רוחות של סליחה

גמר חתימה טובה! עשו סקר בין אנשים רבים בעולם המערבי ושאלו מהן שלוש המילים החשובות ביותר בזוגיות?
התשובות לא היו " אני אוהב אותך" או "את\ה נראה\ית טוב ". התשובה הייתה ששלוש המילים החשובות ביותר בזוגיות הן:
"אני מבקש/ת סליחה".
יום הכפורים הוא יום של רוממות נפש ושמחה גדולה .יום הכפורים אינו יום אבל או יום צער. אין בו עצבות ואין בו דיכאון, שכן אלה גורמים לאור להסתלק. לסיגופי הגוף ביום כיפור מטרה אחת: התעלות, התרוממות, הזדככות ודבקות. הצום מלשון צמצום, לצמצם את הרצון לקבל לעצמנו בלבד כידי להתנתק מהגוף ולהתקרב לנשמה.
יום הכיפורים חל בחודש תשרי שהינו החודש בו מתחילה השנה. חודש תשרי הינו החודש בו חל ראש השנה ובו נברא האדם.התכונה המייחדת את תשרי היא המישוש. חוש המישוש ב ג ו ף מאפשר לאדם למשש את הדבר עצמו בשונה מחושים אחרים. חוש המישוש בנפש מאפשר לאדם למשש את מעשיו. יש הבדל בין "לפשפש" במעשים, כלומר, לחפש את מה שלא בסדר, לבין "למשמש" במעשים, כלומר, איך לשפר ולשדרג מעשים שכבר קיימים. חוש המישוש בגוף יכול להפיל את האדם לעולם התאוות אם הופכים אותו למטרה. חוש המישוש בנפש יכול לקרב את האדם למטרת החיים - לאפשר לאדם שירגיש את הבורא בליבו .
חז"ל הסבירו שיום הכיפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, אך בעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר – זה באחריותנו האישית.
ערב יום הכיפורים זה הזמן בו נוהגים לבקש סליחה מבני ביתנו הקרובים:
דבר ראשון מבקש האדם סליחה מאביו ואמו.
אם הילדים לא בקשו סליחה מההורים, ההורים יאמרו באהבה לילדיהם " אם היו מקומות שהרגשתם שהתנהגתם לא נכון כלפינו אנחנו מוחלים וסולחים לכם . מהיום מתחילים דף חדש".
הבעל יבקש מחילה מאשתו והאישה מבעלה, על כל מה שהתנהג אליה לא כשורה ופגע בה במהלך השנה.
כל אדם בבואו לבית הכנסת להתפלל יאמר בינו לבין עצמו: "הריני מוחל וסולח לכל אחד ואחד מישראל, בין איש בין אישה, בין קטן בין גדול, בין שחטא לי בממוני בין שחטא לי בגופי, בין שחטא בכבודי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בגלגול זה ובין בגלגולים אחרים. והריני מוחל להם מחילה שלמה מעתה ועד עולם" (סימן תר"ו כף החיים) מספרים על שני חברים שהלכו יחד במדבר.
במהלך המסע, החל להתעורר בין השניים ויכוח סוער וחבר אחד סטר על לחיו של החבר השני. החבר שקיבל את הסטירה לא החזיר מכה ולא אמר מילה רעה. במקום זה הוא הרים מקל וכתב על החול:

היום, החבר הכי טוב שלי סטר לי בפרצוף!

השניים המשיכו במסעם, עד שמצאו נווה מדבר והחליטו לטבול בו. החבר האחד נכנס למים ושכשך בהם בלי בעיה ואילו החבר השני, שקיבל את הסטירה, נסחף לאיזור של מים עמוקים והחל לטבוע.
חברו מיהר לשחות לעברו ולמשות אותו אל הגדה. לאחר שהתאושש, חרט החבר על האבן הקרובה:

היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי!

החבר שסטר והציל מטביעה, הסתכל בו בפליאה ושאל:
אחרי שפגעתי בך כתבת בחול ועכשיו אתה חורט על אבן - למה?
הסתכל עליו החבר השני וענה: כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לכתוב את זה על חול כדי שרוחות של סליחה יוכלו למחוק מה שהיה, אבל כשמשהו טוב קורה או כשמישהו עושה עבורינו דבר נפלא, עלינו לחרוט זאת באבן כך ששום רוח לא תוכל לטשטש את זה
מי ייתן ונלמד לכתוב את שעל ליבנו בחול ולגלף את אושרנו באבן.
מי ייתן ורוחות של סליחה יוכלו למחוק עקיבות ישנות בחול, ולאפשר לנו לצעוד בבטחה בדרך טובה וחדשה!
גמר חתימה טובה!

סיפור חזק ליום הכיפורים סליחה באיחור מאת: זוהרת כהן,

הם היו חברים טובים, פעם.
פעם... הוא ניסה להיזכר מתי.
מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח.
...
הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.
היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים.
"אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך.
הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן.
הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים,
ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו,
והתמלא בתחושה של אושר.
היו אלה ימים יפים...
אבל מים רבים עברו מאז,
והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם,
מרביתם באשמתו.
עכשיו הם כבר לא נקראים חברים.
הם אפילו נקראים... יריבים.
הוא לא רצה להתוודות -
אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.
פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו
במטרה לבקש סליחה.
הוא בא לנקוש, ונעצר.
בא לנקוש, ונעצר.
אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם,
והדבר המינימאלי שנדרש מהם הוא להתנצל.
הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה,
זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו,
ולהודות כמה הוא היה מושחת.
לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת,
כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו:
"חבר, אתה חסר".
הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה,
ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.
יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.
ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת.
אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.
הוא אמר לה.
"בעלי השאיר לך פתק", אמרה.
הוא פתח אותו: "חבר יקר,
דע לך כי למרות הריב בנינו - מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך,
אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך... הייתי אידיוט.
וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון,
התפללתי שתדפוק ולא דפקת.
כשהסתובבת- רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא.
ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.
אם אתה קורא מכתב זה- סימן הוא שהגעת שוב,
רציתי רק שתדע כי סלחתי."
"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".
"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור.
"בעלי נפטר. הפתק היה בצוואתו".