היום לפני 79 שנה:
תלמידות בית הספר לאחיות, נחמה צדק ומרים (מרתה) פינק נרצחות בדרכן לבית החולים הממשלתי ביפו. רצח היהודיות התרחש על רקע לאומני בידי מחבלים ערבים בשיאו של המרד הערבי הגדול. אירוע זה, שכונה רצח האחיות היהודיות, היווה נקודת מפנה במאבק בין היהודים והערבים, שכן בו נשבר הכלל הבלתי כתוב שאין פוגעים באנשי רפואה.
עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-19 באפריל 1936, החלה הסתה פרועה בעיתונות הערבית נגד האחיות היהודיות בבית החולים ביפו ודרישה לסלקן משם.
שנה וחצי השתלמה מרתה בבית-החולים 'הדסה' בתל-אביב ועברה לבית-החולים ביפו "גרה ברחוב ביאליק 17","יתומה מאב", "יש לה אחות בארץ ודודה". "אם ואחות בווינה". יום לפני הרצח, הגיעה נחמה לחופשה קצרה בבית הוריה ברמת גן והביעה את חששותיה לחזור ליפו, אבל נאמנותה לחולים גברה על החששות.
ב-17 באוגוסט 1936 נסעו האחיות למשמרתן בבית החולים. הן צעדו בסמטאות שכונת עג'מי לעבר בית החולים. התלמידות מרתה [מרים] פינק ונחמה צדק באו למקום עבודתן בבית-החולים הממשלתי ביפו בשעה 18:30 בערב באוטובוס של 'בית-וגן' לתורנות לילה ונכנסו ל'בית-ההסגר', בחצר בית-החולים, להחליף את בגדיהן. בצאתן, במרחק קצר משער בית החולים, חסם את דרכן מחבל ערבי שארב להן ופתח עליהן בירי אקדח אוטומטי אותו שלף. מרתה נפגעה משני כדורים: אחד בברכה והשני בראשה, היא נהרגה מיד. שני כדורים פגעו גם בנחמה שנפצעה קשה כתוצאה מפגיעת הקליעים בחזה. הרוצח נמלט לתוך אוטו שחיכה לא רחוק מהמקום.
"סבורים שהרצח בוצע על פי תכנית מראש על סמך ידיעות מבית החולים, כי המרצחים ידעו את זמן בואן ויציאתן של שתי האחיות וחיכו להן סמוך לכותלי בית-החולים" נכתב בעיתוני התקופה.
עובדי בית החולים אספו את גווייתה של מרתה ואת נחמה הפצועה לבית-החולים. הם הודיעו על המקרה לקצין המשטרה אפשטיין והוא הודיע על כך לסגן ראש העירייה ישראל רוקח [ראש העיר באותו הזמן, מאיר דיזנגוף, שכב על ערש דווי, ממנו לא קם]. רוקח שלח רופאים מבית-החולים "הדסה" בתל-אביב לבית החולים ביפו בליווי משמר שוטרים.
בבואם למקום, הם עשו לנחמה עירוי-דם.
מאז נפצעה הייתה נחמה בלי הכרה לכמה רגעים, כששבה הכרתה אליה, בדאגה לאחיות היהודיות שם לחשה: "תזהרנה! עזובנה את המקום, הוא מסוכן". פעמים אחדות שאלה: "איפה מרתה?". למרות המאמצים, נקבע מותה של צדק. ישראל רוקח התקשר מיד טלפונית עם הסוכנות -היהודית בירושלים ועם אספת-הנבחרים והודיע להם מיד על המקרה. בשעה 10:20 בלילה הביאו את שתי הנרצחות מבית-החולים הממשלתי ביפו ל'הדסה' בתל-אביב, לחדר-המתים. שם, הרופאים ערכו בדיקה סופית.
הידיעה על רצח שתי האחיות היהודיות בבית החולים ביפו, נפוצה במהירות בתל-אביב. המונים צבאו על בית החולים 'הדסה'. לכן, בשעות הערב הועמדו משמרות שוטרים יהודים ליד שער בית-החולים. בחצר בית החולים חיכו ממלא מקום ראש העירייה ישראל רוקח, מזכיר מפלגת פועלי ארץ-ישראל פנחס לוביאניקר [לבון], קציני משטרה, רופא המחוז, מזכיר העיר ובכירים נוספים. קראו לנרצחות "קדושות".
הגופות היו מקושטות בפרחים."
כשהובאו הוריה של נחמה, האב השכול זעק: "איפה הנציב העליון? יבוא-נא ויראה מה שעשו לבתי, מה שעושים לכולנו, איפה כל העולם?! הלא בתי נסעה בימי פורענות אלה לתת עזרה-רפואית גם לערבים. . ." רבים פרצו בבכי. במשך הלילה עברו על פני גופות ההרוגות המוני אנשים.
עיריית תל-אביב פרסמה כרוז:
''תל-אביב אבלה! גדולה התועבה ואיום הפשע ששכניך עשו. כבד מנשוא הכאב, אולם דעי: דם קדושיך לא לשוא נשפך! כבשי חימה וחרון! לא בהתפרצות נחפזת, כי-אם במעשים מחושבים נסכל את מזימת המרצחים! במשמעת ובסדר נעמוד במבחן! בנשק הבנין והיצירה ננצח!''.
האזור שבו בוצע הרצח הוקף על ידי כח צבאי גדול. 3 שעות וחצי ארך החיפוש ברחוב עג'אמי. הם רצו למצוא את עקבותיהם של רוצחי שתי האחיות. עם זאת, החיפוש לא העלה מאומה ולא נמצא דבר. יפו הייתה במשך כל אותו יום סגורה ומסוגרת. גם הבנקים ובתי-הדין. רק פקידי בית-הממשלה המשיכו את עבודתם. חיילים ושוטרים שוטטו ברחובות הראשיים ואסרו כל ערבי חשוד. 21 שעות נמשך העוצר על העיר ; "50 אלף איש חירותם נשללה בתוקף של פקודה בת שתי שורות" התלונן "אל-איסלאמייה".
למחרת נערכה הלוויית האחיות. האחיות הובאו למנוחות ביום שלישי בשעה 3 אחר-הצהרים. מסע ההלוויה מבית החולים ברחוב בלפור בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור שבתל-אביב ונקברו בקבר-האחים של הפרעות.
בעת הלוויתן, נסגרו החנויות בתל-אביב. רבבות השתתפו במסע ההלוויה - 30,000 איש וכל החנויות נסגרו. בראש התהלוכה, צעדה פלוגת שוטרים. בשתי שורות ארוכות נישאו זרי פרחים על ידי אחיות לבושות לבן. השתתפו גם נציגי ממשלת המנדט - קציני-המחוז, מפקד משטרת תל-אביב והרופאים הראשיים של מחלקת הבריאות הממשלתית.
הרצח גרר תגובות עזות בכל המגזרים. כל העיתונים העבריים הופיעו בכותרות שחורות גדולות. בעיתון "דבר" נכתב: "פריצי חיות שלחו את ידם הטמאה גם לבית החולים. דם אחיות רחמניות, חובשות פצעי ערבים, נשפך בידיהם".
הבריטים הטילו עוצר כללי ביפו והנציב העליון פרסם הודעה רשמית ובה הביע את צערו על רצח האחיות. גם הוועדה הלאומית הערבית ביפו הביעה צער וגנאי. ישראל רוקח פנה לשלטונות בדרישה שיעבירו לתל-אביב את יתר האחיות היהודיות העובדות בבית החולים ביפו ואת היהודים המעטים הנמצאים שם כחולים לבית-החולים החדש בצפון-מערב פתח-תקווה, לימים 'בילינסון'. ראש עיריית יפו הביע צער על דבר הפשע המתועב שבוצע בידי אלמונים. ועד הנשים הערביות בירושלים הביע תקווה "שלא יישנו המקרים של התנפלות על נשים ערביות ויהודיות בארצנו".ליד מקום הרצח ביפו נקרא רחוב בשם "שתי האחיות", להנצחתן. על שמה של נחמה צדק נקרא רחוב ליד בית הוריה של צדק ברמת גן, בשם "שדרות האחות נחמה". אחיה של נחמה, משה צדק, סיפר כי כילדים נחמה והוא סיקלו את השטח ונטעו ברושים ואקליפטוסים במקום בו נקבעה לימים השדרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה