סביר להניח שרובנו זוכרים (או לפחות שמענו) על "מבצע משה" ועל "מבצע שלמה" לעליית יהודי אתיופיה, כלומר בשנים 1984 ו-1991 (בהתאמה). יש כאלה שאפילו שמעו על "מבצע אחים" שהתנהל בחשאיות בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. היו גם יהודים שעלו לארץ בקום המדינה, יחד עם יהודי תימן במבצע "על כנפי נשרים".
אך העלייה הראשונה באמת של יהודי אתיופיה לארץ החלה שנים רבות לפני הקמת מדינת ישראל, ואפילו לפני הקמת התנועה הציונית.
בשנת 1862 פעל באתיופיה נזיר יהודי בשם מלקוסה (או מהרי סותאל), שזכה לכינוי אבא מהרי. הוא שימש כמנהיג הרוחני העליון של קהילת ביתא-ישראל. הוא קבע כי הגיע זמן הגאולה ולכן על יהודי אתיופיה לעזוב את ארץ מולדתם ולעלות לארץ-ישראל ולירושלים.
הוא הוביל קבוצה גדולה של יהודים לעבר נהר מרב שבגבול בין תיגראי לאריתריאה. רבים סבלו בשלב הזה כבר מרעב וחלו בחורף הקשה. רבים מתו ונקברו במדביי, שם ניצבת גם אנדרטה לזכרם.
באיזה שהוא שלב הכיר אבא מהרי בכשלון השליחות, והוא שב עם מרבית הנותרים לדמביה. מעטים המשיכו, באישורו של אבא מהרי, את דרכם לירושלים.
יש הטוענים כי אבא מהרי ויתר על השליחות לאחר שהגיעו לים סוף, הוא הניף את המטה אל הים, אך הוא לא נבקע לשניים. רק אז, על פי מסורות אלו, החליט אבא מהרי כי טרם הגיעה השעה לכך, ושב עם שאר האנשים לאתיופיה.
יש הטוענים כי אבא מהרי פתח בניסיון עלייה זה בשל רצונו להשתחרר מעול הנוצרים שתבעו מן היהודים להתנצר; יש הטוענים כי עשה זאת בשל רצונו להקריב קרבנות בשקט (קהילת ביתא ישראל האמינו כי בית המקדש עדיין קיים, וכי ניתן יהיה להקריב בו קרבנות); ויש הטוענים כי עשה זאת באמת מתוך ראייה משיחית-גאולית, וכי נכונות קיסר אתיופיה באותן שנים לאשר את יציאת יהודי אתיופיה לירושלים הינה רמז נבואי המאשר זאת.
משום מה מצאתי בויקיפדיה שתי דעות לגבי עלייה זו של אבא מהרי. על פי הנאמר בדף "עליית ביתא ישראל", המסע לירושלים הסתיים לאחר שאלפים טבעו בנהר תכזה שבתיגראי לאחר שאבא מהרי ניסה לעשות מעשה משה בחציית ים סוף ולבקוע את המים במטהו, אך לא צלח. הניצולים, על פי מסורת זו, שבו לאחור והתיישבו בתיגראי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה