לטפס על האוורסט בהכוונתו של מגפיים ירוקים

הר האוורסט הנו ההר הצעיר בעולם והגבוה בעולם. לכן, רבים מאוהבי האקסטרים מהעולם המערבי מנסים לטפס לפסגת האוורסט. יחד עם זאת, לאור תנאי השטח הקשים - האוויר הדליל, הגובה הרב והטמפרטורה הנמוכה, הר האוורסט משמש גם כאתר לקברים פתוחים הגדול בעולם. על הר האוורסט יש כרגע כ 200 גופות נטושות של מטפסים ומטפסות שניספו בנסיון להגיע לפסגת ההר או בירידה ממנו, רובן משמשות היום כאבני דרך וסימני מקום עבור מטפסים אחרים.

מגפיים ירוקים

המטפסים המנוסים מזהים את הגופות בשמם המלא, כולל הסיפור שמאחורי הטרגדיה ומשמשים תזכורת כואבת לעוצמתו הבלתי מתפשרת של הטבע ולעומתו - קטנותו של האדם. באחד מני רבים - מסופר סיפורו של המטפס המכונה "מגפיים ירוקים" (בתמונה למטה - שוכב מתחת לסלע). "מגפיים ירוקים" הוא מטפס הודי בשם טסוואנג פאלג'ור שנספה ב 1996, הוא שוכב לצד מערה דרכה כל המטפסים המעוניינים להגיע לפסגת האוורסט עוברים בה, "מגפיים ירוקים" משמש היום כסימן דרך עבור אותם מטפסים בדרכם לפיסגה ובכך הם מחשבים מה המרחק שלהם ממנה.
"מגפיים ירוקים" מצא את מותו כאשר בסופת שלגים הוא נפרד מהקבוצה שלו, הוא הצליח למצוא מחסה תחת המערה אך ללא הועיל, הוא נלחם במשך שעות להישאר בהכרה עד שלבסוף נכנע לקור הקיצוני ומצא את מקום מנוחתו הנצחי.
מדוע לא מפנים משם את הגופות ?
התשובה נעוצה בכך שחילוץ הגופות הוא כמעט בלתי אפשרי, הגופות נמצאות בגובה השיוט של מטוס נוסעים, האוויר כל כך דליל שמסוק חילוץ אינו יכול לרחף בו ואחוזי החמצן באוויר כל כך נמוכים שבני אדם שלא עברו הליכי הסתגלות של חודשים לא יוכלו לשרוד בו, וכמובן - הטמפרטורות.
לתמונות נוספות מאתר הקבורה הגדול בעולם.

ביטויים משעשעים ומצחיקים בצרפתית

בתור דובר צרפתית, אני יכול להעיד שהשפה (גם סלנג וגם לא) עשירה ביטויים משעשעים במיוחד. החלטתי לשתף בכמה בולטים
* איך נקרא עטלף צרפתי? עכבר קירח! (Chauve-souris) - (בטמן זה בעצם איש העכבר הקירח?)
* אז איך צרפתי אומר שיש עליו 97 שקלים? יש לי 4 כפול עשרים ועוד 10 ועוד 7! (quatre vingt dix sept)
* כשלצרפתי אין מצב רוח, אומרים עליו שהוא מפליץ הצידה! (un pet de travers)
* כשרוצים לתאר משהו מאוד קשה לביצוע, אומרים: לפדל בקוסקוס! (Pédaler dans la semoule)
* צרפתי לא פחדן, הוא תרנגולת רטובה! (une poule mouillée)
* איך נוחרים בצרפתית? מרנרנים! (Ronroner)
* כשרוצים להגיד שמישהו בר מזל, אפשר להגיד - התחת שלו מלא באטריות! (Avoir le cul bordé de nouille)
* כשרוצים להגיד למישהו שהוא חמוד, אפשר להגיד לו - "אתה כרוב קטן"! (T'es un p'tit chou)
* צרפתי לא מתגנדר, הוא שם את עצמו על ה-31! (Se mettre sur son 31)
* צרפתי לא מתעלף, הוא נופל לתפוחים! (Tomber dans les pommes)
* צרפתי לא יגיד לך "שחרר ממני", הוא יגיד לך- לך תבשל ביצה! (va te faire cuire un œuf)
* כשצרפתי רוצה להגיד שמשהו מוזר, הוא יגיד שמשהו פעמון! (Il y'a quelque chose qui cloche)
* בצרפת אין קור כלבים, יש קור ברווזים! (Un froid de canards)
* כשצרפתי רוצה לתאר משימה קשה ללא צורך הוא אומר - לחתוך שיערה לארבע! (couper les cheveux en quatre)
* כשצרפתי רוצה להגיד שאתה סתם עושה עניין גדול משום דבר, הוא אומר שאתה מכין מזה גבינה! (En faire tout un fromage)
* כשצרפתי רוצה להגיד לך שאה עושה משהו מיותר, הוא יגיד - אתה משתין לתוך כינור! (Pisser dans un violon)
* צרפתים לא מעצבנים, הם גורמים לך לחרבן! (Faire chier)
* לצרפתי אין רעיון לא בשל, יש לו גבינה לבנה בראש! (Avoir du fromage blanc dans la tête)
* לצרפתי אין רוח שטות, יש לו עצירות במוח! (La constipation des neurones)
* כשצרפתי חייב לחרבן, יש לו קיש על שפת התנור! (Avoir la quiche au bord du four)
בונוס:
בתור בלגי, אני מושא ללעג בפי צרפתים, אז קחו בדיחה על בלגים:
* למה בלגי מכניס את הראש קבוע למקרר?
- כדי לרענן את הזיכרון!
ואכן בלגים הם כל כך טיפשים ביחס לצרפתים, שהם פשוט אומרים 97.

הרופא שגילה שהוא פסיכופת

מדען המוח ג'יימס פאלון הוכיח שרוצחים רבים אינם אחראים על מעשיהם והיה עד מבוקש במערכת המשפט האמריקאית -- עד אשר בדק בפיזור דעת את המוח שלו עצמו.
ג'יימס פאלון , פרופסור לפסיכיאטריה ומומחה לנוירולוגיה ואנטומיה, חוקר את מוחותיהם של פסיכופתים במשך עשרות שנים. יום אחד קיבל לידיו סריקות מוח לבדיקה (מסוג PET), מבלי שנאמר לו דבר על האנשים שאת מוחותיהם בדק. אחרי בחינה מדוקדקת גילה פאלון שחלק מהסריקות מכיל מאפיינים אבנורמליים – חוסר פעילות באזורים מסוימים במוח, שמהווים צמתים קריטיים בהתנהגותו של אדם. את התצלומים החריגים הוא אסף בנפרד, רק כדי לגלות לאחר מכן שהיו אלו מוחותיהם של רוצחים.
פאלון היה המום, אבל הרחיב את טווח בדיקתו גם לבני משפחתו הקרובים – הוא סרק את מוחותיהם של כולם, כולל שלו עצמו. לכולם הייתה פעילות מוחית תקינה, למעט אחד מבני המשפחה: פעילותו המוחית הייתה זהה בדיוק למוחות הרוצחים שבדק פאלון לפני כן. כשניגש לבדוק מיהו אותו סורר במשפחתו, פאלון גילה לתדהמתו שמדובר בו. מוחו הדגים בדיוק את התצורה הפסיכופתית שהוא עצמו גילה. בעקבות התגלית המדהימה הזו, פאלון עצמו גילה במקרה שיש לו קרובי משפחה שביצעו רציחות לאורך תקופת זמן ארוכה, מ-1667 ואילך.
אבל בזאת לא הסתיימה החגיגה. בבדיקה גנטית של כל בני המשפחה, גילה פאלון שכולם נושאים גרסה מוחלשת של "הגן הלוחם" (Warrior Gene / MAO-A Gene), האחראי להתנהגות אלימה. אבל הסתבר שזה חל על כולם מלבדו – הוא היחיד שנושא את הגרסה המלאה של הגן האלים. ביחד עם תוצאות סריקת המוח, ג'יימס פאלון היה אמור להיות רוצח קר ואדיש, ולא פרופסור לפסיכיאטריה במוסד אוניברסיטאי.
מתוך הספר The Psychopath Inside: A Neuroscientist's Personal Journey;

החודש לפני 44 שנה (נובמבר 1973) - יוצא אלבום הבכורה של להקת "כוורת", "סיפורי פוגי".

סיפורו של אלבום:
אי שם בנובמבר 73, בשלהי ימיה של המלחמה ששנתה את הכל, יצא לאור "סיפורי פוגי"- אלבום הבכורה של אחת הלהקות שהשפיעה יותר על עיצוב הפסקול הישראלי לדורות- להקת "כוורת"!
מרבית מחומרי האלבום נכתבו עוד בימים בהם חברי הלהקה היו חיילים צעירים בלהקת הנח"ל.
גלגולה הראשון של הלהקה, מקורו בהרכב שקורץ מכוכבי להקת הנח"ל הזוהרת של שנות ה 70 המוקדמות- דני סנדרסון, אפרים שמיר, מאיר פניגשטיין, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, מירי אלוני, דיויד שאנן ותמי עזריה, שביחד יצרו אופרת רוק, שקיבלה משכן של קבע בגל"צ, בפינת "סיפורי פוגי" בתכניתו של דורי בן זאב. מכאן למעשה נולד שמה של האופרה-"אופרת פוגי".
האופרה שנצבעה בצלילים קצביים, משחקי מילים הומוריסטיים וסיפורים לא מציאותיים (מצלצל מוכר?), הוקלטה ברובה בביתו של סנדרסון, ולא הצליחה לגעת בקהל המאזינים בארץ, היות ועולמם המוזיקלי של חברי הלהקה שהיו ברובם עולים חדשים, היה מושפע בעיקר מלהקות הרוק של שנות ה-60 בחו"ל- מוזיקה שרק התחילה לחלחל בתודעה הישראלית של אותם הימים - ימי הזוהר של הלהקות הצבאיות ומלך הכלים כולם- האקורדיון.
בהמשך שינה ההרכב גלגוליו השונים עד שהפך להרכב של להקת "כוורת" כמו שאנחנו מכירים אותו.
חברי הלהקה לא התייאשו מהקהל הישראלי שלא קיבל באהבה את שני הסינגלים הראשונים שהוציאו (מרץ 73) - "שירות עצמי", ו- "לא ידענו מה לעשות", והמשיכו לעבוד במרץ על אלבומם הראשון. אבל אז, כמו בכל סיפור סינדרלה, התעופפו צליליהם לאוזניו של המפיק והאמרגן אברהם "דשא" פשנל שהתאהב ברוח החדשה שהביאו איתם חברי הלהקה, והחליט להפיק את אלבומם הראשון.
ביוני 73 עלתה הלקה עם תכניתה הראשונה שכללה שירים ומערכונים, במקביל לעבודתה על אלבום הבכורה שלה. הלהקה חרשה את הארץ בהופעות ומצאה קושי רב ביצירת קהל מעריצים אמיתי ונאמן, עד ש...
אוקטובר 73, פרוץ מלחמת יום הכיפורים. החליטה הלהקה להופיע במוצבים השונים ברחבי הארץ- החלטה ששינתה את הכל. הלהקה התקבלה באהבה רבה בקרב החיילים שהיו כבולים בין שברי הזכוכית של המלחמה הנוראית. דמיינו לעצמכם- שדה קרב, אווירה קשה של שכול וכאב, ומשום מקום, מגיעה פתאום להקה קצת אחרת, חבורת מקורזלים עם גיטרות שנונות ומערכונים קולחים, ומצליחה לחמם את הלבבות החרוכים- משהו טוב קרה שם.
בתום המלחמה יצא אלבום הבכורה של הלהקה- "סיפורי פוגי" שכלל רובו ככולו קלאסיקות נצחיות של רוק ישראלי, עם גלגולים שונים של להיטים שעיצבו את הפסקול הישראלי, עוד מימיה של – "אופרת פוגי".
באותה השנה "המגפיים של ברוך" זכה בתואר שיר השנה, ו"כוורת"- שחצי שנה קודם לכן הייתה העוף המוזר עם השירים הגלותיים, זכתה בתואר- "להקת השנה".
והשאר, היסטוריה..

היום לפני 70 שנה (17.11.1947): פגישת גולדה מאיר ז"ל עם מלך ירדן עבדאללה הראשון.

חודשים ספורים לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, יצאה גולדה מאיר בחשאי לירדן, מחופשת לערביה, כדי לפגוש את המלך עבדאללה. בפגישה רמז עבדאללה כי לא יפעל נגד כינון מדינה יהודית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם אם הצד היהודי לא יפריע לו להשתלט על החלק הערבי של א"י (יהודה, שומרון ומזרח ירושלים). עבדאללה לא העז אמנם לפרוש מהמחנה הכל-ערבי במלחמתו בישראל במלחמת העצמאות, אך למעשה, אף על פי שמינוהו מפקד עליון של כל הכוחות הפולשים, נמנע מלהשתתף בהתקפה על השטח שהוקצה למדינת ישראל.
במאי 1948, ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות נפגשו גולדה מאיר ועבדאללה בשנית, וכך כתבה גולדה מאיר בספרה "מאיר גולדה, חיי":

אני (גולדה) פתחתי בשיחה וניגשתי ישר לענין: "האם אחרי הכל הפרת את ההבטחה שנתת לנו?" שאלתי אותו. הוא לא ענה על שאלתי במישרים. במקום זה אמר כך: "כאשר הבטחתי את הדבר חשבתי שאני שליט על גורלי ואוכל לעשות את הישר בעיני. אבל מאז התברר לי שלא כך המצב". אחר כך הוסיף ואמר שקודם היה לבדו אבל עכשיו "אני אחד מחמישה" – ונמצאנו למדים ששאר הארבעה הם מצרים, סוריה, לבנון ועיראק. אף על פי כן, סבור היה שאפשר למנוע מלחמה.
"מדוע אתם כל כך ממהרים להכריז על המדינה שלכם?" שאל אותי. "מה הבהלה? אתם קצרי רוח כל כך!" אמרתי לו כי, לדעתי, עם שחיכה 2,000 שנה אי אפשר לומר עליו שהוא "ממהר", ונדמה היה שהוא מקבל זאת.
"האם אינך מבין", אמרתי, "שאנחנו בעלי בריתך היחידים באיזור הזה? כל האחרים אויביך". "כן", אמר, "אני יודע זאת. אבל מה אני יכול לעשות? אין זה תלוי בי". ואז אמרתי לו: "עליך לדעת שאם תיכפה עלינו מלחמה אנו נילחם ואנו ננצח". הוא נאנח ושוב אמר, "כן, זאת אני יודע. חובתכם היא להילחם. את עבדאללה לא ראיתי שוב מעולם.

ב-1948, עם כיבוש חלקה הערבי של א"י, שינתה עבר הירדן את שמה ל"הממלכה הירדנית ההאשימית", ובקיצור "ירדן", ומה שהיה עד אז עבר הירדן כונה "הגדה המזרחית". שטחי הגדה המערבית סופחו לירדן ב-1950 אולם בריטניה ופקיסטן היו המדינות היחידות שהכירו רשמית בסיפוח.
עבדאללה היה יריב למחנה הלאומני בקרב ערביי א"י, בהנהגת המופתי ומשפחת חוסייני, וקיים מגעים קרובים עם ראשי האופוזיציה, ובהם נשאשיבי וטוקאן. כן טיפח יחסים טובים עם הנהגת היישוב היהודי והתנועה הציונית, ובראשית שנות ה-30 אף הזמינהּ לרכוש קרקעות ולהקים התיישבות יהודית גם בעבר הירדן - תוכניות שהממשל הבריטי מנע את ביצוען.
עבדאללה נרצח ביולי 1951 בידי ערבים מאנשי החוסיינים, בכניסה למסגד אל-אקצא בירושלים.

"הנידון למוות המאושר ביותר אי פעם".

ג'ו ארידי היה בחור בן 23 עם פיגור שכלי שנולד בקולורדו להורים שהיגרו מסוריה. בילדותו הוא סבל מבריונות, ואת רוב שנותיו העביר במוסד לילדים עם מוגבלויות מנטליות. ב־26 באוגוסט 1936 הוא נעצר בגין שוטטות בעיר שאיין, מדינת וויומינג. ארידי רצה לבקר את המשפחה שלו בקולורדו, אבל הוא לא מצא אותם שם מפני שעברו לבית אחר באזור, אז הוא החליט לעלות על הרכבת לוויומינג.
השריף של המחוז החל לתחקר אותו, וארידי סיפר שהוא הגיע ברכבת ממחוז פואבלו במדינת קולורדו. אותו מחוז היה אז בכותרות בעקבות מקרה אונס ורצח מזעזע של נערה בת 15. כלי הרצח, גרזן, כבר נמצא בביתו של אדם שעבד עם אביה של הנערה והיה החשוד המידי ברצח, אבל השריף רצה להאמין שהוא יהיה זה שיתפוס את הרוצח. השריף התעקש שארידי היה שותף ברצח שסייע לפרנק אגילאר, הרוצח האמיתי, ולקח אותו למעצר.
החוקרים הצליחו לחלץ מארידי הודאה באשמה, למרות שככל הנראה הוא בכלל לא הבין במה מדובר, משום שיכולותיו השכליות היו כמו אלו של ילד בן חמש, עם ציון IQ של 46. הוא סיפר להם שהוא ביצע את הרצח באמצעות אלה. זה לא הסתדר עם הממצאים שהראו שהרצח התבצע עם גרזן, אז גרמו לו לשנות את ההודאה לרצח באמצעות גרזן.
פסיכיאטרים שבדקו אותו לפני המשפט אמרו בוודאות שהוא אינו מסוגל מבחינה קוגניטיבית לפתח בכלל כוונות פליליות, ושהוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע, אבל מאחר שעדיין נחשב שפוי (כי הבעיה שלו הייתה שכלית ולא נפשית), הוא נמצא כשיר לעמוד לדין והורשע ברצח.
הסוהר באגף הנידונים למוות תיאר אותו כנידון למוות המאושר ביותר אי פעם. במשך שהותו בתא הכלא, הוא נהג לשחק ברכבת צעצוע שנתן לו הסוהר. הוא לא עשה שום דבר רע לאף אחד, והיה חביב על הסוהרים ועל האסירים כאחד. בראיון לעיתונות, אותו סוהר סיפר שהוא כנראה אפילו לא הבין שהוא הולך למות. כששאלו אותו אם הוא מתגעגע הביתה, הוא ענה שהוא מעדיף לקבל מאסר עולם ולהישאר בכלא עם הסוהר, שהיה מבחינתו החבר הכי טוב שלו, כי באזור בו גר בילדותו ילדים נהגו להרביץ לו.
הבקשה האחרונה שלו לפני מותו הייתה לאכול גלידה, והוא היה שקט ורגוע כשהובל אל תא הגז ששימש להוצאה להורג, בלי לדעת שהוא צועד אל הקץ.
בשנת 2011, באיחור של 72 שנים, מושל קולורדו העניק לו חנינה וטיהר את שמו לאחר מאבק ציבורי.

היום לפני 53 שנה (17.11.1964): מזל טוב "במבה".

השנה: 1964.
המיקום: חולון.
המוצר: במבה!
המילה ''במבה'' מורכבת מההברות הבסיסיות שתינוקות ממלמלים, ומופיעה בפיהם קצת אחרי ''אבא'' ו''אמא'', ולפעמים, לא נעים, גם לפניהן. סיבה אחרת היא כמובן מכונת השיווק המוצלחת שהצמידה לבמבה דמות תינוק ("נולד" ב-1993) שהפכה לסלב בפני עצמה.
53 שנה אחרי, במבה נחשבת לחטיף הנמכר ביותר בישראל. נראה כי אין ילד בישראל שלא גדל על חטיף הבוטנים האהוב, אך ההתחלה שלו היתה כישלון כמעט טוטאלי.
החטיף הראשון יוצר כאמור לראשונה ב־1964, והוא היה בטעם גבינת צ'דר. בחירת הטעם הייתה טעות גדולה, הקהל הגיב ברגליים והחטיף נכשל מסחרית. ב-1966 החליטו בהנהלת אסם לסגור את המפעל בחולון ולחסל את המותג. בצעד של ייאוש מחליטים לעשות ניסיון פרוע, לצפות את הבמבה בחמאת בוטנים, שינוי שהתברר כמוצלח, והשאר היסטוריה
ואיך אפשר לשכוח את הצעתו של נחמן שי, שהיה דובר צה"ל במלחמת המפרץ (1991) להורים המודאגים להרגיע את העוללים עם קצת במבה. אלפי הורים הסתערו על המדפים.
כדאי לציין שבישראל יש אחוזים נמוכים של אלרגיה לבוטנים אצל ילדים ביחס לעולם, נהוג לייחס את זה לכך שתינוקות נחשפים מגיל צעיר לבמבה. עכשיו יש מחקרים בארה"ב על חשיפה מוקדמת של תינוקות לחטיפי בוטנים בדיוק בגלל הסיבה הזאת
אז איזה טעם במבה אתם אוהבים: קלאסית? עם נוגט? בטעם תות (במבה אדומה)? עם חלבה? ואולי שכחנו טעם?
שבת שלום.