להיות מוסרי או להיות שמאלני

ברל כצנלסון :
"היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי,
שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים,
וכל מה שעושה אוייב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס
ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות"

הפייסן מאכיל את התנין כדי שיאכל אותו אחרון [ווינסטון צ'רצ'יל]

לא היה עוד מקרה דומה בהיסטוריה האנושית, בו מדינה כדוגמת ישראל הגישה סיוע הומניטרי לאוייב שלה בשעת מלחמה בדמות מים חינם, חשמל חינם, אוכל דלק ותרופות, שהזהירה את לוחמיו שעה לפני שמיקומם הופצץ, שבכל זאת משתמשת בפצצות טוק טוק המאפשרות לנמצאים במקום לברוח בכדי לגרום נזק לרכוש בלבד, וידוא שאין חפים מפשע ביעד להפצצה, מבליגה כשערבים פוגעים בשוטרים, חיילים ואזרחים ומשחית רכוש ציבורי, מאפשרת למוסלמים שליטה על מקומות קדושים משותפים להם וליהודים למרות הריבונות הישראלית ועוד. מעשים אלו פוגעים באינטרסים של מדינת ישראל ואינם משרתים את הטקטיקה שלה. אך הדבר תואם את תורת הלחימה של צהל ומייצג את ערכיה של מדינת ישראל.
ועדיין, ישראל נלחמת באויב אכזר, המשתמש בילדים כמגן אנושי על מחבלים וטילים, שמזייפים הרוגים ופצועים מהעיר חומס שבסוריה ומסרטים הוליוודיים כדי ליצור סימפטיה בינלאומית, שמזייפים מצבים פוליוודים כאילו הצבא הישראלי אכזר, שעוברים על אמנת האג ומבצעים מעשים לא הומניטרים ומחביאים טילים בבתי ספר, מגייסים ילדים כדי לבצע פיגועי טרור ועוד. לא מדובר בגורמים שוחרי שלום עם מוסר וערכים ראויים. יותר מזה, התקשורת הישראלית מצנזרת ומבצעת עריכה מגמתית של דיווחים בהם ישראל מוצגת באור חיובי וערבים מוצגים באור שלילי. התקשורת אף מקדמת דיווחים שקריים באופן מודע בהם הערבים מוצגים כמסכנים, כעם כבוש, למרות שמדובר בארוע פוליוודי לכל דבר. הדבר פוגע בחופש המידע והעיתונאות בישראל. בישראל, הלכה למעשה, לא קיים חופש עיתונאות, חופש מידע או חופש ביטוי, מאחר והתקשורת הישראלית מקדמת אג'נדה שמאלנית.
מוגדרים כפשעי מלחמה, מסתירים טילים בבתי חולים
יותר מזה, ישראלים מהשמאל ההזוי קוראים לחיילים ולמועמדים לשרות לסרב לשרת בצה"ל מטעמי מצפון ובפרט במבצע הנוכחי, קוראים לפגיעה בשוטרים וחיילים, קוראים לרצח חיילים, שוטרים וראשי ממשלה, משתתפים בהפגנות משותפות עם ערבים במטרה לפגוע בחיילים ולרצוח אותם, מלהיטים את היוצרות ומסייעים בבימוי אירועים פוליוודיים. ברור לי שלא מדובר באהבה אל המן אלא בשנאת ישראל, שנאת יהודים, שנאה עצמית.
אורנה בנאי בכבודה ובעצמה יצאה בהצהרה, כי זהו "בושה שזה העם שלי"
הטוקבקיסטים לא היו צריכים יותר ממשפט אחד: "אני שמאלנית הזויה שאוהבת ערבים" כדי לכסח את אורנה בנאי, לאחל לה מוות בייסורים, לשלוח אותה לעזה ולאיים ברצח עליה ועל ילדיה. "רוב האנשים פה מונעים משנאה וצרות מוח", היא אומרת. "אני נסערת לא מהפחד אלא יותר מהייאוש"

מזה מספר ימים שאורנה בנאי נמצאת תחת מתקפה ויראלית. מאות טוקבקיסטים מאחלים לה, לילדיה ולכלביה מוות בייסורים. "איכס", "עלובה", "הזויה" הן רק מיעוט משלל הקללות שהרעיפו עליה, רגע אחרי שדרשו ממנה לעבור לגור בעזה מיד.
זה התחיל מריאיון תמים וקצר שנתנה בשבוע שעבר לאושרת קוטלר בערוץ 10 בו אמרה: "אני חושבת שביבי צריך להתאפק", המשיכה ואמרה: "בצד שלהם נהרגו היום נשים וילדים וזה מאוד מצער אותי" וסיימה: "אני שמאלנית הזויה שאוהבת ערבים".
גם אורנה בנאי נגררה לחגיגה אותה מובילה גילה אלמגור, אשר התבטאה באופן דומה שבוע לפני כן ושל גדכון לוי שקרא לטייסים רעים.
אני מתביישת באומנים האלה. זוהי בושה למדינת ישראל שגברת גילה אלמגור היא כלת פרס ישראל. אלו הם כספי המסים שלי שמממנים מליונים בכדי לכסות גרעונות של תאטראות כושלים כמו הבימה והקאמרי, שמממנים משכורות עתק לכשרונות כמו אורנה בנאי, גילה אלמגור ולא מעט שחקנים ובדרנים אחרים המממנים טריפים בכסך זה ומסרבים להופיע ולבדר בהתנחלויות כגון אריאל וירושלים.

הנשים הללו, שתרמו לא מעט לתרבות הישראלית, באמת ובתמים מאמינות למה שהן אומרות. לא משנה מהי מדיניות צה"ל וממשלת ישראל ועד כמה שצה"ל נחשב ל"מוסרי", הן וחבריהן לא יתמכו בו ואף יגנו אותו. יותר מזה, הן יתמכו באויב. הדבר מעיד על כך שמשהו לא בסדר אצלן, בשפיותן, בהשקפת עולמן, בתשוקה שלהן לחיים ובצורך שלהן להגנה עצמית. הן לא בסדר, לא נורמליות, חסרות מוסר, לא בריאות בנפשן ועם צורך עז לאובדן עצמי.

דבריה של המעופפת עם רמת אייקיו של נעל, אורלי ווינרמן אינם שווים התייחסות. כן, ההיא שיצאה עם בנו של מנהיג קדאפי, דיקטטור לא קטן שאחראי לטבח בעמו. היא שייכת לרשימת הכוכבים שמלבד שמם אין להם שום מצע, הם מגיעים לכל השקה, פרמיירה ואירוע שכוח אל כלשהוא. הם נעמדים מול המצלמות כאשר לגופם זוועה בדמוי בגד, הם מבליטים עצמם על ידי פרובוקציה בגזרת הלבוש, האקססורי והנעליים, ואם אפשר ויש כמובן חושפים פלחי גוף נרחבים. הם לא מתביישים לעשות פרצופים, לשלוף ציץ או ללהג איזו אמרה פורנוגרפית והכול על מנת לקבל שלושה משפטים במדורי הרכילות. לרוב קבוצה זו יודעת מראש שהיא לא תזכה לכתבת אופי מקיפה ושער, אך הם מסתפקים בתמונות ובמתנות יח"צנות לרוב ובעצם הגדרתם כסלבריטאים. הבולטים בקבוצה.

רק במדינת ישראל מאפשרים להזויים כמותן וכמו זועבי, גלאון וטיבי  חופש ביטוי, גם כנגד המדינה ובטחונה. כשהתותחים רועמים המוזות שואגות! צה"ל נלחם על חיינו " המוזות שואגות חמאס" - גילה אלמגור, אורנה בנאי, גדעון לוי, בצלם ועוד. בעם הזה הם מתביישים? הם מגינים על הבני דודים האכזריים? איך הם שייכים לעם שלי?
יש אמרה נושנה שטוענת שכאשר התותחים רועמים המוזות שותקות. אני מניחה שהמוזות הרגישות אינן לוחמות קרביות שמורגלות בפיצוצים, קרבות, זעקות פצועים ומראה גוויות חרוכות בכמה חתיכות. המוזות האלה נמצאות אי שם בתרבות השמאל החולני ויורות. עלינו להתאחד להחרים אותם, לא ללכת להצגות שלהם, לא לקרוא עיתונים שלהם.

כאמור, התקשורת מלאה באנשי שמאל שלא יודעים על מה הם מדברים ואף מלבים את שנאת ישראל ואהבת המן. אורית נבון מתייחסת טוב ממני לחכמולוגים של "הארץ" :

" אני תוהה לפעמים מה היה קורה אם מישהו היה לוקח את עיתונאי השמאל ברצינות; אם כל מאמר שלהם היה עובר, חלילה, תחת עיניהם של אנשי מערכת הביטחון אשר היו גוזרים ממנו מסקנות אופרטיביות - האם גם אז הייתה ידם כה קלה על המקלדת?
כמה קל להתפרנס מזיוני שכל, תסלחו לי. וכן, אני מדברת גם עליי: אנחנו, בעלי הטורים, יושבים לנו בחדר העבודה וכותבים מה לדעתנו צריך לעשות, כשברור לנו שאלה רק מילים - לעולם לא נצטרך לתת את הדין, לשאת באחריות כלשהי. אנחנו לא מחויבים לשום דבר ולאף אחד; אנו המבקרים, הצופים מהצד, אלה שמדברים על אלה שעושים. ואתם יודעים מה, לא תמיד זאת חוכמה גדולה; כתבי "הארץ" מוכיחים שלפעמים זו אפילו טיפשות. "