מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות פנים אמיתיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פנים אמיתיות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בפברואר 2016

הרפואה הציבורית בישראל במשבר: הפנים האמיתיות עם אמנון לוי






בבתי החולים, המבקרים עלולים הידבק בחיידקים שפתחו עמידות לאנטיביוטיקה. מדובר בחיידקים עמידים שמסוכנים לאנשים חולים ובריאים כאחד וגורמים לזיהומים קשים. שמירה על הגיינה של הצוות הרפואי בין חולה לחולה עשויה למנוע את ההידבקות, אך עד כמה הצוות הרפואי יכול לשמור על הגיינה בשעת עומס? עד כמה המרחב הציבורי בבית החולים יכול לשמור על נקיון המרחב הציבורי מחיידקים עמידים, כמו בשרותים והמסדרונות?
הרפואה בישראל ברמה בינלאומית באופן כזה שקיימת תיירות רפואית לישראל לאור הרמה הגבוהה והזולה של הרפואה האיכותית בישראל. עם זאת, הציבור הישראלי אינו נהנה ממנו כנדרש מאחר והממשלה לא מעבירה תקציב ראוי. לכן, רוב הצוות הרפואי הולך הביתה ב-15:00 ומערכת הרפואה הציבורית נכנסת לכוננות. במצב כזה, הצוות הרפואי חשוף לרמה גבוהה של ביצוע רשלנויות רפואיות, היחס שניתן לחולים לא ראוי וזה עולה בחיי אדם ובפגיעה באיכות חייהם של מי שנזקק לטיפול רפואי מיידי. חולים מאושפזים במסדרונות בגלל חוסר בציוד. מי שיכול להרשות לעצמו לממן טיפול רפואי פרטי שניתן על ידי אותם הרופאים שמסיימים לעבוד ב-15:00, מקבל טיפול רפואי מהיר יותר. בנוסף, מי שקרוביו אינם צועקים בשבילו, הצוות הרפואי לא יזדרז לסייע לו. גם כמות המיטות בבתי החולים ביחס לגודל האוכלוסייה בישראל נמצא בהרבה מתחת לממוצע של ה-OECD ונחשב לרמה של עולם שלישי.
בנוסף, מחקר ענק שפורסם ב-Journal of American Medical Association, מצא שבין 20% ל-45% מהמתמחים, עמוד השדרה והידיים של בתי החולים, סובלים מדיכאון. תופעה זו מתגברת לאורך שנות ההתמחות. המתמחים הם אותם רופאים "צעירים" (בין 1 ל7-8 שנים בעולם הרפואה, תלוי בסוג ההתמחות) שאותם אתם פוגשים בבתי חולים באירועים מבאסים. המחקר הוא מטא-אנליזה, סקר 54 מאמרים מ-30 השנים האחרונות וכלל בסה"כ כ-18 אלף רופאים. נמצא שאחוז הדיכאון בין המתמחים הוא מאוד גבוה ושהדיכאון רק מחריף לאורך שנות ההתמחות. הדבר צריך להדאיג את כולם כי רופא מדוכא נותן טיפול פחות טוב, שלא לדבר על הנזק הבריאותי ארוך הטווח לרופא עצמו (מה שאולי פחות מעניין את הציבור).
במחקר נוסף, נמצא שלמרות שרופאים יודעים ששינוי באורח חיים לאורח חיים בריא יגרום לתושבי העולם המערבי המפותח להבריא מהמחלות הנפוצות ולמנוע התפתחות מחלות נוספות, הם מלכתחילה נמנעים מלהמליץ למטופליהם לשנות אורח חיים כי הם ויתרו מראש בגלל חוסר האמונה שלהם באנושות.
המחקרים לא בדק רופאים בישראל אבל יש להניח שבמדינתנו, בה הרופאים עובדים יותר שעות ברצף מאשר המקובל בעולם המערבי ובתנאים לא קלים, המצב לא שונה ואולי אף גרוע יותר. על כל מקרה, המחקר עצמו לא מציין את הסיבות לדיכאון, אבל קל להעלות השערות.
אז מה אתם יכולים לעשות?
אם אתם שר הבריאות, אתם יכולים להפחית את אורך התורנויות מ-26 שעות ברצף להרבה-הרבה פחות (זה עובד בשאר העולם).
אם אתם מטופלים, פשוט נסו להיות נחמדים לרופא הצעיר שלכם (סבלנות, חיוכים ופיצות!). אם לא בשביל לעזור לו לעבור את היום אז בשביל לעזור לכם לקבל טיפול טוב יותר.








יום שלישי, 8 בספטמבר 2015

הפנים האמיתיות עם אמנון לוי - הילדים האבודים







זה עתה סיימתי לצפות בתכנית של אמנון לוי, על הפנים האמיתיות של ילדי הרחוב, הילדים האבודים בירושלים. התחקיר מנסה להציג כיצד נראים חייהם של ילדים דרי רחוב שמשפחתם נטשה אותם או שנטשו משפחה מתעללת, ילדים שחיים בלי בית, בלי משפחה, בלי גג מעל הראש, בלי בית ספר, בלי גב ובטחון כלכלי, ללא בטחון תזונתי וללא בטחון כלל, חשופים לסמים ולעבריינות. אלה ילדים שעברו תלאות חיים מזעזעות: אונס, אלימות, רעב, בורחים לסמים. איך נראים חייהם של ילדים שננטשו? ילדים שחיים בלי בית ובלי משפחה? והאם, בעזרתו של שר הרווחה, ניתן להציל את הילדים האבודים? 

בלתי נמנע
 אתם שואלים למה לא עובדים?! לפעמים עובדים... אבל המצב הנפשי לא ממש מאפשר יציבות, גם לא בעבודה. זה הדכאון, היאוש, הפוסטראומה. נכון שקל להתמסכן, אבל מי שלא היה שם לעולם לא יבין. אין עזרה אמיתית לנוער הזה. לא עוזרות עובדות סוציאליות ופקידות סעד שמנסות להכניס בכוח למוסד.. זה רק גורם לחוסר אמון במבוגרים בפרט ובאנשים בכלל. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה וייתן להם מענה אמיתי. מי שמתייאש באמצע הקרב על החיים לרוב לא מצליח לחזור לעמוד על הרגליים. ילדים שבורחים לרחוב בו הם נאנסים, מוכים ומתמכרים לסמים הם ילדים שמצאו את הרחוב יותר בטוח מהבית. הכרתי יותר מידי חברים שאיבדו את החיים על סמים והתאבדויות רק כי לא מצאו את היד שתוציא אותם מהבור העמוק הזה.
האמת מזעזע, הלב נקרע. התכנית מטלטלת, מזעזעת. עצוב לראות שזו המציאות של כלכך הרבה ילדים שהעתיד שלהם כבר ידוע מראש. אבסורד שלשר הרווחה אין פתרון ושאין תוכנית קיימת [מעבר לפרוייקט על"מ הנתמך ממימון חיצוני] שהמדינה מחזקת לטובת ההומלסים בעיקר חסרי בית קטינים. העובדות הסוציאליות ומשרד הרווחה עסוקים בלחטוף הילדים ממשפחת מצוקה כדי להכניס אותם למוסדות ופנימיות. אין להם זמן להתעסק עם בני נוער, זה יותר מידי עבודה. לא מבינה איך הממסד מאפשר מציאות שמאות ילדים בני 12 ומעלה, חיים ברחוב ושורדים לפי חוקי הג'ונגל.
ידוע כבר מה מתרחש בחלק ניכר מהפנימיות האלה ובבתי האומנה... אין הבדל ניכר בין להיות שם לבין לגור ברחוב. ערוץ 10 עשו בעבר דוקומנטרי על הטיפול ״המקסים״ שהנערות והנערים מקבלים בפנימיות הטיפוליות האלה, עוד הישג למדיניות מדינת ישראל, בושה! פנימיה טיפולית ומוסדות טיפוליים נוספים כמו פנימיות ובתי אומנה, זה ממש לא מקום חם ואוהב. זה מקום בו הסמים ניתנים במרשם והופכים את הילדים לזומבי. זה מקום בו המדריכים עצמם וחוסים אחרים אונסים את החוסה. זה הרבה דברים אבל ממש לא מקום חם ואוהב ואני תוהה אם היו מעבירים את הכסף שמועבר היום למימון פנימיות, 17,000 שקלים בחודש לילד, לטובת שיקום ילדי הרחוב האם היתה נמחית החרפה הזאת מעל כולנו? 
נראה לי שכל נבחר ציבור צריך לקחת חלק בפתרון הבעיה, שהיא בעיה של כל החברה שלנו. אז הוא נתן פלסטר. אמנון לוי הביא את שר הרווחה מר חיים כץ למקומות, שם בטקס צנוע העניק לו את אות אביר ילדי העניים, כבוד השר הזדעזע, נתן כ 2.000.000 ש"ח, בכדי להציל 24 נערים ונערות מחרפת המגורים הלא אנושית בהוסטל, לא בזולה, תוך סיכון חייהם. שר הרווחה לא יכול לנשום לרווחה,הפתרון של בית מאובזר ל24 ילדי רחוב הוא טיפה בים. בושה וחרפה למדינתנו ובמיוחד לשר הרווחה.... זהו פתרון המצופה מעמותה לא משר רווחה . נותרתי המומה מאוזלת היד. דרושים תקציבים לאיתור ושיקום הילדים וטיפול ארוך טווח. אסור שזה יישאר בידי מחלקות הרווחה בלבד.
ועוד שני דברים: תגובתו של מחזיק תיק הרווחה בעיריית ירושלים הדהימה אותי, ואני מתקשה להבין הכיצד? ולעומת זאת, התרשמתי עמוקות מהנערה שהופיעה בכתבה - עטרה. יכולתה הוורבלית, היוזמה,הבטחון [ למרות כל מה שהיא עוברת ועברה] שהקרינה והאיכפתיות שלה, נגעו בי.



יום שני, 3 בספטמבר 2012

פנים אמיתיות: רני רהב בראיון אצל אמנון לוי משחרר הצהרות ריקניות








היחצ"ן הבוטה, העילג והלא מטופח רני רהב, מראה את פניו האמיתיות בראיון אצל אמנון לוי ולמעשה, אומר כלום בכל כך הרבה מלים יחצ"ניות על פוליטיקה, עסקים, מחאה חברתית ואפילו מראה חיצוני. בראיון זה, ממחיש היחצן רני רהב כיצד הוא אינו מחובר למציאות, דבר שלא יעיל כשמדובר באיש יחסי ציבור. איכס. אבל האמת היא שכל הכבוד לו - בהתחשב לעילגות שלו ולמראה הדוחה שלו, הוא צריך להיות ממש גאון כדי להצליח, או שהיה לו מספיק מזל כדי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. ממש כמו פטרסט גאמפ. זה לא שהוא עושה עבודה מוצלחת. הוא מכיר את האנשים הנכונים וגורם להם להאמין שהוא מצליח בתפקידו.