היום לפני 18 שנה (05.09.1997) - התרחש אסון השייטת, בו נהרגו 12 לוחמי הקומנדו הימי בלבנון. במסגרת האסון, נהרגו 12 לוחמים, נפצעו ארבעה ונותרה בשטח גופתו של חייל צה"ל,
האסון אירע במהלך מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. אירוע זה הוא האירוע הקשה ביותר בתולדות השייטת.
בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סא"ל יוסי קורקין למבצע חשאי בלבנון. תוך כדי תנועה, באזור עיירת החוף אנצרייה, נפגע הכוח ממספר מטעני צד, בציר שכונה ברשת הקשר הישראלית "דרך הערבה". במהלך הקרב שהתחולל, התפוצץ גם מטען שנשא הכוח. 11 לוחמים נהרגו, בהם סא"ל קורקין, וארבעה מן הנותרים נפצעו. הקשר, שהיה היחיד שלא נפגע, הצליח להשיב בירי, העביר דיווח בקשר, והזעיק את כוח החילוץ.
הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, עודכן והגיע למוצב הפיקוד העליון בקריה, ומשם ניהל את אופן החילוץ. בין היתר העמיד הרמטכ"ל בכוננות כוח תגבורת מיחידת אגוז. כוח החילוץ הראשוני, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של סגן בועז. נחת במקום והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. מיריות שנורו לעבר כוח החילוץ נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש. למרות לחץ מצד הדרג הפיקודי הבכיר של חיל האוויר בקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיכו חלק מאנשי כוח החילוץ בחיפושים והצליחו לחלץ את גופתו של יוחנן הילברג. מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו. לפנות אור ראשון הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח.
גופתו של אחד ההרוגים, רב סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998, יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי, בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה. גופתו, ביחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לגופתו של לוחם שייטת 13 איתמר איליה. בספרו מתאר תא"ל תמיר את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגורס כי התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר בתורו ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת.
בעקבות כישלון המבצע הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ - מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן, הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים. בתחילה דובר צה"ל הכחיש טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה במארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו ומפקד חיל הים אלי מרום הודיע על כך למשפחות השכולות.
לאחר גילוייו של נסראללה, פנו המשפחות השכולות לצה"ל בבקשה לחשוף את חומרי ועדת החקירה. צה"ל איפשר לדני יתום לשמש כנציג המשפחות, ובנובמבר 2012 הוצגו ממצאים חדשים על אסון השייטת, בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ 1. על פי הממצאים, צה"ל הודה שארגון חזבאללה הצליח במאמצי המודיעין שלו, וידע על המבצע מראש. כמו כן נחשף שלוחמי השייטת נשאו על גבם מטעני חבלה שנועדו לחסל יעד בלבנון.
על פי גישה אחרת, כפי שמוצג בתחקיר שערך גדי סוקניק ותשאל בכירים בצה"ל, המטענים אותם נשאו לוחמי השייטת היו לא תקינים.
אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון, בחודש מאי 2000.
לזכר הנופלים באסון, הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון, אשר בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו מוטבעים שמות הנופלים בלוח ברונזה. בנוסף, סטי"ל מדגם סער 4, אח"י כידון, הוטבע מול חוף שבי ציון ומשמש אתר צלילה להנצחת זכרם של 12 הלוחמים שנספו. לחרטום הסטי"ל הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו.
הכנות אחרונות של הצוות לפני היציאה למבצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה