יום שישי, 17 ביולי 2015

כשמלון נבנה מכספי ציבור








אני מנסה לא להביא כאן חדשות מעבר לים, כי אתם עלולים לחשוד שאני ממציאה את כל זה. הפוסטים שלי מספיק הזויים גם מישראל, בטח ובטח כשמדובר בארועים מסיציליה ומרומא. אבל אני לא יכולה להתעלם מהתחקיר שמפרסם  ״לה רפובליקה״ אודות מלון שאף אחד מהקוראים של הבלוג לא ביקר בו, ״לה גראנדה הוטל סן קלוג׳רו״. זהו מלון חמישה כוכבים שנבנה לפני 60 שנה על פסגת אחת הגבעות היפות ביותר של סיציליה, מונטה קרוניו במחוז אגרגנטה.
הסיבה שבגללה לא ביקרתם בו היא שלמרות שהוא נחנך (פעמיים) ואפילו שופץ פעם אחת, מלון לה גראנדה הוטל סן קלוג׳רו מעולם לא נפתח, והוא יחגוג בקרוב 61 שנה ללא אף אורח וללא אף לינה.
בשלב זה בטח כבר הבנתם שהמלון נבנה כולו מכספי ציבור.
הבנייה החלה ב-1954, במקום הנכון ביותר תיירותית, צמוד לבזיליקה של סן קלוג׳רו. המועצה המקומית קיוותה למשוך את התיירים לעצור כאן ללילה, ודגש רב הושם על הפאר של החדרים. בגלל קשיי החציבה הבנייה נמשכה 30 שנה, עד כאן שום דבר לא יוצא דופן.
המבנה נחנך ברוב הדר באחד ביוני 1982. בלילה, כאשר שר התיירות חזר לביתו ברומא והמכובדים התפזרו, התברר שחברי המועצה שכחו פרט קטן אחד - להחליט מי יפעיל את המלון. ראש המועצה נעל את הדלתות והורה ליועץ המשפטי להוציא מכרז.
אבל בשנים שחלפו מאז תחילת הבנייה קם האיחוד האירופי, והמועצה המקומית כבר לא היתה מוסמכת להוציא מכרז. המלון נקלע לוואקום פרוצדורלי, אי אפשר היה להפעיל את המבנה באמצעות חברה פרטית כי הוא נבנה מכספי ציבור, ומצד שני לא היה אף גוף ציבורי בסביבה שידע להפעיל מלון. אחרי שנה של עימותים משפטיים המועצה הרימה ידיים, והמלון נותר סגור 10 שנים.
רק ב-1993 נמצא הפתרון המשפטי - הוקם קואופרטיב תיירותי, הממומן גם הוא מכספי ציבור, והוא זכה במכרז להפעלת המלון. אבל בשלב זה המלון כבר היה חורבה וכל הציוד היקר בו נגנב. לכן, איטליה מימנה שיפוץ מאסיבי של הקירות וקנייה חדשה של הריהוט, וכל זה נמשך עד 1998.
המלון נחנך שוב, הפעם בלי שר התיירות, מנכ״ל מטעם הקואופרטיב קיבל את המפתחות, 130 עובדים החלו את יום עבודתם, ואז התברר שהקבלן המקורי שכח פרט קטן אחד - חיבור למערכת הביוב.
ראש המועצה המבוהל פנה למנהל החברה שביצעה את השיפוצים ושאל למה הם לא התריעו שאין ביוב, והוא אמר שלא שכרו אותו בשביל הביוב אלא בשביל הקירות ועיצוב הפנים, ובהם אין שום בעיה.
המועצה שילמה 800 אלף יורו פיצויים לקואופרטיב ובשנת 2000 פירסמה מכרז למערכת ביוב. נבחרה חברת שיפוצים המתמחה בביוב, נבחרה חברה ציבורית שתנהל את המלון, ומאז המלון עומד סגור: המועצה לא מצאה מקורות תקציביים לשלם על הביוב, משרד התיירות סירב להמשיך להזרים כסף לפרוייקט ואפילו האיחוד האירופי לא התלהב.
קשה לדעת כמה כסף ירד לטמיון במלון לה גראנדה הוטל סן קלוג׳רו. כנראה 80 מיליון יורו, אולי יותר. העיתון לקח שמאים לסיור ושאל כמה יעלה לפתוח את מלון הרפאים היום, והתשובה היא שהמבנה הקיים לא עומד בכללי הבטיחות המעודכנים של האיחוד, ולכן צריך להרוס אותו ולבנות הכל מחדש.
יש המון תגובות לסיפור בעיתונות האיטלקית, אבל משכה את תשומת ליבי זו של הכומר של הבזיליקה השכנה למלון: ״עלינו להסיק מהאירועים שהמלון הזה פשוט לא היה מיועד להיות״. כן, באיטלקית זה נשמע עוד יותר טוב.
זהו אינו עוד סיפור על מלון שמעולם לא נפתח. הסיפור ממחיש שוב את הידוע מהנסיון בכל מקום בעולם - ממשלות מתקשות לנהל עסקים. כשמשהו הוא "של כולנו" הוא למעשה לא של אף אחד - והתוצאה היא ביזבוז כספי מיסים והשחתה תוך פגיעה בעסקים שהיו יכולים לצמוח ולהביא ברכה. כך היה כשמדינת ישראל התעקשה להלאים את תחום חיפושי הגז והנפט וכך גם יהיה אם ימשכו קריאות ההלאמה בסקטורים שונים. כאשר אתם רואים את ההמון המוסת יוצא לרחובות וצועק "התשובה להפרטה - הלאמה" כדאי להכיר את התוצאות הבלתי נמנעות של מדיניות זאת. יעילותו של נמל חיפה הנה חריגה ונדירה. מניתוח ממצאי מחקר שביצע ארגון ה-OECD בשנת 2012, נמל חיפה דורג במקום הרביעי ביעילותו בין הנמלים בעולם‏. הנמל המקביל לו באשדוד מעיד על היפוכו, לאור הוועד החזק שמשבית את העבודה בגלל סטייק כהטבה על ימין ועל שמאל. בעקבות כך, העבודה נפגעת והמוניטין של הנמל גרוע. עובדי הנמל המוגנים מקבלים זכויות עובד עליהם יוליה, הקופאית ממגה, יכולה רק לחלום.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה