הצעת מחקר לקראת עבודת סמינריון במסגרת הקורס זכויות האדם ביחסים בין לאומיים שמספרו 10535 - תופעת הסחר בבני אדם כהפרת זכויות אדם. התמורות ביחסה של ישראל לתופעת הסחר בנשים למטרות זנות משנות ה-90 ועד לימנו - תופעת הסחר בנשים מאוקראינה כמקרה בוחן.
תקציר העבודה
הצעת מחקר לקראת עבודת סמינריון במסגרת הקורס זכויות האדם ביחסים בין לאומיים שמספרו 10535 – תופעת הסחר בבני אדם כהפרת זכויות אדם. התמורות ביחסה של ישראל לתופעת הסחר בנשים למטרות זנות משנות ה-90 ועד לימנו – תופעת הסחר בנשים מאוקראינה כמקרה בוחן. המטלה עונה על דרישות הקורס הדורשות הגשת הצעת מחקר לפני סמינריון שמטרתו להציג הצעה למחקר הבוחנת את תופעת הסחר בבני אדם כהפרת זכויות אדם – בחינת הביטויים של הפרת זכויות אדם בתופעת הסחר בנשים לתעשיית המין – הסחר בנשים מאוקראינה כמקרה בוחן. הצעת מחקר לקראת עבודת סמינריון במסגרת הקורס זכויות האדם ביחסים בין לאומיים שמספרו 10535. העבודה כוללת הגדרת נושא העבודה, רציונל המחקר ושאלת מחקר, ראשי פרקים ורשימת מקורות ראשונית
מה קורה היום בצ'רנוביל?
מוטנטים וזומבים מסתובבים ברחובות? לא ממש. אדמה חרוכה המזוהמת בפסולת רדיואקטיבית? גם לא. סתם עיר רפאים? אפילו זה לא.
העיירה עצמה בשם צ'רנוביל (בניגוד למה שאתם אולי חשבתם) מיושבת (ראו תמונות מצורפות) ומשעממת למדי. גרים בה כ-700 תושבים (רובם עובדי האיזור. חלקם הקטן זה מתיישבים לא חוקיים שחזרו למקום מגוריהם או מסתננים ). קיימת כנסייה, חנות, מוזאון ופאב פעילים בעיר (או יותר נכון כפר...). ישנן מספר אנדרטות, דואר ובית מלון. בערך זהו.
אתם מוזמנים להתרשם מהעיירה בgoogle-maps המצורף. מרתק כמו משחק בינגו בבית אבות.
חשוב להבדיל בין העיר צ'רנוביל שהיתה מרוחקת יחסית מהכור לבין העיר פריפאט הסמוכה לכור. פריפאט (שהיתה עיר צעירה ומודרנית) פונתה לחלוטין והפכה לעיר רפאים של ממש. צ'רנוביל (שהיתה עיר עם היסטוריה ארוכה) פונתה, נוקתה מהפסולת ויושבה חלקית מחדש. האיזור מסביב לכור פונה כמעט לחלוטין והוא דווקא מעניין מאוד לביקור לחובבי היסטוריה ובניינים נטושים. קיימים טיולים מאורגנים לאיזור צ'רנוביל שעוצרים גם בעיירה עצמה (בעיקר לישון). ההרשמה לטיול חייבת להיות מראש עקב ביקורת דרכונים ומשמעת קרינה. הכניסה מותרת רק עם מלווה.
הכור הרגיעני של צ'רנוביל המשיך לתפקד ולייצר חשמל עד שנת 2000. כלומר במשך כמעט 15 אחרי האסון הנורא!
