היום לפני 34 שנה (20.03.1982) - רצח הילדה נאוה אלימלך.
נאוה אלימלך, אז ילדה בת 11, יצאה מבית הוריה שברחוב רמב"ם בבת-ים בצהרי שבת, 20 במרס 1982, והלכה לחברה. נאוה לבשה מכנסיים אדומים וחולצת קטיפה תואמת. הוריה ישנו אז שנת צהריים, והילדה האחראית כתבה פתק בזו הלשון: היא השאירה פתק להוריה בזו הלשון:
"לאמא ואבא ולכל המשפחה. אני הולכת לטייל. אל תדאגו, אני אחזור הביתה. אני אוהבת אתכם מאד".
אחותה הגדולה אפרת עוד פגשה בה מתחת לבניין והספיקה לדבר איתה. מאז, איש לא ראה אותה עד שמהים עלתה הבשורה המרה והמזוויעה.לאחר שהתברר כי לא הגיעה לבית חברתה, החלו החיפושים אחריה. בבית המשפחה עלו החרדות מיד עם הטלפון מאמה של החברה, שהודיעה "נאוה לא הגיעה אלינו". אף שעוד בצהריים נמסר דיווח למשטרה על היעדרות הילדה, רק בתשע בערב החלו החיפושים אחריה. זמן רב ויקר מפז אבד אז, כשהחיפושים הנרחבים החלו למעשה רק עם הזריחה למחרת. אלפי אנשים חיפשו אחר הילדה. תמונתה הופצה בכל מקום, כלבים גיששו בחולות העיר בת ים ועיני השוטרים שזפו כל סמטה, רחוב או גג - אבל לשווא. לא נמצא כל זכר, בדל ראיה, שערה או בגד של הילדה. כאילו בלעה אותה האדמה, אף אחד לא ראה ולא שמע. ביום העשירי לחיפושים מצאו מתרחצים בחוף הים בהרצליה את ראשה של נאוה אלימלך, ארוז בשקית ניילון. חלקי גוף נוספים שלה, גם הם היו קשורים בשקיות, נתגלו סמוך לחוף תל-ברוך שבצפון תל אביב. הרצח ומציאת הגופה זעזעו את תושבי ישראל ומאז הרצח לא פוענח.
החקירה הוטלה על היחידה המרכזית של מחוז תל אביב, אבל שום קצה חוט לא נראה באותם ימים. במחלק הערכה של המשטרה שרטטו פרופיל אפשרי של אותו רוצח מטורף. עלה חשד כי מדובר בפדופיל שביקש לבצע את זממו, הסתבך ועשה מה שעשה. חשש נוסף שקינן בלב החוקרים - וכעבור כמה שנים קיבל אישוש רגעי מהצבא - דיבר על אירוע לאומני. אולם גם לכך לא נמצאו ראיות. שנה לאחר הרצח טען הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, שהמעשה בוצע על רקע לאומני כמבחן כניסה לארגון טרור, אך לא ביסס את דבריו. ב-31 בדצמבר 2001 התראיין יצחק גטניו, שוטר שהיה בצוות החקירה המקורי של הרצח, לגלי צה"ל. הוא חשף שלאחר דברי רפול על הרצח, מצא גם השב"כ ראיה תומכת. ערבי שנכלא על עבירות פליליות ושיתף פעולה עם השב"כ העביר למפעילו מידע על הרצח. לדבריו, מחבל שחלק איתו את תאו סיפר לו שהוא הרוצח של נאוה אלימלך. אותו מחבל שמשתף הפעולה סיפר עליו כבר שוחרר בינתיים ליהודה ושומרון, ומשם ברח לירדן. בדיקת החוקרים העלתה שהוא אכן היה ב-20 במרץ בשכונה בה נעלמה הילדה, ועבד שם במכולת. המחבל לא נחקר על ידי שום גוף, ככל הידוע, ובין הרצח לשנת 2001 הוא מת במקום מושבו בירדן, מסיבה לא ידועה.
שנים ארוכות שכב התיק במרתפי המשטרה בלי שהיה חשוד מרכזי. לרגע אחד, ב-1998, נדמה היה שהפענוח בדרך. זה קרה עם מעצרו של יהודה שלף, שגרושתו הופיעה במשטרה וטענה כי הוא התוודה בפניה שרצח את הילדה נאוה אלימלך. במשטרה התייחסו ברצינות לדברי האשה, ועצרו גם את אחיו עמוס. חוקרים אף חפרו בחצר ביתו של שלף במטרה למצוא ראיות כלשהן הקשורות לילדה. הם העלו חרס, ובסופו של דבר האחים שלף שוחררו בלי שנמצאה נגדם כל ראיה. עורך דינם, משה מרוז, תקף את המשטרה בחריפות על שעצרה אנשים חפים מפשע ללא בדיקה.
יש האומרים שהשיר "שלל שרב", ששר גידי גוב, נכתב על מקרה רצח זה. לראיון עם מזל אלימלך, אמה של נאווה.
רצח נאוה אלימלך קשור לסחר בבני אדם. הרוצח הוא יהודה שלף. הצלם דוד לוי מעורב גם כן. יהודה,עמוס אחיו ולוי הם אלו שהיו בסובארו הלבנה שאמא של טלי ראתה.
השבמחק