יום ראשון, 29 ביולי 2018

הלוואה לכל מטרה עד 20 אלף ש״ח! נשמע מוכר?








לא קיים אדם אחד בישראל שלא מוטרד מהודעות הספאם הללו אבל מי עומד מאחוריהן?
מדובר בחברה שהתחילה בשם ״אור הקסם״ ומשם פצחה במרתון של פתיחת חברות נוספות. החברה ידועה כמשווקת המוצרים ״דיאטת איזי לייף״, ״דיאטה 369״, ״רטלקס״ ו.. הלוואות בריבית קצוצה.
מה הקשר בין מוצרי הרזיה, רטלין והלוואות?
אין קשר, סתם עוד דרך להגיע לארנק שלכם.
רגע, אבל אפשר לתבוע אותם לא?
אז זהו.. שלא ממש. החברה משתמשת בשמות בדויים, לא מחלקת מסמכים ושומרת על עצמה ברמה שלא הייתה מביישת גוף מודיעיני נחשב. אם מישהו עולה על שם החברה העדכני ומצליח לתבוע, ישר סוגרים אותה, פותחים אחת חדשה בשם אחר וחוזר חלילה. כך למעשה מצליחה החברה לשרוד ולהמשיך להפציץ אותנו במסרונים מטרידים.
להסרה שלחו ״לא חשוב״
סתם, גם זה לא יעזור.
ולשם הידיעה, לא מומלץ להשתמש בשרותי החברה, גם כי זה שוק אפור שוק שחור עבריינים וזה וגם כ זה לא נכון כלכלית.






יום שני, 23 ביולי 2018

סיפור חטיפה שאין שני לו בכל תחקירי ה-FBI מאז ומעולם







מוקדש לאוהבי קרימינולוגיה. התוכן קשה ולא מתאים לכולם. מדובר בסיפור חטיפה, שאין שני לו בכל תחקירי ה-FBI (על פי הודעה רשמית) מאז ומעולם.



הזוג בתמונה נראה רגיל נכון? מחובקים ומחוייכים, כאילו הכל טוב.
אך זה לא המקרה - האישה בתמונה היא קולין סטן (Colleen Stan) והגבר שבתמונה הוא קמרון הוקר (Cameroon Hooker). לא מדובר בזוג - מדובר בחוטף ובחטופה, אותה החזיק בתת תנאים במשך שבע שנים יחד עם אשתו ג'ניס הוקר. השניים חטפו את קולין ב19.5.1977, אז הייתה בת 20.
הזוג הסכים שקמרון יוכל לקחת לעצמו אישה נוספת שתהיה העבד שלו - בזמן שהיא כלואה בתוך קופסה מעץ (חסינה לאור או לאוויר צח) במשך 23 שעות ביממה. קמרון החתים את קולין על חוזה בה היא מתחייבת להענות לדרישותיו, והוא איים עליה כי ארגון בשם "The Company" ירצח אותה ואת משפחתה אם תנסה לברוח.
כך עברו להן 3 שנים של גיהנום, קולין - שהאמונה באלוהים הייתה הדבר העיקרי שהחזיק אותה - התנהגה בצייתנות לכל פעולותיו של קמרון, ובסופו של דבר תנאיה "השתפרו". היא יכלה לצאת להליכות בחוץ, לעבוד בגינה ואפילו לעשות בייביסיטר לשני הילדים הקטנים שלהם - כל זה כשיש לה נגישות לטלפון ולשכנים מסביב - והיא לא עשתה עם זה שום דבר.
בשנת 1981, קולין רשמה לעצמה הישג נוסף - קמרון התיר לה ללכת לבקר את ההורים שלה *לגמרי לבדה*. היא נפגשה עם הוריה, ולא סיפרה להם שום דבר ממה שקרה לה. ההורים שלה היו בטוחים כל הזמן הזה שקולין הצטרפה לכת כלשהי (בגלל צורת הלבוש המוזרה שלה, המחסור בכסף והיעלמותה בשנים האחרונות) וניסו להיות לא שיפוטיים ולא לנסות לתחקר אותה יותר מדי - שמא תיעלם מחייהם שוב.
חושבים שזה נגמר? יום אחרי זה, היא חזרה שוב לבית הוריה - יחד עם קמרון, "בן זוגה", כפי שהציגה אותו. שם נלקחה התמונה שלהם ביחד (מצורף), בה הם "קרובים ומאושרים".
קמרון נלחץ שהוא נתן לקולין יותר מדי חופש, והיא חזרה להיות מוחזקת בקופסת העץ במשך עוד שנתיים ארוכות. רק בשנת 1983 קמרון אישר לה להסתובב "חופשי" בבית, לדבר עם השכנים ואפילו ללכת לעבוד. יום אחד החליט קמרון שהוא רוצה שקולין תהפוך להיות אשתו השנייה. זה הקש ששבר את גב הגמל של ג'ניס אשתו, שהבינה איך כל חייה - חיה חיי עבדות בעצמה והייתה נתונה לשליטתו המלאה של בעלה. במשך שנה עברה תהפוכות, עד שיום אחד החליטה לגלות לקולין על כך שיש ארגון בשם "The Company", אבל קמרון לא באמת קשור אליו ואין עליה שום איום. קולין החליטה לעזוב את הבית, ובזמן שחיכתה לאוטובוס חזרה לבית הוריה - התקשרה לקמרון והודיעה לו שהיא עוזבת. באותו שיחת טלפון, הוא פרץ בבכי.
קולין חזרה הביתה. במשך שלושה חודשים לא דיווחה על המקרה למשטרה, אך כן הקפידה להתקשר לעיתים תדירות לקמרון, על פי בקשתה של ג'ניס, כדי לתת לו הזדמנות להתחרט על מעשיו ולשנות את דרכו. אחרי שלושה חודשים, ג'ניס היא זו שהתלוננה על בעלה למשטרה.
במשפט שנערך נגדו, ג'ניס קיבלה חסינות מלאה, והוא הואשם ונגזר עליו 104 שנות מאסר.
כיום, קולין היא אישה נשואה, יש לה בת והיא פעילה בארגון שמסייע לנשים שעברו התעללות. היא וג'ניס, שתיהן גרות בקליפורניה - אך אין ביניהן שום קשר.

סרט תיעודי על הסיפור, בה היא מתראיינת מול החדשות - The Kidnapping of Colleen Stan The Girl in the Box Crime Documentary





יום ראשון, 22 ביולי 2018

טבעונות ביהדות עם אסא קיסר (הרצאה)






"הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (בראשית א', כ"ט).  
היום הוא ט' באב, צום המציין את יום חורבנם של שני בתי המקדש היהודים. היום זה יום חורבן, המציין גם את העובדה שכיום, מותם של בעלי חיים, בריאותיו של השם, עדיף על חייהם, לאור הצער הרב הנגרם להם על ידי האנושות בהנהגת היהודים. זהו המצב אליו הגענו היום.
כדי לשמור מצוות, צריך להיות טבעוני מוחלט ולא לצרוך בשר חלב ובייצים. היום יש איסור גמור לכך מההלכה. כאן מחיל הצדק, שאנחנו נשה למען אלו שמתחתינו ולא עבור אלו שמעלינו. כך מתחיל צדק חברתי. אם משה היה נכנס עם ישראל לארץ, יום לא היינו אוכלים בשר. הם חסרי ישע ונמצאים תחת הריבונות לנו. חייהם של בעלי החיים הוא הזמן הקשה ולא מותם. הפרקטיקות הקשות שנעשות נגדם הם מאסר עולם עם עבודת פרך עבורם - קיטום מקור, חישמול תרגולות למוות, גריסת אפרוחים, הפרדת עגלים מאימותיהם ועוד. מדובר בגרימת צער בעלי חיים ואיסור גמור מהתורה. זהו חילול השם. אסור לשתוק על כך ואין לתת לכך יד. הלכה למעשה, תעשיית המוצרים מן החי אינה כשרה. גם לא המהדרין שמתהדר בכשרות מהדרין.
האיסור בפגיעה מן החי נמצא עוד בספר בראשית פרק א', כאשר הקדוש ברוך הוא מגביל את תזונתו של האדם לתזונה מן הצומח בלבד. האדם הראשון היה טבעוני. לא נתן לאדם ולצאצאיו אישור אכילה. האישור ניתן רק לאחר 17 דורות בתקופת המבול לאור יצר הרע של האדם. גם בספר ויקרא, אדם שאוכל בשר ולא קורבן נחשב לכרת. מטרת הקורבנות הייתה להבחין בין ישראל לעבודת האלילים ולהגביל למשל איסור אכילת בשר וחלב ושחיה רק על יד בי שבט מסויים. בהמשך בני ישראל בכו בספר במדבר מי יאכילם בשר. בזכות בקשה זו ישנו קום המכונה קברות התאווה כי נקברו בשל תאוותם לבשר.
בספר דברים התורה התירה אכית בשר לא רק בהגבלה להקרבת קורבן בלי קשר למשכן. כדי שלא יגיעו עד לבית המקדש אכיל הבשר נחשבת לגנאי כי תאווה נפשך לאכול בשר. מדובר בתאווה. שיתרחק האדם מלאכול בשר. זה מרד בקדוש ברוך הוא ולא דברה התורה אלא יצר הרע. חזל אומרים כך. האידיאל הוא תזונה מן הצומח מאחר ומדובר בצער בעלי חיים, בטח כשמדובר בשגרה יום יומית. סבם של עלי החיים והאכזריות מוסתרת מעינינו. הנביא יהושע כרת ברית עם חיית השד ועם עוף השמיים. לפני שנעשה שלום עם בני האדם עלינו לעשו שלום עם בעלי החיים.










לאתר הבית ולהורדת הספר ולפני עיור השלם
הרצאה חובה החושפת את כוונתה ויחסה של היהדות לשפיכת דמם של בעלי החיים
הפקה בימוי ועריכה: גיל גולן
תסריט: אסא קיסר
הפקה בפועל: טל צחייק
צילום: גיל רמון
הקלטת שטח: עמרי ביטון
איורים: סטלה למיחוב
עיצוב פסקול: דוד מימוני, אולפני סטודיופוניק
אפקטים: סטודיו DAMA
צבע: תומר בהט




יום שבת, 14 ביולי 2018

איך כותבים יאללה סולחה?



בתמונה: ז'ק כהן המנוח עושה יאללה סולחה בשכונת חיים


המילה הנפוצה שכולנו כותבים בצורה שגויה: אחת המלים הנפוצות ביותר בשפה העברית היא "יאללה", מילה שהגיעה אלינו מהשפה הערבית ויש לה מספר רב של שימושים: זירוז, אישור, פקפוק וזלזול. יאללה, יאללה. - תראו למשל בויקיפדיה באנגלית למילה yalla.
רבים בטוחים שהמילה נגזרת משמו של האל וקרובה לביטוי "יא אללה", אך זו טעות. מילת הזירוז נכתבת במקור בערבית בצורת يَلا (יַלָא). המילה נתפסה בטעות כקשורה לביטוי יא אללה, ומכאן הכתיב הרווח בלמ"ד כפולה.
יש כמה גרסאות למילה הזו בערבית: يلا/يللا/ياللا (ילא, יללא, יאללא), ואף גרסה איננה תאופורית (כלומר, לא כוללת רכיב של שם האל בערבית, "אללה", ולא נכתבות עם ה').
אגב, המילים "ואללה" ו"יא-אללה" נגזרות משמו של האל, ולכן נכתבו בשני ל' ומסתיימות באות ה'.
אז יאללה (או ילא) ביי.





יום שני, 9 ביולי 2018

והיום בתפריט - 'רגע של עברית': לסבר את האוזן



בתמונה: ובכן, אוזן.




בביטוי המקסים "לסבר את האוזן", המילה 'לסבר' אינה מגיעה במקור מלשון המילה 'הסבר', אלא מלשון 'שבירה' ובעבר הביטוי בכלל נכתב "לשבר את האוזן".
בספר שמות (י"ט,י"ח), ישנו פסוק המתאר את ירידת אלוהים מהר סיני ואת "ההר העשן ככבשן" ורש"י מפרש שנעשה שימוש במושג 'כבשן' כדי "לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". כלומר, לשבר (לשבור) את המחסום שהוא האוזן ולהבקיע ממנו דרך אל השכל. כנראה שהביטוי 'לשבר את האוזן' לא היה ברור מספיק, ובלשון ימינו שינו אותו לביטוי 'לסבר את האוזן', כלומר לעשות את הדברים סבירים, מובנים.
ביטוי שהיה קדום יותר משני ביטויים אלו הוא הצירוף 'לשכך את האוזן' כלומר לרכך את האוזן עד שיעבור דרכה המסר. בפירוש לאותו פסוק המוזכר לעיל (המתאר את הר סיני כמעין כבשן) אומר מדרש המכילתא (שנכתב כמה מאות שנים לפני פירוש רש"י): "לשכך האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". בדיוק כמו כוונתו של רש"י, אך במקום 'לשבר' – 'לשכך'. לכאורה תמונה כמעט הפוכה: במקום שבירה מדובר על ריכוך; אבל המשמעות היא אחת. שיכוך האוזן הפך ברבות השנים לשיבור האוזן, והיום הוא סיבור האוזן.





יום ראשון, 8 ביולי 2018

מכירים מישהו שטוען שסובל מ'אלרגיה לאבק'







בטוח אתם מכירים לפחות אדם או שניים שסובלים וטוענים שהם סובלים מ'אלרגיה לאבק' .
אתם לא מצוננים אבל כמעט תמיד קצת מתעטשים יותר מדי, מסתובבים לרוב עם טישיו ולפעמים העיניים כואבות ואדומות מבלי סיבה? ייתכן שגם אתם סובלים מאלרגיה לקרדית.
קרדית אבק הבית (אנגלית: House dust mite. לטינית: Dermatophagoides pteronyssinus) היא חרק מיקרוסקופי שחי בסביבת האדם, במקומות חמימים, מאובקים ולחים. היא ניזונה מקשקשי עור הנמצאים בשפע בבית, ובמיוחד בבגדים ובכלי המיטה והיא משאירה הפרשות שמעוררות תגובות אלרגיות אצל חלק מבני האדם. מה שנקרא 'אלרגיה לאבק'.
החשיפה של בני אדם אליה היא בעיקר בשינה - המיטה חביבה על הקרדית מאד, והיא מחכה לנו שם כשאנחנו הולכים לישון. וכן, זה עד כדי כך דוחה - הגללים הזעירים שלה נשאפים למערכת הנשימה שלנו. התוצאה: עיטושים, נזלת אלרגית, עפעפיים נפוחים, סינוסטיס, התקפי אסטמה, גרד ועוד.
בקיצור , אתם לא אלרגים לאבק אתם סתם לא נקיים .




יום שבת, 7 ביולי 2018

מה אנחנו אומרים כשאנחנו אומרים "וואלה"?








כמעט כל ישראלי דובר עברית יֵדע לומר שוואלה זו מילה שבאה מערבית ונכנסה לסלנג העברי. הפירוש שלה, כמו גם העובדה שהיא שגורה אף על לשונותיהם של אחרים שאינם בהכרח דוברי ערבית או עברית, פחות מוכר לציבור הרחב.
וואלה, או וואללה, או אם נרצה באמת להקפיד על התעתיק, ואללה, זה ביטוי ערבי שמורכב ממילת יחס ומהשם אללה, כלומר אלוהים. האות וַאוּ, שבדרך כלל מתפקדת בתור המקבילה הערבית של ו' החיבור, באה פה לידי ביטוי בתפקיד נוסף שהיא יכולה למלא - שבועה.
כאשר אדם אומר ואללה, זו הצהרה על כך שהוא נשבע באלוהיו. בפסוקי הקֻראַאן אפשר למצוא כל מיני עצמים משמעותיים שמקבלים את וַאוּ השבועה לפניהם, לדוגמה השמש.
מי שרוצה להישבע באלוהיו יכול לעשות זאת על ידי שלוש מילות יחס, שכל אחת מהן היא בעצם אות אחת בלבד, בצורות הבאות:
וואלה, באללה, תאללה.
אם אתעכב רגע על הצורה האחרונה, תאללה, ראוי לציין שהיא יוצאת דופן בכך שהיא הדרך היחידה להישבע עם האות תא (ת') - בשונה מוַאוּ ובַּא, איתן אפשר להישבע בכל דבר, תא שמורה לשבועה באל, ומופיעה כך בקראאן.
לפי חוקי הדקדוק הערבי, צריך לבטא ואללהִ (וואלהי), בגלל מילת היחס שבצירוף. זה משהו שהעברית לא אימצה לסלנג שלה.
אולי שמתם לב לניגוד בין התוכן המחייב לכאורה של הצירוף - בכל זאת, לאדם המאמין שבועה באל אינה עניין של מה בכך, לבין הקלות בה משתמשים בה במחוזותינו בשיחות על ענייני היומיום הפעוטים ביותר; "וואלה, המנה הזו שווה כל שקל", "יוסי הצטרף למועדון מעריצי החולד העירום של באר שבע? וואלה, הפתעת אותי".
זו לא המצאה מקומית, אלא תופעה שקיימת בקרב דוברי ערבית ובקהילות מוסלמיות באזורים שונים בעולם. בניגריה ובסומליה, למשל, אנשים משתמשים בביטוי ואללה על בסיס יומיומי. הניגרים יגידו "ואללהי", והסומלים יגידו "ואלוּהי".
ישנם אנשים, לרבות אנשי דת, שהשימוש הרווח בואללהִ מפריע להם, שכן הוא מוזיל מערכה של השבועה ומהכבוד הראוי בעיניהם לאל. למרות התנגדותם, הביטוי כבר התקבע כניב לשוני שהמטען הדתי הכבד שלו מיטשטש לעתים קרובות.







יום שלישי, 3 ביולי 2018

אמא של צ'רלי צ'פלין יהודיה






צ'רלי צ'פלין בן זונה? מסתבר שכן. אמו נחטפה במיוחד לצורך קריירה זו. היא אף נדבקה בעגבת ונפטרה בגינה.
השיטה הייתה פשוטה.
בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה ברחבי רוסיה ופולין, פורסמו מודעות על חיפוש נערות צעירות לשלל עבודות (עוזרות בית, מנקות) בארגנטינה. לעיתים גם פורסם "מידע אמין" על פוגרומים קרבים, וההורים המודאגים הציעו את בנותיהם בעצמם, מחשש לחייהם.
לעתים גברים צעירים ונאים מחו"ל חיפשו נערה בשידוך, וההורים הסכימו ברצון (בעיקר ממשפחות עניות). בנות בגילאי 13-18 עזבו את מולדתם עם הרבה תקוות לעתיד ורוד. הבטיחו שיהיו להן חיים נהדרים ונפלאים.
ברגע שעלו על סיפון אנייה הן גילו את האמת.
החינוך מחדש החל מיד.
אונס קבוצתי, מכות, התעללות, הרעבה עד לשבירת רוחם של הנערות. את המשך דרכם עד לחופי ארגנטינה הן העבירו בכלובים צפופים, נתונות לחסדי הגברים.
כשהגיעו לחופי ארגנטינה, הבנות נמכרו לסרסורים (היו 2 מקומות מכירה מרכזיים- "הוטל פלסטינה" ו-"קפה פריסיאן", שם הנערות הופשטו, נבחנו ונמכרו כמו בשר בקצביה) שהפיצו אותם לבתי בושת בכל רחבי המדינה.
כך, בשנים 1860 עד 1939 פעל קרטל הפשע הגדול והחזק בדרום אמריקה בכלל ובארגנטינה בפרט.
מייסדי הקרטל, נח טראומן, משפחת גולדנברג, אדי ויצמן וישראל מיירוביץ' קוראים לקרטל "צבי מגדל", על שם לואיס מיגדל, אחד המייסדים של ארגון הפשע....
רגע, מה???
כן. זה לא מתיחה ולא הלצה.
בחצי השני של המאה ה-19 החלה הגירה גדולה לארגנטינה מאימפריה הרוסית (ליהודים היו מגבלות רבות בחיי היומיום) בתקווה לחיים טובים יותר וב-1906 האוכלוסייה היהודית במדינה מנתה כחצי מיליון בני אדם. רובם היו גברים (10 גברים על אישה 1) ואנשים מחוגים מסוימים מיד זיהו הזדמנות לכסף גדול.
עם הזמן, מתגבש גרעין אשר מורכב מיהודים בלבד ומחליט להתמקד בסחר בנשים יהודיות ממזרח אירופה (ולא רק) והפעלת בתי זונות באזורים בהם ישנה אוכלוסייה יהודית גבוהה.
לאט לאט, אותו גרעין גדל והופך לקרטל פשע מאורגן.
בסוף המאה ה-19 הארגון מוכר נשים גם לדרום אפריקה וארצות הברית.
ב-1890, ההכנסה השנתי מבתי בושת ומכירת נשים הוא 50 מיליון דולר.
למרות שהארגון מורכב מיהודים, לנערות היהודיות אין הנחות. התנאים בבורדלים מזוויעים והבנות נאלצות לשרת 50-70 לקוחות ביום...
תקופת השיא של הקרטל הוא בשנות ה-20 של המאה העשרים, כאשר בשנים האלה יש לארגון 2000 בורדלים בארגנטינה וכ-1000 בברזיל.
ראש הארגון, זכריה זיטניצקי והמזכיר מקס זלצמן מתעקשים שכל הארגון והסרסורים בפרט חייבים להיות יהודים בלבד (דרכם עובר רוב הכסף).
גם האוכלוסיה היהודית בארגנטינה ברובה לא מתנגדת לפעילות הארגון (למרות שהיו כאלה שהתנגדו, כמו "פועלי ציון" והדברים באופן קבוע היו מגיעים לאלימות עם אבדות בנפש), כי "צבי מגדל" תורמת כסף רב לקהילה (בניית בתי כנסת וצרכים נוספים).
רחל ליברמן הייתה אחת מאותם הנשים אשר אולצה לעסוק בזנות.
היא מנסה להשתחרר ולחיות חיים עצמאיים אך הארגון לא מאפשר זאת (כל כספה נגנב ע"י סולומון קורן, סרסור מהארגון) ובסופו של דבר היא פונה לרשויות. היות ו"צבי מגדל" (שהאמינו בשלטון חזק) משלם כסף רב לממשלה לוקח לה זמן למצוא אנשים "נקיים".
למרות איומים רבים על חייה היא נחושה להעיד ("אני יכולה למות רק פעם אחת-לא אסוג מהתלונה". אלה מילותיה) וב-1930 לאחר משפט ממושך, רוב ההנהגה של הקרטל מוצאת את עצמה אחורי סורג ובריח.
רחל ליברמן מתה ב-1935 ממחלת הסרטן.
הארגון מפסיק לתפקד לגמרי ב-1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר הנתיבים הימיים נסגרים ע"י הנאצים.
לא ידוע מספר נשים מדויק אשר נפלו קורבנות לארגון הפשע היהודי. הערכות מדברות על 30 עד 80 אלף נשים.
רוב המסמכים על פעילות הארגון נשרפו בפיצוץ מכונית תופת, אשר התפוצצה ליד שגרירות ישראל בארגנטינה ב-1994.
נ.ב.
אחת מנשים אלו הייתה אימו של צ'ארלי צ'אפלין, האנה, אשר ב-1884 ברחה עם בחיר ליבה שבמציאות היה סרסור של "צבי מגדל" לדרום אפריקה. שם היא נמכרה, הוכרחה לעסוק בזנות ולאחר שנה וחצי ברחה כשהיא בהריון עם אחיו הגדול של צ'ארלי, סידני.
היא מתה ב-1928 מעגבת, שנדבקה בה מימיה כזונה...
הערה:
לאחר שנחום סורקין (פעיל ב-"פועלי ציון") חסם בגופו סרסורים אשר ניסו להכנס לתאטרון, בקהילה היהודית גברה ההתנגדות להשפעת הארגון. לבסוף הארגון נאלץ לקנות חלקות קבורה פרטיות כדי לקבור את הנערות (גם לסרסורים הייתה חלקה משלהם) ולבנות בתי כנסת משלהם.
ועדיין הרבה הגברים שמחאו על פעולות הארגון, המשיכו להתארח אצל נערות הליווי באופן קבוע...
מקור נוסף בעיקר:
"The Jewish Fight Against White Slavery 1870-1939"- Edward Bristow.















בחרתם לשתות קולה עם חומצה זרחתית? תראו מה שזה עושה לגוף









אפשר להציע לך איזה דרינק של חומצה זרחתית? לא? למה לא? זה סתם חומצה חלשה, מה אתה עושה מזה ענין. משתמשים בזה קצת בתעשיית חומרי הניקוי וגם להסרת אבנית. סתם אתה עושה עניין מ-לא עניין. ואם אני מוסיף לזה קצת E-332 וממתיקים ואפילו אספרטיים, תרצה? גם לא?
ואם אני משקיע בזה מיליונים בפרסומות, שם דוגמן חתיך אש, שנמרחת עליו מישהי חתיכה אש וגם קורא לזה בשם Cola-Zero אז תרצה?
בשנת 2009 יצרנית המשקאות הקלים פפסי נתבעה על-ידי אדם שטען כי מצא עכבר באחד המשקאות מתוצרת החברה. למי שמכיר, מדובר במשקה פופולרי מאוד בארה"ב בשם "מאונטיין דיו" (Mountain Dew), שהוא משקה מוגז בטעם ליים עם צבע ירקרק זרחני.
ומה הייתה התגובה של חברת פפסי לכתב התביעה?
החברה טענה כי לא ייתכן שהיה עכבר במשקה שכן תוך כמה ימים החומצה שבמשקה המוגז היתה ממיסה את כל העצמות שלו, ותוך 30 יום לא היה נשאר ממנו דבר (אולי רק הזנב). ואם להשתמש במינוח המדויק של חברת פפסי בכתב ההגנה, העכבר היה הופך "לג'לי".
אז, אוקיי, חברת פפסי הודתה רשמית שמשקה שהיא מייצרת (ומן הסתם גם משקאות מוגזים נוספים) מכיל חומרים שמסוגלים להמיס עכבר תוך מספר ימים.
ולמי שעדיין מתקשה להאמין, מישהו כבר טרח להוכיח את זה בניסוי (הערה: סרטון זה אינו מומלץ לצפייה לכל אחד):

In response to the story that someone found a mouse in a can of Mountain Dew and the disturbing response from Pepsi, we put the situation to the test.