היצור המפלצתי הזה, שסביר להניח שרובכם לא שמע אודותיו, שזה ענין די עצוב, הוא פרי אהבתם הסוטה של היפופוטם, מסכת אב״כ, תולעת ו... נו, נגיד, למרות שזה מאוד קלוש- דב.
ליצור הזה יש ארבעה זוגות רגליים שבסופם טפרים חדים, ארבעה סגמנטים וראש- הראש מעניין במיוחד- עם פה בצורת צינור שנשלף לפי הצורך, בפה משובץ בשינים חדות שיכולות לפרק בשר בשניה, לחלק מהמינים זוג עינים קטנות וצידיות, מינים אחרים עיוורים.
חלק מהמינים צמחוניים אך חלק טורפים, ולא כדאי להיות בקרבת יצור רעב שכזה, והם תמיד רעבים, כי הוא ישתלט עליך במהירות מפחידה וילעס אותך לתאבון לפני שתספיק להגיד- WTF. אבל זה יקרה רק אם אתה קטן ממילימטר, כי היצור מטיל המורא הזה יגיע בשיא התפתחותו למילימטר אורך- כ.. נו הגיע הזמן לקרוא בשמו ״דובון מים״ בוגר (Tardigrade)- אם חשבתם שזה קטן הכירו את בייבי דובון המים, רק זהירות כשאתם לוחצים לו יד- אורכו 0.05 מילימטר.
אוקיי אז מה ההתרגשות אתם שואלים בצדק, הממ...
אז דבר ראשון הוא לא באמת מזכיר יצור מפלצתי אלא יצור נפלא מהאגדות משהו שנרקח בדמיונם של אולפני פיקסאר (הסתכלו בתמונת הגיף ותיווכחו בעצמכם).
אבל מעבר לחמידות (והקטנות) יוצאת הדופן שלו, מה שמיוחד בו זה שהוא... לא ניתן להריגה...
כמעט
נתחיל בזה שבעוד בעבר הם השתייכו טקסונומית למערכת פרוקי הרגליים, בשנים האחרונות הגישה השתנתה והם נמצאים במערכת של עצמם הכוללת, נכון לעכשיו כי המספר מתעדכן על הזמן, מעל 1000 מינים. הם קרובי משפחה של פרוקי הרגליים מזה ונמוטודות מזה (תולעים נימיות- למשל תולעת הפארק).
האבולוציה המדויקת שלהם לוטה בערפל שכן גופם שאינו מכיל עצמות או חלקים קשים מתאבן באופן נדיר ביותר ונכון להיום נמצא מאובן אחד מהתקופה הקמבריונית (התקופה בה בעלי החיים נראו כמו ציור של פיקאסו או אולי של הירונימוס בוש)- בסביבות 530 מליון שנה לפני זמננו, ועוד שני פריטים מתקופת הקרטיקון.
את הדובונים החביבים ניתן למצוא בכל מקום בכדור הארץ- מהקרחונים באנטארטיקה ועד לעמקי הים, ובלבד שהמקום לח- אם אני רוצה לפגוש דובונצ׳יק כזה פנים אל פנים כל מה שאני צריך לעשות זה למצוא טחב, להביא הביתה- לסחוט את הטחב לתוך כלי, להניח את הכלי מתחת למיקרוסקופ (הכי פשוט שאפשר למצוא, אפילו ערכת ילדים) ורוב הסיכויים שאגלה לפחות דובון אחד שוחה להנאתו, ולאיטו- כי זאת לדעת- הם יצורים מאוד איטיים (ולכן שמם המדעי Tardigrade- ״פוסע לאט״).
אבל מה המשמעות בכך שהם אינם ניתנים להריגה?
בואו נניח שהדובון עיצבן אותי- אולי קרא לי ״מכוער״ ואני מחפש דרך אכזרית להרוג אותו- יאללה בואו נבשל למאדר פאקר את הצורה! אני מכניס אותו לכלי עם מים, שם על הכיריים ומדליק את הגז, מביא להרתחה, משאיר איזו שעה for good measures וחוגג את נצחוני בשאגות שמחה. אחרי כמה זמן בעודי מקפץ באקסטזת טירוף, אני שומע מכיוון המטבח את הדובון ששואל אותי אם אני שמח כי עשיתי סוף סוף ניתוח פלסטי...
גררר... אז הדובנים שורדים חום של עד 150 מעלות צלזיוס.
אחרי שאני דופק את הראש בקיר מרוב עצבים אני חושב לעצמי- ״את החום הבנזונה שורד, נראה אותך מסתדר עם קור״ ומכיוון שכפי שהבנתם אני סוג של מדען מטורף יש לי בבית פריזר חביב שמסוגל להקפיא יותר מפריזר ממוצע- כמה יותר? נגיד שעד 272- מעלות צלזיוס- מעלה מעל האפס המוחלט.
אני מכניס את הדובון הלעגני הלז, עם הצינור המזורגג שלו שהוא מוציא ומכניס כמו לשון, לתוך הפריזר, ואחרי זמן מה מוציא אותו משם.
הוא נראה חסר תנועה ושוב אני חוגג את נצחוני, אך בלילה אני חולם שהוא שואל אותי אם אני יותר מכוער או יותר טיפש- אני מתעורר בבהלה ומגלה שזה דובונצ׳יק המנמנמניאק שעומד מעלי...
בצווחת תסכול אני מכניס אותו לתוך תא הלחץ במעבדת הרשע שלי (זוכרים את סצינת העינויים בנסיכה הקסומה״?), ומסובב את הכפתור ל 6000 אטמוספרות!!! פי שש יותר מהמקום הכי נמוך על פני כדור הארץ- פי 100 בערך ממה שגוף האדם מסוגל לסבול, מוציא אותו, מחכה קצת, בודק דופק (מטפורית, אין להם לב) והוא עוד חי!
בשלב הזה אני בעצמי עומד להתפוצץ מהעצבים אז אני שם אותו על דופן חללית שהכנתי מבעוד מועד ומשלח אותו לחלל החיצון, לריק ללא לחץ אטמוספירי כלל ולקרינת שמש וקרינת רקע שתהרוג כל יצור חי אחר.
כשהחללית חוזרת אני מגלה את דובונצ׳יק במלוא אונו, חתיך ושזוף מקרינת שמש ישירה, משתגל עם דובונית אחרת, שהוא כנראה מצא במסעו לחלל, אני מחכה בסבלנות שהם יסיימו את האיצ׳יקידנה, בשלב הזה השלמתי עם נחיתותי, אבל זה נמשך שעה ארוכה (דובוני מים, כשהם מתרבים כאחד האדם כי הם יכולים גם להשתגל עם עצמם- רביית בתולין- הם מקיימים משגלים שאורכים עד כשעה עם גמירות מרובות)
מה שלא עשתה יכולת ההישרדות המופלגת שלו- עושה היכולת המופלגת שלו במיטה- אני משתכנע שמדובר למעשה באל ומקים את כת דובוני הים...
אז כן- כמעט בלתי אפשרי להרוג את דובון הים, איך קורה הפלא הזה?
קודם כל חשוב להבהיר נקודה חשובה- הטרדיגרייטים (עברתי לקרוא להם ״טרידיגרייטים״, לא יודע מהם- ״דובונים״ הם לא) אמנם בעלי יכולות שסופרמן היה מתקנא בהם, והם יכולים לשרוד תנאים סביבתיים קשים ששום יצור חי אחר המוכר לנו אינו מסוגל לשרוד אבל למען האמת הם מעדיפים סביבה ״נורמלית״ ואפילו בורגנית הייתי אומר- מבחינתם לישון 12 שעות, להשתזף בשמש נעימה, לשתות קפה עם חברים, לרבוץ קצת במים הנעימים, לאכול מדי פעם... הם לא מחבבים במיוחד תנאים קיצוניים, בניגוד לצורות חיים אחרות כגון בקטריות ואצות שחלקן מחבבות ממש תנאי קיצון ואפילו תלויים בהם למחייתם, טרדיגרייטים הם כמוני וכמוכם, טוב, לא באמת כמונו אנחנו פסולת- אולי כמו השכן הנורמי שלכם...
אבל השאלה הנשאלת היא מדוע אם כן הם פיתחו מנגונני הישרדות כל כך מפותחים שלא קיימים אצל אף יצור אחר?
אין לכך תשובה, יש קצת נפנופי ידיים אבל כיום לחוקרים עוד לא ברור לאיזה צורך זה נוצר.
אבל בואו נדבר על מה שכן יודעים, ובכן-
לטרדיגייט יש כמה מנגנוני הגנה מופלאים.
1. הם מסוגלים להחזיק ללא מזון במשך עשרות שנים ובמצב של יובש מוחלט- יצורים קטנים עלולים להתייבש מהר מאוד, אצלם אין בעיה- הם מורידים את קצב חילוף החומרים בגוף שלהם ב 99.99%, עבור כל יצור אחר מלבדם זה מצב של מוות. במצבי קיצון הטרדיגרייט מפריש מגופו חומר נוגד קפאון וכן סוכר מיוחד עם יכולות משמרות מופלאות. החומר הזה עוטף את גופו של הטרדיגרייט כמו גולם בשכבת זכוכית מגינה והטרדיגייט למעשה הופך להיות גולם עם פעילות גופנית מינימלית ביותר. המצב הזה נקרא “tun” והטרדיגרייט מסוגל לעמוד בכל אביוז גופני שהוא- מהרתחה ועד קפיאה וחשיפה לקרינה קטלנית. ברגע שהתנאים יהיו טובים, הוא יוציא את עצמו משנת החורף הזו ויחזור לתפקוד רגיל.
2. לטרדיגרייט ישנם גנים מיוחדים שאחראים לתיקון מקטעי DNA פגומים- עקב קרינה למשל, וזו הסיבה שבניגוד לבעלי חיים אחרים שקיים אצלם מנגנון עיכול עצמי (״אוטופגיה״) לתאים פגועים, להם אין צורך בכך.
התכונות המופלאות של הטרדיגרייטים כמובן שמשכו את תשומת לבם של חוקרים שמנסים להבין איך ליישם את המנגנונים האלה עבור בני אדם, למשל עבור שימור לזמן ארוך של זרע או בייציות, לא בטוח שנלמד מהם הכל מה שבטוח שהם יהיו פה אחרינו לא משנה איך הולך ליפול עלינו אירוע ההכחדה הבא- קרח אש או קרינת גמה מאיזה כוכב קורס
