צ'רלי צ'פלין בן זונה? מסתבר שכן. אמו נחטפה במיוחד לצורך קריירה זו. היא אף נדבקה בעגבת ונפטרה בגינה.
השיטה הייתה פשוטה.
בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה ברחבי רוסיה ופולין, פורסמו מודעות על חיפוש נערות צעירות לשלל עבודות (עוזרות בית, מנקות) בארגנטינה. לעיתים גם פורסם "מידע אמין" על פוגרומים קרבים, וההורים המודאגים הציעו את בנותיהם בעצמם, מחשש לחייהם.
לעתים גברים צעירים ונאים מחו"ל חיפשו נערה בשידוך, וההורים הסכימו ברצון (בעיקר ממשפחות עניות). בנות בגילאי 13-18 עזבו את מולדתם עם הרבה תקוות לעתיד ורוד. הבטיחו שיהיו להן חיים נהדרים ונפלאים.
ברגע שעלו על סיפון אנייה הן גילו את האמת.
החינוך מחדש החל מיד.
אונס קבוצתי, מכות, התעללות, הרעבה עד לשבירת רוחם של הנערות. את המשך דרכם עד לחופי ארגנטינה הן העבירו בכלובים צפופים, נתונות לחסדי הגברים.
כשהגיעו לחופי ארגנטינה, הבנות נמכרו לסרסורים (היו 2 מקומות מכירה מרכזיים- "הוטל פלסטינה" ו-"קפה פריסיאן", שם הנערות הופשטו, נבחנו ונמכרו כמו בשר בקצביה) שהפיצו אותם לבתי בושת בכל רחבי המדינה.
כך, בשנים 1860 עד 1939 פעל קרטל הפשע הגדול והחזק בדרום אמריקה בכלל ובארגנטינה בפרט.
מייסדי הקרטל, נח טראומן, משפחת גולדנברג, אדי ויצמן וישראל מיירוביץ' קוראים לקרטל "צבי מגדל", על שם לואיס מיגדל, אחד המייסדים של ארגון הפשע....
רגע, מה???
כן. זה לא מתיחה ולא הלצה.
בחצי השני של המאה ה-19 החלה הגירה גדולה לארגנטינה מאימפריה הרוסית (ליהודים היו מגבלות רבות בחיי היומיום) בתקווה לחיים טובים יותר וב-1906 האוכלוסייה היהודית במדינה מנתה כחצי מיליון בני אדם. רובם היו גברים (10 גברים על אישה 1) ואנשים מחוגים מסוימים מיד זיהו הזדמנות לכסף גדול.
עם הזמן, מתגבש גרעין אשר מורכב מיהודים בלבד ומחליט להתמקד בסחר בנשים יהודיות ממזרח אירופה (ולא רק) והפעלת בתי זונות באזורים בהם ישנה אוכלוסייה יהודית גבוהה.
לאט לאט, אותו גרעין גדל והופך לקרטל פשע מאורגן.
בסוף המאה ה-19 הארגון מוכר נשים גם לדרום אפריקה וארצות הברית.
ב-1890, ההכנסה השנתי מבתי בושת ומכירת נשים הוא 50 מיליון דולר.
למרות שהארגון מורכב מיהודים, לנערות היהודיות אין הנחות. התנאים בבורדלים מזוויעים והבנות נאלצות לשרת 50-70 לקוחות ביום...
תקופת השיא של הקרטל הוא בשנות ה-20 של המאה העשרים, כאשר בשנים האלה יש לארגון 2000 בורדלים בארגנטינה וכ-1000 בברזיל.
ראש הארגון, זכריה זיטניצקי והמזכיר מקס זלצמן מתעקשים שכל הארגון והסרסורים בפרט חייבים להיות יהודים בלבד (דרכם עובר רוב הכסף).
גם האוכלוסיה היהודית בארגנטינה ברובה לא מתנגדת לפעילות הארגון (למרות שהיו כאלה שהתנגדו, כמו "פועלי ציון" והדברים באופן קבוע היו מגיעים לאלימות עם אבדות בנפש), כי "צבי מגדל" תורמת כסף רב לקהילה (בניית בתי כנסת וצרכים נוספים).
רחל ליברמן הייתה אחת מאותם הנשים אשר אולצה לעסוק בזנות.
היא מנסה להשתחרר ולחיות חיים עצמאיים אך הארגון לא מאפשר זאת (כל כספה נגנב ע"י סולומון קורן, סרסור מהארגון) ובסופו של דבר היא פונה לרשויות. היות ו"צבי מגדל" (שהאמינו בשלטון חזק) משלם כסף רב לממשלה לוקח לה זמן למצוא אנשים "נקיים".
למרות איומים רבים על חייה היא נחושה להעיד ("אני יכולה למות רק פעם אחת-לא אסוג מהתלונה". אלה מילותיה) וב-1930 לאחר משפט ממושך, רוב ההנהגה של הקרטל מוצאת את עצמה אחורי סורג ובריח.
רחל ליברמן מתה ב-1935 ממחלת הסרטן.
הארגון מפסיק לתפקד לגמרי ב-1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר הנתיבים הימיים נסגרים ע"י הנאצים.
לא ידוע מספר נשים מדויק אשר נפלו קורבנות לארגון הפשע היהודי. הערכות מדברות על 30 עד 80 אלף נשים.
רוב המסמכים על פעילות הארגון נשרפו בפיצוץ מכונית תופת, אשר התפוצצה ליד שגרירות ישראל בארגנטינה ב-1994.
נ.ב.
אחת מנשים אלו הייתה אימו של צ'ארלי צ'אפלין, האנה, אשר ב-1884 ברחה עם בחיר ליבה שבמציאות היה סרסור של "צבי מגדל" לדרום אפריקה. שם היא נמכרה, הוכרחה לעסוק בזנות ולאחר שנה וחצי ברחה כשהיא בהריון עם אחיו הגדול של צ'ארלי, סידני.
היא מתה ב-1928 מעגבת, שנדבקה בה מימיה כזונה...
הערה:
לאחר שנחום סורקין (פעיל ב-"פועלי ציון") חסם בגופו סרסורים אשר ניסו להכנס לתאטרון, בקהילה היהודית גברה ההתנגדות להשפעת הארגון. לבסוף הארגון נאלץ לקנות חלקות קבורה פרטיות כדי לקבור את הנערות (גם לסרסורים הייתה חלקה משלהם) ולבנות בתי כנסת משלהם.
ועדיין הרבה הגברים שמחאו על פעולות הארגון, המשיכו להתארח אצל נערות הליווי באופן קבוע...
מקור נוסף בעיקר:
"The Jewish Fight Against White Slavery 1870-1939"- Edward Bristow.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה