במוח שלנו מצויה מערכת שנקראת המערכת הווסטיבולרית (מערכת שיווי המשקל). זו המערכת שמספקת לגוף שלנו מידע בנוגע למיקומו ותנוחת גופו. מה שמעניין זה איך המערכת הזו יודעת את זה. באוזן הפנימית שלכם ישנן תעלות שבהן נוזלים, והעצבים שבתעלות קולטים את מיקום הנוזלים, שזזים כמובן בהתאם לתנועות שלכם, ואומרים למוח מתי אתם בתנוחה רגילה (עומדים או יושבים) ומתי אתם הולכים (במצב כזה הנוזלים ינועו אחורה וקדימה בתוך התעלות) או הפוכים.
בנוסף למערכת הווסטיבולרית יש לנו בגוף גם את המערכת הקינסתטית (או מערכת התחושה הפנימית) שמספקת תחושה במרחב ומשוב מהשרירים ומערכת העצבים.
אז למה זה גורם לנו להקיא?
ובכן, השערה אחת היא שהמוח שלנו מתבלבל. בזמן נסיעה העיניים שלנו והמערכת הקינסתטית קולטות תנועה, אבל המערכת הווסטיבולרית לא. הרי אתם יושבים/עומדים ולא זזים, ובכל זאת אתם בתנועה. המוח שלנו מקבל מסרים סותרים, ומבין שמשהו לא בסדר. אבל בגלל שהחלק במוח שאחראי על תחזוקה הוא קצת... פרימיטיבי ולא מתפתח במיוחד, יש לו רק מסקנה אחת לסתירה הזו: רעל. הגוף שלכם הורעל וצריך להוציא את הרעל מיד. ולכן הוא מורה לגוף להקיא.
זה עובד גם הפוך: נניח ואתם בנסיעה מפותלת במיוחד, והגוף שלכם זז, ובעקבותו גם הנוזלים באוזן והמערכת הקינסתטית מרגישה תנועה. אבל אתם בכלל מסתכלים על העיתון או בטלפון, והמוח לא מקבל מהעיניים שום תמונה של תזוזה. גם במקרה הזה, הוא יחשוב שמדובר ברעל שגורם לסתירות וינסה לגרום להקאה.
מקור: הספר "המוח הטיפש"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה