כשמשרד הפנים מסרב לתת את זכות השיבה לכומר שנולד יהודי

או: הכומר הקתולי שגילה שהוא בעצם יהודי ניצול שואה.

בלילה חורפי קר של 1943, בעיירה קטנה בפולין. דפקה בתיה ווקסלר על חלונם של משפחת וושקינל הנוצרית . היא הגישה לאמיליה וושקינל צרור קטן ועטוף בשמיכה. היה זה תינוק שזה עתה נולד. בתיה כבר ידעה שמחכה לה ולמשפחתה גורל אכזר והתחננה בפני אמיליה חשוכת הילדים שתאמץ את בנה התינוק ותציל אותו. אמיליה היססה בתחילה, אך בתיה הפצירה בה עד שנכנעה ואז נעלמה אל תוך החשיכה ולא נראתה יותר לעולם.
הזוג וושקינל גידל את העולל היהודי כבנם לכל דבר ומעולם לא סיפרו לו שהוא יהודי ומאומץ. הם קראו לו רומולד- רומק בקיצור. רומק תמיד חש שהוא שונה משאר הילדים, הוא גם נראה שונה מהם פיזית, היו לו פחדים משונים וכשהיה צעיר וביקר בכנסייה, היה לו רצון מוזר להפוך לכומר קתולי ולקבל את ההגנה של הכנסייה. רומק לא ידע דבר על שואת היהודים כי לא לימדו את זה בבית הספר ואף אחד לא דיבר על זה.
פעם שני גברים ראו את רומק ברחוב וקיללו אותו "יהודי ממזר". הוא התחיל לחשוד שמשהו לא בסדר.
כשהצטרף לכנסייה ורצה להיות כומר, ההורים שלו לקחו את זה קשה. אבא שלו נפטר זמן לא רב אחר כך ורומק חש אשמה רבה.
ב1966 סיים את לימודי הכמורה שלו בסמינר. והשלים לימודי דוקטורט בפילוסופיה בפריז. רק ב1968!!!! נחשף לראשונה לשואת העם היהודי במהלך לימודיו. הוא קרא על תלאות היהודים בשואה, בכה רבות והחשד שלו לגבי כך שהוא עשוי להיות ילד יהודי שאומץ.
רק ב1978 הצליח רומק להכניע את אמו והיא סיפרה לו את האמת.
לאחר מחקר מקיף הוא גילה שהוא היה בנם של בתיה ויענקלה ווקסלר. הוא גילה שכל משפחתו נספתה בשואה. בתחילת שנות ה90 הוא ביקר בישראל ושינה את שמו מרומק וושקינל ליעקב ווקסלר. הוא גם מצא את אחיו ואחותו של אביו ששרדו את השואה וגרו בישראל ונפגש עימם אך לקח לו זמן לעזוב את פולין ואת הכמורה והוא הגיע לישראל רק ב2009. הוא המשיך להיות כומר והעניין גרר תגובות קשות. גם משרד הפנים הישראלי סירב להעניק לו אזרחות בגלל היותו כומר. לאחר מאבק ווקסלר הצליח לקבל מעמד של תושב קבע במדינת ישראל, כיום הוא מתגורר בירושלים ועובד בארכיון יד ושם.