יום שני, 20 באוגוסט 2018

עוץ לי גוץ לי, תנאי שימוש ומה שביניהם







אלדד ומידד בעור אחד, הלא הוא עוץ לי גוץ לי, מסכים לעזור לבת הטוחן על ידי הפיכת קש לזהב, אך זאת בתמורה לכמה דברים, אחד מהם הוא הילד הראשון שייוולד לה.
"על ידי גלישה באתר זה, את/ה מסכים/ה לתנאי השימוש" או "על ידי הצטרפות, את/ה מסכים/ה לתנאי השימוש". כמה פעמים נתקלתם בזה, אישרתם, וזאת על אף שלא טרחתם לקרוא את תנאי השימוש? או שקראתם רק למחצה?
מספר גופים שונים רצו להראות את הסכנה הטמונה בתנאי השימוש, שמעטים מתוכנו קוראים אותם כיום. לכן אותם גופים ביצעו ניסוי, בו בתמורה לכל מיני שירותים, ובכפוף לתנאי השימוש, המשתמש יעניק לאותו גוף את ילדו הבכור. אלו הן התוצאות:

1. בבריטניה, מתוך 543 סטודנטים שנרשמו לרשת חברתית חדשה - ופיקטיבית, הנוצרה לצורך הניסוי - רק כ-137 סטודנטים טרחו בכלל לפתוח את תנאי השימוש. אותם 137 אנשים עיינו בתנאי השימוש למשך כדקה בממוצע. כאשר תנאי השימוש שנכתבו לצורך הניסוי היו ארוכים במכוון.

2. בלונדון, מספר אנשים אישרו את תנאי השימו מבלי לקרוא אותם כלל, בתמורה ל-WiFi חינמי.

3. בסדרה סאות'פארק הגדילו לעשות ויצרו פרודיה לתולעת האנושית במסגרת פרק בו חברת אייפל עושה אותו דבר, שם מי שמסכים לתנאי השימוש מנדב את הגוף שלך להיות חלק מהנדל האנושי

שני הניסויים שבוצעו היו קצרי טווח, אפשר רק לשער מה היה קורה לו היו נמשכים זמן רב יותר, או בסביבות צעירות יותר. מאחר ושני חוזי "תנאי השימוש" האלו נוצרו לשם ניסוי, ומאחר ולא ניתן לסחור בילדים מבחינה חוקית, הכל בא על מקומו בשלום, והילדים עדיין "שייכים" מבחינה חוקית להוריהם. זה משעשע והכול, אבל כל מי שחי בעולם מודרני מבין שאם חברה תבוא לתבוע את ילדם הבכור (באופן מילולי או מטאפורי) המערכת תדחה את התביעה. זאת מאחר ואנחנו נהנים מההגנה של הדמוקרטיה שבחיים לא תאפשר דברים כאלה. אבל עם אישור תנאי השימוש אתם מאשרים, למשל, איתור ואיסוף מידע אישי עליכם ומעקב על ההרגלים שלכם, על המיקום שלכם ואפילו מאשרים שימוש מסחרי בו. כל משתמשי שיאומי (Xiaomi) נשבעו אמונים למפלגה הקומוניסטית הסינית כחלק מתנאי השימוש.
לא מזמן בתערוכה כלשהי הדפיסו את תנאי השימוש של האתרים הגדולים במסגרת פרוייקט I AGREE של הסטודנט דימה ירוביצקי, סטודנט לתקשורת חזותית בבצלאל. הפרוייקט מציג ויזואליזציה של אורך תנאי השימוש באפליקציות שונות, נבחר להיות מוצג בכנס היוקרתי Visualizing Knowledge שנערך בחודש מאי השנה בהלסינקי. הגרפים המוצגים הם באורך האמיתי של מסמכי תנאי השימוש באפליקציות מובילות (אלו שאנו ״חותמים״ עליהם לפני השימוש) שהודפסו ללא עריכה, בגודל פונט 12pt, במסמך word סטנדרטי. בתמונה: המעצב דימה והסכמי תנאי השימוש של האפליקציות וואטסאפ (ירוק), גוגל (אפור), טינדר (ורוד), טוויטר (תכלת), פייסבוק (כחול), סנאפצ'ט (צהוב) ואינסטגרם (ורוד).
הנקודה היא, עשו לעצמכם טובה גדולה, וקראו את מה שאתם חותמים עליו, או שאתם מאשרים שקראתם. רק כי הרבה אנשים נוספים משתמשים באותם שירותים לא בהכרח אומר שהתנאים תקינים. או כמו שכל ההורים באשר הם נוהגים לומר "ואם כולם יקפצו מהגג... גם אתה תעשה את זה?". זה לא מזיק לבדוק. אמנם הבעיה היא בקונספט תנאי השימוש, לא במשתמשים... הבעיה היא שחברות כותבות תנאי שימוש ארוכים במיוחד ובמכוון, וגם בשפה משפטית שלא כל כך כיף לקרוא. במידה ויש שם משהו בעייתי אתה טוען לתנאי מקפח בחוזה אחיד והופך את העניין. יש דבר כזה שנקרא חוזה סטנדרטי. אף אחד לא באמת מצפה שתקרא את כל הקשקוש המשפטי הזה. לתת את בנך הבכור הוא ללא ספק תנאי מקפח בחוזה סטנדרטי ולכן ללא תוקף. המלחמה בבית המשפט תעלה הרבה כסף וגם אז לא בטוח שידך תצא על העליונה. יש גם מי שאינו קורא מתו שאיפה שיש סיכוי סביר שמישהו מבין המשתמשים יקרא ויפרסם אם יש בעיה








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה