הספינה אלטלנה נרכשה בקיץ 1947 על ידי האצ"ל בארצות הברית במטרה להוביל ציוד צבאי, ציוד רפואי (כולל חדר ניתוח) ו-930 עולים בגיל גיוס שיכולים להלחם, לארץ ישראל. במקור, אלטלנה נועדה להעלות עולים בלבד. עם זאת, נחתם הסכם חשאי בין מנחם בגין לנשיא צרפת, אשר תרם לארגון נשק בשווי 140 מליון פראנק. בעקבות כך, הספינה התעכבה בחופי צרפת. לכן, תאריך ההגעה המקורי לחופי ישראל, 15 במאי 1948, השתנה. הספינה הפליגה מצרפת רק ב-11 ביוני, 1948. העיכוב בהפלגה לא נמסר ליחידות האצ"ל בישראל.
הספינה, נחתת טנקים של צבא ארצות הברית, כונתה בשם אלטלנה, נדנדה באיטלקית, על שם שם העט של זאב ז'בוטינסקי. ההכנות להפלגת "אלטלנה", כולל מימון רכישת האונייה, איושה וציודה, נעשו לפני חתימת ההסכם לפירוק אצ"ל, אך הפלגתה והגעתה לחופי ישראל התרחשו לאחר שההסכם נחתם ב-1 ביוני. לפי ההסכם כוח האצ"ל בירושלים, שכונה "הגדוד הירושלמי", שמר על עצמאותו, אם כי יחידות אצ"ל אחרות הוכפפו לצה"ל ושולבו במסגרת 3 חטיבות.
בניגוד למתוכנן, כאמור, הספינה התעכבה והגיעה 3 שבועות לאחר שהארגון הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב בשורותיו של צה"ל, צבא ההגנה לישראל, ו-5 שבועות לאחר קום המדינה, במהלך מלחמת העצמאות שהתרחשה בעקבות הכרזת העצמאות.
עם זאת, ראשי ההגנה סרבו להעביר 20% מהנשק ליחידות אליהם גוייסו אנשי האצ"ל וליחידות האצ"ל בירושלים, שטח שבהתאם לתוכנית החלוקה של האו"ם לא נחשב כשייך לישראל או לערבים אלא כאזור מפורז. אנשי האצ"ל רצו שהנשק יועבר לשם כי הכוחות בירושלים היו במצור ובמצוקה קשה וכן, היה צורך להעלות להם את המורל. הדבר עורר מחלוקת במהלך המשא ומתן.
ב-20 ביוני, 1948, אלטלנה הגיעה לחופו של כפר ויתקין במטרה לפרוק את הציוד ולאפשר לעולים לרדת מעל סיפונה. עם זאת, לוחמי חטיבת אלכסנדרוני כיתרו את הספינה ודרשו מאנשי האצ"ל למסור את האספקה לידיהם. לפני שהאולטימטום תם, לוחמי החטיבה החלו לירות על הספינה ונפתחו חילופי אש בין הצדדים בעקבות כך. מנחם בגין, אשר היה על הסיפון, הורה שלא להשיב אש, אם כי הלוחמים היו צריכים להרתיע את התוקפים במטרה לסגת ליעד אחר. לכן, אנשי האצ"ל בחרו להגיע ליעד חדש - הם הפליגו לחוף תל אביב.
בחופי תל אביב התחדשו חילופי האש בין כוחות צה"ל ללוחמי האצ"ל שעל הספינה. יצחק רבין פיקד על כוחות הפלמ"ח ששהו על החוף ותקפו את הספינה. כוחות צה"ל אף ירו על הספינה בפגזי תותחים. אחד מהפגזים פגע בספינה והיא נשרפה כשאנשיה עוד על הסיפון. מנחם בגין פעל בכל כוחו במטרה למנוע את מלחמת האחים הזו שנוהלה בידי דוד בן גוריון וממשלת השמאל הזמנית בישראל - בשעות הבוקר של ה-22 ביוני נתן בן-גוריון ליגאל ידין, ראש אג"מ והרמטכ"ל בפועל, הוראה לפיה: "עליך לעשות את כל הצעדים, ריכוז צבא, כוח אש (תותחים, מכונות ירייה), זורקי להבות ... למען הבא את האונייה לכניעה ללא תנאי". על פי עיתונאים שנכחו באולם, בן גוריון אף כינה את התותח שהעלה באש את אלטלנה "מבורך", "תותח קדוש".
זה היה מנחם בגין שהורה לא להשיב אש ומנע מלחמת אחים שהשמאל יזם. בספרו האוטוביוגרפי, המרד, כרך מנחם בגין את פרשה זו יחד עם תיאור הסזון בפרק הנושא את הכותרת "מלחמת אחים - לעולם לא". את פרשה אלטלנה סיכם במילים:
"עוד רבים המעשים הנוראים שנעשו בימים ההם, ועלולה הייתה לפרוץ מלחמה פנימית, מלחמת נקם איומה, על התרמית, על המזימה, על הפשע, על מעשי הזוועה, על הדם הטהור שנשפך. אבל האויב החיצוני עמד בשער ואנחנו אמרנו: 'בשום תנאים לא להפעיל נשק'... ולא הייתה מלחמת אחים הדדית בישראל, שהייתה מחריבה את ישראל בטרם יקום. על אף הכל".לפני מותו אמר בגין שהיה רוצה שיזכרו אותו מעל הכול כאיש שמנע מלחמת אזרחים בעת קום המדינה, דבר שבעיניו היה חשוב יותר מהישגיו כראש ממשלה.
יותר מזה, יצחק רבין כתב בזכרונותיו, שבראותם את ה"אלטלנה" בוערת, אנשי האצ"ל על החוף נתקפו בהיסטריה וצעקו "בגין על האונייה! הצילו את בגין!". לפי עדות רבין, אנשי הפלמ"ח הגבירו בתגובה את עוצמת האש שירו על האונייה, למרות שהבינו שהקרב נסתיים למעשה, ולא נשקפת עוד סכנה מצד "אלטלנה" : "אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה"הגנה" כלפי הארגונים [ארגוני "הפורשים" - האצ"ל והלח"י] ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש." כתב רבין בספרו, פנקס שרות [פרק 7, עמ' 568].
על פי ספרו של שלמה נקדימון, אלטלנה, חיילי צה"ל, וביניהם טייסי חייל האוויר, ביצעו סירובי פקודה בפרשת אלטלנה. גם הם סרבו להנחייה של בן גוריון לטבוח באנשי האצ"ל. חיל האוויר הונחה לתקוף את האונייה בדרכה לישראל. גורדון לויט, טייס לא-יהודי בחיל האוויר, כתב בספרו בשם: "גוי של שבת", כי היימן שמיר, סגן מפקד חיל האוויר, ניסה למצוא טייס לא יהודי שיתנדב לבצע את התקיפה האוירית כדי להטביע את אלטלנה בטרם תגיע לחופי ישראל. אולם אלה סירבו כולם, בנימוק שלא הגיעו לארץ ישראל כדי לירות ביהודים. בלטה בחריפותה תגובתו של הטייס השני שנשאל, ריבקוב: "אתם יכולים לקפוץ לי, לא בשביל להפציץ יהודים אני טסתי עשרת אלפים מייל ואיבדתי ארבעה חברים".
התותחן הראשון שנתבקש לירות, יוסף אקְסֵן, הצהיר שהוא מסרב ומוכן להישפט ואף להיות מוצא להורג, בטענה שזה הדבר הטוב ביותר שהוא יעשה בחייו. התותחן השני שנשאל, הלל דלסקי, מדרום אפריקה, ניסה גם כן למחות אך שוכנע לבסוף וביצע את הירי
בעימותים בין כוחות צה"ל ולוחמי האצ"ל נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, 3 חיילי צה"ל, ונפצעו עשרות. זמן קצר לאחר סיום הפרשה נעצרו כ-200 אנשי אצ"ל במבצע שנקרא על ידי הממשלה מבצע "טיהור". ארגון האצ"ל פורק ואנשיו השתלבו בין שורות צה"ל. בסרט "אלטלנה" של אילנה צור מוצגים מסמכים המעידים כי עוד שמונה אנשים מגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני סירבו פקודה להשתתף בכיתור האונייה וסרבו בפקודה ליזום תקיפה על היהודים.
כשתחפשו את שמותיהם של חללי אלטלנה באינטרנט - לא תמצאו. למה כשילד ירצה לדעת מי הם 16 היהודים שנרצחו על ידי ראשי השמאל - הוא לא יצליח לגלות? וזה קרה רק לפני 65 שנה! התקשורת כולה, הממסד כולו, רוצים שנשכח. שלא נדבר על זה. כאילו לא קרה. ואנחנו לא. אנחנו לא נשכח, אנחנו לא נסלח!! ואלו שמות:
מישל ויקטור אסואיד אליעזר וייץ
יצחק כהן דניאל לוי
דוד מט אברהם עודד
מנדל הופמן שלמה קוטנובסקי
אריה ויקטור פקולה אברהם כהן
אהרן כרסנטי איתמר ליפשיץ
אברהם סטבסקי דן גליקמן
דב קלנר צבי רייפר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה