים וגם מענקים לתעשייה שנשלטת בידי קרטל.  הקרטל לא מתחייב לתת לציבור כלום בתמורה להשקעה של מליוני שקלים מכספי ציבור. בתוכנית אין שום דבר שמחייב את תשלובת תנובה או דבאח להוריד מחירים, ואין בה גם שום התייחסות לרשתות השיווק ולפערי התיווך האדירים שהן גובות מאיתנו. יותר מזה, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד הכנסה כזו משמעותית ולכן, תאלץ להעלות מסים. ההטבות הללו שמבטיח יאיר לפיד, שר האוצר, עולות לקופת המדינה מליארדי שקלים.מדובר כאן בהטבות כגון דירה ראשונה ללא מע"מ והענקת הטבות לניצולי שואה.  נערי האוצר הפסיקו לעקוב כשהעלות של ההבטחות ששר האוצר מפזר בחוסר אחריות הגיעה ל-17 מליארד שקלים. משמעות הדבר הנה או להעלות מסים או לא לעמוד בהבטחות של יאיר לפיד.

משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה  בחודש על מזון כ-2,251 שקלים. מעל ל-17% מהוצאותיה החודשיות בסעיף המזון על מוצרי בשר וחלב. למרות זאת, מדובר בתכנית מוטעית ושגויה. הצפת השוק הישראלי בעגלים לא תוביל לירידת מחירים, אלא ההיפך מכך. מניסיון עבר, יבוא בשר טרי הביא לעליית מחירים. בשנת 2013 למשל, באה לידי ביטוי עליה של 40% במספר העגלים החיים שיובאו לישראל לעומת 2012. עם זאת, מחירי הבשר הטרי  עלו ב-2.3%. עליית המחירים נגרמה מאחר ושוק הבשר הטרי בישראל הנו קרטל הנשלט על ידי תשלובת תנובה ומשפחת דבאח מדיר אל אסד. שתי החברות האלו מחזיקות בכ-90% מהשוק, ושולטות על שרשרת הייצור של הבשר הטרי, החל מהייבוא, דרך תחנות ההסגר, המפטמות, בתי המטבחיים ועד המכירה של הבשר לרשתות השיווק. 

כשאתם קונים בשר, הכסף שלכם מממן את זה

מדובר בתכנית מקוממת, המביאה לבזבוז כספי הציבור ולחוסר אחריות בריאותית. לתזונה יש קשר ישיר לבריאות האדם, לאיכות חייו ולעלויות מערכת הבריאות. תכנית ממשלתית זו מעודדת צריכת מזונות מזיקים שמביאה לעליית הסיכון להשמנה ולמגוון רחב של מחלות כרוניות, בהן מחלות לב, סוכרת וסרטן. מחויבותה של המדינה לאזרחיה היא בהבטחת סל מזון בריא ובר השגה לכל, ובסל כזה אין מקום לבשר, שמנת או חמאה.
במסגרת מדיניות צריכת המזון הבריא של האזרחים, יש להפחית את מחיריהם של מוצרים בריאים, שהציבור אינו צורך מספיק מהם, במיוחד ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות, זרעים ואגוזים. בין השנים 2005 ל-2011 מחירי הירקות והפירות עלו בשיעור ריאלי של 16.5%. לפיכך, את הטיפול ביוקר המחיה יש להתחיל בירקות ובפירות ולא במוצרי הבשר והחלב. למען בריאות הציבור בישראל, חשוב לעצור את המהלך של הפחתת מסים על חמאה, מוצרי חלב שמנים ובשרים ותיעדוף ענף זה בשוק הישראלי. במקביל, יש ליישם מדיניות שוק בהתאם להשלכות הבריאותיות של צריכת המזון, תוך העדפה של צריכת פירות וירקות טריים וצמצום צריכתם של מוצרי מזון מן החי, כולל מוצרי חלב, בשר וביצים. שיטת התמודדות זו עם עודפי ירקות באמצעות יצירת מחסור הנה ייחודית לישראל. במדינות המערב פועלים למניעת השמדתה של תוצרת חקלאית. האיחוד האירופי, למשל, קבע כללים בכדי ליצור שוק משותף לפירות ולירקות. במסגרת מדיניות כלכלית זו, האיחוד פועל להבטיח את התאמת הייצור לביקוש על ידי מערכת ניהול סיכונים. לשם כך, האיחוד  פועל לעידוד צריכתם של פירות וירקות בקרב האוכלוסייה, תוך התמקדות בצריכתם במוסדות ציבוריים כמו בתי ספר ובתי חולים, חלוקת מזון ותוצרת טרייה לנזקקים, עידוד עיבוד התוצרת החקלאית לדלק, עידוד החקלאים לעבור מגידולים שאין להם ביקוש לגידולים נדרשים בהתאם לצריכה ואף סבסוד שינוע תוצרת חקלאית.
גיליון חודש מאי של המגזין הרשמי של נשיונל ג'יאוגרפיק מקדיש כתבה ארוכה על בעיית המזון העולמית והצורך המיידי בשינוי תזונתי. הכתבה חושפת את המצב המחריד מתעשיות בעלי חיים הגדולות בעולם. על פי הכתבה, החקלאות נמנית עם התורמים הגדולים ביותר להתחממות כדור הארץ ופליטת גזי החממה, כאשר המזיקים ביותר הם גז מתאן ופחמן דו חמצני, הנפוצים בהקשר לגידול חיות משק, כגון בקר. אך השגשוג הכלכלי שמתפשט כיום מעבר לעולם המערבי, ובעיקר לסין ולהודו, מגביר את הביקוש לבשר, ביצים ומוצרי חלב, ומעצים את הלחץ על החקלאים לגדל יותר תירס וסויה להזנת כמות הולכת וגדלה של בקר, עופות וחזירים.
צוות מדענים ניסח צעדים להתמודדות עם בעיית המזון העולמית ומצביע על שינוי תזונתי כאחד מהכלים החשובים לפתרונה:
"יהיה קל הרבה יותר להזין תשעה מיליארדי בני אדם ב-2050 אם שיעור גבוה יותר מהתוצרת החקלאית יהיה מיועד להזנת בני אדם. כיום, 55 אחוזים בלבד מהתוצרת החקלאית העולמית מזינים בני אדם באופן ישיר. היתר משמשים בעיקר להזנת חיות משק.

בארצות הברית, יצור עודף בחקלאות מיועד בעיקר ליצוא. הממשלה האמריקאית דואגת לקדם זאת. בנוסף, הממשלה משתתפת עם החקלאים בעלויות הביטוח להבטחת מחיר התוצרת. הוקמה תוכנית פדרלית לסיוע בהזנה שמטרתה להטיח שמשפחות מעוטות יכולת יוכלו להרשות לעצמן מזון בריא על ידי חלוקת קופונים לרכישת המזון. התוכנית מאפשרת למשפחות עניות להשיג תוצרת חקלאית במחיר מופחת, זאת בנוסף לתכנית לשימוש בעודפי תוצרת חקלאית להזנת ילדים במוסדות החינוך. כך, בארה"ב נעשה שימוש בעודפי חקלאות.

במדינות מפותחות, השמדת תוצרת החקלאית אינה מקובלת. אמנם מחיר נמוך יפגע בחקלאי ויוריד את המוטיבציה שלו לייצר. עם זאת, כפי שניתן לראות, ישנם פתרונות חלופיים להשמדת התוצרת, במיוחד כשיש עניים רבים בישראל וכן, כשרשתות השיווק גוזלות נתח גדול מהמחיר ויוצרת פערי תיווך בין החקלאי לצרכן. שיטה כלכלית זו מנציחה את המחסור והעוני בקרב אזרחי ישראל, פוגעת בחקלאים ומשרתת את הטייקונים שרשתות השיווק נמצאות בבעלותם. למרות שמזון מצוי בשפע בישראל, הוא מושמד ולכן, עניים לא מקבלים אותו. בנוסף, מונופולים כמו תנובה מעדיפים להאכיל את הבקר למשל בלשלשת [חרא] של תרנגולות ולא בעודפי תוצרת חקלאית. למרבה ה"פלא", פרות אוכלות ירקות כמו תירס ופלפלים ולא חרא של בעלי חיים אחרים. כלכלה מסוג זה אינה משרתת את מי שמייצר ותורם לחברה.

מחירי הפלפלים בסניף של שופרסל

שוק הירקות והפירות נשלט על ידי רשתות השיווק שהקימו חברות שיוווק מיוחדות לירקות ומוכרות את סחורתן בלבד. החקלאי מוכר בשוק הישראלי המקומי את מה שנשאר לו מעונת היצוא ולכן, אין לו היכן למכור את התוצרת. בעיה זו אמורה להיות בטיפולו של הממונה על ההגבלים העסקיים ובישראל, מאחר ומערך מחלקת הפירות והירקות ברשתות השיווק בנוי בצורה שמונעת תחרות. מעשית, החקלאי אינו יכול לנסוע כל בוקר לתל אביב למכור. בעבר היה שוק סיטונאי, היום רק אחוזים בודדים מהסחורה עוברת בשוק הישראלי. מובילי ירקות וספקים לא יכנסו לעימות עם חברות השיווק של שופרסל, מגה ורמי לוי, כי ישאירו אותם עם סחורה בלי יכולת לגעת בה רק בגלל שהם הביאו 20 ארגזי פלפל מהערבה. מצב זה נמשך כבר עשרות שנים בישראל.

פתרונות שיווק מכירה והפצה חלקיים קיימים ביישובים משותפים, בשיווק ישיר דרך הרשת לקבוצות משקים, ובהחלט אפשריים בסדרי גודל רחבים יותר - גיאוגרפית, עם בסיס לקוחות גדל וכמובן רווחית. האתגר בתפעול ברמה כזו הוא בלוגיסטיקה יעילה, זמינות גבוהה, ותמחור נכון. בנוסף, בעידן באינטרנט והמידע כיום וברוח המחאה החברתית, ניתן לבצע שיווק ישיר מהחקלאי לצרכן באמצעות האינטרנט או מרכז טלפוני, באמצעותו יתקבלו ההזמנות ומשלוחים יבוצעו עד לבית הלקוח. בנוסף, בערבה פועלים ארגונים שונים שאוספים מזון לנזקקים, כגון חסדי נעמי ולקט ישראל. כאשר החקלאים נאלצו לסגור את המים, הם המשיכו לקטוף ולתרום טונות רבות של תוצרת חקלאית המיועדת להשמדה נתרמת בערבה למשפחות נזקקות ביוזמת החקלאים. לא מדובר ביוזמה ממשלתית. החקלאים סופגים את העלות ובוחרים לחלק לעניים במקום להשמיד אוכל. הממשלה בישראל לא משתתפת בעלות ולא קונה מהם את הסחורה במחיר מסובסד.
במקום שהממשלה תפעל כראוי ותקנה את הירקות ותצרוך אותם במסגרת מפעלי ההזנה בבתי הספר ולחלק בהם מזון איכותי, טרי ובריא, מחולק לילדים מזון מעובד ומתועש, מלא תולעים, עבש ושאינו ראוי למאכל אדם.
הוזלת מזונות מזיקים לבריאות, כגון מוצרי בשר וחלב, הנה מדיניות המנוגדת לאינטרס הלאומי בישראל. האינטרס הלאומי הנו לקדם תכנית לאומית לאורח חיים בריא, שמטרתה להוריד את שיעורי המחלות הנגרמות כתוצאה מתזונה לקויה. מגפת ההשמנה והסוכרת בעולם המערבי מהווה נטל כבד על מערכת הבריאות הציבורית. בהתאם לנתוני משרד הבריאות, הנטל הכלכלי של מגפת ההשמנה בישראל על מערכת הבריאות מוערך בכ-6 מיליארד שקל בשנה. בנוסף, עלויות הטיפול במחלות הכרוניות הקשורות בה עומדות על 9 מיליארד שקל בשנה. לכן, יש ליישם תכנית התערבות ממשלתית בהתאם שמטרתה לבלום את ההידרדרות.
פינלנד, למשל, הובילה בשיעורי התמותה העולמיים ממחלות לב בשנות ה-70 של המאה העשרים, אך מדיניות ממשלתית שכללה הפחתה דרמטית של מוצרי חלב ובשר שמנים, הצליחה להפחית בכ-85% את שיעורי התמותה ממחלות לב במדינה.

על פי ברק, בעל המשק מהסרטון: "אנו כחקלאים מבינים את הצורך של הציבור לקבל לשולחנם את מיטב התוצרת של ארצינו. אנו מרגישים שליחות בעשייה זו. בעזרתכם הרבה נמשיך לגדל את התוצרת הטובה לה אתם ראויים וכל זאת במחירים שפויים לכולנו. תודה רבה לכם..תמשיכו בעבודת הקודש אשר אתם עושים תמשיכו להעביר לכל מי שאתם מכירים."
עם זאת, הממשלה אישרה בערב יום הזכרון לחללי צה"ל את התכנית המושחתת לביטול המכס על מוצרי החלב והבשר ועל הענקת מענק בשווי עשרות מליוני שקלים לטייקונים השולטים השוק. [א] מדובר בתכנית מחורבנת. [ב] זאת תוכנית מחורבנת, מאחר והממשלה נוקטת בכלכלת המחסור ומשמידה טונות של תוצרת חקלאית טובה כדי ליצור מחסור בשוק ולגרום לעליית מחירים מכוונת של המזון הבסיסי ולכן תוכלו לראות אפרסק ופלפלים בעשר לקילו [ראיתי גם מעל ל-25]. [ג] ישנם מליון ישראלים מתחת לקו העוני, מתוכם 360 אלף ילדים שלא לדבר על קשישים וניצולי שואה. הם לא יכולים להרשות לעצמם גמבות ואפרסקים. בטח שלא מוצרי בשר וחלב, שייצורם כרוך בצער בעלי חיים. [ד] בעולם מקובל לחלק עודפי תוצרת חקלאית לעניים. בישראל ישמידו אותה כי הטייקונים של שופרסל, מגה ורמי לוי רוצים פלפלים ואפרסקים בעשר לקילו. [ה] יותר מזה, מקובל גם לחנך לתזונה נכונה. התקף לב הוא גורם המוות מספר אחת בעולם המערבי שנגרם בגלל צריכת יתר של כולסטרול אותו מכילים המוצרים מן החי - בשר, חלב וביצים. לכן בעולם מחנכים לאכול יותר פירות וירקות ופחות מוצרים מן החי nbsp;[ו] בארץ על פי התוכנית שאושרה. לא רק שמבטלים את המכס לטייקונים שמייבאים 90% מהבשר, אלא גם תורמים להם מעל ל110 מליון שקלים מכספי המסים כדי שישקיעו בשיווק מתנת הסתגלות. [ז] זה מה שאתה תקבל -ז! מהניסיון נראה שזיבי שמחירי הבשר יירדו אפילו לא באחוז.