מהו סרט הסטודנטים המצליח בהיסטוריה?

ב-1965, בחור יהודי צעיר נרשם לבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת קליפורניה סטייט בלונג ביץ'. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1969, סטודנט צעיר לקולנוע החליט להפסיק את לימודיו באוניברסיטה. הוא נשר מהלימודים מבלי לסיים ויצר סרט קצר בשם Amblin שזכה לשבחים. משם הקריירה שלו די נסקה - הצעיר קיבל בשנת לימודיו האחרונה הצעת חוזה בן 7 שנים מאולפני יוניברסל לשמש כבמאי לסדרות טלויזיה ולא ויתר על ההזדמנות. שמו של הבחור היה סטיבן שפילברג, ו-34 שנים לאחר מכן - עם חמישה תארי דוקטור של כבוד באמתחתו - הוא חזר לאוניברסיטה כדי סוף סוף להשלים את החובות האקדמיים שלו ולסיים את התואר.
 אבל הוא תמיד רצה לסיים את התואר כראוי, לכן בשנת 2002 ביקש לחזור לספסל הלימודים על מנת להגיש את העבודה הנדרשת בקורס האחרון לתואר באוניברסיטה California State University, Long Beach. ראשית סגל האוניברסיטה בחן בין אם הסטודנט המבוגר עדיין ״בעל הבנה מספקת בתאורה, קול, עריכה וניהול תסריט״ ולאחר ניתוח הסרטים ״מפגשים מהסוג השלישי״ ו״מלתעות״ והגשת ביקורת רשמית תוך-אוניברסיטאית, שפילברג אכן נמצא ראוי לשוב לאוניברסיטה.

בתמונה: שפילברג על הסט עם ליאם ניסן, בן קינגסלי וראלף פיינס.

כדי לסיים תואר בבית הספר לקולנוע של קאל סטייט, סטודנטים היו צריכים להגיש סרט מקצועי באורך 12 דקות. שפילברג חשב על העניין קצת, והגיש את "רשימת שינדלר", שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר והביא לו את אוסקר הבמאי הטוב ביותר. הסרט התקבל, ושפילברג זכה לסיים את התואר, מה שאומר שטכנית "רשימת שינדלר" הוא סרט הסטודנטים המצליח בהיסטוריה.
 עבור קרדיט לקורס האחרון שפילברג הגיש את הסרט ״רשימת שינדלר״, בנוסף לעבודה כתובה. שפילברג קיבל את התואר הראשון המיוחל לאחר שסיפק את המרצים שלו כראוי למטלת הקורס, למרות שהיה מעט ארוך משאר הסרטים של בני מחזורו באותה שנה. וגם על הדרך שפילברג זכה באוסקר על בימויו של הסרט. נכון להיום, שפילברג מחזיק במספר תארי דוקטור של כבוד שהוענקו לו לאורך השנים מאוניברסיטאות שונות, ביניהן ייל והרווארד.
שפילברג זכה באוסקר הראשון שלו על "רשימת שינדלר" ב1994, כשהמועמדות הראשונה שלו הייתה ב1978. עד הזכיה באוסקר שפילברג טוען שמעולם לא החזיק במו-ידיו פסלון אוסקר.כבר באותו הערב אחז שפילברג באוסקר השני שלו כשזכה "רשימת שינדלר" בפרס "סרט השנה".
מצורף הנאום (המדהים) בו מספר שפילברג את סיפורו של הסרט ההיסטורי (בכל המובנים) הזה.

מרתיע אבל ביפן מקובל להסתובב ברחוב עם מסכה רפואית

ברוב העולם יהיה תמוה מאוד, ואולי גם קצת מלחיץ, לראות אדם מתהלך ברחוב עם מסכה רפואית. לעומת זאת, ביפן זה יהיה מראה די רגיל.
ההיסטוריה של מסכות רפואיות ביפן התחילה במגפת השפעת הספרדית שהדביקה מיליוני יפנים וקטלה מאות אלפים מהם ב־1918. דברים השתנו מאז, ומסכות רפואיות לא רק משמשות תושבים יפנים כדי להימנע מהידבקות במגפות קטלניות האורבות במרחבים ציבוריים צפופים, אלא משרתות מגוון מטרות.
בריאות ונימוס - אם אתה חולה, יהיה מנומס מצדך לעטות מסכה רפואית סביב הפה כשאתה נמצא במקומות הומי אדם, במיוחד כאלה בהם אנשים מבלים זמן רב בחלל דחוס, כמו אוטובוסים ורכבות.
כמו כן, אם אתה רוצה לשמור על עצמך מפני אלה שמשחררים שיעולים ועיטושים לחלל האוויר, המסכה יכולה לשמש אותך.
אלרגיות - רבים מעוטי המסכות ביפן הם אנשים שמשתמשים בהן כדי להגן על עצמם מפני אלרגנים הנישאים באוויר ועלולים לעורר תגובה לא סימפתית, בעיקר בעונות המעבר.
חום - המסכות מספקות חמימות נעימה בימי חורף קרים.
מפלט מסיטואציות חברתיות - חלק מעוטי המסכות עושים זאת כדי להימנע מתקשורת כשהם לא מעוניינים בה. המסכה מסתירה הבעות פנים והופכת את האדם לפחות נגיש לשיחות.
בנוסף, היא יכולה לסייע בשמירה על אנונימיות, ואכן תועדו ידועניות ביפן שהשתמשו במסכות כדי לשמור על פרטיותן בציבור.
מראה חיצוני - פנים קטנות הן על פי רוב תכונה חיצונית אטרקטיבית ביפן, במיוחד אצל נשים. קוֹ־גַאוֹ, פנים קטנות ואובליות עם לסת בצורת האות V, הוא אידיאל יפני של יופי ומתיקות נשיים, עד כדי כך ש"הפנים שלך כל כך קטנות" זו דרך נפוצה להחמיא לאישה. המסכה עוזרת להתאים את הפנים לאידיאל הזה.
בנוסף, אם למישהי אין פנאי או חשק להתאפר, אבל היא לא מעוניינת להיראות בציבור כשהיא אינה במיטבה (לתפיסתה), המסכה פותרת את הבעיה הזו.
בזכות כל השימושים האפשריים הללו, המסכות הפכו לאביזר מקובל חברתית. שוק המסכות היפני מגלגל מדי שנה הכנסות בשווי מאות מיליוני דולרים, ומשופע דגמים ועיצובים בשלל צבעים המותאמים לקהלי יעד שונים.

נשים במחזור עושות יותר קקי.

אם את בעלת גוף נקבי, ובייחוד אם את סובלת מכאבי מחזור, אני מנחשת שבזמן הווסת את מבקרת בתכיפות גדולה יותר בשירותים, ולא רק בשביל להשתין...
נשים במחזור עושות יותר קקי.
הסיבה לכך נעוצה בשני הורמונים: פרוסטגלנדין ופרוגסטרון.
הפרוסטגלנדין הוא הורמון שמופרש בתחילת המחזור ובעצם אומר לרחם (שריר חלק) להתחיל להתכווץ ולרוקן את רירית הרחם המיותרת. אממה, אצל נשים שהפרשת הפרוסטגלנדין מוגברת אצלן, חלק מהפרוסטגלנדינים (סלחו לי, אינני מדענית) עוברים למעיים (שגם הם שרירים חלקים), וגם הם מקשיבים לפקודה ומתכווצים. וסוף הסיפור ידוע מראש.
הפרוגסטרון, לעומת זאת, מסונכרן עם המחזור החודשי. כלומר, באמצע המחזור הרמות שלו גבוהות, ובתחילת המחזור הן בשפל. עכשיו, אחת מתכונותיו של פרוגסטרון היא גרימת עצירות. אז כשרמת הפרוגסטרון נמוכה, נו, מה ההפך של עצירות... אה, כן. מתרחשת יציאה.
הפרשת פרוסטגלנדין מוגברת גורמת לרחם להתכווץ ביתר שאת, מה שעוצר את זרימת הדם אל האזור, ובכך גורם לכאב. בעצם כואב לך מזה שאת לא מקבלת דם לאיבר בגוף שעסוק בלהתרוקן מדם. אירוני.

רגע של עברית: איך נקראים קולותיהם של בעלי החיים - והפעם, יונקים

לא מזיק לדעת איך נקרא קולה של כל חיה

• אייל, צבי ויעל עורגים
• אריה שואג או נוהם
• ארנבת מסגסגת
• גמל מחרחר
• דב נוהם
• זאב זורר
• חזיר נוחר
• חמור נוער
• חתול מילל
• יחמור מבריס
• כבשה ועז פועות
• כלב נובח
• נמר צורח
• סוס צוהל
• פיל תוקע
• פרא נוהק
• פרה גועה
• ראם מצלצל
• תן מילל

והאדם? האדם קיבל את הכל. נוחר כמו חזיר, נוהם כמו דב, נובח כמו כלב, מחרחר כמו גמל, מילל כמו חתול, שואג כמו אריה ונובח כמו כלב.

משה קרוי בריאיון עם רם עברון משנת 1989

להןל משה קרוי בריאיון עם רם עברון משנת 1989 - זהו מקרה בוחן מעולה לעריכת פרופיל. מכירים את זה שמישהו יודע לחרטט כל כך טוב שמתחילים להאמין לו..אז כזה
יצא לי לשמוע ראיון משנות ה 70 עם ד"ר משה קרוי. החלק האחרון של הראיון נשמע הזוי שכן ד"ר קרוי עבר מפילוסופיית חיים אחת לאחרת. בפוסט זה אני דווקא מעוניין להתמקד בפילוספיית האובייקטיביזם בה התמקד ד"ר קרוי בראשית דרכו האקדמית, פילוסופיה שהגתה הכותבת Ayn Rand אותה קידם קרוי בישראל.
יש בעקרונות הפילוסופיה הנ"ל משהו קוסם:
1. מטאפיזיקה - לאדם יש תודעה שהיא היכולת שלו לתפוס את מה שקיים.
2. אפסטימולוגיה - השכל הוא אמצעי האדם לרכוש ידע. המידע מתקבל מהחושים.
3. מוסר - כדי להפוך למאושר אדם לא צריך להיות חלק מקולקטיב או להכפיף אחרים למרותו. האדם הוא תכלית עצמו.
4. פוליטיקה - על בני האדם לעסוק זה עם זה כסוחרים שמחליפים ערך בערך למטרת רווח הדדי. עקרון אי התוקפנות הוא עקרון חשוב.
5. אומנות - תפקיד האומנות אינו לחנך אלא להראות לאדם ערכים.
נסיים במשפט חשוב שאמר ד"ר קרוי כאשר נשאל מה ההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם " אני רואה הבדל קטן יחסי בין קפיטילזם לסוציאליזם. שניהם גילומים של שני אספקטים או שתי אפשרויות שאני קורא להם מערכת החושך ששולטת על הפלנטה. שניהם מנגנונים של ניצול אמוציונלי של בני אור של סחיטה של אנרגיה מסוג מסויים של אנשים שנועדו להעביר אותה לסוג אחר של אנשים שהם במהותם המטפיזית "ערפדי אנרגיה" או "סוחטי אנרגיה".

משה קרוי בריאיון עם רם עברון משנת 1989 מקרה בוחן מעולה מכירים את זה שמישהו יודע לחרטט כל כך טוב שמתחילים להאמין לו..אז כזה

למי מנעד רחב יותר - לאקסל רוז מ Guns N' Roses או למריה קארי?

מריה קארי או אקסל רוז?
מריה קארי ידועה בכל העולם כבעלת מנעד בלתי רגיל, כך שהמרחק בין התו הנמוך ביותר לגבוה הוא 6 אוקטבות וטון אחד!
גם על אקסל רוז ידוע שהמנעד רחב מאוד.
אבל האם ידעתם שאקסל רוז בעל מנעד רחב יותר? יש לו 6 אוקטבות + 2.5 טונים!

קצת יותר פרטים:

מריה קארי:
שיר עם התו הנמוך ביותר: F2) Sweetheart)
שיר עם התו הגבוה ביותר: G7) Emotions)
כרגע מריה קארי מדורגת כזמרת ששרה את הטונים הגבוהים ביותר בעולם, הבאה אחריה היא כריסטינה אגילרה.
(אקסל רוז מדורג מקום 4)

אקסל רוז:
שיר עם התו הנמוך ביותר: F1) There was a time)
שיר עם התו הגבוה ביותר: Bb6) Ain't it fun)
כרגע אקסל רוז מדורג כזמר ששר את הטונים הנמוכים בעולם, הבאים אחריו הם Barry White ו-David Bowie.

*אוקטבה = 6 טונים.
** מאחר וזה לא מדע מדוייק, יש סטיות קטנות של חצי טון/טון לפה ולשם.
*** לא מדובר ב"מי זמר/ת יותר טוב/ה". את זה תחליטו אתם!
**** כשמריה קארי שרה את התווים הגבוהים שלה, הם נשמעים כאילו שהיא שורקת. קוראים לזה whistle notes - :)
***** הדירוג (שניתן לראות את מלואו בלינק) נעשה על זמרים פופולאריים שרובנו מכירים
והנה השוואה מוחשית שדאגו מעריצים נלהבים לעשות ביוטיוב:

האם באמת נכון המשפט מוכר שאומר שקו דק מפריד בין גאונות לבין שיגעון? לא תמיד

יש משפט מוכר שאומר שקו דק מפריד בין גאונות לבין שיגעון.
ויש מתמטיקאי גאון אחד, שמוכיח - שלא תמיד באמצע יש קו...
ג׳ון נאש היה אחד האנשים המרתקים בעולם המתמטי וככל הנראה, היה הזוכה היחיד בפרס נובל שאובחן כחולה נפש (בכל מקרה, לא צוין שום זוכה אחר כזה...). ובנוסף, לפני שהתחיל ללמוד באוניברסיטת פרינסטון, שלח המרצה שלו מכתב ההמלצה ובו משפט אחד: ״האיש הזה הוא גאון״.
בשנת 1951 החל נאש לסבול מהזיות: הוא האמין שקבוצת אנשים שענבו עניבות אדומות הקימו ארגון ורדפו אחריו. הוא יצר איתם קשר וניסה להבין למה ולהפסיק את הרדיפה הזאת. עד שנת 1970 נכנס ויצא מבתי חולים לחולי נפש, שם אובחן כסכיזופרן (ובעברית שסעת כלומר: נפש שסועה).
ג׳ון נאש הוא זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1994 על מחקריו בתורת המשחקים. מאחר ואי אפשר לקבל נובל אחרי מוות, והפרס לרוב מוענק שנים רבות אחרי התגלית, לכן אריכות ימים היא תנאי הכרחי לזכייה. בסוף הוא נהרג בתאונת דרכים עם אשתו בגיל 86... אבל אכן בזקנתו. עשו עליו סרט - נפלאות התבונה שזכה בארבע פרסי אוסקר.

לתפקיד כח עזר על בסיס כוננות בבתי חולים במרכז הארץ דרושים סטודנטים לסיעוד/רפואה דחופה/יוצאי מד"א

לבתי חולים מובלים בגוש דן דרושי/ת עובדי/ות כח עזר למחלקות האישפוז.
התפקיד כולל עבדה בהתאם לזמינות ולצורך של בית החולים באמצעות חברת קבלן
סיוע במשק המחלקה, לניקוי יחידת החולה, עזרה במקלחות, אוכל ותמיכה ועזרה לאחות בטיפולים השונים
שעות עבודה במשמרות: בוקר 7:00-15:00 ערב 15:00-23:00 ולילה 23:00-7:00 בהתאם לצורך שכר ממוצע גבוה - עד 65 לשעה ביום חול.
12 שנות לימוד - נכונות לעבוד 24/7
שליטה מלאה בשפה העברית - קריאה וכתיבה ניסיון קודם - יתרון נכונות לעבודה פיזית מאומצת.
תודעת שירות גבוהה יכולת עבודה בצוות יכולת עבודה בלחץ אחריות מסירות דיסקרטיות ואמינות.
יתרון לסטודנטים לסיעוד ורפואה דדחופה וחובשים
יש לשלוח קו"ח במייל desertstormil@gmail.com

למה המפה של דרום קוריאה ב-google maps שונה מזו של יתר מדינות העולם?

שאלתם את עצמכם פעם למה המפה של דרום קוריאה ב-google maps שונה מזו של יתר מדינות העולם?
כנראה שלא... ובכל זאת, מי שיסתכל על המפה ישים לב שבמבט ראשון לא מופיע אף סימון על גבי מפת המדינה למעט הערים המרכזיות. זום אין לתוך המפה יחשוף מפה בה הסימונים שונים וללא אפשרות ניווט בין היעדים.
אז למה בעצם?
החוק הדרום קוריאני אוסר על החזקת מיפוי המדינה על ידי גופים חיצוניים מחשש לניצול המידע על ידי גורמים עוינים ובראשם צפון קוריאה. משום שאינה יושבת בדרום קוריאה, גוגל אינה כפופה לחוק זה. עם זאת, בכדי להמנע מפגיעה בפעילותה הכלכלית במדינה, גוגל פועלת על פי חוק זה ומציגה בשירות google maps מיפוי "טיפש" שמספקת לה הממשלה הדרום קוריאנית אשר הנו מצונזר וברמת דיוק נמוכה שלא מאפשרת פונקציות "חכמות" כמו ניווט וכו'.
בשנת 2016 הגישה גוגל בקשה למפות בעצמה את דרום קוריאה והפעילה לחצים לשנות את החוק כך שיאפשר לדרום קוריאה ליישר קו עם יתר מדינות העולם ולספק לתיירים הרבים שצפויים להגיע לאולמפיאדת חורף 2018 (שנערכה בפיונצ'אנג) אפשרות לנווט ברחבי המדינה באמצעות המיפוי של גוגל. לבסוף פסק בית המשפט הדרום קוריאני כי הסיכון במתן אישור לגוגל למפות את דרום קוריאה עולה על ההזדמנויות האפשריות, זאת מכיוון שגוגל סירבה שהממשל יתערב ברמת הפירוט והצנזורה שיספקו המפות שתפיק. כתוצאה מכך נותרה ב-google maps המפה ה"טיפשה" שמספקת הממשלה.
דרך אגב, בדרום קוריאה יש שירותי מיפוי פונקציונאלים המאפשרים ניווט, אבל רק של חברות מקומיות אשר לא מציעות תמיכה מלאה באנגלית. לעומת זאת, לדיקטטורה הצפון קוריאנית דווקא יש שירותי מיפוי מבית גוגל.
נ.ב
אם כבר google maps, בשנת 2012 מחקה לראשונה גוגל משירות המפות שלה אי בגודל מנהטן הסמוך לאוסטרליה ששמו סנדי, פשוט כי האי לא קיים במציאות! האי הופיע ככל הנראה כתוצאה מטעות מיפוי שנעשתה עוד ב-1876 ונגררה עד לשנת 2012 בה קבוצת חוקרים אוסטרלים שייטה במקום וקבעה כי התיעוד היה שגוי. יש תיאוריות קונספירציה לגבי העלמות האי לחובבי הז'אנר

כשמכרז לבניין פרלמנט חדש בפרובינציה הקנדית מרים את הקריירה של אדריכל צעיר

ב1891 הפרובינציה הקנדית קולומביה הבריטית החליטה לפרסם מכרז לבניית בניין פרלמנט חדש.
פרנסיס רטנבורי, אדריכל בריטי בן 24 שזה עתה עבר לקנדה על מנת להתחיל את קריירת האדריכלות שלו, החליט לנסות את מזלו למרות שכלל לא היה קנדי (מה שכמובן היה אחת הדרישות במכרז). הוא חתם על המכרז כ"אדריכל מקולומביה הבריטית", וזכה. למרות הזיוף בחתימה, העובדה שהוא חרג בתקציב ביותר מ400,000$ ובעיות רבות נוספות, הפרלמנט והציבור כל כך אהבו את התוצאה שפרנסיס המשיך ובנה עוד עשרות בניינים מפורסמים ברחבי הפרובינציה, בינהם גם הבניין שהיום משמש כמוזיאון האומנות של ונקובר.
אם סיפור חייו של פרנסיס לא היה מספיק מעניין עד עכשיו, אז המוות שלו לגמרי מספק את הסחורה. ב1935, פרנסיס נמצא בביתו בבורנמות׳ כשהוא פצוע קשה בראש, לאחר פגיעות מרובות מפטיש נגרים, ומת מפצעיו כעבור חמישה ימים. מי שהואשם ברצח הוא ג׳ורג׳ סטונר בן ה18, הנהג של פרנסיס, שניהל רומן עם אשתו עלמה (שגם הקשר בינהם התחיל כשפרנסיס בגד באשתו הראשונה איתה). יש שטוענים שעלמה היא זאת שרצחה את פרנסיס.
משם זה רק הולך ומתדרדר כשעל ג׳ורג׳ נגזר עונש מוות, עלמה מתאבדת כשהיא מבינה שהיא עומדת לאבד אותו, ובסוף ג׳ורג מקבל חנינה ומבלה שנים בכלא.
כמובן שלאחר מכן נכתבו על הסיפור ספרים, הופקו תכניות טלוויזיה, מחזות, ואפילו אופרה.

אבל איזה בניין יפה יצא לו אה?

כל מה שרציתם לדעת על היצור הכי badass בכדור הארץ והתביישתם לשאול

היצור המפלצתי הזה, שסביר להניח שרובכם לא שמע אודותיו, שזה ענין די עצוב, הוא פרי אהבתם הסוטה של היפופוטם, מסכת אב״כ, תולעת ו... נו, נגיד, למרות שזה מאוד קלוש- דב. ליצור הזה יש ארבעה זוגות רגליים שבסופם טפרים חדים, ארבעה סגמנטים וראש- הראש מעניין במיוחד- עם פה בצורת צינור שנשלף לפי הצורך, בפה משובץ בשינים חדות שיכולות לפרק בשר בשניה, לחלק מהמינים זוג עינים קטנות וצידיות, מינים אחרים עיוורים.
חלק מהמינים צמחוניים אך חלק טורפים, ולא כדאי להיות בקרבת יצור רעב שכזה, והם תמיד רעבים, כי הוא ישתלט עליך במהירות מפחידה וילעס אותך לתאבון לפני שתספיק להגיד- WTF. אבל זה יקרה רק אם אתה קטן ממילימטר, כי היצור מטיל המורא הזה יגיע בשיא התפתחותו למילימטר אורך- כ.. נו הגיע הזמן לקרוא בשמו ״דובון מים״ בוגר (Tardigrade)- אם חשבתם שזה קטן הכירו את בייבי דובון המים, רק זהירות כשאתם לוחצים לו יד- אורכו 0.05 מילימטר.
אוקיי אז מה ההתרגשות אתם שואלים בצדק, הממ...
אז דבר ראשון הוא לא באמת מזכיר יצור מפלצתי אלא יצור נפלא מהאגדות משהו שנרקח בדמיונם של אולפני פיקסאר (הסתכלו בתמונת הגיף ותיווכחו בעצמכם).
אבל מעבר לחמידות (והקטנות) יוצאת הדופן שלו, מה שמיוחד בו זה שהוא... לא ניתן להריגה...
כמעט נתחיל בזה שבעוד בעבר הם השתייכו טקסונומית למערכת פרוקי הרגליים, בשנים האחרונות הגישה השתנתה והם נמצאים במערכת של עצמם הכוללת, נכון לעכשיו כי המספר מתעדכן על הזמן, מעל 1000 מינים. הם קרובי משפחה של פרוקי הרגליים מזה ונמוטודות מזה (תולעים נימיות- למשל תולעת הפארק).
האבולוציה המדויקת שלהם לוטה בערפל שכן גופם שאינו מכיל עצמות או חלקים קשים מתאבן באופן נדיר ביותר ונכון להיום נמצא מאובן אחד מהתקופה הקמבריונית (התקופה בה בעלי החיים נראו כמו ציור של פיקאסו או אולי של הירונימוס בוש)- בסביבות 530 מליון שנה לפני זמננו, ועוד שני פריטים מתקופת הקרטיקון.
את הדובונים החביבים ניתן למצוא בכל מקום בכדור הארץ- מהקרחונים באנטארטיקה ועד לעמקי הים, ובלבד שהמקום לח- אם אני רוצה לפגוש דובונצ׳יק כזה פנים אל פנים כל מה שאני צריך לעשות זה למצוא טחב, להביא הביתה- לסחוט את הטחב לתוך כלי, להניח את הכלי מתחת למיקרוסקופ (הכי פשוט שאפשר למצוא, אפילו ערכת ילדים) ורוב הסיכויים שאגלה לפחות דובון אחד שוחה להנאתו, ולאיטו- כי זאת לדעת- הם יצורים מאוד איטיים (ולכן שמם המדעי Tardigrade- ״פוסע לאט״).
אבל מה המשמעות בכך שהם אינם ניתנים להריגה?
בואו נניח שהדובון עיצבן אותי- אולי קרא לי ״מכוער״ ואני מחפש דרך אכזרית להרוג אותו- יאללה בואו נבשל למאדר פאקר את הצורה! אני מכניס אותו לכלי עם מים, שם על הכיריים ומדליק את הגז, מביא להרתחה, משאיר איזו שעה for good measures וחוגג את נצחוני בשאגות שמחה. אחרי כמה זמן בעודי מקפץ באקסטזת טירוף, אני שומע מכיוון המטבח את הדובון ששואל אותי אם אני שמח כי עשיתי סוף סוף ניתוח פלסטי... גררר... אז הדובנים שורדים חום של עד 150 מעלות צלזיוס.
אחרי שאני דופק את הראש בקיר מרוב עצבים אני חושב לעצמי- ״את החום הבנזונה שורד, נראה אותך מסתדר עם קור״ ומכיוון שכפי שהבנתם אני סוג של מדען מטורף יש לי בבית פריזר חביב שמסוגל להקפיא יותר מפריזר ממוצע- כמה יותר? נגיד שעד 272- מעלות צלזיוס- מעלה מעל האפס המוחלט.
אני מכניס את הדובון הלעגני הלז, עם הצינור המזורגג שלו שהוא מוציא ומכניס כמו לשון, לתוך הפריזר, ואחרי זמן מה מוציא אותו משם.
הוא נראה חסר תנועה ושוב אני חוגג את נצחוני, אך בלילה אני חולם שהוא שואל אותי אם אני יותר מכוער או יותר טיפש- אני מתעורר בבהלה ומגלה שזה דובונצ׳יק המנמנמניאק שעומד מעלי... בצווחת תסכול אני מכניס אותו לתוך תא הלחץ במעבדת הרשע שלי (זוכרים את סצינת העינויים בנסיכה הקסומה״?), ומסובב את הכפתור ל 6000 אטמוספרות!!! פי שש יותר מהמקום הכי נמוך על פני כדור הארץ- פי 100 בערך ממה שגוף האדם מסוגל לסבול, מוציא אותו, מחכה קצת, בודק דופק (מטפורית, אין להם לב) והוא עוד חי!
בשלב הזה אני בעצמי עומד להתפוצץ מהעצבים אז אני שם אותו על דופן חללית שהכנתי מבעוד מועד ומשלח אותו לחלל החיצון, לריק ללא לחץ אטמוספירי כלל ולקרינת שמש וקרינת רקע שתהרוג כל יצור חי אחר. כשהחללית חוזרת אני מגלה את דובונצ׳יק במלוא אונו, חתיך ושזוף מקרינת שמש ישירה, משתגל עם דובונית אחרת, שהוא כנראה מצא במסעו לחלל, אני מחכה בסבלנות שהם יסיימו את האיצ׳יקידנה, בשלב הזה השלמתי עם נחיתותי, אבל זה נמשך שעה ארוכה (דובוני מים, כשהם מתרבים כאחד האדם כי הם יכולים גם להשתגל עם עצמם- רביית בתולין- הם מקיימים משגלים שאורכים עד כשעה עם גמירות מרובות) מה שלא עשתה יכולת ההישרדות המופלגת שלו- עושה היכולת המופלגת שלו במיטה- אני משתכנע שמדובר למעשה באל ומקים את כת דובוני הים...
אז כן- כמעט בלתי אפשרי להרוג את דובון הים, איך קורה הפלא הזה?
קודם כל חשוב להבהיר נקודה חשובה- הטרדיגרייטים (עברתי לקרוא להם ״טרידיגרייטים״, לא יודע מהם- ״דובונים״ הם לא) אמנם בעלי יכולות שסופרמן היה מתקנא בהם, והם יכולים לשרוד תנאים סביבתיים קשים ששום יצור חי אחר המוכר לנו אינו מסוגל לשרוד אבל למען האמת הם מעדיפים סביבה ״נורמלית״ ואפילו בורגנית הייתי אומר- מבחינתם לישון 12 שעות, להשתזף בשמש נעימה, לשתות קפה עם חברים, לרבוץ קצת במים הנעימים, לאכול מדי פעם... הם לא מחבבים במיוחד תנאים קיצוניים, בניגוד לצורות חיים אחרות כגון בקטריות ואצות שחלקן מחבבות ממש תנאי קיצון ואפילו תלויים בהם למחייתם, טרדיגרייטים הם כמוני וכמוכם, טוב, לא באמת כמונו אנחנו פסולת- אולי כמו השכן הנורמי שלכם...
אבל השאלה הנשאלת היא מדוע אם כן הם פיתחו מנגונני הישרדות כל כך מפותחים שלא קיימים אצל אף יצור אחר?
אין לכך תשובה, יש קצת נפנופי ידיים אבל כיום לחוקרים עוד לא ברור לאיזה צורך זה נוצר.
אבל בואו נדבר על מה שכן יודעים, ובכן-
לטרדיגייט יש כמה מנגנוני הגנה מופלאים. 1. הם מסוגלים להחזיק ללא מזון במשך עשרות שנים ובמצב של יובש מוחלט- יצורים קטנים עלולים להתייבש מהר מאוד, אצלם אין בעיה- הם מורידים את קצב חילוף החומרים בגוף שלהם ב 99.99%, עבור כל יצור אחר מלבדם זה מצב של מוות. במצבי קיצון הטרדיגרייט מפריש מגופו חומר נוגד קפאון וכן סוכר מיוחד עם יכולות משמרות מופלאות. החומר הזה עוטף את גופו של הטרדיגרייט כמו גולם בשכבת זכוכית מגינה והטרדיגייט למעשה הופך להיות גולם עם פעילות גופנית מינימלית ביותר. המצב הזה נקרא “tun” והטרדיגרייט מסוגל לעמוד בכל אביוז גופני שהוא- מהרתחה ועד קפיאה וחשיפה לקרינה קטלנית. ברגע שהתנאים יהיו טובים, הוא יוציא את עצמו משנת החורף הזו ויחזור לתפקוד רגיל. 2. לטרדיגרייט ישנם גנים מיוחדים שאחראים לתיקון מקטעי DNA פגומים- עקב קרינה למשל, וזו הסיבה שבניגוד לבעלי חיים אחרים שקיים אצלם מנגנון עיכול עצמי (״אוטופגיה״) לתאים פגועים, להם אין צורך בכך. התכונות המופלאות של הטרדיגרייטים כמובן שמשכו את תשומת לבם של חוקרים שמנסים להבין איך ליישם את המנגנונים האלה עבור בני אדם, למשל עבור שימור לזמן ארוך של זרע או בייציות, לא בטוח שנלמד מהם הכל מה שבטוח שהם יהיו פה אחרינו לא משנה איך הולך ליפול עלינו אירוע ההכחדה הבא- קרח אש או קרינת גמה מאיזה כוכב קורס

מדוע אוזניות מסתבכות כאשר אנו משאירים אותן בתיק?

כשהאוזניות מסתבכות בתיק זה מקשה לנו על החיים. למה הן מסתבכות?

בכדי לענות על השאלה, יש להבין מהם המצבים הקשורים האפשריים של האוזניות. ומהן תכונות האוזניות שמשפיעות על יצירת קשרים.

מחקר שהתפרסם בשנת 2007 ונערך על ידי דוריאן ריינאר ודגלאס סמית' מאוניברסיטת שיקגו ניסה לענות בדיוק על שאלות אלו. כותבי המחקר ביצעו ניסוי שמטרתו להעריך מהם הקשרים השונים ומה הסיכוי לכל אחד מהם, וכן כיצד ישפיעו תכונות שונות של האוזניות על הסיכוי שיווצר קשר. בניסוי, הונחו כבלים באורכים שונים ובעובי של כ3.2 מילימטרים, בתוך קופסה מרובעת (30X30X30 ס"מ). לאחר מכן, הקופסה הונחה על צידה וסובבה במהירות קבועה (האוזניות הסתובבו באופן דומה לכביסה במכונת כביסה סטנדרטית), בניצב לכיוון כח המשיכה, כך שהכוח על הכבלים שבתוכה השתנה ללא הרף. המטרה בשיטה זו היא לדמות ניעור אמיתי של האוזניות בתיק. בכדי להעריך את הסיכוי של קשרים בודדים להיווצר, "נוערה" הקופסה למשך 10 שניות בלבד. החוקרים חזרו על התהליך פעמים רבות. בהמשך, חזרו על הניסוי עבור אורך שונה של כבל ועבור מידה שונה של "ניעור" הכבל.

מסקנה מעניינת של המחקר היא שלצורת הY של אוזניות (כבל המתפצל לשניים) יש תרומה חזקה ליצירת הקשרים. ההסבר לכך הוא שבשל הצורה הזו, יהיו כבלים חופשיים המקבילים זה לזה, מה שמגדיל את הסיכוי להסתבכות. תוצאה חשובה נוספת היא השפעת הניעור - ככל שמנערים יותר את התיק בו מאוחסנות האוזניות, כך יגדל הסיכוי לקשרים מסובכים. הסיבה לכך היא שיש הרבה (ממש הרבה...) יותר מצבים קשורים מאשר פרומים, וההסתברות של המצבים השונים היא דומה. לכן, ככל שננער יותר, הסיכוי להגיע למצב קשור יגדל, פשוט בגלל שיש יותר מצבים קשורים.
אולי התוצאה החשובה ביותר של המחקר היא הקשר בין האורך של האוזניות לסיכוי שלהן להסתבך. אוזניות שאורכן פחות מ46 סנטימטרים, כמעט ולא הסתבכו. לעומת זאת, בין 46 ל150 ס"מ, גדל הסיכוי להיווצרות קשר באופן דרמטי והגיע ל50% ב150 ס"מ. נזכיר כי מדובר כאן על ניעור של 10 שניות בלבד, וניעור ארוך יותר יגדיל סיכוי זה. אוזניות סטנדרטיות של אייפון הן באורך של 60 ס"מ, מה שאומר שהסיכוי שלהן להסתבכך גבוה למדי.
כשהגדילו החוקרים את הקופסה, גדל מעט הסיכוי לקשר, אולם לא באופן משמעותי. המסקנה מכך היא שלשים את האוזניות בתא קטן או גדול יותר, כנראה לא ישנה את מידת ההסתבכות שלהן. באופן דומה, נראה שגם ניסיון להניח את האוזניות בצורה מסודרת בתיק, כמעט ולא השפיע על מידת הקשרים.
בכדי להעריך באופן טוב את הסיכויים להיווצרות קשרים באוזניות אמיתיות, חזרו החוקרים על הניסוי עם כבלים גמישים פחות וגמישים יותר. באופן מעט צפוי, לגמישות הכבל הייתה השפעה משמעותית על היווצרות הקשרים. בכבלים קשיחים כמעט ולא נוצרו קשרים, ואילו בכבלים גמישים מאוד הגיע הסיכוי להיווצרות קשר ל85%, מה שרומז שבניעור ארוך של אוזניות גמישות כמעט תמיד יווצרו קשרים.
המסקנה העגומה מהמחקר היא שקשרים באוזניות מהסוג הנפוץ, שהוא גמיש מאוד, הם גזרת גורל. אם נשים את האוזניות בצורה מסודרת בתיק, עדיין יווצרו קשרים, אפילו אם נשים אותן בתאים קטנים מאוד או גדולים מאוד. ככל הנראה, נגזר עלינו לחיות עם אוזניות שמסתבכות בכל פעם שמשאירים אותן בתיק לזמן מספיק.
חברות שונות ניסו למצוא פיתרונות לבעיה, אך עד כה ללא הצלחה. חברת אפל, שכנראה מודעת לבעייה הקשה הזו, מנסה גישה חדשה של אוזניות אלחוטיות. לגישה זו יש בעיות רבות משלה, כמו הצורך בהטענה והסיכוי הגדל לאבד את האוזניות. מצד שני, אם אין אוזניות, אין קשרים באוזניות...

אז מתברר שעופות ישנים במהלך תעופה

במשך שנים טענו אורניתולוגים (חוקרי עופות) שחלק ממיני העופות ישנים בתעופה. טענה מוזרה זו התבססה על העובדה שעופות מסוימים יכולים לבלות ימים רבים ואף חודשים בתעופה בחיפוש אחר מזון או בנדידה מבלי לרדת לקרקע. הישג מרשים במיוחד נרשם לזכותו של סיס ההרים (Tachymarptis melba), שתועד עף במשך 200 ימים רצוף ללא הפסקה. הסיבות לכך שבעלי חיים ישנים אינן ברורות עד הסוף, נראה ששינה נחוצה כדי לשמור על תפקודי המוח תקינים. ממחקרים ביונקים ניכר שהיעדר שינה פוגע משמעותית בתפקוד ואף מסוכן. לכן, הסברה הרווחת הייתה שעופות חייבים לישון תוך כדי מעוף.
שינה בתעופה אינה עניין של מה בכך. בניגוד לקרקע או למים, צפיפות האוויר לא מאפשרת לעוף פשוט להפסיק לנופף בכנפיו ולהירדם לשינה עמוקה, והיא מחייבת שליטה פעילה על התעופה. אז איך אפשר לישון ובו-זמנית להיות מספיק ערני וקשוב כדי לעוף?
לשינה ישנם כמה שלבים וניתן לזהותם באמצעות הקלטת הפעילות החשמלית של המוח (EEG). חוקרים ביצעו הקלטות כאלו לפרגטות גדולות (Fregata minor) בזמן תעופה והראו שהעופות ישנים בחצי מוח (המיספרה) בכל פעם, ולעיתים נדירות יותר - גם בכל המוח יחד. היתרון בלישון עם המיספרה אחת הוא שהשנייה פעילה ומאפשרת לעוף להמשיך להיות ערני לסביבה. עופות ישנים בעיקר בזמן תנועה במעגלים על זרמי אוויר חמים (הזרם מעלה אותם מעלה ומצריך פחות נפנופי כנף), והם משאירים את העין של ההמיספרה הפועלת פקוחה כדי להסתכל על כיוון התעופה. ביחס לשינה שלהם על הקרקע, הם ישנים לפרקי זמן קצרצרים בכל פעם, השינה פחות עמוקה ונוטה יותר להיות אסימטרית, כלומר כל המיספרה לחוד. כנראה שתעופה היא בכל זאת תובענית מאוד ולא מאפשרת שינה רגועה ועמוקה כמו שמתאפשרת על הקרקע.
אחד הממצאים המעניינים ביותר הוא, שסך זמן השינה של עופות באוויר קצר משמעותית. בימים בהם הפרגטות נמצאות בתעופה, הן ישנות רק כ-42 דקות - שזה 7.4% מזמן השינה שלהן על הקרקע. כלומר, מסתבר שאין צורך בשעות שינה רבות וארוכות כדי לשמור על תפקודי המוח. לפחות אם יש לך "מוח של ציפור".

חייה ומותה הטראגיים של חוליה פסטרנה

בשנת 1834 נולדה במקסיקו, כנראה בשבט ילידים אמריקאי שחי במערב מקסיקו, ילדה שמשכה את תשומת לבה של הקהילה המדעית של אותה תקופה, כאשר בדקו אותה, כל המדענים המלומדים הסכימו פה אחד שהתוצאה היא רק בגלל סיבה אחת: יחסי חטא של קוף עם אדם. התינוקת הייתה מלאה בפרווה בכל חלקי גופה, במיוחד בגב, אשר הפכה ליותר ויותר סמיכה באזור עצם הזנב. היה לה גם פגם בלסת, חניכיים בולטות ושורה כפולה של שיניים. וגם.. קצת שפם, פיאות ואפילו שיער בכפות הידיים החיצוניות.
לילדה הזו קראו חוליה פסטרנה, היא גדלה כמשרתת במשפחה עשירה מקסיקנית, שם למדה לבצע את כל מטלות הבית באופן מושלם. על פי מה שמסופר באותם הזמנים, היא היתה צעירה צנועה, מועילה ולא ימרנית.
החברה בתקופה ההיא, בדיוק כמו המדע, לא היו מוכנים `להבין` את התופעה שלה - היפרטריכוזיס - תסמונת איש הזאב, המועברת גנטית. הדבר גרר אותה לגורל עצוב, אותו גורל שליווה את אלה שנולדו שונים, שלרוב הושפלו לרמה של פריק שואו כדי להציג אותם בקרקסים וירידים נודדים. וכך מגיל 20 החלה לעבור בין יריד ליריד כאשר מציגים אותה כ"האשה הדובה", עם הצלחה כל כך גדולה שאפילו הגיעה לארה"ב ב-1854. באחת מההופעות הרבות שלה, הרופא המפורסם הניו יורקי אלכסנדר ב. מוט נתן את דעתו המושכלת:
"זה היצור החי היוצא דופן ביותר בתקופה האחרונה, היא הכלאה מוזרה של בן אדם ואורנג אוטנג".
תיאודור לנט היה איש עסקים בתחום האמנותי שראה בחוליה פוטנציאל כלכלי גדול וללא בושה החל לחזר אחריה עד שהשיג שהאשה המסכנה תתאהב בו ותסכים לקבלו כבעל. זו תהיה רק התחלת ייסוריה.
כאשר היה כבר נשוי לחוליה, מיסטר לנט לוקח אותה לסיבוב הופעות באירופה ה`תרבותית` ששם ברור, המראה היוצא דופן של אשתו עורר את סקרנות הקהל וכך העסק הפך ליותר ריווחי. מספרים שאנשים היו מוכנים לתת את כל חסכנותיהם כדי לראות אישית את חוליה. מלבד ההופעות הציבוריות, לנט אירגן מסיבות פרטיות בביתו - משולמות כמובן - עבור קהל נבחר, שם שיחת היום, הייתה אשתו החוקית. עבור אירועים פרטיים אלה בעלה לימד אותה לשיר ולרקוד והיא, על חשבונה ובשקט, למדה לכתוב ולקרוא בשלוש שפות. היא אמרה שהיא אוהבת להשקיע את שעות הפנאי שלה בקריאה, אם כי, באופן לא מפתיע, היא הוצגה בהופעות כיצור פראי לחלוטין.
בשנת 1859, בעת סיור הופעות במוסקבה, חוליה גילתה שהיא בהריון. ב-20 במרץ 1860, בעוד בעלה מוכר כרטיסים כדי שהקהל יצפה בלידה `בשידור חי`, חוליה ילדה תינוק זהה לתכונות גופה, ששרד יומיים בלבד. חוליה נפטרה 3 ימים לאחר מות התינוק והיא רק בת 26. בעלה, חלאה חסר מצפון לחלוטין, מכר כרטיסים - יקרים מאוד - כדי שהקהל יצפה ביסורי המוות שלה.
לאחר מות אשתו ובנו, תיאודור שלח לחנוט אותם ומכר אותם לאוניברסיטה של מוסקבה. לאחר זמן מה נודע לו שהאוניברסיטה עושה עסקים בזה שהיא מציגה באופן מדעי לציבור את המומיות, ובהצגת תעודת הנשואין שלו, הוא דרש בחזרה את משפחתו החנוטה, ואז, באופן ערמומי, הוא סידר את המומיות בצורה אמנותית על פלטפורמה: הוא הלביש את חוליה עם מחוך ובגדי רקדנית רוסיה, ואת רגלי התינוק הקטן הוא קיבע עם מסמרים לבמה קטנה והלבישו בחליפת מלחים.
בשנת 1864, בעת סיור הופעות עם משפחתו החנוטה בשוודיה, לנט שמע על קרקס מקומי שמציג אשה מזוקנת.. ובטח לא תנחשו מה קרה!
אז כן, המעוות הזה תיאודור, מחליט לחזר גם אחריה.
ראשית היו זרי פרחי, אחר כך שוקולדים, ולבסוף מכתבי אהבה לוהטים, שבהם הוא נשבע שהיא מזכירה לו ממש את אשתו המנוחה שכה אהב, שהוא מאוהב בה בטירוף, שיוריד לה כוכבים מהשמים וכל הבלה בלה הטיפוסי הזה של שרלטנים.
בקיצור, האשה השעירה החדשה נכבשה בפני כל האבירות של לנט, הוא ממש כישף אותה ותוך זמן קצר קיבלה את המחזר המתוק שלה כבעל. מיד אחרי החתונה, לנט התחיל להציג את אשתו החדשה כאחותה הנסתרת של חוליה פסטרנה וכמונוגמי טוב ומכובד, השכיר למוזיאון את המומיות של אשתו ובנו המנוחים.
לקראת 1880, לנט התחרפן לגמרי, למעשה דעתו נטרפה עליו והוא אושפז במוסד, שם נפטר כעבור מספר שנים. אשתו השנייה דרשה את המומיות כירושה של בן הזוג, ולאחר שמכרה אותן, נעלמה לתמיד.
בינתיים, המומיות המסכנות של חוליה פסטרנה ובנה המשיכו להחליף ידיים עד שבשנת 1973 הבישוף של אוסלו ביטל את הצגתן בנורווגיה וביקש לתת להן קבורה נוצרית, אך איש העסקים שבזמנו החזיק במומיות, מנע זאת ממנו. עם הזמן המומיות נשכחו באיזה מרתף עד שנודע ב-1976 שנגנבה השמלה שלבשה חוליה כחנוטה.
חוליה פסטרנה נראתה בפעם האחרונה ב-1990 במרתף של המכון לרפואה משפטית ריקשוספיטלט באוסלו. בעלה לנט, בטוח בוער מעל 100 שנה בגיהנום, ואשתו השנייה, אני מאוד מקווה שעם הכסף שהרוויחה במכירת המומיות, מצאה שיטה לא מכאיבה ויעילה להסרת שיער לצמיתות.
חוליה פסטרנה, שכונתה פעמים רבות כ"האשה המכוערת בעולם", זכתה לאחר כ-150 שנה למנוחת עולמים. ב-7 בפברואר 2013, שרידיה נמסרו לרשויות המקסיקניות. היא נקברה ב-13 בפברואר בבית הקברות ההיסטורי של מדינת של סינאלואה, באקט של הוגנות וכבוד לזכויות האדם.
בשנת 1963, הבמאי האיטלקי מרק פרארי ביים את הסרט "La Donna scimmia" המבוסס על סיפור חייה של חוליה פסטרנה. יש לא מעט ספרים המבוססים על חייה הקצרים והטראגיים של אשה חכמה זו, שלמרות המוגבלות הפיזיות והאכזריות שסובבו כל חייה, הצליחה בזמנה החופשי המועט, להישג אישי, ללמוד בכוחות עצמה שלוש שפות.

דוד אל מזרחי היה אמור להיות בן 23

דוד-אל מזרחי היה ילד נמוך שסבל מבעיות בריאותיות.
•
חבריו של דוד-אל לכיתה ראו בפגמים שלו חולשה; הם הידקו אותו לתקרה, הצמידו אותו לרצפה, השפילו אותו, הכו אותו, בעטו בו, ירקו עליו, העלילו עליו עלילות, כל יום הם דרסו את הנפש שלו. הם היו מכניסים את הגוף הצנום והקטן שלו אל תוך פח האשפה ולא היו נותנים לו לצאת, הם היו לוקחים מכונת תספורת ומספרים אותו בכוח, יום אחד הם היו תולים אותו על המזגן ויום אחר על הלוח. כשגנבו לו את הכומתה הוא הגיע לבית ואמר לאמו "אמא, תביאי לי 40 שקל, אבדה לי הכומתה". במהלך טיול שנתי הם פתחו לו את הראש, וכשאמא שלו שאלה אותו "מה קרה?" - הוא ענה "נפלתי". יום אחד הם הרביצו לו כל-כך חזק בפנים עם הקלמר שלו שאי אפשר היה לעצור את הדימום מהגבה שלו.
•
יום אחד ילדה מהכיתה של דוד-אל הזמינה אותו למסיבה, דוד-אל שמח, השמש עברה לגור בפנים שלו; פעם ראשונה שמזמינים אותו למשהו. דוד-אל לבש את הבגדים הכי יפים שיש לו בארון ונפרד לשלום מאמו ששמחה בשבילו. כשדוד-אל הגיע אל מקום המסיבה, הוא גילה שזאת מסיבה של איש אחד, הוא. לא באמת הייתה מסיבה והילדה שיקרה לו. דוד-אל לא רצה לחזור הביתה מוקדם כדי לא לצער את אמא שלו וכדי שלא תשאל אותו שאלות, אז הוא היה ברחוב במשך שלוש שעות עם הבגדים החגיגיים שלו שהיו סחוטים בבדידות, ורק אז חזר הביתה וזייף חיוך אל אמו.
•
ביום שלישי, ה-4 בינואר, כשדוד-אל הגיע הביתה בקיר הפייסבוק שלו חיכו לו משפטים דוגמת "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים 'תנו לחיות לחיות' אז לא נהרוג אותך". לדוד-אל נמאס, עקרו לו את חשק החיים מהגוף, אז הוא תלה את עצמו באמבטיה והשאיר את הפייסבוק המדמם שלו פתוח לראווה, אחותו הקטנה חזרה הביתה מבית הספר וגילתה את אחיה הגדול בלי רוח חיים.
•
דוד-אל היה אמור להיות ביולי האחרון בן 23, אבל כל החיים הוא ישאר בן 15; הוא בא לעולם כשהוא לבוש בשמחת חיים, והוא הלך ממנו כשהוא לבוש בבושת פנים. אמא של דוד-אל הביאה לעולם את פרי בטנה, וחיות טרף דרסו אותו וכיבו את השמש שלה. יש הורים שמבלי לשים לב מגדלים בבית מפלצות בתחפושות של ילדים.
•
זה כזה קל לטנף, להנמיך, לשפוט, לירוק רעל, להקליד את הארס שלנו על המקלדת המחורבנת הזאת ולחשוב לעצמנו שבצד השני של המסך יושב רובוט ולא בן-אדם עם נשמה ורגשות, שהמילים ששלחנו אליו גורמות לו לדמם כמו מחץ בלב. לפני כל מילה שיוצאת לכם מהפה, תעצרו לרגע ותחשבו אם העולם יכול לחיות בלעדיה; כי לא תמיד צריך לומר בקול רם את מה שהלב חושב.
•

המפכ"ל אלשייך הנו מפכ"ל כושל בניגוד לציפיות

"אתם ניצבים היום כולכם, לפני יהוה אלוהיכם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל" (דברים כ"ט).

המפכ"ל אלשייך נכנס לתפקידו כמפכ"ל לאחר מעל ל-20 שנות ניסיון בשב"כ ועם כיפה סרוגה לראשו. לי ולרבים אחרים היו ציפיות ממנו, כי דווק לו אסור להכשל בתפקידו, מפכ"ל דתי שנכנס לארגון כושל אחרי המפכ"ל דנינו הכושל. כן, הייתה לו הרבה עבודה. אבל אלשייך לא עשה כלום מלבד להגדיל את מחלקת הדוברות של המשטרה ל-170 שוטרים ולעשות הכל כדי לפגוע בקצינת משטרה שהתלוננה על כך שקצין בכיר תקף אותה מינית ונמצאה דוברת אמת. ובכדי להוסיף חטא על פשע, נאבק כדי להאריך את החוזה שלו.
אז בשבועות האחרונים איתרו לו מחליף ויש 4 מועמדים סופיים, מהם אחד שמועדף על אלשייך במידה והשר ארדן יחליט בכל זאת שלא להאריך את החוזה עם המפכ"ל הנוכחי. רק בעיה אחת קטנה - אותו מועמד מועדף על אלשייך נכשל במבחן הפוליגרף ועל כן, חשד באי סדרים במסגרת תפקידו. יתר על כן, אתמול, השר ארדן ערך מסיבת עיתונאים בה נכח המפכ"ל אלשייך והודיע שהחוזה עמו לא יוארך. קרי, כפי שהיה צפוי, עבודתו של אלשייך תסתיים עם תום החוזה.
אלשייך הוא פוליטיקאי מנוסה. הוא אינו מרוצה מאי הארכת החוזה לשנים נוספות ולכן, בשבועות האחרונים, הוא מנהל קמפיין תקשורתי שתומך בהארכת כהונתו כמפכ"ל. לאחר מסיבת העיתונאים, גוייסו אף פוליטיקאים מהשמאל שטענו שהוא פוטר שהשר ארדן טועה ומי הוא בכלל ארדן וכו. אז זהוא.
תראו למשל את תגובתה של ליבני - אלופה בהסתות. המפכ"ל לא הודח. פשוט לא מאריכים לו את החוזה ובצדק. למה המשטרה לא פותחת בחקירה פלילית כנגד לבני ועשרות מליוני השקלים שהיא מעלה מכספי מפלגת קדימה?
ובכלל, להלן תגובתו של אבי גבאי, ראש מפלגת העבודה... ההוא שאמר השבוע שאם הוא נופל, כולם נופלים איתו:

"ענן כבד רובץ על החלטת השר ארדן שלא להאריך את כהונת המפכ"ל.
בזמן שמשטרת ישראל עושה את מלאכתה ונלחמת בחשדות לשחיתות שלטונית של ראש הממשלה וסביבתו – שרי הליכוד מנהלים מלחמה נגד שלטון החוק והדמוקרטיה.
לנתניהו ולכל שרי הליכוד שהקריירה הפוליטית שלהם תלויה בנתניהו, אסור היה להחליט בעניין עתיד המפכ"ל. להחלטה שלהם יש מטרה אחת – להלך אימים על שלטון החוק. "

20 שנה בהן בוזבזו מאות מליוני שקלים מכספי ציבור כדי לגייס צוותי חקירה שהוכיחו פעם אחר פעם שאין דברים בגו ונתניהו חף מפשע ועדיין ממשיכים להשתמש במשטרה כדי לערוך חקירות פוליטיות, גם תחת פיקוחו של המכ"ל אלשייך והעולם עדיין מסתובב.

פייק ניוז נוסף. והפעם מצד נציג התקשורת אהוד יערי, כל כך מאכזב:



חבל שיערי מתנהג כמו אחרון הקשקשנים, לא מתאים לו! המפכ"ל אלשייך ממש לא מפוטר - הוא מסיים את כהונתו בזמן! אין שום חובה להאריך את כהונתו. זה בדיוק לשון החוק - זאת החלטה בלעדית של השר על פי שיקוליו בלבד.

 להלן, מכתב שכתבה רפ"ק צ'. שוטרת בדרגת קצינה, למפכ"ל היוצא אלשייך בטרם יסיים את תפקידו. המפכ"ל אלשייך ביצע כנגדה חטאים ופשעים בדרגת עוון לפחות. ובעוונותיו, למרות כיפה לראשו, לא טרח לבקש ממנה סליחה למרות שבג"צ קבע כי היא דוברת אמת וקצין בכיר שניהל את יחידת להב 433 תקף אותה מינית.
פ"ק צ' היא הקצינה שהעידה ב–2015 כי הותקפה מינית על ידי מפקד להב 433 לשעבר רוני ריטמן. בסיום החקירה ולמרות המלצת מח"ש להגיש נגד ריטמן כתב אישום, הוחלט לסגור את התיק נגדו. בתום מאבק משפטי שניהלה צ' והחלטת בג"ץ המנחה את המפכ"ל לשקול מחדש את החלטתו, ננזף ריטמן על ידי המפכ"ל ובהמשך החליט לפרוש מהמשטרה. בימים אלה מתנהל במשטרה הליך משמעתי נגד צ'. במקביל לו היא הגישה תביעת דיבה נגד המפכ"ל, בטענה כי כינה אותה "עבריינית". מכתבה של צ' נשלח למפכ"ל בערב ראש השנה. הוא הגיע לידי "הארץ" באמצעות עורך דינה, חי בר־אל

מקבץ סיפורים מפחידים אמיתיים כיאה ליום שישי ה-14

תמיד נהגתי לגחך לנוכח סרטי אימה, גם אלו שמבוססים על מקרים אמיתיים, חושבת שהם לא נאמנים למציאות ומגזימים בהרבה מהסצנות. בקיצר, לא ממש הפחידו אותי. עדיין אני מחזיקה בדעה זו, אבל כל ההקדמה הזו היא כדי לספר לכם על סרט אימה אמיתי שעברתי לפני כמה שנים, ואולי, גם לכם קרה משהו דומה, אז מוזמנים לשתף.
ערב ראש השנה לפני כ-5 שנים. בת ים, שכונה לא משהו, די מפוקפקת, אבל הדירה הייתה חמודה והתאימה לי. הזמנתי קרובי משפחה וחברים לסעודת ערב ראש השנה. אמא, חברים, אחי ועוד אח שבמקרה היה בביקור בארץ מארגנטינה. אחלה ארוחה, כולנו נהננו, אבל היה חום אימים (לא היה מזגן בסלון-פינת אוכל), ושלא כהרגלי, החלטתי להיכנס להתקלח למרות שהאורחים עדיין נוכחו בבית.
הדירה הייתה בקומת קרקע. נכנסתי למקלחת, צמוד למקלחון היה חלון בגודל בינוני, עם זכוכיות תריס כמו בתמונה למעלה. התחלתי להתקלח, עם הגב לחלון, באמצע חפיפת הראש, הרגשתי צורך פתאומי לסובב את ראשי לעבר החלון.. ואז לזוועתי.. אני רואה כף יד משתלשלת מאחד השלבים!! שתבינו, זו לא הייתה סתם יד, אלא יד מגעילה במיוחד: ענקית, בצבע ורוד כהה, ספוגית ומעוותת, ממש יד דוחה ומפחידה!!
נשארתי מאובנת מהאימה, לא הצלחתי לזוז בהתחלה, אולי עברו כמה שניות, אולי נצח, ככה עם כל השמפו על הראש, ואז כשחלחל לתודעה שלי שזה מציאותי, התחלתי לצרוח, מבועתת שמתי עלי מגבת ויצאתי ככה על יד האורחים שלא הבינו מה קרה וגם אני גמגמתי ובקושי הצלחתי להסביר מה שקרה לפני שניות ספורות. האמת כמעט יצאתי בטיסה ערומה.
האחים שלי יצאו בריצה לאחר שהבינו שמישהו הכניס יד לחלון, חיפשו את המפלצת אבל לא ראו אף אחד! עוד דבר אחד, המפלצת או מה שלא יהיה היצור הזה, היה חייב להיות גבוה, כי החלון היה בגובה כ 2 מטר. ותאמינו לי לא שתיתי אפילו טיפת יין, לא עישנתי כלום ולא היה משהו חריג. לפעמים אני חושבת שזו הייתה הזיה מהחום, לא יודעת, אבל זה היה כל כך מציאותי ומחריד, שזה חייב להיות שקרה באמת. וגם לא חושבת שזו הייתה מתיחה שמישהו הכניס דרך החלון משהו דמוי יד, כי היד הזו הזיזה יפה את האצבעות, היא ניסתה לגעת בי!!! איכס איכס איכס. כל אצבע כמו נקניקיה ורודה ספוגית ועם צפורניים
מאותו יום, לא התקלחתי אפילו פעם אחת לבד במקלחת הזו וכמובן עפתי משם מהר ככל האפשר.
העדפתי להדחיק את הסיפור הזה, אבל משום מה בערב ראש הזה נזכרתי בו שוב. אבל כנראה שזה בתת המודע, כי אפילו היום, שאני גרה עם בנזוגי, (בקומה 3), ובמקלחת יש חלון דומה, תמיד אני דואגת לסגור אותו לגמרי גם אם אחנק מהאדים.תמיד נהגתי לגחך לנוכח סרטי אימה, גם אלו שמבוססים על מקרים אמיתיים, חושבת שהם לא נאמנים למציאות ומגזימים בהרבה מהסצנות.

*****

דירה קומת קרקע ברחובות. ערב קייצי. בסלון היתה יציאה החוצה דרך דלת עם שלבים כאלה כמו בתריסים של.פעם. התריסים היו פתוחים. מהדלת הזו לא באמת היתה יציאה לאנשהו. צופה במשחק כדורסל של מכבי. חושך ורק המסך מפזר אור. להוט, צועק, מתווכח עם הטלויזיה וכאילו משום סיבה מעיף מבט אל עבר הדלת וקולט זוג עיניים בוהות בי. הפחד הראשוני עד שאתה רואה אבל לא קולט ואז קולט מה אתה רואה... עוברות כמה עשיריות השניה. צעקתי והברחתי את מי שעמד שם אבל מאותו יום התריסים בדלת נשארו סגורים.

****

לי יצא לראות בלילה 3 דמויות שחורות ,עד היום לא יודע אם דמיינתי או חלמתי

****

זה היה בחטיבת ביניים, חזרתי מהבית ספר הביתה ולא היה אף אחד בבית. כשהתחלתי לפתוח את הדלת של הבית הרגשתי התנגדות מהצד השני. כאילו משהו שיחק עם הידית של הדלת או משהו. ואחרי כמה שניות זה הפסיק.
כמה ימים אחר כך קרה לי דבר דומה, שמעתי רעש חזק מהחדר, ניסיתי לפתוח את הדלת של החדר והיא לא נפתחה, אני מוריד את הידית ומשהו מתגד לה, דוחף את הדלת ומשהוא דוחף בחזרה. בשלב הזה כבר חשבתי שיש שם איזה משהוא בלתי מוסבר, עד שנזכרתי שלפני שמתי מאחורי הדלת מיטה מתקפלת שנפלה בין השולחן והידית של הדלת

****

קומה שלישית. אני יושבת בסלון ומזוית העין נדמה לי שאני רואה את ידית הדלת יורדת ועולה. הייתי בטוחה שאני מדמיינת בפעם השניה כבר שמתי לב שגם החתולים מסתכלים לכיוון. כל סרטי האימה שראיתי עולים לי לראש. ובכל זאת פתחתי את הדלת. עם שרשרת.. אחד החתולים שאני מאכילה בחוץ ניסה לפתוח את הדלת. אושר.

****

לפני כמה שנים גרתי בירושלים בדירת שותפים ...
 יום אחד אחרי שנכנס שותף לדירה אני ישן שנ"צ מעולף עם החתול בחדר חשוך פתאום אני מרגיש שמישהו צופה בי (אני גם נוהג לישון ערום בנוסף לכל הצרות) ישר פתחתי עיניים ואני רואה את השותף החדש (קריפי AF) עומד משהו כמו 10 סנטימטרים ממני ומתבונן... איך שהוא קלט אותי מתחיל לזוז לצרוח עליו ולזרוק עליו חפצים הוא אמר :"גיל! אתה לא מאמין מה ערפאת אמר עכשיו בCNN" וברח מהחדר...
זו היתה רק יריית הפתיחה אגב הבן אדם העניק לי שנה מלאה בחוויות

****

זה היה בחטיבת ביניים, חזרתי מהבית ספר הביתה ולא היה אף אחד בבית. כשהתחלתי לפתוח את הדלת של הבית הרגשתי התנגדות מהצד השני. כאילו משהו שיחק עם הידית של הדלת או משהו. ואחרי כמה שניות זה הפסיק.
מקרה אחר דומה - דומה, שמעתי רעש חזק מהחדר, ניסיתי לפתוח את הדלת של החדר והיא לא נפתחה, אני מוריד את הידית ומשהו מתנגד לה, דוחף את הדלת ומשהוא דוחף בחזרה. בשלב הזה כבר חשבתי שיש שם איזה משהוא בלתי מוסבר, עד שנזכרתי שלפני שמתי מאחורי הדלת מיטה מתקפלת שנפלה בין השולחן והידית של הדלת

****

אני יושבת בסלון ומזוית העין נדמה לי שאני רואה את ידית הדלת יורדת ועולה. הייתי בטוחה שאני מדמיינת בפעם השניה כבר שמתי לב שגם החתולים מסתכלים לכיוון. כל סרטי האימה שראיתי עולים לי לראש. ובכל זאת פתחתי את הדלת. עם שרשרת.. אחד החתולים שאני מאכילה בחוץ ניסה לפתוח את הדלת. אושר.

****

במרכז החירום הוטרינרי שעבדתי בו, באחת המשמרות לילה, הגיעה בחורה עם החתול שלה. ביקשתי מאותה בחורה לחכות בקבלה ולקחתי את חתול לחדר האשפוז כדי שהוטרינר יבדוק אותו. הבדיקות נמשכו הרבה זמן ובשלב מסויים יצאתי מהחדר אישפוז אל הקבלה כדי להתנצל מול אותה בחורה על שלוקח הרבה זמן ושעוד מעט הוטרינר יבוא לדבר איתה. כשהגעתי לקבלה הבחורה לא הייתה שם, אבל הדלת של שירותי האורחים בצד של החדר הייתה סגורה והיה נראה שהיא משתמשת בהם. חזרתי לחדר האשפוז לטפל בשאר החיות שהיו מאושפזות במקום באותו הלילה. בקבלה מותקן פעמון כדי לקרוא לאחד מאנשי הצוות ואחרי רבעה שעה בערך שמעתי אותו מצלצל ויצאתי שוב לחדר הקבלה, אותה בחורה חיכתה לי ליד הדלפק, יצאתי אליה והתכוונתי להגיד לה שמיד הוטרינר יצא אליה אבל היא הקדימה אותי ושאלה: "תגידי איפה יש כאן שירותים"
הצבעתי מבולבלת על דלת של שירותי האורחים (שהייתי בטוחה שהיא הרגע השתמשה בהם)
"אבל הם נעולים." היא אמרה לי, "עשיתי עכשיו סיבוב בחוץ לחפש שירותים אחרים, אבל לא מצאתי."
ניגשתי סופר מפחדת לדלת של השירותים, לחצתי על הידית והדלת נפתחה מיד. האור בפנים היה סגור והשירותים נראו מסודרים ונקיים.
לא סיפרתי לה שחשבתי ששמעתי מישהו בפנים קודם ואחרי שהיא נכנסה להשתמש בשירותים עשיתי סיבוב מסביב למבנה לראות אם יש עוד מישהו בסביבה חוץ ממנה- לא מצאתי אף אחד.

****

ישנו בקיבוץ יטבתה, גם בבניינים נמוכים כאלה של פעם. חברה שלי התקלחה והסתכלה לרגע לחלון וקלטה נורית אדומה קטנה, מישהו צילם אותה מתקלחת. כוס עמו של הקיבוצניקים החולרות האלה!!

****

לפני כמה שנים כשהייתי בבית של ההורים הלכתי לישון לילה אחד והיה לי חלון פתוח אז על מנת שיהיה משב רוח טוב השארתי את הדלת של החדר פתוחה (אני ישנה בדרך כלל עם דלת סגורה). הראש שלי על המיטה בדיוק מול הדלת. אני הלכתי לישון ופתאום באמצע הלילה אני מתעוררת בבהלה כי מישהו צופה בי. אני פותחת עיניים ובמפתן של הדלת ראיתי דמות שפשוט עמדה והסתכלה עלי. וחושך מוחלט אז גם אינדיקציה מעבר לצללית. הלב שלי פעם כל כך חזק ולא יכולתי לנשום כמעט מרוב איימה
לקח לי רגע להבין שזאת הייתה אחותי הקטנה שפשוט חלמה חלום רע ולא הצליחה להירדם. היא פשוט עמדה בכניסה של החדר וחיכתה שאתעורר...
אין צורך להרחיב ולהגיד שמאז לא משנה מה אני לא ישנה עם דלת פתוחה.

****

הייתי מאושפזת בבית חולים, באותה מחלקה יותר משבוע אני ישנה לתומי ופתאום שומעת מישהו לידי פותחת עיניים וקשישה מפחידה ברמות, לא דוברת עברית עומדת ובוהה בי (עם מטפחת על הראש וקמטים) בנוסף לא מדברת רוסית אלא רק גרוזינית (גיאורגית?) מתחילה לצעוק עליי בגרוזינית, מסתבר שחיפשה את הנכדה שלה שבאה לשמור עליה בתוך הארונות שלי, הלב נפל לתחתונים

****

אני חי בחול ..
יום אחד חברתי באותו הזמן שהיתה די אקטיבית מבחינה פוליטית בעיר נכנסה לוויכוח סוער בעיניין אנטישמי חריף שזרם מאוד לא טוב והפך במהרה לגיבוב של קללות החברה הזדהתה בתור יהודיה היא לא ... אבל ככה החליטה להמשיך להתגרות בחארות האלה עם הפה המלוכלך והאיומים לא איחרו להגיע ...נעשה לך ככה וככה .... והיא בשלה בוא לפה בוא נראה אתכם אם אתם גברים ...
אחרי שהאיומים לא פסקו היא הלכה למשטרה להתלונן ...וגילתה שמישהו עוקב אחרייה ... התקשרה אלי מבוהלת ...אספתי אותה חיוורת הביתה
יומיים מאוחר יותר מישהו כתב לה ... אני רואה את הציפורים בכלוב על החלון שלך וככה הבנו שמישהו באמת מסתכל עלינו ואיתר את הדירה ...מתאר מה בדיוק עומד לייד הדלת ...וככה זה המשיך עוד כמה פעמים ...
יום אחד עמד אותו בחור שעקב אחר החברה מחוץ לדלת הביניין ...היא החלה לצרוח .ותיארה אדם בעל חזות אולי ים תיכונית וכהה עור ..
אני לא הייתי באותו הרגע שם ...דקה אחרי יצאתי בריצה החוצה חמוש בפטיש ...את אותו הפטיש החזקתי צמוד אלי עוד מספר חודשים ... הזמנו משטרה מייד אבל הוא נעלם ...
במשך הימים הבאים חימשתי את חברתי בגז פלפל וגם לי קניתי כמה אזיקוני פלסטיק ועוד נשק שלא אפרט עליו יותר מידי .... המשטרה לא הצליחה לאתר את החור תחת הזה גם בתוך הרשת הוא נעלם ...
במשך שבועות הלכנו לישון בדירה שלי בנתיים נפרדנו אבל הנבוט שליד הדלת בדירת הקרקע נשאר שם עד היום ליתר ביטחון ..
דרך אגב לחברה היו קשרים עם המשטרה החוקרת של העיר במשך 4 שבועות הם העמידו מערבים ברחוב כמובן שברכבים אזרחיים לא מסומנים אבל לא עלו על דבר

****

לפני הרבה שנים שלמדתי באוניברסיטה גרתי במעונות, הייתי באותו יום לבד בלי השותף בחדר, הייתי שפוך והלכתי לישון.
בשלב מסויים התחלתי להרגיש עירני והייתה לי צמרמורת מפחידה כזו והרגשה כאילו יש לי משקל ממש כבד על החזה. אני מנסה לפתוח את העיניים עד הסוף אבל לא מצליח, ניסיתי להזיז את הגוף והבנתי שאני לא מסוגל לזוז.
אני לא יודע, כמה שעות עברו אבל הייתי אחוז פלצות, ראיתי צללית מפחידה ולא אנושית גוחנת מעליי ולא מאפשרת לי לזוז.
זאת הייתה אחת החוויות הכי מפחידות שהיו לי בחיים, מיותר לציין שלא חיכיתי והחלפתי אץ החדר ברגע שזה היה אפשרי.
נשמע כמו שיתוק שינה, קורה לי המון!
היו כמה פעמים שהרגשתי שבן זוגי טיפה עליי בזמן השיתוק, כנראה התגלגל עליי. ניסיתי לזוז כמה שיותר כדי שישים לב ויוציא אותי מהשיתוק... לא הצלחתי
כשזה עבר גיליתי שהוא בכלל לא במיטה!
קרה לי גם עם אחותי בבית מלון פעם, מצמרר

*****

אחת הדירות במעלות שגרנו בהן כשהייתי ילד הייתה דירת קרקע קטנה עם גינה עוד יותר קטנה ודלת הזזה מזכוכית הובילה אליה.
אמא שלי ובעלה יצאו בערב ואחי ואני נשארנו לבד בבית. הייתי בערך בן 9.
באמצע הלילה אני מתעורר מרעשים של אנשים בתוך הבית. קולות של גברים. אני מציץ למסדרון מתוך חרך בשמיכה ודלת פתוחה ורואה צללית כהה של גבר עם חפץ גדול ביד חולף במסדרון.
כנראה לא נעלתי את דלת ההזזה ועשיתי חיים קלים לשודדים שגנבו לנו את הטלויזיה הראשונה שאי פעם הייתה לנו וכנראה עוד כמה דברים פחות חשובים כמו התכשיטים המעטים של אמא. הבני זונות.

****
כשהייתי ילד ביקרנו את סבא-סבתא בארצות הברית ועשינו רוד טריפ למיין ושכרנו שם בית ישן מעץ. הכל שם זה עץ. יערות בלי סוף, עם כבישים מתפתלים
הבית עץ העתיק הזה פתאום הפך להיות ממש ממש ריק, וממש ממש עתיק. והרצפות שלו ממש ממש רעדו כל פעם שהרוח נשבה דרך חלונות פתוחים. והעצים מחוץ לחלון של הקומה השנייה תמיד זזו בדיוק כשסובבתי את הראש ברשרוש. המדרגות הצרות היו מכוסות בשטיח. זה לא עזר. זה רק גרם לצעדים להיות עמומים יותר ולהדהד בקירות העץ.

****

ממש כמה ימים אחרי שהשכן שלנו נפטר התחילו רעשים כאילו מישהו רץ אצלינו בבית. הרצפה היתה עשוי מפרקט ובאמת כל דבר שמעו עליה.. זה היה מפחיד ברמות

****

פעם תפסתי שני פורצים שבאו לפרוץ לבית של ההורים שלי וכתוצאה ממעשיי האמיצים הם הורשעו ואולי אפילו נכלאו. זה לא סיפור דומה בכלל חוץ מזה שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שצילצלתי למשטרה בקטע חיובי, והמשטרה יותר מפחידה מכל אנשי הספוג הורודים.

****

בגיל 16 השמיכה פשוט עפה ממני באמצע השינה. כלפי מעלה.
ההסבר הכי הגיוני הוא שאני העפתי אותה באמצע חלום והמציאות התערבבה עם החלום. רק שהיא נדבקה לתקרה. ברור שההורים שלי עשו לי מתיחה.
הבעיה היא שהם חזרו למחרת מטיול. השמיכה עדיין הייתה דבוקה בתקרה. עד היום אני מאמין שזו הייתה מתיחה. לא יודע מי או איך אבל בהחלט לא על טבעי.
אגב, מחקירת משטרה עלה כי השמיכה נדבקה כתוצאה משימוש בדבק אפוקסי.


****

טוב אז אני גרה בירושלים ובתחילת הרחוב שלנו יש בתים פרטיים ובהמשך זה הופך לבניינים. יש בתים רק בצד אחד של הרחוב, ואני גרה בהתחלה.
מדי יום ביומו אני יוצאת עם הכלבלב המתוק שלי סימבה לטיול. אנחנו ממשיכים במורד הרחוב וחוזרים בחזרה.
הייתה תקופה (לפני שנה, אולי קצת יותר) שבכל פעם שהייתי יוצאת עם סימבה בהמשך הבניינים היה מישהו צופה בי מהחלון, בחור מבוגר ,לא רואים כל כך טוב, אבל רואים אותו בחלון גדול יחסית מביתו. כאילו הוא כבר מכיר את הרוטינה שלנו וצופה בנו.
בהתחלה הייתי מבחינה בו בחשאי, ואז הייתי מסתכלת עליו ממש כל טיול ,עד שהבחנתי לב שהפסיק.
עכשיו פרט מאד מאד חשוב, הבחור הזה היה קריפי בטירוף! הוא היה נראה בדיוק כמו המכשף הזה ממשחקי הכס (תמונה מצורפת), וחברל'ך , לראות את זה זה די מלחיץ ...
מלבד זה הרחוב שלי הופך לרחוב רפאים מלחיץ בלילות בלי קשר...

****

קם בלילה לבדוק את הבנות..
נכנס לבת החמש ,ישנה.
נכנס לחדר של הקטנה יותר,ישנה.מכסה אותה שם מוצץ לידה.מתעכב קצת.
יוצא,יורד לי הלב. הילדה בת החמש עומדת בצד השני של המסדרון,שיער הארוך שלה מכסה לה את הפנים מקדימה,היא עם הראש למטה ומחזיקה את הבובה שלה.
מלחיץ . היא קמה מהרעש שעשיתי ורצתה רק להיות איתי..;) כמעט הרגה אותי.


****

הייתי בת 8, לבד בבית בזמן סערה. רק אני והכלבה הקטנה שלי.
צפינו בטלויזיה, ופתאום האורות כבו בבית. ראיתי צללית גדולה נעה בחלון (קומה שלישית), ואז קול נפץ והצללית (עץ) שבר את חלון המרפסת ונפל אל תוך הבית.
אמא שלי חזרה לאחר כמה שעות הביתה, ומצאה אותי ואת הכלבה מתכרבלות מתחת לספה, בזמן שגשם שוטף את הבית, וענף עץ ענקי בדירה.

****

הכניסו לנו חכה דרך התריס וניסו לדוג כל מיני גודיס כשישבנו לסרט בסלון. היינו מוכנות לביקור כי השכנות הזהירו אותנו מדייג התחתונים.

****

שמעתי נקישות על דלתות המרפסת, הסטתי וילון והדלקתי אור באותו הזמן ועשיתי לעצמי unveil, עם הכותונת והשיער על הפרצוף. לא תכננתי להלחיץ, התגלה פורץ, ששמט את הלום וברח, ממש כאילו ראה שד ؛)

****

מבצר היסטורי כלשהו בקנדה. לא זוכר בדיוק את המיקום (טיילתי שם הרבה). קומת מרתף, אף אחד לא היה שם.
נכנסתי עם אשתי לחדר שבו הוצגו עשרות חליפות ,שריונות של לוחמים ובין השאר שלדים.. פתאום הדלת (מאסיבית כבדה מברזל) נטרקה בעוצמה ובום! חושך מוחלט.
אשתי צרחה את הנשמה שלה וגם אני די נבהלתי. איכשהו הצלחתי לצאת בעזרת התאורה של הנוקיה הישן.
לא שמענו אף אחד בורח וכששאלתי אח"כ עובדים במקום חשבו שהמצאתי.


****


חברה ואני מבלות בתל אביב, הלכנו להתפנות ביחד כיאה לזוג נשים (שירותים מפוקפקים מאוד מאחורי מסעדה) בזמן שהיא מתפנה ואני עם הפנים לדלת, מסתכלת למעלה וקולטת מישהו מציץ עלינו פתחתי את הדלת הכי מהר שיכלתי והמניאק ברח! ניסיתי לרוץ אחריו אבל אני בטטה

****


כשהייתי קטן כבן 4-5 פרצו לדירה שלנו.
מהחדר שלי היה פרוזדור קצרצר של כ-4 מטר שהיה ממשיך לחדר שינה של ההורים ופתוח באמצעו, לתוך הסלון. כלומר בצד אחד קיר מתמשך ומצדו השני הפסקה של כמטר וחצי באמצע.
הייתי מקורר והייתה לי נזלת, ולא היה לי נייר. אבל בחדר של ההורים היה נייר טואלט.
אז אני קם באמצע הלילה והאף נוזל. אני הולך לחדר של ההורים ורואה שבסלון צללים זזים ושומע קולות. אני מפחד. אז אני פשוט דופק ריצה, עד כמה שילד קטן יכול, בקטע הפתוח ועובד מהחדר שלי לחדר של ההורים, ואז חזרה. ככה כמה פעמים. ההורים ישנים. או לפחות לא זוכר שהתעוררו או עשו משהו.
בבוקר למחרת ההורים רואים את הטלוויזיה ועוד דברים עטופים ומבינים שניסו לגנוב אותנו. כניראה שהגנבים, מן הסתם, שמעו וראו את הצל הזה רץ הלוך ושוב במסדרון וניבהלו וברחו. אולי חשבו רוח רפאים. או כלב גדול. אז ילד מפוחד עצר פריצה מלהפוך לגניבה.

הנפצת מיתוסים בנוגע לאסון צ'רנוביל

הכור בצ'רנוביל לפני ואחרי האסון

מבנה הכור

מה קורה היום בצ'רנוביל?
מוטנטים וזומבים מסתובבים ברחובות? לא ממש. אדמה חרוכה המזוהמת בפסולת רדיואקטיבית? גם לא. סתם עיר רפאים? אפילו זה לא.
העיירה עצמה בשם צ'רנוביל (בניגוד למה שאתם אולי חשבתם) מיושבת (ראו תמונות מצורפות) ומשעממת למדי. גרים בה כ-700 תושבים (רובם עובדי האיזור. חלקם הקטן זה מתיישבים לא חוקיים שחזרו למקום מגוריהם או מסתננים ). קיימת כנסייה, חנות, מוזאון ופאב פעילים בעיר (או יותר נכון כפר...). ישנן מספר אנדרטות, דואר ובית מלון. בערך זהו.
אתם מוזמנים להתרשם מהעיירה בgoogle-maps המצורף. מרתק כמו משחק בינגו בבית אבות.

חשוב להבדיל בין העיר צ'רנוביל שהיתה מרוחקת יחסית מהכור לבין העיר פריפאט הסמוכה לכור. פריפאט (שהיתה עיר צעירה ומודרנית) פונתה לחלוטין והפכה לעיר רפאים של ממש. צ'רנוביל (שהיתה עיר עם היסטוריה ארוכה) פונתה, נוקתה מהפסולת ויושבה חלקית מחדש. האיזור מסביב לכור פונה כמעט לחלוטין והוא דווקא מעניין מאוד לביקור לחובבי היסטוריה ובניינים נטושים.
קיימים טיולים מאורגנים לאיזור צ'רנוביל שעוצרים גם בעיירה עצמה (בעיקר לישון). ההרשמה לטיול חייבת להיות מראש עקב ביקורת דרכונים ומשמעת קרינה. הכניסה מותרת רק עם מלווה.
הכור הרגיעני של צ'רנוביל המשיך לתפקד ולייצר חשמל עד שנת 2000. כלומר במשך כמעט 15 אחרי האסון הנורא!
האסון שנחשב לאחד האסונות הגרעיניים בגדולים בהיסטוריה התחיל מפיצוץ מאוד נקודתי. נזק הסביבתי הרב שנפרס על איזורים נרחבים גורם לאנשים לחשוב שהפיצוץ השמיד שטח רב. במציאות  בניין אחד בלבד נפגע ממנו. וגם הוא לא הושמד אלא ניזוק. הנזק הכבד של האסון לא היה הפיצוץ עצמו, אלא פיזור של חומרים רדיואקטיביים בצורת אבק על פני השטח.
מכלול צ'רנוביל היה מחולק לארבעה תת-כורים שפעלו באופן בלתי תלוי (ועוד שניים היו בבניה). הם כונו "אנרגו-בלוקים" והיו מבודדים לא רע אחד מהשני.
הפיצוץ התרחש בבלוק מספר 4. הבלוק השלישי שהיה צמוד אליו כן קיבל זיהום, אך תיפקודו לא נפגע כלל מהתאונה.
הכור ששלוש מתוך הארבע בלוקים שלו שרדו את האסון חזר לפעילות הסדירה די מהר. הוא פעל באופן סדיר עד 1991 בה הבלוק השני הפסיק את פעילתו עקב תקלה (לא נגרם נזק לנפש). ב-1996 הבלוק הראשון כובה באופן יזום. ובשנת 2000 הבלוק השלישי נסגר והכור עבר לשלב ארוך של "די-אקטיבציה". הפעם הם מתכוונים להפסיק את כל הפעילות הגרעינית באופן מבוקר והדרגתי ולא כמו בפעם הקודמת.
הבלוק הרביעי, זה שהושמד ב-1986 עבר וממשיך לעבור טיפול יסודי. הסרקופג הראשון שנבנה סביבו בידד את האבק והוריד את רמת הקרינה בהרבה. אבל עוד בשלבי הקמתו התגלו בו פגמים טכניים רבים. מעליו נבנה עוד מבנה. הקשת הענקית המכונה New Safe Confinement היא מבנה יחידי מסוגו. זהו אחד המבנים הקשתיים הגדולים בעולם והמבנה הנוסע הכבד בעולם. העניין הוא שבמטרה לא להיחשף לקרינה, העובדים הרכיבו אותו קרוב לבלוק הרביעי ואז גררו את הכיפה המוכנה על מסילה עד שהיא התייצבה מעל החלק הפגוע. פרויקט בינלאומי עם עלות מטורפת, שימשך כנראה עוד כמה עשורים.

עיר רפאים

האיזור סביב הכור מבודד מחשש להפצת שאריות קרינה. ישנם מספר דברים מעניינים בו.
מלאור הנאמר עולה השאלה כמה זמן יקח לפנות את עיר שלכם במקרה (חס וחלילה) של אסון טבע בקרבת מקום? זרקו זמן שנשמע לכם הגיוני.
העיר פריפאט ששכנה בסמוך לכור הגרעיני צ'רנוביל, הידוע לשמצה, הוקמה ב-1970 ופונתה ב-1986. העיר הצעירה מתנה כ-47,500 תושבים, רובם צעירים (גיל ממוצע היה 26).
טרם האסון בכור הייתה העיר בתנופת בנייה.
ב01:23 בלילה 26 באפריל 1986 התרחשה התקלה הגדולה המוכרת כ"אסון צ'רנוביל". משמעות ומימדי האסון לא היו ברורים באופן מידי. ב12:20 בצהרים של 27 לאפריל המשטרה סיימה כינוס חירום וחילקה את העיר לאיזורי פינוי. ב12:30 השוטרים היו פרוסים בעיר. ב13:10 הופעל כרוז ברדיו המסביר לתושבים שעליהם להתפנות במהירות ולקחת רק חפצים הכרחיים ביותר. ב14:00 נפתחו שערי אוטובוסי החילוץ שנפרסו בעיר. ב-16:30 דווח שכל תושבי העיר פונו. תושבי העיר לא חזרו אליה מעולם.
כך שמתחילת המבצע עד סופו חלפו כ-4 שעות. מתוכם שעתיים היו הכנה ושעתיים הפינוי עצמו.

כנסיה בצ'רנוביל

אפשר בטעות להסיק מכך שהיסטוריה של העיר מסתיימת באותו היום. אבל לא. העיר שימשה כבסיס לכוחות ההצלה והצבא שעבדו בסילוק הפסלות. חלק לא קטן מהם מתו בעקבות המבצע. העיר המודרנית שהיתה נטושה טרייה משכה לעצמה גנבים ובוזזים רבים. גם כוחות המשטרה שפעלו באיזור הרשו לעצמם לבזוז רכוש נטוש. הביזה של ציוד שחלקו ספג אבק רדיואקטיבי נמשכה עד שהוחלט לרכז את כל החפצים ולקבור אותם בקרבת העיר. החלק העצוב שבוזזים מצאו את בית הקברות הזה...
לאחר סיום המבצע המרכזי, העיר נוקתה מקרינה (אם כי עדיין נחשבת למזוהמת, מסיבות טובות) וננטשה. היום היא עיר רפאים שנאכלה כמעט כולה על ידי יער. הבניינים הנטושים עומדים ריקים בעיקר, תודות למאמציהם של בוזזים.
העיר משמשת כיעד תיירותי. הכניסה מותרת אך ורק עם מדריך מורשה ודורשת ביקורת דרכונים.

בסרטון המצורף - כתבה בנוגע לסיור בצ'רנוביל בעקבות הסדרה המצליחה



מי שצפה בסדרה המעולה צ'רנוביל, או שיחק ב-Red Alert כשהיה קטן בוודאי שם לב שכל הרוסים קוראים אחד לשני "קומרד" (comrade). ובכן, תופתעו לגלות (אם אינכם רוסים) שזו בכלל לא מילה ברוסית אלא באנגלית, ושרוסים או חברי מפלגה קומוניסטים לא באמת קראו אחד לשני קומרד. המונח שבו נהגו להשתמש הוא Tovarisch (חבר). אז בפעם הבאה שאתם פוגשים מדען רוסי, אל תקראו לו קומרד.
הרבה לפני שצ'רנוביל הפכה לדבר החם ביותר בסטרימינג ומעבר לו, הורה הרבי מליובאוויטש להעלות לישראל כמה שיותר ילדים יהודים מאזור מוכה האסון בצ'רנוביל. כך, ב- 1990 נפתח מבצע הצלה יחיד מסוגו שנפרש על גבי שנים. יותר מ2,500 ילדים הוצאו מהאזור המזוהם בקרינה רדיואקטיבית, והועלו בזה אחר זה לפנימייה ייעודית בכפר חב"ד, שם הם נקלטו, חיו ולמדו למשך מספר שנים, ומשם היישר לחיק החברה הישראלית. ויש אפילו בול.
בבננות יש חומרים רדיואקטיביים, שבמהלך כל אכילת בננה מפיצים לגוף קרינה מיננת.(כמו קרינה של כורים גרעיניים או צילום רנטגן, אבל הרבה הרבה הרבה הרבה פחות. עובדת בונוס: כמות הקרינה שנפלטה באסון צ'רנוביל, האסון הגרעיני החמור ביותר בהיסטוריה,(שנבע מתקלה) ופוקושימה שנמצא מיד אחריו, שוות ערך לכמות הקרינה ב6,480,000,000,000 בננות. זאת אומרת, 6.48 טריליון בננות.

בונוס, בונוס! סרטון מאחד הטיולים המאורגנים, באנגלית. היוצרים אינם חלק מהצוות, ככה שזה לא פרסומת:

סרט דוקומנטרי המציג זווית אחרת על פיגועי ה11 בספטמבר: בניין מספר 7

הידעתם שב11 בספטמבר 2001 קרס בניין נוסף על 2 בנייני התאומים?
הבניין הוא בניין מספר 7 שהיה בסמוך לבנייני התאומים. בניין בן 47 קומות, בגובה 190 מטר ואשר נפתח במאי 1987 והיה לבניין השביעי של מרכז הסחר העולמי.
כאשר המגדל הצפוני התרסק, הריסות הבניין נפלו על בניין 7 אשר גרמו לנזק לחלק הדרומי של הבניין ואשר הדליקו שריפות רבות בבניין.
הבניין קרס ב17:20 של אותו היום, 7 שעות לאחר נפליתו של הבניין הצפוני. ההסבר הרשמי הוא השריפות הרבות שדלקו בבניין ואשר פגעו ביסודות הבניין. בניין 7 ממוקם במרחק של כמגרש כדורגל מהבניין הצפוני, יש בניינים קרובים בהרבה שלא קרסו. אכן דיווחו שהוא קרס לפני שהוא באמת קרס ולא רק הbbc
בניין מספר 7 הוא בניין הפלדה השלישי בעולם שהתרסק עקב שריפות. ה2 אחרים היו מגדלי התאומים. הבניין קרס לתוך עצמו בכ6.5 שניות. זמן שמוגדר כ"נפילה חופשית", כלומר נפילה ללא התנגדות. על פי המקורות דווקא טוענים שהוא כן קרס במהירות נפילה חופשית מה שמסמן על פיצוץ מבוקר, בניין שקורס באופן טבעי לא יכול לקרוס במהירות של נפילה חופשית כי כל קומה שקורסת מאיטה את הנפילה. עד היום הFBI לא פרסם דו"ח רשמי גבי בניין 7. שלא לדבר על ההקלטות מתחנת הדלק מול הפנטגון שצילמה את ה"מטוס" שפגע בפנטגון ואיכשהו התאדה משום מה נשארו גנוזות עד היום.
מהירות הקריסה של שלושת הבניינים מרמזת על דבר שאף אחד לא רוצה לחשוב עליו- פיצוץ מבוקר. עבודה פנימית.
בדוחות מכבי האש מצויין מספר פעמים שחומר בעירה מסוג תרמיט, שמשמש מהנדסים כיום להריסת מבנים ולפיצוץ מבוקר של מבנים (גם במחצבות) נמצא ביסודות כל הבניינים המדוברים, הוא עדיין בער שבועיים אחר כך אגב. וזה דווקא כן מופיע בדוח של מכבי האש .

התרגיל הכי טוב של השטן זה לשכנע את העולם שהוא לא קיים.







לקט סרטונים מכמה זוויות המראה את קריסת הבניין:







לאוהבי תאוריות הקונספירציה - הBBC דיווח על קריסת הבניין בעוד רואים את הבניין עומד ברקע הכתבה





הבניין קרס כל כך מהר במהירות של נפילה חופשית

החותר האולימפי שניצל את כישוריו כדי להציל יהודים בשואה

סיפור הצלת יהודים בשואה לרגל ראש הששנה:
הבנה היא 1936, קנוד מרסטרנד כריסטיאנסן משתתף באולימפיאדת ברלין כחבר בנבחרת החתירה הדנית.
7 שנים קדימה, השנה היא 1943 ודנמרק כבושה בידי הנאצים. קנוד ואשתו קארן חברים במחתרת הדנית. לקראת ראש השנה תש"ד המחתרת מקבלת הדלפה לפיה הנאצים מתכננים לפשוט על הקהילה היהודית הקטנה של דנמרק בזמן החגים, כאשר כולם בבתים ובבתי הכנסת. בכלום זמן המחתרת מארגנת מבצע בזק מדהים להצלת יהודי דנמרק:
בשלב הראשון הדנים מחביאים את היהודים במקומות מסתור – כנסיות, בתי חולים, רפתות, כל חור אפשרי. 40 מהם מוצאים מחסה בווילה של המשפחה של קנוד. יפה מצדו – אבל זו רק ההתחלה.
בשלב השני מבריחים את היהודים לשבדיה דרך הים. מכיוון שסירות גדולות עלולות להיתפס, ההעדפה היא להשתמש בסירות כמה שיותר קטנות. כאן הגיבור שלנו הופך לסופרמן: חמוש ביכולת חתירה מטורפת, קנוד מעביר יהודים לשבדיה אחד אחד על גבי סירת החתירה האולימפית שלו. בתקופה קצרה הוא מבצע עשרות חתירות בים הבלטי, כל אחת עם יהודי בודד. בשלב מאוחר יותר הדנים מתחילים להשתמש בסירות דיג כדי להאיץ את הקצב; שתיים מהן נתפסות בידי הגרמנים.
עד דצמבר 1943 הרוב המכריע של יהודי דנמרק, כ-7,000 איש, מגיעים לחוף מבטחים בשבדיה.
ב-2005 קנוד וקארן הוכרו ע"י יד ושם כחסידי אומות העולם.

כשמחבל בא בדרישות למלכת היופי הישראלית

טרוריסט חמוש פורץ למלון פאר ביוון ולוקח 15 בני ערובה.
הוא יורה צרור, פוצע קצין ויש לו דרישות. אם לא ימלאו אותן הוא יהרוג את כולם.
מה הדרישות?
מסוק מלא בדלק ועמוס בדולרים לא מסומנים? לא.
שיחרור מהכלא של חברים שלו? גם לא.
ארזים מלאים בארטיק מגנום וקינדר בואנו? תתפלאו, אבל לא!

ובכל זאת הדרישה לא פחות הזויה: הוא דורש את סילוקה של אחת המתמודדות מתחרות מיס עולם שמתקיימת ביוון באותו זמן.

השנה היא 1973, והמתמודדת היא לימור שריר (אז שרייבמן) שמייצגת את ישראל.
גורמים פונים אליה שתשקול פרישה מהתחרות, והיא מסרבת.
במקביל, מתווכים מנהלים משא ומתן עם החוטף, פייסל עבדול ראשיד.
מלכת היופי הישראלית נשארת בתחרות וזוכה במקום החמישי וחוזרת עם אבטחה כבדה לישראל.
בסופו של המשא ומתן המחבל משחרר את בני הערובה ומשוחרר לחופשי מיוון (בליווי סגן ראש ממשלת יוון ומפקד משטרת אתונה).
איזה מפגר. היה יכול לצאת עם מגנומים וקינדר בואנו...
לימור שריר היא היום רופאה.
היא גם סופרת שפרסמה שמונה ספרי סיפורת, ועוד סדרה נוספת של ארבעה ספרים בנושא דילמות רופא-חולה.