מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות אסיר בטחוני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אסיר בטחוני. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 3 בפברואר 2019

מאחורי הסורגים הסרט מלא לצפייה ישירה





מאחורי הסורגים הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1984, בבימויו של אורי ברבש ועל פי תסריט מאת ערן פרייס ובני ברבש. עלילת הסרט מתרחשת בבית סוהר בו כלואים אסירים יהודים וערבים. הדינמיקה בין האסירים מתהדקת סביב שביתה שהם מארגנים נגד שלטונות הכלא, כשהנהלת הכלא מנסה לשבור אותם ולהפריד ביניהם. ההתרחשות בכלא, שמהווה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, משקפת ביקורת נוקבת על הסכסוך הישראלי-ערבי ועל התפקיד שלוקחת הממשלה בסכסוך, וכן נוגע בהתנהלות היום יומית בבית הסוהר, ובדגש על מנהיג האסירים היהודים אורי (ארנון צדוק) ומנהיג האסירים הערבים-הביטחוניים עיסאם (מוחמד בכרי). הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

In Israel's Central Prison, the security officer is stirring the hatred between Jewish and Arab prisoners to his advantage. Uri, in for 12 years for armed robbery, and Issan, in for 50 years for PLO violence, command the respect of their cells. When the Arabs are framed for the murder of a Jewish prisoner and a young inmate commits suicide rather than lie about what happened, Uri and Issan form an unlikely partnership, leading the security block on a strike. Prison officials try to break it. In the background are Uri's daughter and Issan's wife, women of beauty and passion who embody the distance from inside a cell to the outside.









יום שבת, 17 באוקטובר 2015

39 שנים להקמת האוניברסיטה הפתוחה בישראל





היום לפני 39 שנה (17.10.1976) - מתחילים הלימודים באוניברסיטה הפתוחה בישראל.
האוניברסיטה הפתוחה הוקמה ב-14 באפריל 1974, וב-17 באוקטובר 1976 החלו הלימודים בה. האוניברסיטה הוקמה כדי לאפשר קבלת תואר ראשון לאנשים שאינם יכולים לעשות זאת במסגרת אוניברסיטה רגילה, מסיבות של חוסר זמן (אנשים עובדים או הורים), חוסר יכולת הגעה לכיתה (מסגרת צבאית), חוסר תעודת בגרות, וכן לישראלים ודוברי עברית הדרים מדור של קבע מחוץ לישראל ורוצים, לפחות חלקית, ללמוד בעברית. כמו כן יכולים ללמוד בה גם תלמידי תיכון בעלי מוטיבציה, במקביל ללימודיהם בבית-הספר, לעתים בכפוף לציוניהם, ולהשלים קורסים אקדמיים אשר יעמדו לזכותם אחר כך, בדרכם האקדמית האפשרית, באוניברסיטה הפתוחה, או באוניברסיטה אחרת. בשנת 2012 הגה שר החינוך דאז, גדעון סער, תוכנית המקדמת יוזמה זו.
כיום, האוניברסיטה הפתוחה (האו"פ) היא אחת מתשע האוניברסיטאות בישראל המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה. ייחודה של האוניברסיטה הפתוחה בקבלתו ללימודי תואר ראשון של כל אדם, ללא הצגת תעודות על לימודים קודמים וללא בחינות קבלה, ובקיום לימודים בשיטה של אוניברסיטה פתוחה (למידה מרחוק), כך שבעוד שבשאר האוניברסיטאות הלמידה בכיתה מתבצעת, ככלל, שישה ימים בשבוע, הרי שבאוניברסיטה הפתוחה מתכונת הלמידה בכיתה בקורס מסוים היא אחת לשבועיים או אחת לשבוע. עם זאת, הקבלה ללימודים כדי לקבל תואר אקדמי באוניברסיטה הפתוחה, על הסטודנט לעמוד בהצלחה במהלך לימודיו בבחינות בקורסים, להגיש מטלות מנחה [ממנים] ולעמוד בדרישות הסף של ידיעת השפה האנגלית. ללימודי תואר שני, דרישות הקבלה דומות למקובל בשאר האוניברסיטאות.
מלבד מסלולי הלימודים לתואר ראשון, קיימים באוניברסיטה הפתוחה גם מסלולים ללימודי תואר שני בכמה תחומים, מסלול ללימודי הנדסת תעשייה וניהול, וכן מסלול הסבה לבעלי תואר ראשון ללימודי רפואה מקוצרים.
מאז נפתחה האוניברסיטה ללימודים בשנת 1976 למדו בה רבבות תלמידים, ויש לה כ-30,000 בוגרים. חלקם הגישו עבודת דוקטורט מאוחר יותר באוניברסיטאות אחרות. בסמסטר הראשון החלו את לימודיהם 2,000 תלמידים, ובשנת 2013 למדו באוניברסיטה כ-37,000 סטודנטים, יותר מבכל אוניברסיטה אחרת בישראל. מספר הבוגרים באותה שנה היה 1,858 תלמידים.
נוסף לכך, האוניברסיטה הפתוחה מקבלת אל שורותיה תלמידי תיכון מצטיינים. מאות תלמידי תיכון למדו באו"פ בשנים האחרונות. מספר קטן סיימו תואר ראשון תוך כדי הלימודים בתיכון, כמה עשרות תלמידים בשנה הצליחו לסיים את מחצית התואר או יותר, ביקשו וקיבלו אישור לדחיית גיוס והשלימו את התואר במהלך תקופת הדחייה. רוב התלמידים צברו כשליש תואר וסיימו את התואר של האו"פ בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי. יש שהשלימו את התואר לאחר השירות הצבאי, במסגרת האוניברסיטה הפתוחה או אוניברסיטה אחרת.
האוניברסיטה הפתוחה מציעה לבעלי תואר ראשון בלבד (מהאוניברסיטה הפתוחה או ממוסד אקדמי אחר) מלסלול כמו-מכינתי ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב. מי שהשלימו את מסלול ההשלמות אותו מציעה האו"פ יוכלו להגיש מועמדות למסלול לימודי רפואה מקוצר (ארבע שנתי) באוניברסיטת תל אביב; דהיינו מי שהשלים בהצלחה ובציון מתאים את המבואות הרואיים בסטטיסטיקה, ביוכימיה, ותחומים קרובים באוניברסיטה הפתוחה, יוכל להגיש מועמדות לתוכנית זו.
ביולי 2011 אסר שירות בתי הסוהר על אלפי האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל, ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. צעד זה נועד להפעיל לחץ על מנת להביא לשחרור גלעד שליט, ואולם גם בחלוף שנה מאז השלמת עסקת שליט, נותר האיסור על כנו.






יום שלישי, 25 באוגוסט 2015

שביתות רעב מפורסמות בהיסטוריה






שביתות רעב נפוצות בקרב אסירים ועצירים, סקר בקרב רופאי בתי כלא ובתי מעצר בצרפת העלה כי כמעט כולם נתקלים בשובתי רעב וכרבע דיווחו כי נאלצו לטפל בסיבוכים רפואיים עקב שביתות רעב. בכלא שביתת הרעב היא לעתים כלי מאבק אידאולוגי ולרוב אמצעי מחאה על עוולות אישיות ולמען שיפור תנאי המאסר.


גישתה של הצי האמריקאי:

בשנת 2006 אושרה האכלה כפויה של כ200 שובתי רעב במתקן המעצר בגואנטנמו [מתקן המצוי במפרץ בקובה ומנוהל על ידי הצי האמריקאי] כשהאסירים כבולים לשם כך לכיסאות. בשנת 2009 פסק בית משפט פדרלי כי האכלה כפויה זו אינה סותרת את התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית האוסר "ענישה אכזרית ובלתי רגילה". יחד עם זאת, שופטים קבעו עדויות המפרטות על שיטות האכלה מכאיבות ושימוש חוזר בצינורות האכלה משומשים ומזוהמים מאסירים אחרים "מטרידות מאוד" והורה לדווח לפרקליטי עצורים על האכלה כפויה בתוך 24 שעות.
עמדת משרד ההגנה האמריקני הייתה שההחלטה אם להאכיל בכוח את העצירים היא צבאית וקביעת שיטת ההאכלה היא רפואית ונתונה לרופאים צבאיים במקום. ארגוני זכויות אדם טוענים, על סמך עדויות אסירים ועורכי דינם, כי ההאכלה שמשה כאמצעי ענישה לכל דבר. דווח על אסירים שהתקשו לדבר בשל פציעות גרון שנגרמו מצינורות ההאכלה. ועל ניסיונות לשבירת השביתה באמצעות שיטות האכלה מכאיבות ומשפילות.

