במונופול מגה רומסים עסקים קטנים שחולקים איתם את עוגת ההכנסות

המונופול הדורסני שיש לתאגיד הענק הישראלית קואופ הריבוע הכחול בשוק בישראל הנו ידוע ומוכר. דורסניות זו באה לידי ביטוי במספר היבטים, כגון יחס התאגיד לקופאיות וליתר העובדים הנמצאים בתחתית סולם הדרגות בתאגיד לעומת ההנהלה הבכירה ובעלי המניות. במקרה זה, הרשת מביאה את הקופאיות שלה לחרפת רעב, משחררים אותן באמצע המשמרת והן מרוויחות פחות משכר המינימום - 2,500 שקלים בחודש. יום חופש נתפס על ידי הקופאיות והמנהלים כעונש. רבים מעובדיה נמצאים במעגל העוני למרות שהרשת מרוויחה מליארדי שקלים.
דוגמה נוספת הנה המחירים היקרים שרשת מגה, כולל רשתות בנות בדמות עדן טבע מרקט, מוכרים לצרכן הסופי וכן, הדורסניות שלה כלפי החקלאים. במסגרת זו, החקלאים נדרשים על ידי מגה להשמיד תוצרת חקלאית. כך, נוצר מחסור של ירקות ופירות. הירקות שכן נמכרים ברשת, נמכרים במחיר של לפחות 10 שקל לקילו. החקלאי מקבל מהרשת 0.5 שקלים לקילו בלבד. את ההפרש מפער בתיווך שנוצר, הרשת משלשלת לכיסה. גם רשת youphone הסלולרית שנמצאת בבעלות קואופ, עובדת על הצרכן באמצעות האותיות הקטנות בחוה שהוא אף פעם לא רואה. בעדן טבע מרקט, כמו ביופון, עובדים על הצרכנים במבצעים. מכך עולה שלא מדובר בתקרית חד פעמית אלא במדיניות. קוראים לזה חמדנות.
והפעם, במגה שוב נכנסים למאבק במתחרה קטן ומקומי, גם אם זה אומר שהם ימכרו כלים חד פעמיים במחיר הפסד, רק כדי לגרום לו לפשיטת רגל. הפעם מדובר בסניף מגה בעיר שממוקם במרכז מסחרי קריית שרת ברעננה באזור בית לווינשטיין-לב הפארק אחרי רחוב ויצמן. במרכז המסחרי, ליד הסניף, יש גם סניף קופת חולים כללית, פיצריה קטנה ומאפיה שכונתית.
זהו מרכז מסחרי קטן ברעננה שכונתי כזה וחם. אנשים שחלקם הגדול לא נופלים תחת ההגדרה "מעמד הביניים" אלא למטה מכך ואף הרבה למטה מכך. שם בדיוק פתח איש מקסים חנות קטנה לחד פעמיים זולים קצת מכשירי כתיבה קצת כלי מטבח... יו נו... זול כזה.
הוא ואמו הקשישה מנהלים אותה על מי מנוחות ואבוי... גם מצליחים. מה זה מצליחים....?
לא . אין נהרות אדם גודשים את החנות וגם לא צובאים על הדלתות אבל מתקיימים.
ראה זאת סניף מגה בעיר הסמוך, הוציא אל מחוץ לסניף את כל המוצרים המקבילים לאלו שנמכרים בחנות הקטנטונת ומוכר אותם במחירי רצפה. אה כן וגם דאגו להגיע אל בעל החנות ולאמר לו.. (הנה הדרמה חלק 1) - לא חשוב לנו להרוויח חשוב לנו שאתה תפסיד.
באתי אליו ושוחחנו ושאלתי אם הוא לא מתקומם.. הוא ענה - (דרמה חלק 2 ואחרון) אני יכול להפסיד לקוחות אבל לא אפסיד את הפרנסה.

לפיכך, צריך לנקוט בשיקול דעת ראוי כשמדובר בצריכת המוצרים של תאגידים מונופוליים דורסניים שמשמידים כל מה שאפשר, גם על חשבון הספקים של הרשת, העובדים הכי קטנים של התאגיד ואפילו מתחרים זניחים ומקומיים שדואגים לפרנסתם ולא כדי להפוך למונופול מתחרה במגה. אני מחרימה תאגידים מונופוליסטיים כדוגמת מגה ושופרסל. החרמה זו כוללת רשתות בנות כגון עדן טבע מרקט. זה קל יותר ממה שאתם חושבים - קודם כל אני משווה מחירים וגם כך, המחירים אצל המתחרים בסל הכולל זול יותר בעשרות שקלים בכל סל קניה. לשם כך אני משתמשת באפליקציית פרייסז כדי לסייע בהשוואת המחירים. במקביל, אני מעדכנת מחירים בסניף הרשת בו אני נמצאת באותו הרגע - מהמוצרים על המדף או ישירות מהקבלה.
לבסוף, במידה והסניף היחיד שעומד באותו הרגע לרשותי הנו סניף מרשת קואופ או שופרסל מסיבות כגון קרבה וכדומה, אני מחליטה ללכת לחנות הקטנה ליד ולא להיכנס למגה או ליש חסד. מדובר בעיקרון - הרי רשתות דורסנית ותקדם מוצרים של עלית כמונופול ולא של יצרן הממתקים כרמית כמתחרה האידיאלי, המקומי והזול לעומת עלית. יתרה מכך, כמו שראינו במקרה זה, היא תמכור מוצרים במחיר הפסד כדי לפגוע במתחרה המקומי שלה. לכן, צריך להתנהג בדורסניות כלפי מונופול דורסני, להחרים אותן ובשום פנים ואופן לא לדרוך באחד מסניפי הרשת, גם לא בשביל רק חלב או רק ביצים, לא לעגל פינות.

מניסיון אישי, לא רק שלא נפגענו מההחלטה להחרים מונופולים של סופרים ויצרנים, אלא אף הרווחנו מבחינה כלכלית לא מעט. הכרנו יצרנים ישראלים קטנים ובינוניים, כמו כרמית, פריניב, טוליפ, חיתולי בייביסיטר ועוד - קניית המוצרים שלהם ולא של המונופלים מחזקת את כוחן על חשבון המונופולים וכמובן, מחירן זול יותר ממחירו של המותג כשהאיכות אפילו טובה יותר. אני מדברת על מיץ טבעי  ב-14 שקלים לבקבוק של 2 ליטר במקום 28 שקלים לבקבוק של המתחרים כמו פריגת או על חבילת חיתולים ב-35 שקלים לחבילה במקום ב-80 עד 120 שקלים לחבילה.

יתרה מכך, הכרנו את המכולת השכונתית ואת הסופרים הקטנים והבינוניים - הדבר סייע בכך שיכולתי לחזור הביתה מקניות בסופר עם עודף משטר של 100 שקלים. אין את הפיתויים של מבצעים מיותרים ועבודה בעיניים כזו או אחרת שמטרתה לגרום לי לרכוש מוצר שלא הייתי זקוקה מלכתחילה. שום דבר לא חסר לי בבית, לא נאלצתי לזרוק לפח מוצרים פגי תוקף כי קניתי רק את מה שאני צריכה, גם כשרציתי להתפנק ולקנות מחוץ לתכנון, עדיין חסכתי כסף והרשתות המונופוליסטיות הפסיקו להרוויח ממני בעקבות ה"קניות הקטנות" של ה-250-300 שקלים.