מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום רביעי, 30 באוקטובר 2019

עובדות קיימות שכיפות סרוגות יבינו






-1/3 מהבנות הדוסיות למדו מנעם קמ"ש.
-את "ובלילה" שר חביב(לא רייכל)
-גם את "אמא אבא וכל השאר" שר חביב
-פסגת זאב וגבעת זאב זה לא אותו מקום!!( ובכן ירושלמים נהנים יותר😋)
-ניצן מחולקת לשניים מגורשי הגוש/וותיקים
-בית אל ודולב שנייה אחת מהשניה-בקו אווירי!
-דרוזים אינם מוסלמים
-הערבים בירושלים לא פלאסטינים
-רחביה זה הגב"ש של ירושלים
-לא כולם בגב"ש גב"שניקים
-בית אל זה בסהכ גב'ש (ואל תהיה טמבלים, גבש זה לא גבעת שמואל) צפון 🤷
-הסליחות בעותניאל מהיפות בארץ.
גם יום כיפור בכלל בעותניאל
-מצב הרוח ושביעי זה בעצם אותו עיתון עם לוגו אחר
- יש ארומה ישראל ויש ארומה תל אביב
-חוף לבנון -כבר לא מה שהיה פעם
-בנים משחקים "סבבה והכל"
-בקאטן מותר לשחק כשיש 7 רק אחרי 3 סיבובים
- חבר בצפון זה לקורות חיים
- הורים גרושים לא משפיע על
-כיסויי ראש זה לא רק לבלחיות!
-בכל קופסת שימורים של טונה יש כפית מלח שלמה!
-צריך להוסיף לא כולם ברעננה רעננים 🤭
מוזמנים להוסיף;) שנה טובה😊

יום שני, 28 באוקטובר 2019

4 סיבות למה *לא* להיות ילד עמותות










לפני הכל אני חייבת לציין שיש לי פז"ם של 7 שנות התנדבות במספר עמותות מוכרות, אני מכירה עשרות אם לא מאות ילדי עמותות ועד היום אני מתנדבת באופן יום יומי.

1.בנים - בנות: כמה שיגידו לכם שלא זאת הסיבה. כמה שיגידו לכם שזאת סטיגמה שקרית. אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר. בנות מדברות על מתנדבים, בנים מדברים על בנות שירות/מתנדבות. זה בשיח הקבוצתי תמיד. זה פשוט הטבע, גיל של הורמונים גורר אחריו התעסקות בנושא. אז חאלס לשקר לעצמכם שאצלכם זה לא ככה. אז בסוף בסוף כל עטיפות האידיאלים שלכם מתובלים בהמון מתח מיני. יש אינספור סיפורים על הטרדות, פגיעות בנפש מכל המערך מפוצץ ההורמונים הזה.

2.עם אחריות גדולה לא בא כח גדול: האחריות הגדולה שמוטלת המון פעמים על מתנדבים היא הזויה. המתנדבים לא מבינים את ההשלכות שיש להם עם הילדים החולים השלכות בתחום הרפואה או החינוך. ילד חרדי שנפגש באופן יום יומי עם עולם פתוח של תיכוניסטים עם אפס מודעות יכול להרוס חינוך מהבית של שנים. ולא נדבר על מחלות שיכולות להיות מופצות בזכות מתנדבים.

3.רגשות : אנשים עם צרכים מיוחדים/ חולים נמצאים על פי רוב במצב נפשי לא הכי טוב, הנפש שלהם מאוד שברירית ויש חשיבות גדולה למילים שנאמרות לצידם או להם. המון פעמים יפתחו שיחות נפש משמעותית ועמוקות שילד בגיל תיכון לא ידע איך להתמודד איתן. שאלות באמונה, שאלות על העולם נושאים באמת כבדים שמוטלים על תיכוניסט עם אפס נסיון חיים יכולות להיות הרות גורל ומזיקות לשני הצדדים.

4.מוות : מילה כ"כ כבדה שגם המבוגרים מתקשים לשאת, אבל מתנדבים עם ילדים חולי סרטן נפגשים איתה באופן קבוע. לא כל נער או נערה בגיל תיכון יכול להתמודד עם כמות כזאת שלא אובדן. הכרתי מתנדבים שהחיים שלהם התפרקו אחרי פטירה של ילד קרוב. מוות קשה מנשוא, אי אפשר להכיל אותו ולפגוש בו כל חודש ולהמשיך להישאר נורמאלי. חוויה מטלטלת כזאת שורטת את הנפש. ואם בכלל מדברים על בני נוער שהנפש שלהם עושה את צעדיה הראשונים - זה דרמטי.

מקווה שהפוסט הזה יהיה משמעותי ויציף למודעות את שדה המוקשים הזה שנקרא ילדי עמותות.

6, תובנות עבור המראיינות, המראיינים, המגייסים והמנהלות בהייטק






אחרי תקופה של מספר חודשים בהם אני נמצא בתהליך אינטנסיבי של חיפוש עבודה בהיי טק, רציתי לשתף 6 תובנות (ובונוס) שעל אף שאולי הן ישמעו קנטרניות, מטרתן היא לייצר מודעות בסיסית לכל אותם אלו שנמצאים בצד השני של המתרס. המראיינות, המראיינים, המגייסים והמנהלות.

ברור לי שיש הרבה דברים טובים שם בחוץ ושהפוסט הזה לא משקף כנראה את הרוב, אבל איך נהיה הטובים ביותר אם לא נלמד לשמוע ביקורת?

אז יאללה, אני מתחיל לחפור:

1.

תכבדו את המועמד.

בואו נתחיל עם הבסיס - בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תזכרו שעומד מולכם מועמד לגיוס שהוא בן אדם. יש לו חיים, יש לו רצונות ובעיקר יש לו ציפיות ומטרות מאחורי הכניסה לתהליך הגיוס שלכם. הוא לא עוד שורה באקסל הגיוסים שלכם וגם אם יש לכם יחד איתו עוד 20 מועמדים וגם אם ברור לכם שהוא המועמד הכי פחות טוב - תנו לו יחס שמגיע לכל בן אנוש (בהמשך אני מפרט יותר על מה אני מדבר).

2.

בכל פעם שמגייסת פנתה אלי (ומשום מה 99% מהמקרים היו בנות), זה היה מעייף. זה מתחיל בעובדה שהרבה מכן פונות עם הצעת עבודה עמומה לאיזו חברה מסתורית שאת פרטיה תהיו מוכנות למסור רק בשיחת טלפון (ואני מדבר כמובן על המגייסות החיצוניות). אתן רציניות?! מה יקרה אם תכתבו את הפרטים האלו בהודעה בלינקדין או במייל? זה לא מאובטח מספיק? מועמד פוטנציאלי רוצה לדעת מראש לאן הוא הולך להתראיין ואפשר לחסוך הרבה זמן ואי נעימות לכולם אם פשוט תציינו בצורה ברורה מה המשרה ואיזו חברה. ובבקשה לא לבלבל את השכל עם כמה החברה מדהימה ועם פאקינג סקיורד פאנדינג וקומפונטי פאקינג קולצ'ר פאקינג מדהים ב"איזור תל אביב" (זה לא תל אביב!). כל החברות מדהימות, כל המשרות אדירות. דלגו על הקטע הזה ופשוט תהיו ברורות לגבי התפקיד ושם החברה.

3.

ואגב, אם פניתן אלי אז כנראה אני מועמד פוטנצאלי. השיחה איתכן חסרת משמעות. אני מספר לכן בדיוק מה שכתוב לי בלינקדין ובסוף אתן מתאמות לי פגישה עם המראיין (שגם לו אני צריך לספר על מה שכתוב לי בלינקדין). אז הנה הצעה - אולי פשוט תעקבו אחרי סעיף 2, תחסכו את שיחת הטלפון ואם אני מעוניין, אני כבר אמשיך את זה עם המראיין לשיחת טלפון שבה נדבר יותר ת'כלס על הדרישות והיכולות של כל צד והאם כדאי להמשיך לראיון פרונטלי. פשוט יותר, לא? יחסוך לכולנו זמן וכאבי ראש, לא?

4.

שיעורי בית.

ד-י כ-ב-ר עם שיעורי בית. יש לכם משימה שלדעתכם משקפת את הידע שלי? תנו לי לבחור אם לעשות אותה לבד ולהגיש או לבוא למשרד ולדבר עליה שעתיים עם המנהל (או וואטאבר) שמראיין אותי. שיעורי בית הם טרחנות עצבנית שאני בספק מה היא בכלל משקפת. אנחנו משקיעים זמן על משהו שאולי הבנו ואולי לא הבנו נכון ולא יודעים אם עשינו יותר או פחות מדי. זה לא משקף את העבודה היומיומית (אלא אם בחברה שלכם פשוט זורקים על אנשים דף A4 עם משימה וחוזרים אחרי שבוע לדבר עליה) ומעבר לכך זה גם מאלץ את הצד השני לעבור על המשימות האלו כמו איזה מורה בחטיבת ביניים (שלהם אני רוכש כבוד עז כי בני נוער זה איכסה). די עם זה כבר.

5.

גזיליון שלבים עד לקבלת התשובה הסופית.

"אז....זה מתחיל בראיון טלפוני, ואז אתה מגיע למשרד לפגישה ואז לעוד פגישה עם המנהל ואז לפגישה עם המנהל של המנהל של הקולגות שלך ואז עם המייסד שיהיה מאוד קשה לקבוע איתו זמן ואז עם HR ואז נדבר על השכר חי חי"

אז לא.

תתחילו עם הציפיות הטכניות, תמשיכו לראיון טלפוני עם מראיין א', משם לפגישה בת מקסימום שעתיים וחצי במשרד ואז תקבלו החלטה. אם אתם לא יודעים לקבל החלטה, לכו תעבדו על יכולת קבלת ההחלטות שלכם לפני שאתם מזמנים לכל כך הרבה פגישות.

6. גרירת רגליים.

וזו אולי הנקודה הכי חשובה שיש מצב שהיא בעיקר טבועה בהיותינו ישראלים.

תכבדו את הזמן של המועמד. אם קבעתם שיחה בשעה מסויימת - תתקשרו בשעה מסויימת. אם קבעם פגישה, תהיו שם. מיד אחרי ראיון, תתנו פרק זמן שבו המועמד יקבל תשובה (ותעמדו בו!) ואם אתם לא מצליחים לעמוד בזמנים של עצמכם אז פשוט תכתבו הודעה מסכנה למועמד ותציבו זמן חדש. לא כזה מסובך, נכון? אני לא יכול להדגיש את זה מספיק וזה מתחבר ישירות עם הנקודה הראשונה שהעלתי - תכבדו את המועמד. הוא קוצץ ציפורניים ומחכה לתשובה. הוא מדבר עם עוד חברות שמחכות לתשובה שלו. הוא השקיע זמן בכם והוא ראוי לקבל יחס בהתאם.


4 הערות בונוס אליך המראיין היקר,

- תודה שהקדשת לי מזמנך. בלי צחוק. ראיונות זה זמן ואנרגיה. 

- בבקשה תראיין לבד, מקסימום עם עוד אחד אבל בשום פנים ואופן לא שלושה מראיינים. זה פאקינג מלחיץ! 

- אל תבזבז זמן יקר על הסברים מפורטים על מבנה הארגון ומה עושים צוותים שאין להם קשר למשרה. זה לא בהכרח מעניין וזה לא בהכרח רלוונטי אם תגלה בהמשך שהמועמד פחות מתאים. 

- אם הסיפור שלי על מערכת שפיתחתי בעבר משעמם אותך אז תעבור לשאלה אחרת במקום להתעפץ לי בפנים. 

