מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שלישי, 27 בינואר 2015

כשהשמאל הציוני בישראל לא מייצג את הציונות




כשאנחנו הולכים להצביע בבחירות הקרובות, עלינו להיות מודעים במי אנחנו בוחרים לייצג אותנו, מהם עמדותיו ומיהו כאדם. בן גוריון מתהפך בקברו למראה הרשימה האנטי ציונית של העבודה. רשימת המועמדים של מפלגת העבודה שנבחרה מבהירה את עמדות השמאל והאנטי - ציוניות באופן מובהק של המפלגה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית - ביטחונית.

הרשימה, בנוסף, אינה מייצגת את קבוצות רבות באוכלוסיה הישראלית, בייחוד של עולים ודתיים, אך גם אינה מייצגת את הציונות - הטעיה משמעותית כשמדובר במחנה ציוני כביכול. מעל לכל, הרשימה מחדדת בצורה הברורה ביותר את מאפייניה באמצעות המועמדים לכנסת המרכיבים אותה, מפלגת שמאל קיצוני.
אז המחנה הציוני מצהיר שאותם, אף אחד לא ילמד מהי ציונות. האם בכל זאת הם יודעים שם במחנה האויב של הציונות מהי ציונות? כיצד הדבר בא לידי ביטוי ברשימת מועמדיו של המחנה לכנסת? בהתחשב בכך שעלתה הדרישה לשנות את שם המפלגה מאחר והציונות אינה מייצגת את מי שמרכיב אותה, זה אומר דרשני.





רובנו לא עוקבים אחרי הפריימריז במפלגות הישראליות. עם זאת, חשוב לשים לב מיהם המועמדים בפריימריז [הבחירות המקדימות] למפלגת העבודה. בפועל, הלכה למעשה, אין כל קשר בין המחנה הציוני והשמאל הישראלי בכלל לציונות. מדובר במיתוס, כשמנסים ליצור מאפיינים המקשרים בין השמאל של פעם והציונות למה שקיים כיום. זאת אשליה. בפועל, מבחינת הרשימה, ניתן להבחין במספר מאפיינים:
  1. אף נציג מהרשימה אינו מתגורר ברמת הגולן.
  2. אין אף נציג מבקעת הירדן [זוכרים את בקעת הירדן?]
  3. אין אף נציג מיהודה ושומרון [מודעים לגושי ההתיישבות? נא לא לגחך]
  4. אין אף נציג חובש כיפה במקום ריאלי, גם לא מהזרם הרפורמי.
  5. יותר ממועמד אחד במקום ריאלי ברשימה מתנגדים להמנון ואף לפחות אחד מהמועמדים הריאלים ברשימה מגדירים את עצמם כפלסטינים [זוהיר בהלול].
  6. אף אחד מהמועמדים אינו דרוזי.
  7. לפחות אחד מהמועמדים הצהיר שהוא תומך בביטול חוק השבות היהודי [יוסי יונה] ואינו מתחבר למילה ציונות [יוסי יונה, מירב מיכאלי, סתיו שפיר].
  8. לפחות אחת מהמועמדות במקום ריאלי תומכת בסרוב להתגייס לצה"ל [מירב מיכאלי - "אני חושבת שנשים לא צריכות לשלוח את ילדיהן לצבא...הן צריכות להפסיק להיות מוכנות לשלוח את הילדים לצבא בלי חשבון". ח"כ מירב מיכאלי, מקום 9 ברשימת העבודה לכנסת ה-20.].
  9. לפחות אחת מהמועמדות ידועה כאדם שסירב להשמיע את ההמנון [סתיו שפיר, מקום 4 ברשימה]
  10. מקורביו של מספר 1 ברשימה מעורבים במימון משפחות של מחבלים מתאבדים.
  11. לפחות אחד מהמועמדים הצהיר שלא יהסס לפנות את בית אריה ועופרים תמורת הסכם [עמיר פרץ] 
  12. שלא לדבר על השאיפה לרדת מרמת הגולן [בוז'י הרצוג, מספר 1 ברשימת המחנה הציוני וכמובן, ציפי לבני, מקום 2 בעבודה]
  13. כשיש לגיטימציה להתיר את דמם של חיילי צה"ל [ציפי לבני, מועמדת מס' 2 ברשימת העבודה לכנסת]
  14. אין נציג ראוי והולם לפריפריה [פרץ אינו פונקציה - כשכתבתי נציג ראוי, נציג הולם התכוונתי לנציג ראוי ונציג הולם]
  15. אמנם ברשימה הסופית ישנו ייצוג הולם לנשים, אך זהו המאפיין הראוי היחיד ברשימה והדבר היחיד שהתקשורת הישראלית מבליטה.











זוהיר בהלול מגן על מחבלים - לפני שנתיים הוא מסר עדות אופי לסייען החיזבאללה שהורשע בסיוע לאוייב במלחמה. בהלול הנו אדם המנסה באמצעות מילים יפות לתעתע בציבור הישראלי. מדובר בעוכר ישראל, אדם המעיד על עצמו שהוא יותר פלסטינאי מישראלי.
האדם הזה, זוהיר בהלול, נמצא במקום ה-17 והריאלי במחנה הציוני בראשו עומדים ליבני והרצוג, צאצאים לציונים גאים המתהפכים בקברם למראה מעשי ידיהם של צאצאיהם. בנוסף לאנטישמיות ואי הציונות של ציפי לבני ובוז'י הרצוג, יש עדויות לשחיתותו של הרצוג שבחר לשתוק בחקירה בפרשת העמותות. מי ששותק משתף פעולה עם העבריינים. מי ששותק, מושחת ועבריין בעצמו. הרצוג אינו ראוי להיות איש ציבור. ביפן, נבחרים פרשו בקלון לאחר שנחשדו כי חילקו מניפות לבוחרים והואשמו בשוחד בחירות. כאן לא מדובר במניפות בשווי כמה סנטים, אלא במאה מליון דולר לפחות שידוע לנו. 
אדם נוסף הנמצא במקום ריאלי - 23 ברשימת המחנה הציוני הנו יוסי יונה. יונה, נציג מטעמה של מפלגת השמאל-מרכז, העבודה, מציע לאחד את יום השואה עם יום הנכבה. בנוסף, לדבריו, הוא אינו מתחבר למונח ציונות והיא אינה מייצגת אותו. אם כך, מה הוא עושה במקום ריאלי כמו המחנה הציוני?
זה עדיין ציוני מבחינתכם? מעולה, בואו נרחיק עוד קצת - ואם כבר, אני לא בטוחה שמישהו קלט את הקטע של האישה שאיתו וקשריה לפרשת העמותות המושחתות [במערכת הבחירות שגם כותרתה היתה רק לא ביבי...] שהיה מעורב בהן בעלה נקי הכפיים ועליהן שתק בחקירה. אז למי שלא קלט בבקשה:
מיכל הרצוג, אשתו של אותו בוז'י הרצוג, הועסקה בקרן "דורון" שהוקם על ידי המיליארדר מארק ריץ' שהיה בין גדולי התורמים לברק (ושברק פעל אצל קלינטון להשיג לו חנינה). היא ניהלה במשך לא פחות משמונה שנים את "קרן ריץ'". מרק ריץ' מקרן ריץ' הנו איש עסקים יהודי, המקושר לצמרת הפוליטית בישראל. חבר מושבעים פדרלי בארצות הברית חקר חשדות כי הוא מעורב בסיוע לשליט עיראק, סדאם חוסיין, להעביר כספים למשפחות מתאבדים פלסטינים בשטחים.
החשדות הם במסגרת חקירה בינלאומית על תוכנית האו"ם שזכתה לכינוי "נפט תמורת מזון" - במסגרת הסנקציות שהטיל האו"ם על עיראק הותרה מכירת כמות מוגבלת של נפט שתמורתה הכספית נועדה לרכוש מזון לתושבי עיראק. ואולם, מחקירות בארצות הברית ובאירופה, שנסמכות על מסמכי שלל שנתפסו בעיראק ועל מידע מודיעיני, עולה כי משקיעים במערב, בהם גם ריץ', שילמו שוחד לסדאם חוסיין ובכירי משטרו כדי לזכות בחוזים במסגרת התוכנית.
לפי ה"וושינגטון טיימס" נחקר חשד כי ריץ' היה פעיל מרכזי בעסקאות התוכנית. מן המסמכים והמידע התגלה שסדאם חוסיין העביר מיליוני דולרים מהתוכנית לבנק "רפידיה" בירדן שבהם שולמו כספים למשפחות של מתאבדים פלסטינים. התשלומים נעו בין 15 אלף ל-25 אלף למשפחת מתאבד.
מועמדת נוספת לכנסת הישראלית מטעם המחנה הציוני הנה העיתונאית קסניה סבטלובה, אשר תצטרף למחנה הפוסט הציוני. מדובר ברכש חדש של ציפי לבני.

העיתונאית קסניה סבטלובה (ערוץ 9 הרוסי) המשוריינת במפלגת העבודה של ליבני/בוז'י, היא עמיתת מדיניות במכון מיתווים שמנהל תעמולה של תבוסנות מול הטרור המוסלמי, וניהל קמפיין ענק להתנצלות מבישה בפני טורקיה בפרשת המרמה. וכמובן המכון הזה הוא זרוע של המפלצת "הקרן החדשה לישראל" שמימנה את המכון ב20,000 דולר. 
וכך נבנה לנו מול העיניים השקר הגדול בהיסטוריה שנקרא "המחנה הציוני"




להלן מטרות המכון, מתוך העמוד הרישמי שלהם.

א. לקדם שינוי פרדיגמה במדיניות-החוץ הישראלית:

1. לגבש ולהציג גישה מקיפה למדיניות-חוץ התומכת בשלום ובשייכות אזורית;
2. להפוך שיקולים דיפלומטיים למרכזיים יותר בתהליכי קבלת החלטות בישראל;
3. לשנות את הנטייה הישראלית להסתגרות ולמגננה אל מול הקהילה הבינלאומית.

ב. לקדם את ההשתלבות האזורית של ישראל:

1. להגביר את הידע וההבנה של סוגיות אזוריות;
2. להגדיר את היחסים הרצויים לישראל עם האזורים הסמוכים לה;
3. לקדם אפשרויות שייכות אזורית לישראל.

ג. לקדם שלום ישראלי-ערבי:

1. לנהל דיאלוג מדיני עם מכוני מדיניות ערבים ומוסלמים;
2. לזהות, לייצר ולממש הזדמנויות לשלום;
3. לספק מומחיות תהליכית ומחקרית לקידום מהלכי שלום.
לאטמה בחשיפה על המכון וכן, רשימת הנתמכים על ידי הקרן ובינהם המכון מתויים ב 20,000$, נמצאים בקישורים.

לכל זאת, התקשורת השמאלנית בישראל מספקת לגיטימציה - לא נערך כל תחקיר הבוחן את הקשר בין מועמדי המחנה הציוני עאלק לכנסת לציונות. ההיפך מכך. התקשורת מקפידה לא לשאול את סתיו שפיר לדעתה לגבי חוק השבות. סתיו שפיר נמצאת במקום הרביעי ברשימה ויש לה בעיה עם ההמנון של מדינת ישראל. מבחינתה, מדובר בשיר גזעני.
סתיו שפיר סירבה להשמעת התקווה, ובכתה כאשר נציגת חד"ש אמרה שאפילו לה אין בעיה עם השמעת ההמנון.
שעות לפני ההפגנה, התרחש מאחורי הקלעים ויכוח שהכתיב במידה רבה את אופייה וכמעט פגע במידת ההצלחה שלה. איציק שמולי, שהפעם הורשה לנאום בעצרת המרכזית, הטיל אולטימטום: ללא דגל ושירת התקווה בסוף העצרת, הסטודנטים לא משתתפים.הדבר הוביל לויכוח עצום, בעיקר בין שמולי לסתיו שפיר, שלקחה את העניין ללב ואיימה לפרוש. "לא היתה לי בעיה עם הדגל, היתה לי בעיה עם 'התקווה'", היא אומרת."לא כל אזרחיה המדינה הם יהודים".המאבק סביב שירת ההמנון העיד על הכיווןשבו ביקש שמולי להוביל את המחאה, וגם על דעתו על חביריו למחאה."זה כבר לא מאבק של אנרכיסטים הזויים או שמאלנים קיצוניים משינקין", אמר בישיבת סטודנטים בסמינרהקיבוצים כמה ימים לפני כן. "זה מאבק של מלח הארץ שנאבק לבנות את העתיד שלו במדינה הזאת".
דווקא שרון שחף הייתה בצד של ההמנון הלאומי."אני אשת חד"ש. אני לא שרה את התקווה. אני עומדת, לא שרה. אבל זה לא הזיז לי שישירו את זה בהפגנה. הסטודנטים דרשו את זה כמה שעות לפני ההפגנה, וסתיו התחילה לבכות ולומר שזה שיר גזעני. ממש כעסתי. אמרתי לה 'מה, את חושבת שאת יותר שמאלנית ממני בזה שאת בוכה? ".....
"רוטשילד - כרוניקה של מחאה", עמוד 96
את יוסי יונה מעלימים לחלוטין מעיני הציבור עד הבחירות. יותר מזה, התקשורת עושה את מירב המאמצים ליצור דהומניזציה לימין הישראלי
במבחן התוצאה, להיות מודע משמעו לשרוד. תדעו למי אתם מצביעים ושלא יעבדו עליכם.





אין תגובות:

פרסום תגובה