צריך להעביר את משה איבגי משפט שדה

פרשת ההטרדות המיניות של שחקן התאטרון השמאלני - הזוי משה איבגי, שהתחילה בחשיפה הראשונית של 6 מתלוננות נגדו, דבר שהוביל לחשיפת מקרים נוספים מעוררת סערה. כל המתלוננות מעידות שהוא תקף אותן כשהוא החדיר את הלשון שלו לגרון שלהן. איבגי כמובן מכחיש, מחר והוא מודע לכך שהתעשיה תמשיך לשתף פעולה ותתמוך בו כמו שתמכה בו עד עכשיו. זה לא מונע ממנו להתלונן על כך שהוא עובר משפט שדה ולהזדרז לשכור את שרותיו של עורך הדין הפלילי - יוקרתי ציון אמיר.. הוא מאשים את המצב בו הוא נמצא בטרור פמיניסטי ולא בגלל שביצע הטרדות מינית, נישק נשים צרפתית בניגוד לרצונן ומאוחר יותר פעל לפיטוריהן מההפקה.
אחת השחקניות שהוטרדו על ידי גברים מהסוג של משה איבגי, שרון זליקובסקי, הסכימה להחשף וכתבה:

"יש משהו כפייתי בגברים מהסוג הזה. מביא בחילה. יכולה לזהות את הסוג הזה אפילו מרחוק..
תמיד מותר להם לגעת,לחמוד, לדרוש, להימרח עליך בלי שום התרעה ואם לא תסכימי ותשימי גבול ברור, הוא ומקורביו ינסו לגרום לך להרגיש אשמה, זונה, מתלוננת שווא ולכי תוכיחי שדברייך הם הם האמת לאמיתה.
אני כאישה עובדת, שחקנית, מנחה, כבר הייתי מותשת לגמרי..
...״הוא יודע שהתלוננתי. הסוכנת שלי דיברה איתו.
הוא גרם לזה, שאף אחד לא מדבר איתי באולפן. תחושה של בדידות . את לבד מול המערכת המכוערת הזאת. כזאת כפיות טובה. אני יכולה להרגיש את העיניים שלו בגב שלי מחפשות שאמעד או אעשה איזושהי טעות.
הוא מגייס את עובדיו שהולכים שבי אחריו, ושם לך מלכודות העיקר שהוא ייצא ללא פגע (הרי כבר מישהי בעבר התלוננה עליו) ממש ״שה תמים״ ויפנה אלי כמובן את כל האשמה. יגיד לכולם, שאני מדמיינת..
מן משחק אגו שכזה רק כי לא רציתי להיות איתו.
כבר לא הייתה לי ברירה.
ימי הצילום עבורי נהיו בלתי נסבלים .
פניתי לסוכנות שייצגה אותי אז. התלוננתי והתחננתי לעזרה. אך לצערי דברי לא נלקחו ברצינות הנדרשת. וחודשיים שכבר עובדת בפחד גדול. בלתי נסבל.
הוא אמר להם שאני ממציאה... שאני קפריזית... הדף סופג הכל. גם שקרים.
הייתי מגיעה לצילומים רועדת מפחד, ללא שינה ובמקום להתמקד בפאן המקצועי ובתוכן שהעברתי הייתי עסוקה באיך לשרוד את יום הצילומים הזה בלי התמוטטות עצבים.
בסוף לקחתי עורך דין, אילו עוד אופציות היו לי כדי להגן על עצמי?!
פיטרתי את הסוכנת. זו היתה דקירה בחזה. מדהים שאיך שהייתי זקוקה להגנה מהסוכנת שלי חברת ההפקה פתאום היתה חשובה יותר והרי יש להם עוד כמה וכמה עבודות משותפות. פשוט לא כדאי לה..
..."הדיונים שנתיים עם המפלץ הזה לא שווים את עוגמת הנפש שתעברי״ אמר לי העורך דין. ״שנתיים של דיונים והשמצות בשביל 70 אלף ש״ח?! תחשבי אם זה שווה לך?!״
והאמת שרק המחשבה לפגוש בו בבתי משפט ממשיך לשקר ולצפות שוב בפרצופו האפל היתה תמונה קשה עבורי.
עזבתי. נשארתי ללא עבודה.
לא נותרה לי ברירה. הייתי חייבת להציל את עצמי. זה לא היה שווה את הבריאות הנפשית שלי.
ללא זכויות.
ללא פיצויים.
ללא תודה ועם לב כואב.
פגועה עד עמקי נשמתי.
שבת שלום"

אני שומעת את סוללת המסנגרים על משה איבגי בימים האחרונים, ואני מתפוצצת. אלברט אילוז, אריה מוסקונה - אתם רציניים?? זה ממש לא קשור לעניין הגדרות חוקיות. זה קשור להתנהגות שכבר לא מוכנים לקבל. תפנימו, על הרבה פחות מזה אנשים הלכו הביתה. הרי הבנאדם עצמו אומר שלא התכוון לפגוע ושהחיים שלו נהרסו. ומה עם החיים של הנפגעות? לך הביתה איבגי.
למרות שגורמים בתעשייה טוענים כי התנהגותו של איבגי הייתה ידועה ברמה כזו שאף הייתה אמורה להתפרסם כתבה בנושא באתר וואלה, אך היא נגנזה. הציבור מוסיף חטא על פשע, כאשר מעבירים ביקורת על המתלוננות והן מותקפות. מי שפותחת את הפה, תפוטר מיידית ולא תועסק יותר, מאחר והיא מוגדרת כעובדת בעייתית שלא רק נמנעת מלהסכים להטרדות, אלא דווקא בגלל שלטענת המעסיקים, היא מנענעת את הספינה. בכך, המעסיקים נותנים לגיטימציה להמשך ההתנהגות של מטרידים ותוקפים כדוגמת משה איבגי, מאחר ולא ננקטים כל סנקציות כנגד אנשים כמותו ומעסיקים ממשיכים להעסיק אותו. מופעלת דינמיקה של השתקה.
כשהמעסיק צריך לטפל בתלונה על הטרדה מינית, הוא פועל בהתאם לאינטרסים שלו - לפטר את המתלוננת ולהגן על התוקף או המטריד, למרות שידוע שהיא דוברת אמת. הוא רוצה שקט תעשיתי, ועובדות שמתלוננות על הטרדה מינית או תקיפה לא מאפשרות שקט תעשייתי. לכן, קל לבחור לפטר אותם במקום לעשות את המעשה המוסרי והנכון. לכן, למי ששואל מהו האינטרס של נשים שעברו תקיפה מינית או הטרדה מינית לחשוף את מקרה התקיפה או ההטרדה ברשת החברתית אך לא להתלונן על המקרה במשטרה? אז זהו, שמדובר בשאלה מיותרת. במקרים רבים, כמו גם במקרה של איבגי, נשים אלו פוטרו לבקשת איבגי המטריד, מאחר והן לא נכנעו לו ולא שתפו פעולה. במקרה של איבגי אף טוענים שמדובר ב"חיסול פוליטי" לאור דעותיו ההזויות של איבגי. חשוב לציין שכדי להשיג עבודה בתאטרון, על השחקן לבטא דעות שמאלניות קיצוניות. למעשה, אם רוצים בישראל תפקידים בהפקות תאטרון, סרטים וסדרות ולהנחות תוכניות, יש דעות שאסור להביע מהצד הימני של המפה הפוליטית.
בהמשך, למוטרדת או למותקפת אין אינטרס להתלונן במשטרה, מאחר והחוקרים לא יטרחו לחקור ותיק החקירה יסגר תוך פחות מ-24 שעות בטענה של "חוסר אשמה", "חוסר ראיות" או "חוסר עניין לציבור". התיק ייסגר מבלי שיבוצע דבר לחשיפת האמת. הדבר היחיד שיהיה בתיק זה העדות של המתלוננת. לא יטרחו אפילו לתשאל עדים, כל זאת בניגוד לסעיף 3 לפקודת המשטרה.

גם אם התיק ייחקר על ידי המשטרה ויגיע לפרקליטות, הוא לא יגיע לבית המשפט, מאחר והפרקליטים עובדים על אחוזי הצלחה. מצבה הנפשי של המתלוננת לא תמיד מזהיר בעקבות מכבש הלחצים מצד הסובבים להפסיק את התהליך. הדבר מפחית משמעותית את הסיכוי להצליח בתביעה ולהשיג הרשעה. וגם אם התיק יגיע למשפט, השופט יתקוף אותה אישית, יחד עם עורכי הדין שלו. קרי, מערכת המשפט יתייחסו אליה כאל האדם שעומד כאן למשפט בכוונה תחילה ובניגוד לכל הליך תקין. ואם מערכת האכיפה והמשפט לא מטפלים בנושא כראוי, אז למה שהמעסיק יבחר לפעול בדרך הנכונה והמוסרית ויפעל לפיטוריו של המטריד?
אם כך, מה האינטרס של אישה שנפגעה להרוויח מחשיפה בתקשורת וברשתות החברתיות של מעשה פלילי ולא מוסרי כזה אותו ביצע אדם מפורסם, וחזק ומקושר כמו משה איבגי? היא מרויחה ממש שום דבר. התוצאה האפשרית הכמעט יחידה מבחינתה היא שהיא זו שתואשם ב"שיימינג" ובכך ש*היא* זו שהורסת את החיים *שלו*. יש סיכוי גבוה שיגידו שהיא "פיתתה אותו", "ניצלה אותו כדי להתקדם" או סתם "לא הבינה את הסיטואציה", וסיכוי גבוה ביותר שבכלל יקראו לה שקרנית. אבל המתלוננות נגדו פוטרו מיד לאחר מקרי התלונה ולא כולן התלוננו. הן פוטרו בגלל שלא שיתפו איתו פעולה ולא איפשרו לו להטריד אותן מינית או לתקוף אותן בניגוד לרצונן.
ומה יש למטרידים למיניהם להרוויח מחיזוק הנראטיב לפיו נשים שמתלוננות הן שקרניות? הם מרויחים הכל.
למעשה, כנראה הסיבה שהתגובה הכי נפוצה שאני מקבלת בכל פעם שאני מדברת נגד מטרידנים ותוקפים מינית ומגנה על מתלוננות או כאלו שמדווחות על הטרדה ותקיפה מבלי ללכת למשטרה, היא הטענה של תופעת "תלונות השווא" של נשים כלפי גברים. אז הנה, לבקשת הקהל, אני מתייחסת - אין "תופעה" כזאת של תלונות שווא. מספר תלונות השווא של נשים נגד גברים הוא זעום, אפסי ושולי לחלוטין, כמעט ולא קיים, בטח לעומת כמות הנשים שלא מעזות בכלל להתלונן.
רוצים נתונים? בבקשה – 3 כתבי אישום בלבד מוגשים כל שנה בממוצע נגד נשים בגין תלונת שווא, בכל סוגי העבירות (ולא בהכרח רק בעבירות של אלימות מינית). על פי מידע שחשפה עמותת "אחת מתוך אחת", בשנים 2012-2014 הוגשו בסך הכל 182 כתבי אישום על תלונות כוזבות, 9 מתוכן בלבד נגד נשים והיתר נגד גברים. והנה עוד נתון - סקר של הלמ"ס מראה ש-98% מנפגעות הטרדה מינית לא מעזות להתלונן במשטרה. איך יעזו כשהמשטרה עצמה נגועה בתרבות מחרידה של אלימות מינית? כששופטים מטיחים בפניהן שהן "לא נראות כמו מישהי שהוטרדה, אלא כמו מישהי שעושה שימוש במיניות שלה"? כשחשיפה של התלונה שלהן בציבור – כפי שקרה עכשיו למי שהתלוננה נגד התיאטרון של איבגי – הופכת אותן אוטומטית לשרמוטות שקרניות?
ועוד הערה, גם על משה איבגי וגם בעקבות ההחלטה של המשטרה אתמול לסגור את התיק נגד סילבן שלום - החוק מכיר בחסמים העצומים שעומדים בפני אישה שנפגעה מינית ובקושי הגדול להתלונן, ולכן הוא מחייב חקירה של העדויות גם ללא תלונה. זה צריך להיות המקרה הפעם, ובטח שזה צריך להיות המקרה כשמדובר בשר לשעבר, שאסור שההתפטרות שלו מהממשלה תפטור אותו מאחריות משפטית.
שיח "תלונות השווא" משרת מטרה מאוד ברורה – להפחיד ולהשתיק את מי שנפגעה באמת ולהפוך את המלחמה שלנו נגד אלימות מינית מכל סוג ל"מאבק של נשים נגד גברים", במקום פשוט למאבק אנושי. והעובדה שנשים לא מתלוננות היא לא הוכחה לכך שהן לא באמת נפגעו, היא ההוכחה שזה עובד.






משה איבגי הוא פרזנטור של המשרד לאיכות הסביבה ומקבל מאות אלפי שקלים בשנה על עבודתו. בנוסף, הוא עובד במספר תאטראות שממומנות בכספי המסים. המסים שלי משלמות לו את המשכורת. אני מצפה מהמשרד לאיכות הסביבה ומהתאטרונים המעסיקים אותו לפטר את משה איבגי לאלתר.
אז הנה השחקנית שרון זליקובסקי שבאומץ לב העזה להתלונן על גברים מהסוג של משה איבגי ופוטרה בעקבות כך מההפקה. לאחר שהפרשה התפוצצה ונשים נוספות שעבדו עם איבגי והוטרדו מינית על ידו דווחו על כך, גם היא נחשפת, מספרת כיצד הוטרדה מינית וכיצד התפוטרה לאחר שהתלוננה על ההטרדה ובעקבות כך הוחרמה על ידי הצוות ועברה התנכלויות. הגיע הזמן לעשות בו סיכול ממוקד.

יש משהו כפייתי בגברים מהסוג הזה. מביא בחילה. יכולה לזהות את הסוג הזה אפילו מרחוק..תמיד מותר להם לגעת,לחמוד, לדרוש, להימ...
Posted by Sharon Zelikovsky on Friday, February 5, 2016