הוויברטור החשמלי הומצא בשנות ה-80 של המאה ה-19 על ידי קלסי סטינר. במשך מאות שנים טיפלו כביכול רופאים בנשים הלוקות ב"היסטריה נשית" על ידי מה שנקרא כיום "אוננות". למרות זאת, הרופאים לא ראו אוננות זו כמעשה מיני אלא כעבודה מפרכת הדורשת זמן רב. הוויברטור שיצר סטינר הפך את התהליך למהיר ופשוט הרבה יותר, ובשל כך, הפך להיות כלי רפואי מקובל. תוך זמן קצר יצאה לשוק גם גרסה ביתית שהצליחה לא פחות מהגרסה הרפואית המקורית. עם תחילת המאה העשרים החלה רשת החשמל להגיע לבתי צרכנים פרטיים ועמה שלל מכשירי חשמל ובהם הוויברטור. העובדה כי הוויברטור אפשר לאישה לקבל טיפול בהיסטריה נשית בפרטיות ביתה, הפכה את המכשיר לנפוץ. הוויברטור היה אחד מן המכשירים החשמליים הראשונים שנמכרו לצרכנים פרטיים, הרבה לפני מכשירים חשמליים "חיוניים" אחרים המוכרים לנו היום. ניתן היה לקנות ויברטור תשע שנים בטרם ניתן היה לקנות שואב אבק, ועשר שנים בטרם נמכר לצרכנים מגהץ חשמלי.
מכיוון שהוויברטור נחשב אז לכלי עזר לטיפול במחלה, הוא נמכר ברשתות גדולות כגון סירס. הקונוטציה המינית של המכשיר הגיעה עם הופעתם של הוויברטורים בסרטי פורנוגרפיה, שדחקו אותם מחוץ לשימושו של הציבור הרחב עד שבשנות ה-20 הם נעלמו כליל. הוויברטורים חזרו לשימוש הציבור רק בשנות ה-60.היסטריה נשית היא אבחנה רפואית שהייתה נהוגה ברפואה בעולם המערבי, שמקורה עוד בימי קדם, והיא איננה מוכרת עוד בעולם הרפואה. בדיאלוג מאת אפלטון קיים תיאור של הרחם הנודד בגופה של אישה וחונק אותה כאשר הוא מגיע אל החזה וגורם שם למחלה. זהו מקור השם "היסטריה", הנגזר מהמילה היוונית לרחם, "היסטרה". האבחנה הייתה נפוצה בתקופה הוויקטוריאנית לקשת רחבה של תסמינים כולל עילפון, עצבנות, חוסר שינה, אגירת נוזלים, תחושת כבדות בבטן, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, חוסר תיאבון או אובדן ליבידו, ונטייה "לגרום לצרות". חולות שאובחנו בהיסטריה נשית קיבלו לרוב טיפול ב"עיסוי האגן" – גירוי חיצוני של איברי המין הנשיים על ידי הרופא עד להשגת "פארוקסיזם היסטרי", המוכר היום בשם אורגזמה. להלן קטע מהסרט היסטריה העוסק בהמצאה - צפייה למבוגרים בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה