כשהבלנית במקווה מתייחסת ללקוחות בהתאם לשכרה החומרי

וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ

חומר למחשבה שכדאי לרצוי לקרוא - כנשים וכחברה, אנחנו כל כך רגילות לבקר את כל נושא המקוואות והבלניות, אשר אחראיות על תפעול המקווה ומלוות את האישה המקיימת את מצוות הטהרה בעת ביקורה במקווה. מוכרים וידועים חיכוכים בין הבלניות לטובלות לאור סמכותה של הבלנית לפקח על הטבילה. עם זאת, האם עצרנו פעם לחשוב על שכרן של נשים אלו? 
אמנם אני מודה שאני קצת שיפוטית בעניין, משום שאישית, לא רואה בכלל צורך בבלניות. נהפוך הוא, יש משהו בעצם העיסוק שהוא כל כך פולשני ומיותר עד כדי כך שמוטב שיעבור מן העולם. טבילה זה בין אישה לבין עצמה. שישנן עוד נשים שדעתן כדעתי, אשר תומכות בביטול מוחלט של משרה זו. בעיניי זה משפיל מאוד לעמוד ערומה מול אישה זרה שכל תפקידה לתחקר אותי בכדי לבדוק אם ניקיתי פה וניקיתי שם. הגיע זמן שהנשים תוכלנה לטבול לבד או להיטהר בדרך אחרת.
כידוע, מקוואות הנשים מהווים מרחב נשי במלא מובן המילה. חוויות הטבילה במקווה מבוצעת על ידי האישה עצמה ומבטאת התחדשות מחזורית נשית. גם הבלניות, האחראיות על מקוואות הטהרה הן נשים שרובן מודעות לרגישויות הנשיות השונות ופועלות בהתאם. אישית, חורה לי שטבילה הפך להיות עסק של סרט נע, במקום משהו של אישה עם עצמה, בלי מבט בוחן (שמרגיש עבור רבות מאוד פולשני). בלניות זה דבר מעיק ומטריד שרק חופר בשאלות מטרידות. כמה פעמים טובלות נאלצות לשים להן גבולות כשזה עובר את הגבול האם באמת צריך מקוואות כשיש כל כך הרבה מעיינות במדינה שלנו? מה עם לטבול בבית או בבריכה? למה זה כל כך חשוב שייעשה במקום מסוים ותחת כללים נוקשים שלא מתחשבים באישה האינדבידואלית? הרי בעבר, מקלחות לא היו כל כך זמינות כמו היום.
אני עצמי נגד קונספט הטבילה בכלל וקשה לי נורא עם המושג "נידה". אני מתנגדת עקרונית הרי לקונספט של נידה ו"טהרה", הוא מרגיש לי מאוד שוביניסטי. עדין, מדינת ישראל מספקת את שרותי הטהרה במקוואות ומממנת את שכר הבלניות במסגרת "שרותי דת". גם אם אין לך ילדים, את עדיין מממנת את התשלום למורים. גם אם את לא צורכת תרבות, עדיין יש תקציב למוסדות תרבות. גם אם את לא צריכה שרות רפואי עדיין המדינה מממנת בתי חולים וכו'. אני בטוחה שיש עוד שירותים שנוגדים מהותית את השקפתנו. ככה זה במדינה. את משלמת מסים כשהכנסת והממשלה מחליטות על התקציב. את לא יכולה להחליט שאת לא מוכנה לממן שירות מסוים, כמו שרותי רבנות או את מוסד הנשיאות או הצגה המהללת מחבל שרצח יהודים.
עדיין, אני חושבת שיש צורך לעשות הפרדה בין המאבק לטבילה אישית פרטית ועצמאית ללא שאלות פולשניות לכל טובלת כרצונה וכדרכה לבין תנאי ההעסקה של הבלניות שהם מבישים כשלעצמם. המאבקים לא תלויים אחד בשני. ואין ספק שיש מקום לתמוך במאבק הבלניות לתנאי שכר הולמים בלי קשר לעובדה שיש תלונות לטובלות על התנהלות הבלניות במקוואות מסויימים שלדעתי חוסר בנהלים ברורים והוראות ברורות ליישמם יכול לפתור. אבל עבור מי שכן טובלת, בטוחה שעבורן החוויה היתה פי כמה נעימה ומעצימה אם כל אחת היתה יכולה להחליט מה זה טבילה עבורה.
ועדיין, לא תאמינו כמה מרוויחה בלנית במקווה! שכרן מחפיר. למרות התנגדותי העקרונית למימון של מוסד מסוים, בינתיים יש לדאוג לכך שהעובדות המוחלשות של אותו מוסד יעבדו בתנאים נורמליים. מדובר בשתי סוגיות שונות לחלוטין. הוויכוח העקרוני על הצורך במקווה, מעיין, טבילה אנטימית ללא ליווי וכדומה אינו קשור לניצול של נשים עובדות שלא מתוגמלות כראוי או לנחיצותן, כן או לא. הן נושאות משרה פורמלית ומנוצלות. העובדה שאני רוצה לטבול בלי בלנית או חושבת שהמקווה מיותר ואפשר להיטהר גם במקלחת לא צריכה לחייב אף אחת שרוצה לטבול עם בלנית ובמקווה. ישנן נשים רבות שזקוקות להדרכה הזאת, דתיות, מסורתיות וחילוניות. לא קשור בעיני בכלל לאופן בו אני רואה את הטבילה באופן אישי או עקרוני. הבלניות נדרשות במקוואות ומגיע להן להתפרנס בכבוד.
עו"ד ציפורת שימל, היועצת המשפטית לענייני חקיקה ופעילות ציבורית בתנועת אמונה סיפרה על "בלניות שעובדות 6 ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים. עם כ- 45 טובלות בערב. ואם מישהי מאחרת הן נאלצות לחכות, ואם הן מפסידות את האוטובוס אחרון הן נאלצות לשלם מכספן על מונית, ואחרי כל זה, השכר שלהן עומד על 4,150 ₪. הבעיה היא בהסדר העבודה. הדירוג שלהן נמוך מאוד ולכן גם השכר. כיום הבלניות הן בעלות דרגת השכר הנחותה ביותר בשירות הציבורי".
תפקידן של הבלניות מגוון וכולל בין השאר: פתיחת המקווה ותיפעולו (כולל ערבי שבת וחגים), אחריות על טבילת הנשים בהתאם לתפקידה על פי ההלכה, ניקיון המקווה וסביבתו, מילוי וניקוי בור הטבילה, גביית אגרות הטבילה ועוד. הבלניות הן הנשים הכי מנוצלות במערכת. הבלניות מתחזקות את המקווה, פותחות וסוגרות בסוף כל ערב. הן אחראיות בשעות הטבילה, מקבלות את פני הטובלות, מארחות חגיגות מקווה לכלות, ואפילו מנקות אחרי כל טובלת. הן מגיעות לעבודה ערב ערב, כולל שבתות וחגים. אין הפסקה. רובן עובדות בעבודה אחרת בשעות היום להשלמת הכנסה, וגם צריכות לתפעל משק בית משלהן. בנוסף, הן מטבילות את הנשים, משמע - מוודאות שאין חציצות על גופן, ושכל הגוף טבול במים. בוודאי שיש כאן בעייתיות מבחינה פמיניסטית אם זה לא ניתן כבחירה, וגם מבחינה דמוקרטית כללית של דת ומדינה. אבל כל זה המאקרו. המערכת כיום היא כזו. האשמה על הבעייתיות היא לא בבלניות, וכיום בפועל הן אלו שנענשות. כל עוד המערכת קיימת, חייבים לשמור על הזכות שלהן לשכר הוגן ותנאי העסקה נורמליים. אף אחד לא דואג להן, והן עובדות בתנאים מחפירים מתוך תחושת שליחות. כל הכבוד לכן על המאבק החשוב!
בהתאם לנתוני המשרד לשרותי דת, מועסקות כיום על ידי המועצות הדתיות והאזוריות כ-800 בלניות. שכרה של בלנית במשרה מלאה יכול להגיע לסך של כ- 5,000 ₪ בלבד. אולם, המציאות קשה אף יותר כיוון שרוב רובן של הבלניות משתכרות שכר נמוך משמעותית מכך, זאת לאור העובדה כי שעות עבודתן אינו מאפשר עבודה במשרה מלאה לאף אחת מהן. בוועדה הוצג תלוש משכורת חודשי של בלנית בסך 1805 ש"ח. ראשית הן צריכות לעבור הכשרה, וכל כמה שנים יש להן השתלמויות. אין תוספת שכר על השתתפות בהשתלמויות. בנוסף, הן משרתות ציבור. זאת אומרת שלא פעם הן נתקלות בצעקות, טרוניות, והתנהגות לא יפה מחד. מאידך, הן גם אחראיות על הנקיון של החדרים בין שימוש על ידי אישה אחת לשניה, כך שהן הרבה פעמים בריצה כמעט כל הערב - משמירה על טובלת לרחיצת הרצפה, לפתיחת הדלת, קבלת תשלומים, לספק לטובלת אצטון או מגבת וכדו'. זו עבודה מאוד מתישה ומגיע להן תמורה נאותה ומכובדת. מה עוד שמדובר בעבודת לילה. גם אם הבלניות לא יבדקו את הנשים כי כולן יסרבו לכך, עדיין יש צורך בעובדת שתתפעל את המקווה. 
הבלניות מועסקות בהתאם להסכם קיבוצי משנת 1975 שלא שונה עד היום (!). לפי ההסכם, שכרן אמור להיות מושווה למקבילותיהן במועצות המקומיות, אך כיוון שאין הקבלה לתחום זה, הן נזנחו ונשכחו. שכרן משקף זלזול וניצול מחפירים. למעשה, משנת 1975 לא בוצע שינוי בשכרן. תוספות שכר המגיעות להן, לדוגמא, מחושבות כהשלמה לשכר המינימום בלבד. מתח הדרגות שלהן, שלפיו נקבע שכרן המשולב, הוא נמוך באופן קיצוני (5-8 בהתאם להסכם הקיבוצי).
על כן, הבלניות, המצויות בתחתית סולם הדרגות אף אינן זכאיות לקבל את אותן תוספות ותנאים אותם מקבלים עובדים אחרים בשלטון המקומי. זאת ועוד, היקף משרתן של הבלניות נקבע בהתאם לסרגל תקינה לפי מספר הטובלות בחודש במקווה שבו הן עובדות. מדיניות זו היא פסולה מיסודה ולא היתה מתקבלת בשום מגזר עובדים אחר למעט הבלניות, שבשל מסירותן האין סופית - ממשיכות לשאת בתפקידן מתוך תחושת שליחות ואמונה עמוקה, קיום מצוות. אין הגיון בשכר המגוחך. אבל כן יש הגיון במתן בונוס לפי מספר הטובלות בפועל. דבר זה יעודד יחס נעים לטובלת ולא יחס ביקורתי ומתנשא
לאור האמור, יש להקצות תוספת תקציבית משמעותית וייעודית לשיפור שכרן המחפיר של הבלניות. יש לשנות ולהגדיר מחדש את משרת הבלניות כך שישקף את אופן עבודתן הייחודי, שינוי מתח הדרגות והעלאתן מתחתית הדרוג המינהלי בו הן מצויות כיום, שינוי השיטה לפיה נקבעת היקף המשרה ואי תלותה במספר הנשים הטובלות והפניית בלניות לקורסי הכשרה והשתלמויות המעניקים תוספת גמול. יש לשפר את שכרן של הבלניות העוסקות במלאכת קודש וכורעות תחת תנאי עבודתן הקשים.