כשהערבים והיהודים אינם אותו הדבר

שימו לב להבדלים בכותרות:
1. ערבי דוקר יהודי: דבר ראשון: "בן 16 נדקר בירושלים" בלי לרשום שהוא יהודי ובלי לכתוב מי דקר אותו; לאחר מכן "החשוד נעצר" בלי איזכור של המילה מחבל או ערבי ובלי לכתוב שזה פיגוע/ "אירוע" לאומני.
2. יהודי דוקר ערבי: דבר ראשון: "יהודי דקר 4 ערבים" דבר שני הוא ממש לא חשוד הרי ברור לנו שהאירוע לאומני. רק אצל הערבים יש חשודים וחשדות ושום מניע לא ברור כלל.
תקשורת שמאלנית קיצונית עלובה שמשרתת בעקיפין את הטרור מעודדת עלילות דם פוליוודיות על ידי הערבים.
לא הכל אותו דבר - לאחרונה נדמה שצריך להגיד את זה יותר ויותר. אז הנה אני אומרת: לא הכל אותו דבר.
מחבל יהודי הוא כן אותו דבר כמו מחבל ערבי. זה משום שרוצח חפים מפשע הוא רוצח. אבל החברה הישראלית היא לא אותו דבר כמו החברה הערבית. לא, אנחנו לא אותו דבר. היא לא אותו דבר במובן שהיא נאורה יותר, דמוקרטית יותר, חומלת יותר, ומעריכה הרבה יותר את הדבר הזה שנקרא חיים. החברה הישראלית עומדת בנסיונות ואתגרים לא פשוטים בלשון המעטה והיא עומדת בהם בגבורה מופתית, שנה אחר שנה, דור אחרי דור.
לעומת היהודים, לערבים יש מספיק אכזריות ואמונה לרצוח את בת משפחתם על רקע כביכול כבוד המשפחה. וגם לשלוח אותה כמחבלת להתאבד על ישראלים במקום להרצח על חילול כבוד המשפחה. החברה הישראלית אינה אותו דבר במובן שהיא נאורה יותר, דמוקרטית יותר, חומלת יותר, ומעריכה הרבה יותר את הדבר הזה שנקרא חיים. אם אתם מחפשים חברה סטרילית שאין בה עשבים שוטים חפשו בבית חרושת לחומרי הדברה.
גם כתוב לערבים שרצח חפים מפשע הנה מצווה ג׳יהאד, כשהרוצח הופך לשאהיד. לאורך ההיסטוריה כולה מלאה בסיפורי זוועה ואיך הם רוצחים אחד את השני על רקע שינאה. ואכן רוצח הוא רוצח ללא הבדל דת גזע ומין. לא נשכח את משפחת פוגל , שלי דדון, אדל הקטנה, הלינץ בראמללה ועוד הרבה הרבה נרצחים בגלל יהדותם.

לא, אנחנו לא בחרנו בדרך הטרור ואיננו דומים להם בכלום ! אנחנו והם זה לא אותו דבר. זה אולי פרמטיבי להגיד את זה, או לא מאוד מתוחכם, או לא נורא עמוק, או לא מספיק אינטרוספקטיבי, או לא מספיק מכיל את השונה, או לא משכלל את אלמנט הכיבוש או הקולולוש או הבלבוש. אבל זאת האמת : אנחנו והם? לא אותו דבר.