עובדי קבלן-זהב לבן עבודה שחורה from יצחק ג'קי אדרי.
זה סיפור על מפעל שיש לו עיר. וכשהמפעל עובר דרך מנהרת ההפרטה, הוא
יוצא ממנה פורח ומשגשג, אבל המרקם החברתי שלו מפורר ומרוסק, מחולק לעובדים
ועבדים. והעיר שלו מתרסקת.
זה מה שקרה למפעלי ים המלח, וזה מה שקרה לדימונה. הבימאית טלי שמש יחד
עם צוות התכנית "עובדה עם אילנה דיין" עלו על הסיפור הזה בשנת 2004 לאחר
שירדו לדימונה למצוא תשובה לשאלות: מה קרה במפעלי ים המלח מאז ההפרטה? ואיך
קרה שמפעלי ים המלח ממשיכים להיות מכרה זהב לבעליו ותנאי העובדים בו נעשים
קשים יותר משנה לשנה? מתברר שביום אחד מדינת ישראל מכרה את הים למשפחה
מאוד עשירה, משפחת עופר.
בדימונה הלך והתעצם מעמד עובדי הקבלן: אנשים שעובדים בלי זכויות
סוציאליות, שאפשר לפטר אותם בכל רגע, שמסכימים לכן כמעט לכל עבודה. הם
מעמיסים שקי מלח בחום של 50 מעלות, הם עובדים עם חומרים מסוכנים, והם
מביאים הביתה שכר מינימום, ונורא מכך – נפש חבולה ומושפלת. רק כמה מהעובדים
העזו לדבר למצלמה. המונולוגים שלהם לא דומים לשום דבר שנראה כאן: ישראלים
שמדברים על חיים תחת משטר של פחד ואיומים, על היחס האדנותי של הקבלנים וגם
של העובדים הותיקים ("עובדי דור אל"ף") כלפיהם, ישראלים שמספרים על מקום
שיש בו עובדים שחורים ולבנים. דימונה קרועה מבפנים. הסרט הזה מביא את סיפור
הקריעה הזאת בעוצמה רבה.
זהב לבן עבודה שחורה סרט טלוויזיה דוקומנטרי בהפקת מערכת תוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, בבימויה של הבימאית טלי שמש.
הסרט מהווה ביקורת חברתית נוקבת על מפעלי ים המלח. בסרט נטען ש"למפעלי
ים המלח יש עיר", (הכוונה לדימונה) וברגע שהמפעל התחיל בתהליך הפרטה הוא
אמנם התחזק כמפעל, אבל חילק את העובדים לשתי קבוצות עיקריות:
עובדים הנהנים מכל הזכויות.
עבדים שאין להם זכויות כלל.
חלוקה זו השליכה על העיר דימונה ותושביה וגרמה להתפוררות יחסים חברתיים בין תושבי העיר.
הסרט טוען כי מדינת ישראל נתנה למשפחת עופר במתנה את ים המלח כחלק
מתהליך מכירת מפעלי ים המלח למשפחת עופר, שהיא אחת המשפחות העשירות בארץ.
תהליך שהחל לפני המכירה התעצם אחריה - נוצרה קבוצה של עובדי קבלן, פועלים
שעובדים בלי זכויות סוציאליות, שאפשר לפטרם בכל רגע, שעקב מיעוט מקורות
הפרנסה באזור וההגמוניה של מפעלי ים המלח וחברות קשורות על שוק העבודה
נאלצים לקבל על עצמם כל עבודה. בסרט רואים פועלים אלו מעמיסים שקי מלח בחום
של 50 מעלות, עובדים עם חומרים מסוכנים, ובתמורה משתכרים שכר מינימום.
אבל, חשוב יותר מהעבודה הקשה ושכר הרעב הוא שבירת רוחם של הפועלים, רק
בודדים, וביניהם יצחק ג'קי אדרי הסכימו להחשף למצלמה, ואילו השאר הסכימו
לדבר רק בתנאי שלא יזוהו.
הפועלים דיברו על משטר של פחד, על איומים, על חלוקת העובדים לשתי קבוצות - אדונים ומשרתים, ועוד.
עובדי הקבלן דורשים צדק תעסוקתי:
■ להוציא אל מחוץ לחוק את חברות כח-אדם!
■ לפעול להשוואת תנאיהם של דור ב' לדור א'.
■ לעבור מהעסקת עובדי קבלן להעסקה ישירה.
■ להכריז על הזכות לחופש ההתאגדות, זכות יסוד במדינת ישראל
בנוסף, יש מלחמה על מיליארד ש"ח של עם ישראל שנגנבו ע"י משפחת עופר מהתמלוגים של מפעלי ים המלח.
■ 9-6-2004,
זהב לבן עבודה שחורה, יצחק ג'קי אדרי פוטר ממפעל מי"ה.
■ 2005, העברת נתונים לחשכ"ל ד"ר ירון זליכה והפקת דו"ח "ברלב"
■ עו"ד של משפחת עופר, עו"ד אלדד יניב: "עשינו הכל לחסל אותו"
■ 14-10-2010-
בג"צ 7487/10 להקמת וועדת חקירה ממלכתית לכי"ל.
■ 6-4-2011, פסיקת נשיאת בית המשפט העליון לצדק, דורית בייניש.
■ 2012, התערבות חסרת אחריות של התנועה לאיכות השלטון ועמותת אדם טבע ודין
בניסיון להטות את נושא הבוררות בין מפעלי ים המלח למדינה.בתום לב או לא,
הנזק נעשה.
■ אוקטובר 2012, משפחת עופר ועו"ד רם כספי בזים לחוק ולמדינה בישראל.
