משהו השתנה בחברה הישראלית והחברה המערבית בכלל מאז תרבות הרייטינג חדרה לטלוויזיה. מאז, איכות נחשבת למילה גסה. תכניות זבל וראלטי מקבלות רייטינג גבוה של 30 ו-40 אחוזי צפייה. תכניות איכות מבוטלות, לא מקבלות מימון ראוי, לא נרכשות על ידי ערוצי הטלוויזיה או חברות הכבלים והלווין ולכן, לא מקבלות זמן מסך ואף לא מופקות ולא משודרות בפריים טיים. כיום, התוכניות המשודרות היום אינן מאופיינות באיכות, אינן חינוכיות, אינן אינפורמטיביות או ערכיות. כן, כיום איכות היא מילה גסה. אין תוכניות חינוכיות או כאלו המעבירות יידע והשכלה. אין חופש מידע בתקשורת הישראלית. יש סקס, רכילות צהובה
גם כשעודכן חוק התקשורת (בזק ושידורים) באופן המתמקד בתכניות מקור ישראליות, שמטרתו לעודד הפקה ויצירת תכנים ישראליים מקוריים וליצור תכנים איכותיים ישראליים, ערוצי הטלוויזיה וחברות הכבלים והלוויין העבירו תקציבים לתכניות ריאלטי פרובוקטיביות או לטלנובלות שאיכותן בקרשים, כגון האלופה, ילדי ראש הממשלה, האח הגדול וכדומה. חלקן היו תכניות צהובות, חלקן חיזקו סטראוטיפים שליליים כלפי מזרחים, ערבים ונשים, חלקן היו חסרי תסריט ראוי או שחקנים שעוברים מסך אלא רק קוראים את השורות שנכתבו בלי השקעה בלי קשר ליכולת משחק.באמת שניסיתי להיזכר בסדרות ישראליות ראויות - הן נדירות ביותר. יש יותר תכניות אולפן המעבירות מסרים שמאלניים ופחות הפקות מקור. גם כשמדובר בקומדיות, מועברים בהם מסרים שמאלניים הלועגים למתנחלים ומעבירים מסרים חיוביים בנוגע לאויב הערבי. יותר מזה, גם כשלאטמה הייתה אמורה לעבור מהאינטרנט לטלויזיה בינואר 2014 כתכנית סאטירה ימנית המהווה קונטרה לארץ נהדרת ומצב האומה השמאלניות, עצרו את ההפקה, למרות הרייטינג הגבוה שצפוי לה.
סרטי קולנוע ישראלים מגיעים לטלוויזיה לפני שהגיעו למסך הגדול. גם ביניהם לא ניתן למצוא ראויים שיזכו באוסקר האמריקאי או בפסטיבלים בין לאומיים. לא זכור לי תסריטאי ראוי לשמו, גם לא אסי דיין שהרס את החיים על פי אגפא, בעיקר בסוף. בסרט הקלאסי גבעת חלפון אינה עונה רואים בסרט שעשו אותו תוך שבועיים, לא ממש השקיעו בטייקים או באיכות המשחק. כבר אין אנשי קולנוע כמו יהודה ברקן שישחזרו שוב את ההצלחה של טרילוגיית אבא גנוב או את נשיקה במצח. נכון, היו הפקות מקור שנמכרו בחול, כמו חטופים, מסודרים ורמזור. עם זאת, הסדרה רמזור נחשבת לאיכותית בהעברת סטיגמות ולא פעם, נופל לה המצחיק.
מבחינת ז'אנרים אין הרבה מגוון - יש קצת דרמה, הרבה טלנובלה טראשית וריאלטי צהוב ברמת זבל. אין סדרות אקשן וגם לא סרטי אקשן, אין קומדיות ומעט מאוד רומנטיקה או יצירות שעוסקות בשסעים חברתיים בישראל, ממש כמו הסדרה עבודה ערבית או סדרות שעוסקות ביחסי הדת והמדינה. לפעמים יש קצת דוקומנטרי פוליוודי, כמו 5 מצלמות שבורות, אבל אין דוקומנטרי ראוי, גם לא חיימוביץ'.
תכנית התחקירים הנשכנית כלבוטק מועמדת לסגירה בגלל שהיא לא רווחית לטענת ערוץ 10. מה זה לא רווחית? היא עולה לערוץ חצי מליון שקלים כשהפרסומות לא מכסות זאת. נו, מה לעשות שכלבוטק משיגה את היעדים שלה ונכנסת בחברות בלי קשר לשאלה האם הן מפרסמות בערוץ? התכנית בהנחיית מנכ"ל הערוץ, רפי גינת, עשתה השנה שירות מעולה לטבעונות ולמודעות להתעללות בבעלי חיים כשחשפה צילומים המציגים חברות גדולות ומפרסמות כמו תנובה וזוגלובק באור לא יפה.
הצופים בדרך כלל אינם מתמקדים במסרים המועברים בתוכנית, אלא משתמשים בהם כרעש ברקע בזמן שהם עושים פעילות שגרתית, כגון לשטוף כלים ולהשכיב את הילדים במיטה. הראש בדרך כלל לא עובד בגלל התכנית, טמבלויזיה. כשהם קשובים מדי פעם לתכנית, הם שומעים חלקי מסרים ומלים, כגון שמות מותגים, הם מושפעים מהאופנה ומהפרסומות הסמויות וכדומה. לכן, לא חשוב מה אומרים עליך, העיקר שמדברים עליך. הדבר מתואר בפרק הזה של הסדרה המיתולוגית אלף:
כבר שנים שאין לי טלוויזיה בבית וזה בכלל לא חסר לי. ניתקתי את הכבלים ביום שהבחנתי שהיא דלוקה ברקע. מדי פעם אני מעבירה ערוץ אבל אין מה לראות. אז לבינתיים עשיתי דברים אחרים, אולי זה ישתנה, אבל זה לא השתנה, אז ניתקתי. גם כך כל מה שמעניין מעודכן באינטרנט. יו טיוב התחילו לשים סרטים באורך מלא. סדרות זמינות לצפייה ישירה באתרים שונים. הערוצים המסחריים זמינים באינטרנט, כולל חדשות ותוכניות בוקר וגם בזה התחלתי לצפות לעתים נדירות. שום דבר לא חסר לי. במידה וקורה משהו, גם כך מעדכנים אותי בעל כורחי, כמו שאני שומעת על תכנית כזו או אחרת כדוגמת הפח הגדול.
לסיכום, העובדה שהטלוויזיה דלוקה לא אומר שמשודרים תכנים ראויים, שממש רואים את תכנית הטלוויזיה המשודרת באותו הרגע או את הפרסומות. מקסימום, הטלויזיה משמשת כבייביסיטר זול ולא ראוי לילדים, כרעש רקע וכדומה. זה לא אומר שמשודרת תכנית איכותית שמצדיקה רייטינג גבוה. לכן, כשעלתה הטענה שלתכנית האח הגדול יש רייטינג גבוה ולכן, מדובר בתכנית איכותית המצדיקה את המסרים הנבזיים המועברים בה, נזכרתי בפרק הזה של אלף.
When ALF's favorite TV series "Polka Jamboree" is threatened with cancellation, he decides to do something about. First, he The Tanners get the chance to participate in a new TV ratings system. With clever arguments, ALF gets Kate to let him use the system. After learning his favorite programs might get canceled, ALF decides to tweak the numbers a bit. arranges for the Tanners to become a Nielsen-ratings family. And second, he tries to "fix" the Nielsens throughout America so that his pet show will top the charts. Although NBC president Brandon Tartikoff would play himself in a subsequent ALF episode, he is herein portrayed by David Leisure of "Joe Izuzu" fame.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה