השמש זרחה
השטה פרחה
והשוחט שחט
היום לפני 15 שנה (12.10.2000) - המון ערבי מבצע את הלינץ' ברמאללה בשני חיילים ישראלים ומרטש גופותיהם. הלינץ' התרחש בתחילת האינתיפאדה השנייה, תאריך 12 באוקטובר 2000 ברמאללה, במהלכו תקף המון ערבי ברמאללה שני חיילי מילואים של צה"ל - יוסי אברהמי, וואדים נורז'יץ - רצח אותם והשחית את גופותיהם. האירוע והדיון סביבו גרמו לזעזוע בדעת הקהל ולדרישה בציבור הישראלי להקשחת המדיניות נגד הטרור הערבי.
ב־1 באוקטובר 2000, ביום הרביעי שלאחר פרוץ האינתיפדה השנייה, גויס מחזור מילואים על בסיס תעסוקה שגרתית של נהגי ג'יפים לחטיבה המרחבית (חטמ"ר) בנימין. ביניהם גויסו החיילים רב-סמל יוסי אברהמי מפתח תקווה ורב-טוראי ואדים נורז'יץ מאור עקיבא. השניים קיבלו תפקיד של ליווי אוטובוסים להגנה מהתקפות פלסטיניות ונצטוו להגיע למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר. ב־11 באוקטובר החיילים נשלחו לחופשה בת יום אחד על ידי סגן השליש של החטיבה ללא קבלת תדריך לדרך ההגעה בחזרה אל החטיבה בצומת איו"ש.
למחרת בבוקר, יום חמישי ה־12 באוקטובר, חזרו אברהמי ונורז'יץ ברכב הפרטי של נורז'יץ לבסיס. במהלך נסיעתם בכביש 443, טעו החיילים בדרכם, ובמקום להמשיך למחסום חיזמא ולעקוף את רמאללה, המשיכו לכיוון העיר כאשר בדרכם חצו מחסום צה"לי בביתוניא. בעודם נכנסים לרמאללה, אברהמי ונורז'יץ זוהו כיהודים על ידי עוברים ושבים פלסטינים, על פי לוחית הרישוי הצהובה. מיד לאחר הזיהוי החלו הפלסטינים ליידות על הרכב אבנים ולחסום את דרכם.
בלב העיר העוינת, החיילים נתקעו בפקק תנועה. רכבם לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה. שוטרים פלסטינים במדים באו אל הרכב, ונורז'יץ ואברהמי הפצירו בהם כי הם רק טעו בדרך ורוצים להתקשר בטלפון הנייד. השוטרים מנעו זאת מהם ודרשו מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה "אל-בירה" תוך כדי הצמדת רובים לראשיהם. הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי גרירתם ומעשי אלימות מצד ההמון הערבי הצמא לדם, בעודו משולהב על ידי השוטרים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים, אקדח נוסף שהיה ברשותם וכן את תיקיהם.בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה, ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים בקריאות להרוג את החיילים.
כשהגיעו לתחנת המשטרה בשעה 10:15 בבוקר, הובילו את החיילים למשרד המפקד שבקומה השנייה. בזמן זה, המון פלסטינים ניסו לרצוח את החיילים כשהם בתוך התחנה, אך השוטרים הורו להמון להמתין מחוץ לשער התחנה עד אשר יוציאו את החיילים מהתחנה ואז יתנו להם אותם על מנת להורגם. עם זאת, תוך רגעים ספורים אחד השוטרים פתח את דלתות המשרד עבורם, וערבים רבים מילאו את התחנה והמשרד. למרות תחנוניהם ובכיים של החיילים, ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים נקטו כלפיהם באלימות קשה והכו אותם באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים.
בתוך 15 דקות, הידיעה על אנשים שנלכדו ברמאללה הגיעה לישראל, אך צה"ל החליט שמבצע חילוץ יהיה מסוכן מדי מפאת ההתנגדות הצפויה של כוחות הביטחון הפלסטינים, המאומנים היטב לשטח העירוני של עירם. ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. נורז'יץ הושלך הפוך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ־8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר עיניהם, דקר, רמס והכה אותם. בשעה 10:30 לערך ההמון הפלסטיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבלב רמאללה והמשיך בהתעללות בהם ובריטושם. נורז'יץ הועלה באש, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים וריטוש הגופות נמשכו עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה"ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו.
אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עזיז צאלחה, אשר השליך את נורז'יץ מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע. לדברי הרופא הגדודי, יוסי אברהמי הוכה קשות והגיע במצב של מוות קליני למתחם המת"ק באזור ומת בדרכו למסוק. ראשו של נורז'יץ רוסק והפלסטינים דחפו מקל של מטאטא דרך גרונו עד למעיו.
בשעה 11:00 בבוקר, כשאשתו של אברהמי התקשרה לטלפון של בעלה על מנת לדרוש בשלומו, אחד מרוצחיו ענה לה בהתפארות ולגלוג: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך שמעה לראשונה על מותו של בעלה.
הברוטליות של הרצח זעזעה את הציבור הישראלי והגבירה את חוסר האמון הישראלי ביושב ראש הרשות הפלסטיני יאסר ערפאת. הלינץ' השפיע גם על האמונה של חלק מהשמאל הישראלי בתהליך השלום. עמוס עוז לדוגמה, צוטט שאמר "ללא ספק, אני מאשים את ההנהגה הפלסטינית ...".
תמונות הלינץ' גרמו לזעם בדעת הקהל הישראלית ותמונת הרוצח המנופף את ידיו מגואלות הדם בשמחה דרך החלון נהפכה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה. בסטיקר שדרש את הקשחת המדיניות הישראלית כלפי מחבלים הופיעה תמונתו של צאלחה מנופף בידיו עם כיתוב מתחת האומר: "הייתם לוחצים את הידיים האלה לשלום?"
צוות טלוויזיה איטלקי תיעד את הלינץ' ושידר את התמונות למרות שקיבל איומים על חייו מצד הפלסטינים. תיעוד האירוע התפרסם על ידי הטלוויזיה האיטלקית, למרות ניסיונות של רש"ע, הרשות הערבית ביהודה ושומרון להפעיל צנזורה ולהעלים כל תיעוד לאירוע.
הצלם הבריטי מארק סיגר ניסה אף הוא לצלם את המאורע אך ההמון תקף אותו פיזית והרס את מצלמתו.
אחרי האירוע, הוא אמר "הלינץ' היה הדבר המחריד ביותר שראיתי אי-פעם, ואני דיווחתי מקונגו, קוסובו, ומהרבה מקומות רעים אחרים... אני יודע שלא כל הפלסטינים כאלו, ואני אדם מאוד סלחן, אבל לעולם לא אשכח זאת. זה היה רצח מהסוג הברברי ביותר. כשאני חושב על זה, על הראש של האדם, כולו מרוסק, אני יודע שיהיו לי סיוטים עד סוף ימי חיי".
בתקופת ממשלת שרון, החלה ישראל במצוד אחרי מבצעי הלינץ' הראשיים. קרוב ל-20 פלסטינים נעצרו והורשעו. מבין הרוצחים הבולטים ניתן למנות:
1. עבד אל-עזיז צאלחה, מהכפר דיר ג'ריר. נעצר בשנת 2001 בהיותו בן 20. הוא הודה שהיה אחד מההמון שפרץ לתחנת המשטרה, וכן שחנק את אחד החיילים בעוד אחרים הכו בו. כשהוא ראה שידו מגואלות בדם החיילים, הוא הלך לחלון והציג בגאווה את ידיו להמון שמתחתיו וכך גם צולם בסרטון ששודר באמצעי תקשורת שונים.בשנת 2004 הורשע על ידי בית המשפט ברצח רב"ט ואדים נורז'יץ ונגזר עליו מאסר עולם אך הוא שוחרר לחופשי באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט.
2. נאסר אבו חמייד - ישב מספר פעמים בכלא הישראלי במהלך האינתיפאדה הראשונה. ב-1990 נשפט ל-5 מאסרי עולם בגין רצח חמישה משתפ"ים, אך שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו. אבו חמייד תועד כאשר הוא מתעלל בגופות שני החיילים בלינץ' ברמאללה. נעצר בקלנדיה באפריל 2002 ונשפט ל-7 מאסרי עולם ו-50 שנות מאסר לאחר שהודה והורשע ברציחת 7 אזרחים ישראלים ובעבירות נוספות.
הלינץ' ברמאללה הנו אירוע אחד מני רבים המעיד על כך שאין בסיס משותף בין התרבות הישראלית, היהודית לתרבות הערבית. ערבים ויהודים אינם אותו הדבר. האירוע מעיד על כך שהערבים חיים על חרבם ודם חפים מפשע זורם ברחובותיהם לעומת קידוש החיים של היהודים, המאופיינת בתרבות שברחובותיה זורמים חלב ודבש, אם אם הוא מחבל שרק עכשיו עשה פיגוע. לכן, אין כל בסיס לעלילות הדם שמנסים להעלים על היהודים. בתרבות הערבית, רוצחי יהודים הנם שאהידים קדושים והם מונצחים בכל דרך אפשרית.
בתמונה: עבד אל-עזיז צאלחה מציג לראווה את ידיו המגואלות בדם החיילים. השתחרר מהכלא בשנת 2011 במסגרת עסקת שליט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה