עובדות נאציות שלא הכרתם על קוקו שאנל

קוקו שאנל הידועה היום בתרומתה לאופנת נשים בזכות עיצובים פשוטים ונוחים שנחשבו מהפכניים לזמנם והוויתור על מחוכים לוחצים. אבל האופנאית המשפיעה ידועה הרבה פחות בקשריה עם הקצונה הגבוהה של הכיבוש הנאצי בפריז. בין 1941 ועד שיחרור פריז, למשל, היא התגוררה בנוחות רבה במלון ריץ בפריס עם הנס גונתר פון דינקלאג, קצין נאצי. לאחר המלחמה, היא עקרה עמו ללוזאן, שווייץ.
חוקי הגזע היו הזדמנות עבורה ליהנות בלעדית מרווחי 'בשמי שאנל', החברה המייצרת את בושם הדגל שאנל 5, כיוון שבעלי החברה, פייר ורטהיימר ומשפחתו, היו יהודים שרכושם הוחרם ושאנל הפכה לבעליה החדשים של החברה.
בספר על שאנל שכתב טילר ג'. 'הסוד של שאנל 5' (2010)* מובא ציטוט ממכתב שכתבה שאנל במאי 1945 למינהל הכיבוש, בו נימקה את זכותה על החברה. שאנל טענה שבמשך 17 שנה לא נהנתה מהכנסות פרופורציונליות וכעת ניתן לתקן את הנזקים שנגרמו לה, כיוון שהבעלים המקוריים היו 'יהודים אשר נטשו את רכושם'. ב-1947, שאנל ומשפחת ורטהיימר אשר שרדו את השואה, הגיעו להסכם לפיו רווחי המכירות (הגבוהים) של הבושם בזמן המלחמה יישארו שלה, בעוד שבעתיד הם יחולקו בינה לבין משפחת ורטהיימר.
בביוגרפיה 'שאנל: חייה, עולמה והאישה מאחורי האגדה שהיא יצרה בעצמה' (1975), אדמונד שארל-רו מתאר קשרי ידידות שהיו לשאנל עם ולטר שלנברג, איש ס"ס ופושע מלחמה מורשע שנדון ל-6 שנות מאסר במסגרת משפטי נירנברג (עונש מוקטן, על רקע נכונותו להעיד נגד פושעי מלחמה מרכזיים). עם מותו חסר כל ב-1952 באיטליה, שאנל שילמה את הוצאות הלווייתו.
אזכורים בדבר קשרים של שאנל עם נאצי אחר, אפשר למצוא גם במאמרו של מקס-פול פרידמן, 'תיקי אודסה הנעלמים של ארגנטינה' (2004), בו מוזכר ולטר קוצ'מן, אשר היה אחראי לרצח יהודים בפולין בתחילת המלחמה. הוא הועבר לצרפת ב-1943 והיה איש הקשר של שאנל לס"ס בפריז. ידוע כי נסע מספר פעמים עם שאנל לספרד לגיחות פזרנות ומותרות.
ב-1954, כמעט עשור לאחר תום המלחמה, שבה שאנל לפריז וחידשה את פעילותה באופנה. הקולקציה הראשונה שלה התקבלה רע על ידי העיתונות הצרפתית, כנראה בהשפעת עברה הבעייתי. אבל באמריקה, לקוחות אהבו את התיקים, החליפות והשמלות. המכירות עלו, שאנל שיקמה את שמה והאמת ההיסטורית נשכחה.
ההסתגלות של שאנל לכיבוש הנאצי של ארצה וקשריה עם אנשי ס"ס בדרגות בכירות, הושמטו מסרטי ביוגרפיות שנעשו אודותיה בשנים האחרונות. ככל הנראה, שיקולים מסחריים הובילו להתעלמות מן הפרק המביך בקורות חייה.
הביוגרפיה יצאה לאור בארצות הברית תחת הכותרת "לישון עם האויב - מלחמתה הסודית של קוקו שאנל".
ה"דיילי מייל" הבריטי דיווח כי לטענת ווהן, שאנל הייתה "אנטישמית מאוד עוד לפני שעלתה שאלת מילוי רצונם של הגרמנים. היא התעשרה באמצעות מתן שירותים לעשירי צרפת וכך נחשפה וספגה את שנאתם ליהודים, ארגוני העובדים, הסוציאליזם, הבונים החופשיים והקומוניזם".
עוד טוען ווהן בספרו כי בשנת 1940 גויסה אגדת האופנה למודיעין הגרמני דרך מי שהיה כביכול אחד ממאהביה - הברון הנס גונטר פון דינקלאג. דינקלאג זכה לאותות כבוד מיוזף גבלס ומאדולף היטלר בעצמו במהלך המלחמה.
ווהן, אמריקני החי בפריז, טוען בספרו כי שאנל שיתפה פעולה עם הסוכן הנאצי, "שחתה" במדיניות החוץ של הנאצים וחלקה את אותן הדעות עם מאהבה לשעבר - הדוכס מווסמינסטר. לטענתו, שם הקוד שניתן לה במודיעין הגרמני היה "סוכנת F-7124" או "ווסטמינסטר", על שם הדוכס האנטישמי. בעיתון הבריטי מציינים כי אם הפרסום נכון, שאנל מצטרפת לשורה של גיבורי תרבות צרפתים ששמם הוזכר כמשתפי פעולה אפשריים עם הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה, בהם השחקן והזמר מוריס שבלייה, הסופר ז'אן קוקטו, הבמאי סשה גיטרי, הכוריאוגרף סרז' ליפאר ואגדת הזמר אדית פיאף. בנוסף, בעיתון הבריטי הדגישו כי עסקים צרפתיים רבים, כגון בית התכשיטים "קרטייה", הוזכרו בעבר כמשתפי פעולה או מזדהים עם הנאצים.

* The Secret of Chanel No. 5: The Intimate History of the World's Most Famous Perfume by Tilar J. Mazzeo & walla & dailymail & ynet & pinterest.