גישתה של טורקיה:

בטורקיה הורה משרד הבריאות במהלך שביתות רעב בבתי כלא בשנת 1996 ובשנת 2000 לרופאי בתי הסוהר להציל חיי שובתים באמצעות האכלה כפויה. ההתאחדות הרפואית הטורקית הצהירה בתגובה כי האכלה כפויה היא הפרה של עקרון "ההסכמה המודעת" ועומדת בסתירה לזכות הסירוב לטיפול רפואי. חילוקי הדעות החריפו עד שבשנת 2001 נתבעה ההתאחדות הרפואית הטורקית בבית המשפט על חריגה מסמכויותיה, בהתערבותה במדיניות הממשלה בבתי הכלא, בית המשפט פסל את התביעה.

גישתה של גרמניה:

החוק בגרמניה מחייב האכלה כפויה של אסיר במקרה של סכנה חמורה לבריאותו ואוסר כפיית טיפול או האכלה במקרים אחרים.

גישת בית המשפט האירופאי לזכויות אדם:

בית המשפט האירופי לזכויות אדם נדרש לסוגיית ההאכלה הכפויה כשדן בטיפול אותו קיבל עציר שובת רעב באוקראינה. הפסיקה קבעה כי "טיפול הניתן בשל צורך בריאותי מנקודת מבט של עקרונות רפואיים מבוססים אינו יכול להחשב, בעקרון, כבלתי אנושי או משפיל". כך מותרת האכלה כפויה אם היא חיונית להצלת חייו של שובת הרעב. הפסיקה הדגישה עם זאת כי הערכת החיוניות של ההאכלה הכפויה צריכה להיעשות משיקולים רפואיים בלבד וכי אסורות שיטות האכלה מייסרות או משפילות וכי אין להאכיל בכפיה כעונש. במקרה הספציפי בו הואכל העציר כשהוא אזוק, מתקן הרחבה מוכנס לפיו וצינור פלסטיק מוחדר לקיבתו נקבע כי ההאכלה הכפויה ניתנת להגדרה כעינוי.

גישתה של בריטניה:

בבריטניה נקבעה ב-1995 פסיקה תקדימית לפיה זכותו של אסיר שפוי לשבות רעב ולסרב להזנה כפויה. האסיר, אף שסבל מהפרעת אישיות, נמצא צלול בדעתו ופסק דין קבע כי אין חובה להאריך את חייו באמצעות האכלה נגד רצונו.
שביתת רעב הייתה צעד נפוץ במהלך המאבק של הסופרג'יסטיות בבריטניה למען זכות הצבעה לנשים .הראשונה שנקטה בו הייתה מריון וולאס-דאנלופ שנאסרה ב-1909 אחרי שהשתתפה בהפגנה בתוך בניין הפרלמנט בה הטביעה כתובת על קירות אחד מאולמות הבניין, נשפטה על השחתת רכוש וסירבה לשלם קנס. היא נכלאה בכלא הולוויי לנשים, ודרשה לקבל מעמד של אסירה פוליטית. כשסורבה הכריזה ב-5 ביולי על שביתת רעב. אחרי 91 שעות צום היא שוחררה לחופשי אחרי שהשלטונות חששו שאם היא תיפגע היא תהפך ל"קדושה מעונה".
בעקבותיה, הפך השימוש בשביתת רעב לכלי נפוץ בקרב הסופרג'יסטיות בבריטניה. אולם הממשלה לא שיחררה את האסירות ובמקום החלה לנקוט בהאכלה כפוייה שהתבצעה בעזרת צינוריות שהוחדרו דרך הפה או האף לקיבה. ההאכלה הכפויה גרמה לסבל רב ולעתים סיבוכים שלה הביאו כנראה למוות. כתוצאה מההד הציבורי שנוצר, נחקק ב-1913 "חוק החתול והעכבר" ששינה את המדיניות. לאסירות הותר לקיים שביתות רעב. כשבריאותן הייתה בסכנה, הן שוחררו באופן זמני, אבל לכשהתאוששו נכלאו מחדש.
ב-1913, כמאה שנה לפני שהתווכחו בישראל על "הזנה בכפייה", אישר הפרלמנט הבריטי את חוק "החתול והעכבר" שאיפשר לשחרר אסירות שובתות רעב ולאסור אותן מיד לאחר שצברו את הקילוגרמים האבודים. לא דובר בחשודות בפעילות חבלנית – אלא בראשונות הסופרז'יסטיות, שהפגינו למען זכות בחירה לנשים. כחודשיים לאחר אישור החוק השליכה את עצמה במחאה אמילי דייויסון מתחת לרגלי סוסיו של המלך גורג' החמישי במהלך מירוץ באפסום, ומותה הפך אותה לסמל למאבק הפמינסטי מאז ועד היום.




בסרטון: תיעוד נדיר של הרגע בו פגעו סוסי המלך בדייויסון במהלך "דרבי אפסום".


הגישה בארצות הברית:

גם בארצות הברית אימצו הסופרג'יסטיות את אמצעי שביתת הרעב במאבקן. אליס פול, שהשתתפה בהפגנות קבועות שנערכו מול הבית הלבן בוושינגטון, נאסרה באוקטובר 1917 בשל "הפרעה לתנועה" ונשפטה ל-7 חודשים. כשהושמה בבידוד פתחה בשביתת רעב, אליה הצטרפו אסירות נוספות. היא לא נשברה למרות האכלה כפוייה, ואף על פי שהועברה למחלקות פסיכיאטריות, ושבתה רעב במשך 22 יום. בנובמבר, אחרי ששביתת הרעב, ויחס בתי הסוהר לסופרג'יסטיות הכלואות עוררו סערה ציבורית, היא ושאר האסירות שוחררו, וזמן קצר אחר כך החלו ההליכים לחקיקת התיקון ה-19.
תראו מי מאיים

נחזור רגע לבריטניה בתקופת המנדט בהודו:
מהטמה גנדי נאסר בשנים 1922, 1930, 1933 ו 1942. בשל מעמדו הציבורי השלטון הבריטי לא רצה שימות בכלא. גנדי ראה בשביתת רעב דרך לא אלימה להעביר מסר: ב-1932 שבת רעב במחאה על חוק בחירות שנתן ייצוג נפרד לבני כת ה"דליט" שגנדי תמך בשילובם הפוליטי וב-1943 שבת רעב שוב בכלא כחלק מהמאבק האנטי-קולוניאלי. נוסף לגנדי שבתו רעב גם אסירים הודים נוספים בהם שניים שצמו 116 ימים: עד 5 באוקטובר 1929.

שביתות רעב של אירים כנגד בריטניה:
שביתת הרעב המפורסמת ביותר הייתה בשנת 1981 בשיא של מאבק אסירי הצבא האירי הרפובליקני הזמני מצפון אירלנד כנגד ההחלטה מ-1976 של השלטונות הבריטים לבטל את המעמד המיוחד שלהם כאסירים פוליטיים.
ב-27 באוקטובר 1980 החלה שביתת רעב ראשונה של שבעה אסירים בכלא מייז בצפון אירלנד, אליה הצטרפו 3 נשים מכלא ארמך. השביתה הופסקה לאחר 53 יום, כשאחד האסירים השובתים היה על סף מוות, והממשלה הבריטית שלחה מסמך בה היו הצעות פשרה. אולם בתחילת 1981 התברר שדרישות האסירים לא נענו בצורה מספקת, וה-IRA החליט לחדש את שביתת הרעב. על מנת להגביר את האפקטיביות שלה הוחלט שהאסירים השובתים לא יתחילו אותה יחד, אלא כל אחד יצטרף אליה כמה ימים לאחר קודמו.
ראשון השובתים היה בובי סנדס שהחל בשביתת הרעב ב-1 במרץ. במשך החודש הצטרפו אליו עוד 3 אסירים. סנדס מת בבית החולים של הכלא ב-5 במאי, לאחר 66 ימי שביתת רעב. ראש הממשלה תאצ'ר הגיבה על מותו בפרלמנט: "מר סנדס היה עבריין מורשע. הוא בחר לקחת את חייו שלו. זוהי בחירה שהארגון שלו לא נתן לרבים מקורבנותיו", והשר אטקינס הוציא הודעה על פיה "סנדס התאבד בהוראת אלו שחשבו שזה יועיל למטרתם שהוא ימות". עם מותו של סאנדס החלו מהומות בצפון אירלנד, ובהלוויתו בבלפסט השתתפו כ-100,000 איש.
בהמשך החודש מתו גם שלושת האסירים שהצטרפו אליו לשביתת הרעב, ובמקומם החלו בהדרגה בשביתת הרעב עוד 19 אסירים. שישה מהם מתו במהלך החודשים יולי ואוגוסט. אולם מסוף חודש יולי דרשו חלק ממשפחות האסירים להעניק לקרוביהם טיפול רפואי, ושביתת הרעב החלה להשבר. לבסוף הוכרז על סיומה ב-3 באוקטובר. השביתה הסתיימה ללא תנאי, אולם לאחריה הממשלה הבריטית מילאה חלק מדרישות המקוריות של השובתים. עם סיום השביתה שני הצדדים טענו שניצחו. הממשלה הבריטית בכך שלא נכנעה לדרישות, וה-IRA על כך שהצליחו בשביתת הרעב לתפוס את תשומת לב דעת הקהל העולמית למאבקם, ולהציג את מרגרט תאצ'ר כדמות נוקשה ואכזרית.

בסרטון: חבריו לנשק של בובי סאנדס יורים בהלווייתו.








בתמונה:ציור קיר בבלפסט עם דמותו של בובי סנדס חבר ה-IRA שנפטר בעקבות שביתת רעב



שביתת רעב בברית המועצות:
בשנת 1972 פתח אנדרי סחרוב בשביתת רעב במהלך ביקורו של ריצ'רד ניקסון במוסקבה כדי להצביע על הסכנה שבמדיניות הדטאנט שהקלה את המתח שבין המערב לגוש הסובייטי מבלי לשנות את אופיו הטוטליטרי של המשטר בברית המועצות.
ובכלל, ההיסטוריה מראה, כי גישתן של ברית המועצות ומדינות שהיו חברות בעברן בברית המועצות, כולל רוסיב כלפי מחבלים אינה ידידותית כלפי העוסקים בטרור.


שביתת רעב בישראל:
במרץ 1983 פרצה שביתת רופאים בישראל בדרישה לשיפור שכרם ותנאי ההעסקה. בחודש יוני, לאחר שהוצאו צווי ריתוק נגד השובתים, פתחו 12 רופאים בשביתת רעב ובתוך 10 ימים הצטרפו כ-3,000 רופאים לצום, שנמשך עד להשגת הסכם עבודה חדש.
מוחמד עלאן הנו פעיל הג'יהאד האיסלאמי בישראל, ארגון טרור לכל דבר ועניין, שנעצר במעצר מנהלי, מאחר ועסק בפעילות טרור כנגד אנשים חפים מפשע בישראל, פעילות שעלתה בחיי אדם רבים. לפי פרסום רשמי של השב"כ, עלאן נעצר ונכלא בעשור הקודם על רקע פעילותו בגיוס מחבלים מתאבדים ובסיוע למבוקשים. ב-18 ביוני, 2015, פתח עלאן בשביתת רעב במחאה על המעצר המנהלי שמטרתו למנוע את המשך פעילות הטרור בעקבות התראות חמות שהתקבלו בנוגע לפעילותו של עלאן.




כרגע בבית חולים ברזילאי קטטה רצינית בין עשרות מבני משפחת המחבל ליהודים והמשטרה עצרה כמובן באופן לא מפתיע יהודים, ביניהם לוחם צנחנים שלחם בצוק איתן, מי שגר באשקלון מוזמן להגיע עם דגלי ישראל ולהבהיר להם שזאת המדינה שלנו.
Posted by ‎(הצל) the shadow‎ on Wednesday, August 26, 2015

הקטטה בין עשרות מבני משפחת המחבל ליהודים בבית חולים ברזילי באשקלון. המשטרה הישראלית עצרה יהודים בלבד וקנסה יהודים נוספים שהניפו את דגלי ישראל. הבחור היהודי שנעצר אתמול אחרי מה שבתקשורת מכנים קטטה בברזילי ולמעשה, הייתה הגנה עצמית מובהקת של בחור שראה איך משפחתו של המחבל עלאן, שמטילה אימה על כל החולים, תוקפים את אביו המאושפז וכמו כל אדם נורמלי התערב ונעצר כמו מחבל . שמו של העצור היהודי הוא ניר מכלוף והוא משוחרר טרי משירות כקצין סיירת צנחנים. אחרי מאמצים רבים הוא שוחרר ממעצר וזה אחרי שמשפחתו הגישה ערעור על הערכת המעצר עד יום ראשון שקיבל מבית המשפט מוקדם יותר. בושה למדינה שככה מתייחסים לטובי בינינו ומכניסים לכלא קצין מצטיין בשביל מחבל מסריח!

הביוגרפיה הפח"עית הרשמית הזו המצויה בידי השב"כ הועלמה כמעט לחלוטין מנחשול הדיווחים התקשורתיים על שביתת הרעב של עלאן. המחבל אושפז לצורך האכלה בכפייה תחת שמירה בבית חולים ברזילי באשקלון. כתבים ורופאים דיווחו בפרטנות על מצבו הרפואי – מפלס ההכרה שלו, סיבולת מעיו, תוחלת חייו. לפעמים היה נדמה שמדובר ביקיר האומה השוכב על ערש דווי, ולא באויב שמעצרו נועד למנוע שפיכת דמי נקיים.
על רקע ההפגנות בין יהודים המתנגדים להפגנות הערבים בכניסה לביה"ח 'ברזילי' באשקלון בשל הימצאותו של האסיר הביטחוני שובת הרעב שם, קיבל תושב העיר כבן 60 דו"ח תנועה על נשיאת דגל ישראל על קטנוע. בסרטון שצילם נראית שוטרת אומרת לו "זה יוצר פרובוקציה לערבים... אתה יכול להיכנס (לבית החולים)- רק בלי הדגל". תושב העיר אמר בתגובה: "אני גאה ששמתי את הדגל. ולא איכפת לי לקבל עוד דו"ח אפילו".
בעקבות הלחץ התקשורתי ובניגוד לאינטרס הציבורי, הפרקליטות הציעה לו שחרור בתמורה להרחקתו מישראל למשך 4 שנים. הוא סרב לכך ולכן, הוסכם לשחררו ממעצר מנהלי ללא תנאי. בעקבות כך, השמירה על מיטתו הופסקה ואזיקיו הורדו.
אחרי שישראל עשתה כל שביכולתה לשמור על חייו של מוחמד עלאן, שלחה אותו לשני בתי חולים ואיימה להזין אותו בכפייה, משפחתו מתכוונת לתבוע את בית חולים ברזילי. העילה? הנזק המוחי שנגרם למחבל ששבת רעב במשך 65 ימים. הגיע הזמן שהמחבלים ייקחו אחריות על המעשים שלהם וישלמו עליהם.












חשיפת הצינור: קיבל דו"ח תנועה כי נסע עם דגל ישראל***על רקע ההפגנות בין יהודים לערבים בכניסה לביה"ח 'ברזילי' באשקלון בשל הימצאותו של האסיר הביטחוני שובת הרעב שם, קיבל תושב העיר כבן 60 דו"ח תנועה על נשיאת דגל ישראל על קטנוע. ***בסרטון שצילם נראית שוטרת אומרת לו "זה יוצר פרובוקציה לערבים... אתה יכול להיכנס (לבית החולים)- רק בלי הדגל". תושב העיר אמר בתגובה: "אני גאה ששמתי את הדגל. ולא איכפת לי לקבל עוד דו"ח אפילו".***מהמשטרה נמסר בתגובה כי: "הסרטון מציג תמונה חלקית של האירוע. משטרת ישראל מרשה הנפת דגלי ישראל בכל מקום".
Posted by ‎ערוץ 10 Channel10‎ on Monday, August 17, 2015


בניגוד לכך, דנית כהן היא אמא לילד בן 5 ובהריון עם תאומים. דנית שובתת רעב כבר 3 שבועות מול בית הדין הרבני. דנית אמא מדהימה לילד מקסים ונושאת ברחמה תאומים. היא שובתת רעב מכיוון שמזה 3 שבועות לא ראתה את בנה, הוא נלקח ממנה על ידי בית הדין הרבני שהעביר משמורת הסיבה: דנית לא דתיה מספיק בעבור הרבנים. ברשות דנית תמונות קשות של בנה ,פצוע. לדבריה האב היכה אותו מכיוון שלא רצה ללכת אליו וכן, הקלטות שבהן הילד מספר שאבא מרביץ לו.
דנית, שלדעת כל הגורמים היא אמא ראויה ומדהימה, נכלאה במלתעות הרבנות. בבית הדין הרבני יושבים רבנים שחורצים גורלות של נשים וילדים בסמכות שמזמן היתה צריכה להימנע מהם ומועברת לבית הדין לענייני משפחה בישראל. רבים בישראל קוראים לסגור את מוסד בית הדין הרבני. יש הקלטות של פקידת סעד שדורשת מדנית לתלוש את הילד שמסרב לעזוב אותה וללכת. עם זאת, הסיפור שלה אינו עושה כותרות בתקשורת הישראלית. כנראה שחשוב יותר לאפשר למחבל להמשיך לרצוח יהודים נוספים.






יום שבת, 2 במאי 2015

בישראל מנציחים מחבלים מוסלמים שרוצחים יהודים






כאשר בנות נאנסו בטרמפים, אסרו הורים על בנותיהם לעלות לשום רכב. 
כאשר היו חטיפות חיילים, אסר הג"א על כל החיילים לעלות על כל הטרמפים. 
כשאשה נפגעת מגבר, היא נזהרת מכל הגברים. 
אז למה לעזאזל, זו גזענות לא לרצות סביבי ערבים, ולא להעסיק אף ערבי?

משה תמם הי"ד, חייל בן 19 נרצח על ידי ערבים, בקיץ תשמ"ד, שנת 1984 לספירתם. בשבועות האחרונים הועלתה הצגה בתיאטרון בחיפה על חייו של אחד מרוצחיו הערבים - וואליד דקה, מחבל שרצח את תמם עם מחבל נוסף באקה אל גרביה. אחייניתו של הנרצח, אורטל תמם הותקפה בידי באי ההצגה, בעת שהפגינה נגד העלאת ההצגה בתיאטרון.
אני משתפת כאן את הסרטון שמתעד את חלק מהתקיפה המילולית והפיזית שעברו אורטל בעצמה וחברתה של אורטל תמם, בזמן שמחו על קיום הצגה "הזמן המקביל" בתאטרון "אלמידאן" בחיפה, המציגה אותו כקורבן, כאדם, ונותנת לגיטימציה לטרוריסטים ולמעשי רצח נתעבים על רקע לאומני. ההצגה אף הועלתה בקאמרי בשפה הערבית עם כיתוביות. תאטראות אלו ממומנות מכספי ציבור, מהמיסים של כולנו. לא ייתכן שמחבל ערבי ישראלי שפעל נגד מדינת ישראל וחטף ורצח חייל ישראלי יקבל מימון ישראלי רשמי תחת חסותה של עיריית חיפה. מדובר בארוע המבזה את זכר חללינו שנפלו קורבן לארועי טרור ולתקיפת מחבלים בניגוד לכל כלל הומניטרי של האו"ם ולכללי המוסר.
משה תמם יצא לחופשה ב-6 באוגוסט 1984. הוא נפגש עם חברתו וליווה אותה אל ביתה שבטבריה. בשעות הערב הוא חזר באוטובוס לתל אביב ובתחנת בית ליד ירד מהאוטובוס ועקבותיו נעלמו. ארבעה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו בסמוך למבוא דותן שבשומרון עם סימני חבלה בראשו ונקב של כדור חודר בחזהו. מפסק הדין עולה, כי דקה פיקד על חטיפת החייל לצרכי מיקוח. הוא הורה על רציחתו במקרה ותהליך ההעברה יסתבך. מדובר באחד האסירים הפוליטיים אזרחי ישראל הוותיקים ביותר. הוא נכנס לכלא ב-1986 ונשפט למאסר עולם בלי הקצבת עונש. בשנת 2012 הוקצב עונשו ל-37 שנים. 
שתי המפגינות הותקפו הן מילולית והן פיזית בידי השחקנית (בסדרה עבודה ערבית, ערוץ 2) ועובדת התאטרון סלווה נקארה. לא מדובר בהפגנת אנשי ימין קיצוני כפי שהיא והתאטרון טוענים. מדובר במחאה מוצדקת וכואבת של שתי נשים בלבד, שמטרתה למחות על כך שנותנים לגיטימציה למחבלים, מציגים מחבל כקורבן, כאשר ברור מי הקורבן האמיתי - משה תמם הי"ד שבגיל 19 נחטף, עונה יומיים ואז המחבלים ירו בו בראשו, רצחו אותו בדם קר.
אני לא מעלה בדעתי שתתקיים הצגה שתציג את "האדם מאחרי הסטטיסטיקה" באשר לרוצחי הנער הערבי מוחמד אבו-חד'יר. מדוע מועלית הצגה שמפארת מחבל? ובכלל במימון כספי ציבור של מדינת ישראל? הרצחת וגם ירשת?
גם משה תמם ז"ל, שנרצח בהיותו נער בן 19 בלבד בידי המחבל המוסלמי וו'ליד דקה, אינו סטטיסטיקה. גם לו היו חיים וחלומות. משה כבר לא יתחתן לא יהיו לו ילדים, ולא יהיה לו תואר שני (המחבל התחתן ועשה תואר שני בזמן שהותו בכלא).
כשהמפגינות הגיעו לתאטרון כדי למלא את חובתן המוסרית במסגרת מדינה דמוקרטית כמדינת ישראל ולממש את חופש הביטוי, השחקנית סלווה נקארה דיברה אליהן בגסות רוח וברוע שלא ייאמן. היא אמרה לאורטל: "וזה שאת מוחה כאן יחזיר את דוד שלך? תסתמי, תסתמי, את סותמת, תתנחלו כאן, את כזו נמוכה". כשחברתה של אורטל צילמה את מעשיה בנייד שלה, היא הסתערה עליה, היכתה אותה והעיפה את הנייד מהיד באלימות.
כדי למנוע מהשחקנית לחטוף את הנייד ולשבור אותו בגלל הסרטון שמצולם בו, היא ברחה כדי לשלוח מהר את הסרטון למישהו. החברה חזרה אחרי כמה שניות כששמעה צעקות רמות והבינה שתוקפים את אורטל פיזית. ואכן, כשהסתכלה, היא ראתה את סלווה דוחפת בברוטאליות את אורטל. אנשים הרחיקו אותה מאורטל.
בהמשך המוחות פגשו בשמאל הכי קיצוני שקיים בישראל, יהודים וערבים, אנשים רעים שלא התביישו, ביודעם שמדובר במשפחה שכולה, אשר צחקו למוחות בפנים, לעגו להן, עשו בפניהן תנועות מגונות, רקדו להן בלעג מול הפרצוף, מחו כפיים בלעג וקראו להן רוצחים, נאצים, פאשיסטים. הם רקדו ושרו שם עם דגלי פלסטין. הלכתי פעמים רבות להצגות ומעולם לא ראיתי אנשים מגיעים עם דגלים. זוהי הראיה לכך שמדובר בארוע פוליטי לאומני ולא בארוע תרבות. ההצגה הוצגה לרגל "יום האסיר הפלסטיני" שארע ביום שבת האחרון, ה-25/4/15.





נבלות.בתיאטרון בחיפה הועלתה היום הצגה על חלומותיו של וואליד דאקה מחבל ערבי ישראלי שירה לפני כשלושים שנה בחייל משה תמם הי״ד והשליכו לדמם למוות בדיונות ליד פרדס חנה. התיאטרון הזה ממומן על ידי המדינה ועיריית חיפה. עיריית חיפה - האוויר אצלכם באמת מזוהם. (לא להאמין, אבל הסרטון הזה צולם היום בתיאטרון בחיפה)
Posted by ‎יגאל דילמוני‎ on Saturday, April 25, 2015




מדובר בניצול של אמנות לתמיכה במחבלים. זהו הישראלי המכוער באמת. אני לא בטוחה ממה אני המומה יותר, מהתקיפה המילולית הרעה והמכוערת או מהתקיפה הפיזית, להלן הסרטון לשיפוטכם:






עד מתי רשעים יעלוזו ??! הסרטון הזה שרט לנו את הלב לראות את הילדות האלו נלחמות על משהו שאמור להיות טאבו במדינה שלנו.טל משיחאחת משחקניות התכנית "עבודה ערבית" סלווה נקארה חדאד, בין העבודה בערוץ 22 מוציאה הצגות לכבוד רוצחי העם היהודי. כאן בסרטון תוכלו לראות את העימות בינה לבין אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם ז"ל שסלווה הפיקה למען הרוצח של דודה הצגה. כמובן, עדת יהודונים הגיע לצפות בהצגה אשר הועלתה הערב בתאטרון אלמידאן בחיפה, באותו השבוע של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
Posted by ‎אמאלנד‎ on Saturday, April 25, 2015




אנא חתמו עכשיו על העצומה ושתפו את הפניה: הצגה של מחבל שרצח חייל? לא מהכיס שלנו!  משפחת החייל משה תמם ז"ל שנרצח באכזריות על ידי מחבלים נאלצת להיאבק בכדי שכספי המיסים והארנונה שלנו לא יממנו הצגה המבוססת על כתבי הרוצח ואליד דקה. אנו אזרחי ישראל, מכל הקשת הפוליטית, יהודים ולא יהודים, קוראים לעריית חיפה ולמשרד התרבות להפסיק לאלתר ולצמיתות את תקצוב תיאטרון אלמידאן שבחר להפיק ולהעלות הצגה המבוססת על כתבי הרוצח הנתעב ואליד דקה ועל חלומותיו ושאיפותיו.
חלומות ושאיפות שהחייל משה תמם ז"ל - שנחטף, עונה ונרצח באכזריות על ידי דקה וחבריו - לעולם לא יזכה להגשים. לא יעלה על הדעת שכסף ציבורי יממן הצגה מכתביו של רוצח חייל צה"ל. לא ייתכן שהציבור ייאלץ למממן בעל כורחו תאטרון המקדם באופן שיטתי תעמולה קיצונית ומסיתה. המציאות הזו מנוגדת לכל הגיון ולכל אמת מוסר והיא מוכרחת להשתנות. אנא חתמו על העצומה והעבירו הלאה לכל חבריכם - אנחנו חייבים את זה לא רק למשה תמם ז"ל ולמשפחתו אלא קודם כל לעצמנו.תמונה זו של הרב כהנא, היא מהלוויתו של משה תמם. אין צורך במילים נוספות.