מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שבת, 26 באפריל 2014

דוח מטעם ארגון עיתונאים ללא גבולות קובע שבמדינת ישראל אין חופש עיתונות




ארגון "עיתונאים ללא גבולות" [Reportes Without Borders] בחן, חקר והכין רשימה של 180 מדינות, רובן דמוקרטיות, בהתאם למדד חופש המידע והעיתונות שבאה לידי ביטוי באותה המדינה. בחינה זו מתבצעת מדי שנה ונקבעת על פי פרמטרים שונים. פינלנד, כהרגלה, נמצאת בראש הרשימה כבר שנה רביעית ברציפות. רוסיה נמצאת במקום ה-148 מתוך 180 מדינות וכן, במסגרת זו נקבע, כי המדינות טורקמניסטן, צפון קוריאה ואריתראה אין כלל חופש עיתונות. כלומר, הן נמצאות בתחתית הרשימה
ארצות הברית ירדה למקום ה-46 מתוך 180 מדינות המגדירות את עצמן כמדינות דמוקרטיות במתן חופש הביטוי, המידע והעיתונות. אחת הסיבות שניתנו לפגיעה בחופש המידע והעיתונות בארה"ב, המדינה שהמציאה את הדמוקרטיה, זכויות האדם וחופש הביטוי, הנו עניין הביטחון הלאומי.
מדינת ישראל נמצאת במקום במקום ה-96 מתוך 180 מדינות. מדובר בעלייה של 17 מקומות לעומת שנת 2013, אז ירדה ישראל ב-20 מקומות לעומת מיקומה במתן חופש מידע ועיתונות בשנת 2012. כל זאת כשבמקביל, העיתון מעריב הגיע לפשיטת רגל בעקבות פשיטת הרגל של דנקנר, הטייקון שקנה אותו. בנוסף, נסגר העיתון מקור ראשון וכן, נסגרה רשות השידור.
במקביל, הבעלים של ידיעות אחרונות ובעל קשר משפחתי לחבר הכנסת והשר סילבן שלום דרך אשתו, ג'ודי ניר שלום מוזס, פועל לסגירתו של העיתון ישראל היום כעיתון חינמי באמצעות הצעת החוק לקידום והגנת העיתונות הכתובה בישראל. החוק עצמו מגביל את חופש העיתונות באמצעות איסור הפצה של עיתון יומי בעל תפוצה רחבה בחינם לאחר יותר משישה חודשים.
במסגרת זו, קיים פגם במבחן הסבירות, מאחר והחקיקה ייעודית כנגד עיתון אחד בלבד - ישראל היום. הרי קיימים עיתונים נוספים שמחולקים חינם והיו קיימים שנים לפני הקמתו של ישראל היום. אבל לא רק שהעיתון פוגע בהכנסותיו ותפוצתו של ידיעות אחרונות, אלא גם מייצג אג'נדה התומכת בבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. מאז הקמתו של ישראל היום, ידיעות אחרונות מתנגדת לנתניהו ותוקפת את מעשיו ביתר שאת. פעולות אלו ופעולות נוספות אכן פוגעות בחופש המידע והעיתונות בישראל.
במסגרת הסקירה המפורטת בדו"ח מטעם הארגון "עיתונאים ללא גבולות", נמצא קשר בין קונפליקט חברתי שקיים במדינה הנדונה לבין חופש המידע והעיתונות, ממש כפי שבא לידי ביטוי בסוריה, הממוקמת במקום ה-177 מתוך 180 מדינות. כלומר, במידה וקיים קונפליקט חברתי, הדבר פוגע בחופש העיתונות. ככל שהקונפליקט גדול יותר, כך הפגיעה בחופש העיתונות גדולה יותר.
למעשה, בסביבה חברתית לא יציבה, המדיה משמשת כמטרה לקבוצות וליחידים המנסים לשלוט בחדשות ובמידע המשודר ומגיע לציבור. הענקת תמיכה כספית ממשלתית לעיתונים היא הזמנת הממשלה לשלוט בעיתונות. זו הסיבה שישראל וארה"ב, ששתיהן יכולות להתגאות בצדק בחופש העיתונות במתקיים בתחומן, אינן נמנות עם המדינות אשר מספקות תמיכה כלכלית לעיתונים. והן גם לא צריכות לעשות זאת. הניסיון מוכיח כי מי שמשלם לחלילן לא רק קובע את המנגינה, אלא מחליט לעיתים קרובות אילו מנגינות אסור לנגן. ובכל זאת, בדברי ההסבר לחוק לקידום והגנת העיתונות הכתובה בישראל נכתב, כי "במדינות רבות בעולם המערבי מקובל היום להעניק תמיכה כלכלית לעיתונים על מנת להבטיח את המשך פעילותם החיונית לדמוקרטיה".
