The Stoning of Soraya M. (Persian: .سنگسار ثريا م) is a 2008 American Persian-language drama film adapted from French journalist Freidoune Sahebjam's 1990 book La Femme Lapidée.
סוריאה
(שלום לא כורתים עם מטורפים)
הסרט "סקילתה של סוראיה" (The Stoning of Soraya M) מטלטל וממלא את הצופה חמת זעם. מדובר בסרט (ובספר) המבוססים על סיפורה האמיתי של סוראיה מנוצ'הרי שהתרחש באיראן. בעלה של סוראיה, המתאווה לקחת תחתיה נערה בת 14, מעליל עליה כי נאפה וזקני הכפר בראשות המולא (כהן דת) דנים אותה לסקילה על רקע פגיעה בכבוד המשפחה. סצינת הסקילה קשה מנשוא (למרות שמותנה לעומת הזוועה שהתרחשה במציאות). אביה ואף ילדיה של סוראיה מיידים בה את האבנים הראשונות ושאר אנשי הכפר המשולהבים, חבריה משכבר הימים, מצטרפים בטירוף חושים.
מכירים את ההרגשה הזו? של תסכול מהול בחוסר אונים, לנוכח מעשי נבלה (במציאות או על המרקע)? האגרופים נקפצים והנשימה כבדה?
בלילה התקשתי להרדם. חשבתי על סוריאה. ועל חיות האדם הללו, המאבדים כל צלם אנוש, אם בכלל התברכו בכזה. (כן, כן. אני יודעת שמיד יקומו מליצי היושר של ההולכים על ארבע ויהדפו את הדימוי הפוגעני). חיות אדם שרעבונם לדם לא יידע שובע לעולם. מוחם מוכה ג'יהאד והם פועלים בכפייתיות, כנרקומנים, להסניף את ליטרת הדם. דם, דם ועוד דם.
ומה עלינו ללמוד ובעיקר להפנים מכך?
הסכסוך הפאן ערבי – ישראלי/ ציוני/ יהודי אינו פתיר. ככל שנקדים להפנים את המשוואה המצערת, ניטיב להיערך בהתאם. המחלוקת אינה על "גבולות" אלא על עצם נוכחותנו, כאן, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. והערבים לא ישלימו, לעולם ובשום תנאי, עם נוכחות כזו. אין בהם חמלה. הם לא חומלים על אמא שלהם, אח והבן והבת שלהם.. .טובחים ורוצחים גם אותם-אז מובן שאין בהם שום חמלה על יהודי - אלא ההיפך. המצווה הכי משובחת לרצוח יהודי "ומזכה" באורגיה של 72 בתולות.ברור שזה הנאציזם החדש - ישן עלי אדמות. יש למנוע את השואה הזאת מעלינו על ההנהגה הישראלית להפנים ולקבל את העובדה הזאת ולהפסיק לוותר על שטחים תמורת "שלום" או כל מחווה נחמדה אחרת ופשוט נעמוד על קיומנו כאן ללא ויתורים וללא אפשרות "לעקם את ידינו". האזרח הקטן יכול להבין שאין רצון משום צד לשלום, לא שקיימת אפשרות... וההנהגה שלנו עדיין מנסה לשכנע את עצמה ואת העולם שאולי יום אחד...
גורלה של סוראיה האומללה הוא קדימון (פרומו) לעומת מה שצפוי לנו במקרה והערבים יממשו, חלילה וחס את חלומם/ סיוטינו. והאמינו לי, הם לא יתנו בנו סימנים: דתיים, חילוניים, ימנים או שמאלנים. העולם יעמוד מנגד, ינוד בצער ויחייך אל תוך זקנו, שטופח במצוות חוקי ה"שריעה" (חוק דת האסלאם).
"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר פרק כג, פסוק ט').
אני מבקשת שתחשבו על סוריאה, בפעם הבא שתשמעו הבלים על "שלום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה