תותחני הצריח הכדורי (ball turret gunner ) - ה - BADASS של צוותי המפציצים

 תותחן זנב במפציץ B17

תותחני הצריח הכדורי (ball turret gunner ) בגחון המטוס היו אנשים מזן מיוחד. הם נאלצו להתמודד עם שלושה מהפחדים העיקריים של האדם - פחד גבהים, פחד ממרחבים סגורים וסכנת מוות. בעודם נדחסים ללא מצנח בכדור המתכת\זכוכית שלהם שהיה מוצמד לצידו התחתון של מפציץ מסוג B-17 או B-24, הם נדרשו להגן על המטוס שלהם מפני התקפת אויב אינטנסיבית.
אנשי צוות מבצרים מעופפים (מפציץ כבד מסוג B17 ) החשיבו את עמדת הצריח הכדורי בגחון כגרועה ביותר במטוס.
הצריח הסתובב בזווית 360 מעלות , מספק נקודת תצפית יוצאת דופן ומכסה את המטוס מפני תוקפים מלמטה. באופן אירוני, למרות המחשבה על היותה העמדה המסוכנת ביותר במטוס - B-17, הנחה זאת התבררה כשגויה. למעשה הייתה זאת אחת העמדות הבטוחות ביותר – כזאת שסבלה באופן יחסי ממעט פגיעות בקרב. (ב-B-17. מסתבר, אנשי הצוות המועדים ביותר לפגיעה היו הקברניט וטייס המשנה.).

כדור צריח נבנה על ידי תאגיד Sperry (דגם 645473E) והכיל שני מקלעים בקליבר 50. התחמושת (250 קליעים למקלע) נפלטה מקופסאות שהוצבו משני צידי המקלעים. בתוך הצריח הכדורי היה רדיו קטן, כוונת מסוג K-4, אספקת חמצן, תאורת פנים, ערכת עזרה ראשונה ובקרה של הצריח. כמו כן בגלל שהתא היה קפוא בטיסות בגובה רב בעיקר בחורף, היתה אפשרות לחימום חליפת הטיסה באופן חשמלי. בציורים מימין ומלמטה - מבנה צריח הגחון, יחסית לגוף המטוס בדוגמה זאת מדובר במפציץ בי24. בבי 17 הצריח היה קבוע בעוד שבבי 24 הוא היה יורד אחרי המראה ועולה לתוך גוף המטוס לפני נחיתה מפני שגחון המפציץ היה נמוך מעל פני הקרקע .
בזמן המראה ונחיתה, מקלעי הצריח הכדורי היו מופנים לאחור.. ברגע שהמטוס היה באוויר, היה צריך לצודד את הצריח ידנית כדי להביא את התותחים בזווית ישרה למטה. השלב הבא היה לסובב את הצוהר בתוך המטוס. התותחן היה נכנס דרכו אל הצריח, מהדק את רצועת הבטיחות שלו, מפעיל את החשמל וכך ומתפעל את הצריח מבפנים.
בעת טיסה, תותחן הכדור היה דחוס בתא הקטן בתנוחה עוברית: הוא ישב על תחתית הכדור, ללא ריפוד כלשהו, כשגבו צמוד לדלת המצופה בשריון להגנה מפגזים, ברכיו אסופות לעבר ראשו כשכפות רגליו מושחלות למעין ארכובות, משני צדי הזכוכית המשוריינת בקוטר 13 אינץ '. פניו היו במרחק של כשלושים סנטימטרים מהלוח הזה, וביניהם הייתה התצוגה האופטית של כוונות המקלעים. דוושה מתחת לרגלו השמאלית שימשה להתאמת הכוונת וכאשר מטרה נכנסה למסגרת הכוונת, הדבר שימש כאינדיקציה שהטווח היה נכון. בעודו מתבונן, הוא היה מביט ישירות בין ברכיו. שתי ידיות שימשו להנעת הצריח חשמלית. בקצה כל ידית היה כפתור ירי לשני המקלעים.
בחירום, כאשר הצריח היה מצודד למצב שבו המקלעים מכוונים 90 מעלות למטה פתח החירום מהצריח נמצא מול חלל המטוס והמקלען יכול היה להישלף פנימה עם הרבה עזרה מחבריו לצוות. כמובן שאפשר לצודד את הצריח למצב הזה רק כאשר המטוס באוויר - בגלל אורכם של קני המקלעים.
בסרט "ממפיס בל" מומחש היטב הקושי הרב שבחילוץ מקלען הגחון במקרי חירום.
ידועים גם לא מעט מקרים אשר בהם מפציצי B17 נפגעו במערכת ההידראולית שלהם בגיחה לגרמניה וחזרו לנחיתה ללא יכולת להוריד גלגלים . התותחן נלכד בתוך צריח הגחון (שהיה עקב הפגיעה ללא יכולת צידוד) וקברניט המטוס נאלץ לבצע נחיתת גחון - בתמונה למטה, מפציץ לאחר נחיתת גחון שבוצעה לאחר השמטת כדור הצריח של המטוס לים עם התותחן בפנים. בתמונה מימין - כדור צריח גחון ממבצר מעופף B-17F " SPOT REMOVER "(S / n: 42-30246) של קבוצת ההפצצה 390, טייסת 570 מושלך לים לאחר שנותק מהמטוס לקראת נחיתת גחון ב -21 בספטמבר 1943. איש צוות של "ספוט רמובר" צילם את כדור צריח הגחון של מטוסו, לאחר שהושלך מעל לתעלה האנגלית. צוותי מבצרים מעופפים קיבלו היתרים ואף עודדו להשליך את הצריח, בתנאי חירום בלחימה. לצריח הכבד (יותר מ -1,000 ק"ג) היה נטייה לדחוף את עמוד השדרה של המטוס עם הנחיתה ולהפוך את המטוס. נדרשו לצוות בממוצע עשרים דקות לנתק את הצריח.

 SPOT REMOVER לאחר נחיתת הגחון.

עוד קצת על הפלות תותחני מפציצי בעלות הברית האייסים הנשכחים - במהלך מלחמת העולם השנייה, סמל בכיר מייקל ארות' (Michael Arooth) - בתמונה משמאל, מחיל האוויר ה -8 האמריקאי הפיל 17 מטוסי אויב והגיע למעמד "אייס" משולש (אייס = הפלה של לפחות 5 מטוסי אויב). אבל הוא לא היה טייס קרב. למעשה, הוא לא היה טייס בכלל .. הוא היה תותחן זנב של מפציץ B-17 בשם "טונדלאייו" ("Tondelayo"), ואת ההפלות שלו - של מטוסי אויב, השיג במהלך 14 משימות. . .
נתון מדהים:
במהלך המלחמה, התותחנים של המפציצים הפילו 6,259 מטוסי אויב, עוד 1,836 מטוסי אויב נרשמו כ"הסתברות" להפלה, ולפחות 3,210 מטוסים נפגעו.
אבל שלא כמו טייסי קרב, תותחני מפציצים לרוב לא קיבלו אשראי רשמי עבור כל הפלה. חלק מזה היה מטעמי מדיניות - הצבא רצה שכל תותחן יחשוב על עצמו כחלק מצוות גדול יותר ויפעל ככזה ולא כאדם פרטי. אבל סיבה הרבה יותר משמעותית הייתה מעשית - במבנה טיפוסי של מפציצי B-17, כל מטוס קרב של האויב יכול היה להיפגע מעד תריסר תותחנים שיורים בו בעת ובעונה אחת, וגם אם אושרה ההפלה (דבר שהיה מסובך לעתים קרובות), כמעט היה בלתי אפשרי לקבוע מי מהתותחנים אכן אחראי לה.
אף-על-פי-כן, כמה מתותחני המפציצים שמרו על מספר בלתי רשמי של מטוסי אויב שהפילו, וכמה תותחנים בודדים זכו להכרה רשמית (אם כי אף אחד מהם לא זכה לזכות רשמית בתואר 'אייס' כפי שנהוג היה עבור טייסי מטוסי קרב).
מהתותחנים האמריקנים שהפילו לפחות 5 מטוסי אויב באופן לא רשמי (מה שהופך אותם ל"אסים "לא רשמיים) אפשר לכלול את ווס לוגרינג (Wes Loegering), תותחן צריח עליון של מפציץ בינוני B-26 Marauder עם 5 הפלות; ג 'ון מרפי (John Murphy), תותחן הצריח העליון במפציץ בינוני B-25 מיטשל אשר הפיל 6 מטוסי קרב מיצובישי A6M זירו ( ZERO ) יפניים מעל האוקיינוס השקט; דונלד קרוסלי(Donald Crossley), תותחן זנב במפציץ B-17 עם 12 ניצחונות; ואת Arthur Benko, תותחן צריח עליון של מפציץ B-24 שלחם בגזרת בורמה ובעל 16 הפלות לא רשמיות של מטוסי קרב יפנים.
שם נוסף ברשימה הוא ג'ון קווינלן (John Quinlan), תותחן הזנב של "ממפיס בל", מפציץ ה – B17 המפורסם, שהיה בעל מספר לא רשמי של 8 הפלות של מטוסי קרב - חמש מהן בעת ששירת באירופה ב"בל" ועוד שלושה ניצחונות כתותחן זנב של מפציץ B-29 מעל יפן.
גם מקומם של אנשי הצי האמריקני לא נפקד: כך למשל ריצ'רד תומאס ופול גאנשירט – שניהם תותחנים במטוסי סיור ימיים PBY Catalina – כל אחד מהם היה בעל חמש הפלות של מטוסי קרב יפנים. למרות שמספרים אלה עשויים להיות גבוהים ולא מדויקים בשל הקושי הטמון בקביעת מי ירה על מה, נראה ברור כי מספר משמעותי של תותחנים למעשה הפיל לפחות חמישה מטוסי אויב וזכה למעמד לא רשמי של "אס"
. אחד מהתותחנים המעטים שקיבלו הכרה רשמית על ההפלות שלהם היה בנג'מין וורנר (Benjamin Warner), תותחן צד במפציץ B-17. במהלך משימת הפצצה ב- 5 ביולי 1943, הפיל וורנר שבעה מטוסי קרב גרמנים, ועל כן קיבל את צלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross) . הוא סיים את המלחמה עם 9 הפלות מטוסי אויב.

 צוות המטוס של Michael Arooth

על פי רוב ההיסטוריונים, תותחן המפציץ עם ציון ההפלות הגבוה ביותר היה סמל בכיר מייקל ארות' (Michael Arooth), תותחן זנב של מפציץ B-17 "טונדלאייו" ("Tondelayo"), שהפיל בסך הכל 17 מטוסי קרב של האויב במהלך 14 משימות. ארות' היה אחד מתותחני המפציצים המעטים שזכו להכרה רשמית, וזכו לצלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross).
ציטוט מתוך תעודת העיטור שניתן לארות': "נשיא ארצות הברית של אמריקה, שהוסמך על ידי חוק הקונגרס מה 9 ביולי 1918 מתכבד להציג את צלב השירות המצוין לסמל בכיר מיכאל ארות' (מספר אישי 31128966), מחיל האוויר של צבא ארצות הברית, על גבורה יוצאת דופן בפעולות צבאיות נגד אויב חמוש בעת ששימש כתותחן מפציץ כבד B-17 של טייסת הפצצה 527, קבוצת הפצצה 379 (H), של חיל האוויר ה -8 האמריקאי. תיאור המעשה: בעת שהשתתף במשימת הפצצה ב -30 ביולי 1943, נגד מטרות קרקע מעל אדמת האויב בגרמניה, הפיל סמל ארות' שלושה מטוסי אויב ואף על פי שקו החמצן של המטוס נקרע, אחד התותחים נתקע, האינטרקום הפנימי חדל לפעול והוא נפצע קשה מרסיס פגז , הוא נשאר בתפקידו, תיקן את התותח, והפיל את המטוס הרביעי: האומץ האישי והמסירות הקנאית של סמל ארות' שהתבטאו באירוע זה, תמכו במסורות הגבוהות ביותר של השירות הצבאי ושקפו את האשראי שניתן לו, לחיל האוויר השמיני ולחיל האוויר של צבא ארצות הברית ".
בשנת 1958, ארות' נבחר כאורח של כבוד במהלך טקס הקמת הקבר של החייל האלמוני בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. הוא נפטר בפברואר 1990 בגיל 70. כמחווה לשירותו במהלך המלחמה נקראו בשמו נאומי הקונגרס של הסנטור ריצרד ניל ממסצ'וסטס
מקור: Air Force Gunners

בתמונה למעלה - ציור המתאר סצנת קרב אופיינית בעת קמפיין ההפצצות של בעלות הברית - תקיפת מבנה B17 על ידי מטוסי FW-190.