האסון שנחשב לאחד האסונות הגרעיניים בגדולים בהיסטוריה התחיל מפיצוץ מאוד נקודתי. נזק הסביבתי הרב שנפרס על איזורים נרחבים גורם לאנשים לחשוב שהפיצוץ השמיד שטח רב. במציאות בניין אחד בלבד נפגע ממנו. וגם הוא לא הושמד אלא ניזוק. הנזק הכבד של האסון לא היה הפיצוץ עצמו, אלא פיזור של חומרים רדיואקטיביים בצורת אבק על פני השטח. מכלול צ'רנוביל היה מחולק לארבעה תת-כורים שפעלו באופן בלתי תלוי (ועוד שניים היו בבניה). הם כונו "אנרגו-בלוקים" והיו מבודדים לא רע אחד מהשני.
הפיצוץ התרחש בבלוק מספר 4. הבלוק השלישי שהיה צמוד אליו כן קיבל זיהום, אך תיפקודו לא נפגע כלל מהתאונה.
הכור ששלוש מתוך הארבע בלוקים שלו שרדו את האסון חזר לפעילות הסדירה די מהר. הוא פעל באופן סדיר עד 1991 בה הבלוק השני הפסיק את פעילתו עקב תקלה (לא נגרם נזק לנפש). ב-1996 הבלוק הראשון כובה באופן יזום. ובשנת 2000 הבלוק השלישי נסגר והכור עבר לשלב ארוך של "די-אקטיבציה". הפעם הם מתכוונים להפסיק את כל הפעילות הגרעינית באופן מבוקר והדרגתי ולא כמו בפעם הקודמת. הבלוק הרביעי, זה שהושמד ב-1986 עבר וממשיך לעבור טיפול יסודי. הסרקופג הראשון שנבנה סביבו בידד את האבק והוריד את רמת הקרינה בהרבה. אבל עוד בשלבי הקמתו התגלו בו פגמים טכניים רבים. מעליו נבנה עוד מבנה. הקשת הענקית המכונה New Safe Confinement היא מבנה יחידי מסוגו. זהו אחד המבנים הקשתיים הגדולים בעולם והמבנה הנוסע הכבד בעולם. העניין הוא שבמטרה לא להיחשף לקרינה, העובדים הרכיבו אותו קרוב לבלוק הרביעי ואז גררו את הכיפה המוכנה על מסילה עד שהיא התייצבה מעל החלק הפגוע. פרויקט בינלאומי עם עלות מטורפת, שימשך כנראה עוד כמה עשורים.
עיר רפאים
האיזור סביב הכור מבודד מחשש להפצת שאריות קרינה. ישנם מספר דברים מעניינים בו.
מלאור הנאמר עולה השאלה כמה זמן יקח לפנות את עיר שלכם במקרה (חס וחלילה) של אסון טבע בקרבת מקום? זרקו זמן שנשמע לכם הגיוני.
העיר פריפאט ששכנה בסמוך לכור הגרעיני צ'רנוביל, הידוע לשמצה, הוקמה ב-1970 ופונתה ב-1986. העיר הצעירה מתנה כ-47,500 תושבים, רובם צעירים (גיל ממוצע היה 26).
טרם האסון בכור הייתה העיר בתנופת בנייה. ב01:23 בלילה 26 באפריל 1986 התרחשה התקלה הגדולה המוכרת כ"אסון צ'רנוביל". משמעות ומימדי האסון לא היו ברורים באופן מידי. ב12:20 בצהרים של 27 לאפריל המשטרה סיימה כינוס חירום וחילקה את העיר לאיזורי פינוי. ב12:30 השוטרים היו פרוסים בעיר. ב13:10 הופעל כרוז ברדיו המסביר לתושבים שעליהם להתפנות במהירות ולקחת רק חפצים הכרחיים ביותר. ב14:00 נפתחו שערי אוטובוסי החילוץ שנפרסו בעיר. ב-16:30 דווח שכל תושבי העיר פונו. תושבי העיר לא חזרו אליה מעולם.
כך שמתחילת המבצע עד סופו חלפו כ-4 שעות. מתוכם שעתיים היו הכנה ושעתיים הפינוי עצמו.
כנסיה בצ'רנוביל
אפשר בטעות להסיק מכך שהיסטוריה של העיר מסתיימת באותו היום. אבל לא. העיר שימשה כבסיס לכוחות ההצלה והצבא שעבדו בסילוק הפסלות. חלק לא קטן מהם מתו בעקבות המבצע. העיר המודרנית שהיתה נטושה טרייה משכה לעצמה גנבים ובוזזים רבים. גם כוחות המשטרה שפעלו באיזור הרשו לעצמם לבזוז רכוש נטוש. הביזה של ציוד שחלקו ספג אבק רדיואקטיבי נמשכה עד שהוחלט לרכז את כל החפצים ולקבור אותם בקרבת העיר. החלק העצוב שבוזזים מצאו את בית הקברות הזה... לאחר סיום המבצע המרכזי, העיר נוקתה מקרינה (אם כי עדיין נחשבת למזוהמת, מסיבות טובות) וננטשה. היום היא עיר רפאים שנאכלה כמעט כולה על ידי יער. הבניינים הנטושים עומדים ריקים בעיקר, תודות למאמציהם של בוזזים.
העיר משמשת כיעד תיירותי. הכניסה מותרת אך ורק עם מדריך מורשה ודורשת ביקורת דרכונים.
בסרטון המצורף - כתבה בנוגע לסיור בצ'רנוביל בעקבות הסדרה המצליחה
מי שצפה בסדרה המעולה צ'רנוביל, או שיחק ב-Red Alert כשהיה קטן בוודאי שם לב שכל הרוסים קוראים אחד לשני "קומרד" (comrade). ובכן, תופתעו לגלות (אם אינכם רוסים) שזו בכלל לא מילה ברוסית אלא באנגלית, ושרוסים או חברי מפלגה קומוניסטים לא באמת קראו אחד לשני קומרד. המונח שבו נהגו להשתמש הוא Tovarisch (חבר). אז בפעם הבאה שאתם פוגשים מדען רוסי, אל תקראו לו קומרד.
הרבה לפני שצ'רנוביל הפכה לדבר החם ביותר בסטרימינג ומעבר לו, הורה הרבי מליובאוויטש להעלות לישראל כמה שיותר ילדים יהודים מאזור מוכה האסון בצ'רנוביל.
כך, ב- 1990 נפתח מבצע הצלה יחיד מסוגו שנפרש על גבי שנים. יותר מ2,500 ילדים הוצאו מהאזור המזוהם בקרינה רדיואקטיבית, והועלו בזה אחר זה לפנימייה ייעודית בכפר חב"ד, שם הם נקלטו, חיו ולמדו למשך מספר שנים, ומשם היישר לחיק החברה הישראלית.
ויש אפילו בול.
בבננות יש חומרים רדיואקטיביים, שבמהלך כל אכילת בננה מפיצים לגוף קרינה מיננת.(כמו קרינה של כורים גרעיניים או צילום רנטגן, אבל הרבה הרבה הרבה הרבה פחות.
עובדת בונוס: כמות הקרינה שנפלטה באסון צ'רנוביל, האסון הגרעיני החמור ביותר בהיסטוריה,(שנבע מתקלה) ופוקושימה שנמצא מיד אחריו, שוות ערך לכמות הקרינה ב6,480,000,000,000 בננות. זאת אומרת, 6.48 טריליון בננות.
בונוס, בונוס! סרטון מאחד הטיולים המאורגנים, באנגלית. היוצרים אינם חלק מהצוות, ככה שזה לא פרסומת:
לחלק מכם בטח יצא לראות את הקליפ היפיפה הזה רץ ברשת. מתברר שיש מאחוריו סיפור לא רע בכלל. סרגיי פולונין, מי שנחשב לילד הרע של עולם הבלט, רוקד לצלילי Take Me To Church בכנסייה נטושה בהוואי. הקליפ הזה אמור היה להיות שירת הברבור שלו והוא רק בן 24. תחושת המיצוי והתשישות הכללית לאחר שנים על גבי שנים של אימונים ומופעים מפרכים - של מי שנחשב לרקדן מחונן, ההבטחה הגדולה של בימות המחול, שכמותו טרם נצפה קודם לכן - הכניעו את גופו ואת נפשו. הוא ביקש לפרוש ופשוט לנוח.
סרגיי נולד באוקראינה. עד לגיל 8 התאמן באופן אינטנסיבי בהתעמלות קרקע. לאחר מכן רשמה אותו אמו לחוג בלט ומשם החלה להתגלגל הקריירה המפוארת שלו. כבר בשלבים מוקדמים גילה כישרון יוצא דופן והתקדם במעלה התחום. המשפחה כולה התגייסה כדי לממן את לימודי הבלט היוקרתיים שלו: אמו, שהקדישה את חייה ללוות אותו בדרכו; אביו שעבר להתגורר בספרד כדי לעבוד שם בבניין ולשלוח את הכסף הביתה; וסבתו שעברה להתגורר ביוון כדי לעבוד שם בסיעוד ולשלוח את הכסף גם כן. הוא, מצדו, לא אכזב, ושבר את כל השיאים.
מהר מאוד הבינו בני המשפחה שאוקראינה קטנה עליו ושלחו אותו למבחני קבלה, אותם עבר ללא קושי, בבריטיש רויאל בלט, אחד מהמוסדות היוקרתיים בעולם. הוא נחשב עד מהרה לעילוי ובגיל 20 הפך לרקדן הראשי הצעיר ביותר שאי פעם רקד שם. נדמה כי אין תפקיד שלא ביצע. ובהצלחה רבה. לטענתו, השקיע את כל מאודו בבלט, הרבה מעבר למה שנדרש ממנו, בין היתר, כדי שיאשרו לו להביא את אמו, שלא קיבלה אשרה לשהות עמו בלונדון, שתוכל להתגורר לצדו. אך בסופו של דבר זה לא קרה. הריחוק הפיזי מבני המשפחה השפיע והוביל גם לריחוק נפשי. שנתיים בלבד הספיקו לו. באותה תקופה החל לפרוק עול, לפחות באופן יחסי לחיים שהיו מצופים ממנו. הוא קעקע את עצמו, שתה ובילה עד השעות הקטנות של הלילה.
לאחר מכן עבר להיות הרקדן הראשי של תיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה. לשם, לראשונה, הזמין את הוריו וסבתו לראות אותו רוקד, דבר שלא הסכים לעשות קודם לכן. אלא שהוא עדיין לא מצא נחמה. אורח החיים התובעני והטובעני הכניע אותו. וכך גם התחושות הקשות, על אף ההצלחה, על שנדחף החל מגיל צעיר, בלא שהוא יכול לשלוט בכך, אל המערבולת הלא נורמלית הזו. אז הקליט את הקליפ המצורף שאמור לתקשר החוצה את סערת הרגשות בה היה מצוי. הסרט הרקדן הנו דוקומנטרי בו סרגיי נמצא במרכז והיה מועמד לאוסקר.
**
בונוס: "שירת הברבור" הוא ביטוי שמשמעו יצירה אחרונה. הוא שאוב מן המיתוס על פיו הברבור אינו משמיע קול במהלך חייו אלא רק כאשר הוא עומד למות, אז הוא משמיע קול שירה ענוג.
My lover's got humour
She's the giggle at a funeral
Knows everybody's disapproval
I should've worshipped her sooner
If the Heavens ever did speak
She is the last true mouthpiece
Every Sunday's getting more bleak
A fresh poison each week
'We were born sick, ' you heard them say it
My church offers no absolutes
She tells me 'worship in the bedroom'
The only heaven I'll be sent to
Is when I'm alone with you
I was born sick, but I love it
Command me to be well
Amen, Amen, Amen
Take me to church
I'll worship like a dog at the shrine of your lies
I'll tell you my sins and you can sharpen your knife
Offer me that deathless death
Good God, let me give you my life
Take me to church
I'll worship like a dog at the shrine of your lies
"היהודי האחרון בויניצה" - כך כתב לעצמו בגב התמונה החייל הגרמני שצילם אותה למזכרת בספטמבר 1941 בעיר ויניציה שבאוקראינה. בכל זאת לא בכל יום מסיימים רצח של כל 28,000 היהודים שהתגוררו בעיירה וזה האחרון שבהם. כשמדברים על הבנאליות של הרוע זה בדיוק החייל המצלם הזה, שוודאי חשב איך יתגאה בפני נכדיו על שהיה נוכח בעת השלמת ההישג ההסטורי.
התמונה הזאת היא מה שנקרא "תמונה מושלמת" - תמונה באמת טובה צריכה להיות מחולקת לשלוש כשהדבר המרכזי שמצלמים צריך להיות בחלק האמצעי באחד הצדדים ולא באמצע... זה אומר שבשביל לצלם את התמונה הזאת הצלם עמד כיוון את המצלמה חיכה להזדמנות הנכונה וכל זה כשהיהודי יושב ומחכה לגורלו... כל זה בשביל תמונה. התמונה נמצאה באלבומו הפרטי של חייל איינזצגרופן, שהיו עוצבת המבצע של האס דה. על אחורי התמונה נכתב בכתב יד "היהודי האחרון בויניציה" וניתן לראות בה חייל מפלוגה D, רגע לפני שהוא יורה בגבר יהודי הכורע על ברכיו לפני בור הריגה בעיר ויניציה שבאוקראינה. תמונה קשה. רואים בה הרבה, אבל לא רואים בה חמלה, רק ״בסך הכל מילאנו פקודה״. היעילות השטנית במיטבה. ובאותה נשימה, אי אפשר שלא לחשוב על המחשבה שלו ברגעיו האחרונים...
ויניציה הייתה עיר מחוז, בירת חבל פודוליה, שכל אוכלוסיית היהודים בה נרצחה על ידי הנאצים. לפי הערכות כ-28 אלף יהודים מהעירייה ומהכפרים הסמוכים נרצחו בכמה ימים בלבד. יותר מכל חללי צה"ל ופעולות האיבה יחד משך 68 שנות קיום המדינה, תוך מספר ימים. וכל זה רק בעיריה אחת, במדינה אחת, פחות משבוע אחד במהלך מלחמת העולם השניה. זה רק ממחיש כמה המספרים האלה בלתי נתפסים. אלי ויזל כתב פעם שאין דרך לתאר מה הרגישו הקורבנות במקום בו המוות הוא הנורמה והחיים הם נס.
התמונה הזאת היא אחת מהעדויות הבודדות שנותרו לטבח שנעשה. עם זאת, לא ידוע הרבה עליה או על המצולמים - מיהו האיש המפוחד שעומד למות? ומיהו הקצין הנאצי שיורה בו? אחת העדויות היחידות שיש לרציחות הענק שנעשו באזור היא של קצין וורמכט בשם ארווין בינגל, שהוצב באזור אומן על מנת לסייע לכוחות האיינזצגרופן. לפי תיאורו, הוא לא היה מודע לסיבה לבורות הענק שנחפרו בשדה סמוך לעיר.
"צפינו באנשי ה-SS יושבים מאחורי שולחנות ומורים ליהודים להתפשט ולתת להם את כל בגדיהם והדברים שסחבו עימם. אחרי שהתפשטו, הם הוכרחו לעמוד בשורה לפני בורות הענק האלה. אנשי ה-SS ניגשו לשורה הראשונה והחלו לירות בהם באקדחים אוטומטיים. הם עברו בשורה עם כזאת כוונה... היהודים בשורה השנייה צפו בכל המחזה ולאחר מכן אנשי ה-SS הורו עליהם לקחת אתי חפירה ולכסות במעט את הבור. לאחר מכן השורה השנייה ניגשה לשולחנות, התפשטה וניגשה לבורות, שם הם נרצחו. זה חזר על עצמו עד שכל השורות נעלמו ולא נותרו יהודים. זה היה מחזה נוראי".
ואז בא סגן רמטכ״ל מטומטם ומדבר שהוא רואה ״תהליכים״ תקרא את הפוסט ותבין שאין להשוות שום דבר לנאצים מי דומה למפלצות האלו? אלוקים אי אפשר להכיל את התיאורים המזעזעים האלו... לתשומת לב הקורא דב חנין, בפעם הבאה שאתה מאשים את מדינת ישראל בטיהור אתני, אנא ממך, צרף את התמונה הזאת להמחשה.
בתמונה הקשה מאוד: גופות של ילדים יהודיים, מקרבנות פוגרום שהתחולל ביקטרינוסלב, הפוגרום אירע בין ה - 21 ל - 23 באוקטובר 1905
היום לפני 97 שנה, בתאריך ה- 15.02.1919, נרצחים 1,200 יהודים בפוגרום [погром] שהתרחש ביוזמת הקוזאקים בעיר פרוסקרוב שבאוקראינה.
בפברואר 1919 מפקד הקוזאקים החליט לקחת את הפיקוד על שמירת העיר לידיו לאחר שבעיר התרחש מרד הקומוניסטים. הוא קרא לחייליו להרוג יהודים כדי "להציל את אוקראינה" כלשונו, אך לא לבזוז. החיילים צעדו ברחוב המרכזי של העיר ולאחר מכן התפזרו בבתי היהודים. היהודים לא היו מוכנים, ולכן היו בידיים ריקות. תוך שלוש שעות רצחו הקוזאקים באכזריות 1,600 איש, גברים, נשים וילדים. למרות הפרעות, הקהילה היהודית השתקמה מהר ועם תחילת השלטון הסובייטי המשיכו היהודים להיות הקהילה הגדולה ביותר בעיר.
הפוגרומים כנגד היהודים לא היו חדשים לאוקראינים. בשנת 1905, בין 300 ל 1000 יהודים נרצחו בפוגרומי אודסה, אלפי פצועים, וכ-40,000 יהודים איבדו משרותיהם. 5 פוגרומים קדמו לכך במאה ה-19, אם כי הפוגרום באודסה ב-1905 היה החמור ביותר בהיסטוריה של אודסה וברחבי האימפריה הרוסית. סימון פטליורה, נשיאה האחרון של הרפובליקה העממית של אוקראינה, חקוק בזיכרון ההיסטורי היהודי כצורר שחייליו ביצעו פוגרומים שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים (למעלה מ-50,000 על-פי הערכות שונות). חיה גרינברג תארה את זוועות הפוגרום בפרוסקורוב, שם צעקו הפורעים "תחי אוקראינה!" ו"יחי אבינו פטליורה!"
לאחר שהנאצים נכנסו לעיר פרוסקרוב בקיץ 1941, רצחו בה שוטרים אוקראינים כ-800 יהודים. באוגוסט 1941 רוכזו בין 10,000 ל-12,000 יהודי העיר הנותרים בשני גטאות שהוקמו בה, וכ-2,000 יהודים נוספים מהסביבה רוכזו בהמשך במחנה עבודה שהוקם בעיר. באוקטובר 1941 רצחו הגרמנים בין 5,300 ל-8,000 מיהודי הגטו הגדול שבעיר, בנוסף לכ-2,500 יהודים מיישובים נוספים. ב-30 בנובמבר 1942 נרצחו כ-7,000 היהודים שנותרו בעיר, ביחד עם כ-600 יהודים ממיקולאייב. מספר הנרצחים היהודים הכולל בעיר מוערך בכ-14,000 עד 16,000 איש. רק מוכיח שלא צריך סיבה טובה להרוג יהודים!!! גם אם נחזיר את כל השטחים שבעולם.
