החל מאתמול בלילה הפסקתי להתנדב בארגון ידידים. כן, הארגון ההוא שדי התלהבתי כשגיליתי שדבר כזה קיים. זה די נכפה עליי, אבל אני בסבבה עם זה.
מקרה שקרה, כך היה: אתמול לקראת עשר בערב קיבלתי קריאה בווטסאפ הקבוצתי ש-2 ק"מ ממני [אני בצומת גהה והרכב בבני ברק] יש מישהו זקוק לכבלים. נענתי לקריאה - כתבתי שאני בדרך ואז, שניה אחר כך, חשבתי פעמיים ועצרתי. כתבתי שאני לא צנועה ושאלתי האם מדובר בחרדי.
חרדי שמזדהה כחסד מעל לכל שאל אותי מילה אחת. "מה??"
שאלתי שוב באופן יותר ברור ובנוסח אחר - "אני עם גופיה. זה יפריע לו?" [אתמול היה שרב אם לא שמתם לב....].
שניה אחר כך נחסמתי בלי תגובה או אזהרה. סתם ככה הועפתי.
שאלתי את מנהל הקבוצה בפרטי מה העניין.
בתגובה לכך, הוא שאל אותי לשמי.
השבתי "מייקי" [השם בו אני מזוהה בווטסאפ בו כולם קוראים לי].
בתגובה, נחסמתי גם אצלו בפרטי. נו שווין. ותודה לארגון ידידים. יש אנשים שלא יודעים לקבל. זה לא החרדי [מתברר בדיעבד חרדית] שהיה זקוק לכבלים. זה הקיצוניים בארגון ידידים. ממש כמו שבאיחוד הצלה לא מוכנים שחובשות יתנדבו אצלם. ניסיתי להתגייס להתנדבות בארגון למרות שאני עונה לדרישות, הבקשה התעלמה. בדקתי ובדקתי שוב. ספגתי התעלמות.
לחצתי יותר חזק כשההתעלמות נמשכה. נמסר לי בשושו שאיחוד הצלה הנו ארגון בו מתנדבים חרדים. קיפוח נפש זה דבר טוב ויפה, אבל עד שמדובר בחובשת שמתנדבת עם חובשים חרדים כמו בסניף איחוד הצלה בלוד. שאנשים ימותו, העיקר שחובשים לא יתנדבו עם חובשות ולא יתפתו לאנוס אותן. זה לא לעניין. מטופל יכול למות כשחובשת נמצאת במרחק קילומטר ממנו. אבל היא לא יודעת מזה כי באיחוד הצלה סרבו לגייס אותה מחשש שחובשים יאנסו אותה. אין הגיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה