כח האדם בישראל הנו עירוני ברובו, מאופיין בהשכלה גבוהה ובבעלותו מגוון מיומנויות וניסיון תעסוקתי. כלכלתה של ישראל נשענת רבות על תעשיית ההייטק, תעשייה צבאית, השכלה אקדמית ומעט חקלאות. ישראל אינה שופעת בקרקעות ובאוצרות טבע. לפיכך, תעשיית ההייטק מהווה מנוע צמיחה מרכזי של המשק הישראלי ומספקת לכלכלה הישראלית יתרון משמעותי.
הכלכלה הישראלית הנה מהמפותחות באזור המזרח התיכון ואפריקה הצפונית וברשותה עמידות גבוהה מפני משברים כלכליים.
הגירה של כח אדם הבקיא במדע ובהנדסה תרם רבות להתפתחות תעשיית ההייטק במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת. בנוסף לטכנולוגיות הגנה צבאיות, תעשיית ההייטק בישראל מורכבת בעיקר מייצור רכיבי מחשב, הנדסת תוכנה, טכנולוגיות רפואיות ורוקחות.
למעשה, נכון לשנת 2011, התוצר בענפי ה-ICT הווה 16.8% מהתמ"ג הישראלי (80% מהמו"פ בישראל מצוי בענפים אלו). בנוסף, בשנת 2010, חלקן של ענפי טכנולוגיית העילית הנו 47% מכלל הייצוא התעשייתי ו-51% מכלל יצוא השרותים.
ענף ההייטק הנו מנוע צמיחה מרכזי במשק הישראלי. לענף זה יתרון יחסי, מאחר והוא מבוסס על כח אדם מיומן ואיכותי. לכן, במענה לצרכיו, הענף זקוק לאקדמאים מצטיינים, בוגרי מקצועות טכניים, כגון הנדסה, מדעי המחשב ועוד.
בשנים האחרונות, ישנן טענות הנוגעות למחסור בכח אדם מיומן ואיכותי מתחומים אלו, הדבר עלול להשליך על המשק הישראלי.
מהנתונים המצויים בדו"ח ועדת ההיגוי הבין משרדית בראשות המשנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה במשרד הכלכלה משנת 2014 עולה, כי ישנן משרות רבות הנותרות לא מאויישות מתחום ההנדסה, אשר בצידן שכר גבוה, העומד מעל ל-10,000 שקלים בחודש. מבין ריבוי המשרות הפנויות מצויים משרות המיועדות למתכנתים ומהנדסי מחשבים. בנוסף, שכרו הממוצע של שכיר מתחום המחקר והפיתוח בהייטק עומד על 22,000 שקלים בחודש. מדובר בשכר הגבוה פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק. עם זאת, מעסיקים מדווחים על קושי בגיוס כח אדם מיומן, דבר המעכב את פעילות החברה.
מדי שנה, נפתחות בישראל 7,000 משרות חדשות בענף ההייטק, אך מערכת החינוך מעמידה כל שנה 6,600 בוגרים המסיימים 5 יח"ל במתמטיקה בציון מעל 85. זהו היקף הפוטנציאל העתידי שעשוי לפנות למגוון תחומי לימוד באקדמיה, כגון רפואה, משפטים, כלכלה ועוד. המחסור נובע מכמות נמוכה של בוגרי אוניברסיטאות מצטיינים מתחומי הנדסת המחשבים, מאיכות לא מיטבית של בוגרי מכללות וניצול חלקי של כח האדם הקיים בשוק. למעשה, ענף ההייטק צומח מדי שנה, אך מספר הסטודנטים במקצועות כגון הנדסת מחשבים, האלקטרוניקה ומערכות המידע נמצא בקיפאון מתמשך. מקור הפער מתחיל עוד בתיכון, אשר לא מכין את הבוגרים מבחינת ידע לצרכי האוניברסיטאות. כך, נוצר פער בין בוגרי התיכון לדרישות המינימום בקבלה ללימודים אקדמיים. ועדיין, כלכלת ישראל שופעת בחברו הזנק ובאקזטים.
יאיר לפיד כתב (וזה לגמרי לא מרמז על דעותיי הפוליטיות):
''לפי כל המדדים צעירים ישראלים בני 17 הם מטומטמים, ואותם צעירים בדיוק, שהם בני 24 הם הופכים לגאונים...
מה קורה באמצע? אנחנו יודעים את התשובה. הצבא.
החבר'ה האלה הולכים לצבא. בצבא קורים שני דברים:
1. הם עושים קורסים שהם פי אלף יותר תובעניים, יותר דחוסים, יותר קשים, עם אפס הקלות, בתנאים לא נוחים, ופתאום מתברר שהם מסוגלים. פתאום מתברר שילדינו המתוקים, שמגיל 8 כבר יושבים אצל היועצת ובוכים על מר גורלם, בהחלט מסוגלים ללמוד כשמישהו מעז לתבוע מהם ללמוד בלי פשרות.
2. הצבא בא אליהם ואומר להם: אני מאמין בכם, אני סומך עליכם, אני כל כך מאמין בכם שאני מפקיד בידכם את הדבר הכי חשוב שתעסקו בו אי פעם בחייכם - את ביטחונם וחייהם של שבעה וחצי מיליון בני אדם''.
יש כאן שני אלמנטים שאנחנו חייבים לשנות בגישה שלנו לילדינו:
1. להפסיק לפנק אותם מידי ולהאכיל אותם בכפית ולאפשר להם להתמודד לבד עם אתגרים.
2. להאמין בהם באמת, מתוכנו (ולא מספיק רק לומר להם את זה) !!
שבת שלום חברים יקרים