הסיבה לכך שהארגון הציב את ישראל במקום ה-96 הנה פשוטה. בנוגע לחופש המידע והעיתונות במדינת ישראל נטען, כי אלימות ננקטת כנגד "עיתונאים פלסטינים" מטעמי "ביטחון לאומי". וואללה. מרשים ביותר. בארגון "עיתונאים ללא גבולות" [Reportes Without Borders] טוענים שיש דבר כזה עיתונאים פלסטינים. תפקידם של "עיתונאים" אלו הנה לייצר ידיעות פוליוודויות, מצגי שווא על המתרחש ביהודה ושומרון באופן המציג את הערבים כמסכנים ואת חיילי צה"ל כאגרסיביים. מדובר באנשים המייצגים אג'נדה ולא עיתונות. מטרתם אינה לתעד מידע ולבצע תחקירים, לעשות עיתונות ולדווח על המתרחש. מטרתם ליצור מצגי שווא, לצאת במסעי הסברה מטעים המבוססים על דיווחים מבוימים. מדובר בעבריינים לכל דבר שמעשיהם עולים בחיי אדם.
השמאל ההזוי מהווה 1% מהאוכלוסייה ו-100% מהתקשורת. בתקשורת הישראלית יש חופש דיבור, זה למרות שמועבר מסר מעוות.
מצד שני, כשחיילים מותקפים על בסיס יום יומי על ידי ערבים ושמאלנים, מוטלת על כך צנזורה עצמית על ידי התקשורת השמאלנית וכך, המידע לא מגיע לציבור, זה לא מגיע לעיתונות - אלא אם כן הישראלי תושב יצהר. המחשה לכך באה לידי ביטוי במקרה בו הותקף לאחרונה לוחם הנח"ל בחברון על ידי שני מחבלים בני 15, כשאחד מהם מצוייד באגרופן. המטרה הייתה לתקוף את החייל לאחר שהניסיון לגנוב מכיסיו ציוד נכשל. המקרה תועד על ידי אנרכיסט שביים את המקרה והדריך את המחבלים בכדי להשיג את התוצאה הרצויה. בעקבות המקרה, צה"ל הדיח את החייל למרות שפעל בהתאם לתורת הלחימה הצה"לית.
סרטים "דוקומנטרים" כמו 5 מצלמות שבורות מועמדים לאוסקר. מידע בנוגע לפיגועים נגד ישראלים שמתרחשים מדי יום מצונזרים ולא מגיעים לתקשורת וכמובן שאף אחד בתקשורת לא דיווח על קלטת האבטחה שתיעדה את האירוע שבויים על ידי מחסום ווטש בירושלים בפורים שנה שעברה. קלטת זו הוכיחה שהצלמת של מחסום ווטש עשתה פוליווד והציגה מצג שווא כאילו היהודיות תקפו את הערבייה ממניעים גזעניים ולא מתוך הגנה עצמית.
מבצע "תג מחיר", במסגרתו נטען כאילו יהודים פוגעים ברכושם של הערבים הנו מבצע מבויים שמקודם על ידי התקשורת. במסגרת הפרובוקציה, ערבים עויינים לחמולה כזו או אחרת פוגעים ברכושם, מרססים כתובות והתקשורת תומכת ומשדרת את הנזקים לרכוש ואת הפגיע בבתי זונות בכפרים ובמסגדים. יותר מזה, התקשורת בישראל לא מדווחת על מבצעי תגי מחיר של הערבים כנגד יהודים, על השחתת רכוש יהודי על ידי ערבים או אפילו על יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה ופיגועים כנגד יהודים.
אז כן, הארגון צודק, צנזורה עצמית מוטלת על ידי העיתונאים בישראל ולכן, אין חופש עיתונות בישראל, אבל לא מהסיבות שהארגון טוען. כמו שנאמר, בעיתות משבר וקונפליקט, ארגונים ויחידים משתלטים על התקשורת בכדי להעביר מסרים בהתאם לאג'נדה שלהם. בישראל, מדובר באנשי השמאל. 6 מליון יהודים בישראל מצויים בשבי התקשורת המוצפת באג'נדה שמאלנית לא אובייקטיבית ושקרית. ואלו שמות:












אין תגובות:

פרסום תגובה