- שאלות Design הן שאלות נהדרות לריאיון אבל התפקיד שלך לא נעצר אחרי השאלה. תהיה דינאמי ותעזור למרואיין להתקדם במקום לבהות בו מתפתל עם הנחות. 

- חשוב לך אספקט מסויים במועמד? שליטה בדאטהבייסים? התמודדות עם Scale?  עדיף לתאם ציפיות מראש בטלפון. במיוחד אם אתה מכין ריאיון שכולל צלילה לעומק בנושאים מסויימים.

וזהו.

אוסיף בונוס לסיום (וזה דווקא בעיקר למועמדים שקראו עד עכשיו) שבסופו של דבר תהליך הגיוס הוא הפרצוף של החברה. אם חברה מסויימת מזלזלת בכם בתהליך הגיוס, היא תזלזל בכם כעובדים. אם יגררו אתכם בפגישות ועוד פגישות ועוד איחורים - ככה החברה מתנהלת בחיי היום יום שלה. הDNA של החברה והדרך שהיא עובדת ובוונה תהליכי עבודה עבור המוצר שלה משתקף ישירות באיך שהיא בונה ומקיימת את תהליך הגיוס.

אני מקווה שהצלחתי להזיז משהו אצל כולכם.

יום ראשון, 27 באוקטובר 2019

לענות לשאלון עבור סמינריון מחקרי של סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה




עבודה סמינריונית בנושא "הקשר של ויסות רגשי על השפעות רגשות שליליים בעת שיפוט מוסרי"
שלום, שמי גלי וולף, ואני סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
במסגרת לימודי, אני עורכת מחקר הבודק את השפעתם של רגשות שליליים (גועל ופחד) על שיפוט בדילמות מוסריות, ואת השפעת יכולת ויסות רגשי על הקשר בין השניים.
אודה לך אם תסכים להשתתף במחקר שלי. המחקר כולל מילוי שני שאלונים המצורפים בהמשך, ואורך המענה עליהם הוא בין 10-15 דקות. אופן המענה על השאלונים, תחילה תוצג בפניך תמונה (התמונה עשויה לגרום לאי נוחות קלה), אבקש ממך להסתכל על התמונה היטב במשך כמה שניות. לאחר מכן תוכל לעבור אל הדילמה המוסרית, ולענות עליה כראות עינייך. המענה נעשה על ידי סימון המספר אשר הכי תואם את עמדתך בנושא, כאשר 0 מסמן הסכמה מלאה ומוחלטת, ו-9 מסמן חוסר הסכמה מוחלטת עם המסיח בסוף הדילמה.
מילוי השאלונים נעשה בצורה אנונימית, אין צורך למלא שם או כל פרט מזהה כלשהו. אין לי יכולת לדעת מה תשובותייך האישיות. כאשר תסיים למלא את השאלונים המצורפים, לחץ על אישור בתחתית הדף והקובץ יישלח אוטומטית באופן אנונימי לחלוטין.
שאלון זה עלול לגרום לאי נוחות בעת יצירת הרגש השלילי, הנך רשאי להפסיק בכל שלב את מילוי השאלון ואף להימנע משליחתו אם תרגיש חוסר נוחות כלשהי, על ידי סגירת חלון השאלון. למרות זאת, במחקר אוכל לעשות שימוש רק בשאלונים מלאים, ולכן אשמח אם תסכים לענות על השאלונים באופן מלא וכנה.

*השאלון מנוסח בלשון זכר, אך פונה אל שני המינים.
*השאלון מיועד לבני 18 ומעלה בלבד.

בברכה,
גלי וולף,
אנא הרגישו חופשיים לפנות אליי בכל שאלה,
Gali.woolf.95@gmail.com
הבא







יום שישי, 25 באוקטובר 2019

בואו למלא שאלוןמחקר בנושא חיסונים




אנו רעות סבן ונועה כץ, סטודנטיות לפסיכולוגיה, מזמינות אותך להשתתף במחקר הנערך במסגרת סמינר שאנו לומדות במסלול האקדמי המכללה למנהל. אנו מודות לך על הקדשה מזמנך והשתתפותך במחקר. המחקר בוחן את ההשפעה של משתנים שונים על הנכונות של הורים לחסן את ילדיהם. במידה ותסכימ/י להשתתף במחקר, תתבקש/י למלא מספר שאלונים דרך האינטרנט. זמן מילוי השאלונים הוא כ-10-15 דקות. השאלונים ימולאו בעילום שם. במידה ותחוש/י אי נוחות בעת מילוי השאלונים, הינך חופשי להפסיק את השתתפותך במחקר בכל עת.
במידה והינך רוצה לדעת פרטים נוספים אודות המחקר, הינך מוזמנ/ת לשלוח לנו מייל:
רעות sabanreut@gmail.com
נועה noak258@gmail.com






יום ראשון, 20 באוקטובר 2019

בואו למלא שאלון לסמינריון הבודק את הקשר בין לקיחת סיכונים ועמדה כלפי גירושין




אנו אסתי קירמאייר ובלהה שפיגלמן, סטודנטיות לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה.
השאלון שלפניך הוא חלק ממחקר שאנו עורכות במסגרת עבודה סמינריונית לקראת סיום התואר.
מטרת המחקר היא לבחון את הקשר שבין נטייה ללקיחת סיכונים לעמדה כלפי גירושין.
לצורך המחקר נודה לך על מילוי השאלון.
השאלון מיועד לנשים המגדירות עצמן חרדיות או חילוניות בלבד, בגילאי 25-50. נא עני על השאלון רק אם את מתאימה לקריטריונים אלו.
אופן סימון התשובות בשאלון: יש לסמן את התשובה המתאימה ביותר מבין האפשרויות המופיעות מתחת לכל שאלה בהתאם לשאלה וההנחיות.
כאשר תסיימו למלא את השאלונים המצורפים, לחצו על אישור בתחתית הדף.
הקובץ יישלח אוטומטית באופן אנונימי לחלוטין.
הנך רשאית להפסיק בכל שלב את מילוי השאלון ואף להימנע משליחתו. עם זאת במחקר נוכל לעשות שימוש רק בשאלונים מלאים ולכן נשמח אם תסכימי להשלים את כל הפרטים הדרושים.
אנו מודות לך מאד על זמנך ועל נכונותך לקחת חלק במחקר.
נשמח לשתף אותך בממצאי הסקר לאחר סיומו.
לפרטים ניתן ליצור עמנו קשר:
בלהה: 052-5268542 או במייל spbila2@gmail.com
אסתי: 058-7915531 או במייל estykermaier@gmail.com






בואו למלא שאלון לסמינריון במדעי החברה של סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה





שלום רב,
אנו, גלעד שדמי ונופר אקוניס, סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
במסגרת לימודי התואר, אנו עורכים מחקר העוסק בקשר בין בקשת עזרה לבין רווחה נפשית בקרב מבוגרים צעירים באמצעות דרכי התמודדות שונים עם קושי. המחקר מיועד לבני 18 ומעלה.
ההשתתפות במחקר הינה בהתנדבות והנך רשאי/ת לסרב להשתתף או לפרוש ממנו בכל עת על ידי יציאה מהשאלון או סגירת הקישור. ההשתתפות במחקר הינה אנונימית וללא סימני זיהוי בשאלונים כך שלא ניתן לזהות את המשתתף/ת באף אחד משלבי מילוי השאלון או לאחריו.
בשאלונים אין תשובות נכונות או לא נכונות, ולכן על מנת לסייע לנו בהצלחת המחקר חשוב כי תענו בכנות, וכן תענו על כל השאלות.
אנו מודים לך על שיתוף הפעולה.

בברכה,
גלעד שדמי (4042087@gmail.com) ונופר אקוניס (nofaraku90@gmail.com)
חשוב! במידה והינך ממלא/ת שאלון זה דרך טלפון חכם מומלץ לעשות זאת "לרוחב" על מנת לא לפספס אפשרויות לתשובה
הבא