מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות שנות ה-70. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שנות ה-70. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בפברואר 2016

Carpenters - Superstar










היום לפני 33 שנה (04.02.1983): הלכה לעולמה קארן קרפנטר.
היא ואחיה, ריצ'רד, היוו את הצמד הפופולרי של שנות ה-70 שנקרא "הקרפנטרז". קולה של קארן זכה תמיד לשבחים על השליטה וההטעמה שבו, שהיו ללא רבב. גובה הצליל שלה היה תמיד מושלם, ללא קשר למצב. לקולה הייתה איכות מלנכולית, שבאה לידי ביטוי בלהיט "סופרסטאר" משנת 1971.
קארן הייתה מתופפת מצטיינת, שדורגה במקום הראשון בסקר של המגזין פלייבוי ברשימת מתופפות רוק ב-1975, כשהיא סוללת דרכן של מתופפות רבות אחרות. קרן קרפנטר סולנית להקת The Carpenters ספגה ביקורות רבות על היותה אישה ומתופפת ועל כך שהיא "מתחבאת מאחורי התופים" והופעל עליה לחץ משמעותי לעזוב את התופים ולעבור לקדמת הבמה בטענה שסט התופים מסתיר אותה והופך אותה לכמעט בלתי נראית על הבמה בהופעות וסביר להניח שהיו גם לא מעט שוביניזם ודעות קדומות מאחורי הלחץ הזה שהופעל עליה מתוך התפיסה הרווחת באותם ימים ש"תיפוף זה לא משהו שמתאים לאישה". החל מהאלבום השני במידה מסוימת 'הוּשלכה' ובניגוד לרצונה מצאה עצמה בקדמת הבמה.
השירים המתקתקים עמדו בניגוד מוחלט לגיהינום שככל הנראה חוותה באותן שנים והיא סבלה מבעיות של דימוי גוף ונאבקה כמעט עשור עם המחלה הארורה ביותר שיצרה נפש האדם והתחילה להתאמן באופן אובססיבי להרעיב את עצמה עד שלבסוף נפטרה מדום לב כתוצאה מהמחלה. קארן סבלה ממחלת האנורקסיה, מחלה שלא הייתה מוכרת בזמנה, ובסופו של דבר נפטרה כתוצאה מסיבוכים הקשורים לניסיון ריפוי למחלתה בגיל 32, בשנת 1983. בפברואר 1983 הזמרת שאהבה לחיות לא בחרה בהם עוד, לאחר 8 שנים קשות, ליבה של הצלע הנשית בהרכב הסבנטיז הנצחי 'הקרפנטרס' ואחת הזמרות הטובות שידעה המוזיקה נדם. מחלת האנורקסיה הוא אלמנט שנוצר בתרבות ועידן ה'שפע', המחלה מאובחנת מאז 1976 ומחלתה של קרן התגלתה רק שנה קודם לכן ב1975. הפרעות אכילה הן הרבה פעמים סימפטום למצוקה עמוקה יותר ויתכן שאצל קרן קרפנטר ה'טריגר' היה המעבר לקדמת הבמה, החשיפה התמידית והאופן שבו אנשים בוחנים ושופטים את המראה החיצוני שלה ואת גופה בפרט. ייתכן שהיו לכך סיבות נוספות. להפרעות אכילה יש גורמים גנטיים, פסיכולוגיים, חברתיים וסביבתיים, לעתים הן גם מושפעות מסטנדרט יופי בלתי אפשרי של רזון, כמו זה המקובל בחברה המערבית. מחלת האנורקסיה ידועה בכך שהמטופל עצמו הוא הפיתרון היחידי לבעיה עם ורק בעזרת אנשי מקצוע שייצבו את בריאותו.
בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 אנורקסיה עדיין לא היתה מחלה מאוד נפוצה או מוכרת בניגוד להיום. מותה של קרן העיר את תשומת לבה של התקשורת והוליד התעסקות מתמשכת בהפרעות האכילה אנורקסיה נרבוזה ובולימיה. מותה נתן דחיפה לידועניות נוספות לחשוף את הפרעות האכילה שלהן ביניהן השחקנית טרייסי גולד והנסיכה דיאנה. ברגע שקרן עברה מתיפוף, שם אף אחד לא ראה את מבנה גופה, לקידמת הבמה כזמרת מובילה, אז החלו כל מיני דיבורים על מבנה גופה וזה בעצם הטריגר של האנורקסיה. זמרות כגון: מדונה, שאניה טוויין, קיי די לאנג ואחרות ציינו את קארן קרפנטר כבעלת השפעה חזקה עליהן מבחינה מוזיקלית.
מותה של קארן העיר את תשומת לבה של התקשורת והוליד התעסקות מתמשכת בהפרעות האכילה, אנורקסיה נרבוזה ובולימיה. מותה נתן דחיפה לידוענים נוספים לחשוף את בעיות האכילה שלהם. בין המפורסמים היו השחקנית טרייסי גולד והנסיכה דיאנה.
החשיפה הובילה לפניות למרכזים רפואיים ולבתי חולים המטפלים בהפרעות אכילה. לפני מותה של קארן לא היה בציבור מידע מספק לגבי האנורקסיה והבולימיה ולכן היה קושי בזיהוי ובטיפול בהפרעות אלו. ייתכן שעקב העובדה שהייתה מפורסמת ובעלת תדמית נקייה היה קושי לאנשים להתעמת עם האפשרות שיש לה בעיה, ויתרה מכך – להתערב בבעיותיה. משפחתה ייסדה קרן לזכרה, שנועדה למטרות איסוף כספי מחקר בנושא האנורקסיה והפרעות אכילה. כיום נקרא הארגון "קרן משפחת קרפנטר" ובנוסף למימון מחקר בנושאי הפרעות אכילה, עוסק הארגון במימון אמנויות, בידור ולימודים.
ב-12 באוקטובר 1983 הוענק כוכב על שם הקרפנטרז בשדרת הכוכבים בהוליווד.



Long ago, and, oh, so far away
I fell in love with you before the second show
Your guitar, it sounds so sweet and clear
But you're not really here, it's just the radio

Don't you remember, you told me you loved me baby?
You said you'd be coming back this way again baby
Baby, baby, baby, baby, oh baby
I love you, I really do

Loneliness is such a sad affair
And I can hardly wait to be with you again
What to say to make you come again?
Come back to me again and play your sad guitar

Don't you remember, you told me you loved me baby?
You said you'd be coming back this way again baby
Baby, baby, baby, baby, oh baby
I love you, I really do



יום שני, 15 ביוני 2015

היום לפני 40 שנה: חדירת מחבלים לכפר יובל






היום לפני 40 שנה : מחבלים חדרו לכפר יובל, ישוב באמצבע הגליל, והשתלטו על בתי אזרחים במטרה לבצע פיגוע מיקוח. ב-13 ביוני חצתה את גדר הגבול מלבנון חוליית מחבלים מחזית השחרור הערבית בדרכה אל כפר יובל. החוליה, הסתתרה במשך יומיים במטעי התפוחים של המושב. כוחות הבטחון לא הצליחו לאתר את אנשי החוליה למרות שבעקבות איתור סימני הפריצה בגדר הגבול, תוגברה האבטחה במושבי הגבול תוגברה.
בליל 15 ביוני הסתננו ארבעת המחבלים אל תוך בית במושב. אחד מבני המשפחה, נחמיה יוסף-חי, חייל בשירות סדיר בשריון, ניסה להתנגד לפריצה והניח חפצים בדלתות הבית. המחבלים רצחוהו מיד. את שאר בני הבית לקחו המחבלים כבני ערובה.
באותו הלילה, סמ"ר מרדכי יעקב ('פצ'נגה') ז"ל יוצא להגן על הבית הפרטי שלו ונופל בקרב. יעקב מרדכי, בעלה של שמחה מרדכי, אחת מבנות הערובה ואחותו של נחמיה, שמע על החדירה למושב כשהיה בדרכו לעבודה אך חזר במהירות למושב מבלי שידע שאשתו ובנו אסף בן ה-11 חודשים נמצאים בין בני הערובה. משהגיע למושב הוא ביקש להצטרף לכוח הפורץ שכבר התארגן לפריצה מאחר שהוא מכיר את החדרים בבית. אלוף הפיקוד התרצה, ויעקב, שבשירותו הצבאי היה לוחם בסיירת גולני התחייל בהליך מזורז וצורף אל הכוח הפורץ.
 ביום ו' בתמוז תשל"ה (15.6.1975) נפל יעקב בקרב עם מחבלים שחדרו לכפר-יובל. בחילופי האש נהרג יעקב מרדכי, נפצעו קשה אב הבית יצחק יוסף-חי ובנו אברהם יוסף-חי. אשתו של יעקב, שמחה, נפצעה אף היא ונפטרה למחרת בבית החולים, השם יקום דמם. בנה התינוק אסף ניצל.
על גבורתו בקרב זה הוענק ליעקב מרדכי'עיטור העוז'. וזה תיאור המעשה כפי שצוין בתעודת עיטור העוז:
"סמל-ראשון מרדכי יעקב ז"ל גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש. עם שחר חדרו מחבלים לכפר-יובל ופרצו לביתו לאחר צאתו לעבודה. כאשר שמע על חדירת מחבלים לכפרו, מיהר לשם ממקום העבודה. משהגיע תדרך את הכוח הפורץ ופרץ יחד אתם לביתו. הוא פרץ ראשון, ירה במחבלים ופגע בשניים מהם. סמ"ר יעקב מרדכי נהרג מאש המחבלים שהיו בתוך הבית. במעשה זה גילה אומץ-לב, קור-רוח והעזה תוך חירוף נפש".


יום שבת, 17 באוגוסט 2013

כשסמים מוחקים את הבנאדם



ליסה רובין קלי מתה כתוצאה מהתמכרות לחומרים מסוכנים. ליסה שיחקה את לורי, אחותו של אריק, בסדרת הלהיט מופע שנות ה-70. היא טוענת שעד אז הייתה מכורה לאלכוהול. יחד עם זאת, היא אינה מודה בשימוש בסמים נוספים. מניסיון של שנים בעקבות עבודה עם נרקומנים, לי נראה שהיא השתמשה בסמים מסוגים שונים, כולל או בעיקר קריסטל מת', זאת לאור מצבה הגופני. השחקנית מתה בשנתה במכון גמילה.






ברור, כי הסמים הרסו לה את הבריאות - היא הכניסה לגוף שלה כמות רעלים כל כך עצומה לאורך זמן שהגוף שלה כבר לא יכול היה לשקם את עצמו. רק תראו את ההבדלים שבאו לידי ביטוי תוך 10-15 שנים - מאישה יפיפייה היא הפכה לשבר כלי הסובל מתת תזונה, כשהיא סובלת מהפרעות נפשיות, חווה התקפי אלימות ועם עבר פלילי.
והיא לא היחידה - תראו עוד כמה נזקים נגרמו עם השנים למי שהשתמש בסמים כמו קריסטל:





התמונה השמאלית למעלה צולמה בשנת 2005. תראו איזה שינוי עברה אותה אישה בתמונה מימין שנתיים וחצי מאוחר יותר בעקבות שימוש בקריסטל.



כן, קשה להאמין, אבל התמונה למעלה והתמונה למטה שייכות לאותה האישה בהבדל של 8 שנים בלבד. בתמונה למטה היא נראית כל כך מזעזע שקשה להאמין שהיא בסך הכל בת 38.



והנה דוגמא נוספת לשימוש בסמים - שתי תמונות שצולמו בהפרש של שנה וחצי בלבד




In this video we examine the before and after effects of methamphetamine, aka crystal meth. This horrible drug wreaks havoc on its users as you can see by the above before and after videos. Please send this video to others as a warning.




אז מה צריך להגיד לאמא שלך כשהיא תמצא את הגופה שלך?





יום רביעי, 17 באפריל 2013

רגע של נוסטלגיה לילדים שגדלו בשנות ה-80 וה-90







לכל מי שנולד וגדל בסוף שנות ה-70 ןבשנות ה-80 וה-90, חובה לקרוא:
הייתה לך בובת טרול על העיפרון, מוצץ פלסטיק על הצוואר, וסרגל-מתקפל על היד. הלכת לבית ספר עם אוברול ג`ינס, שקפקפים, ופאוץ`. לקחת איתך לכל מקום את היו-יו קלאצ` המשוכלל שלך כדי להשוויץ בפעלולים שהוא יכול לעשות. בדרך חזרה הבייתה היית משחק בקפיץ צבעוני מפלסטיק ומגלגל אותו על המדרגות. היה לך רובה מים משוכלל, ועל שולחן הכתיבה שלך כיכבו היפופוטמים מביצת הפתעה של קינדר.

יש לך תמונות עם הברדס ממלחמת המפרץ. היית קם כל בוקר בשש וחצי כדי לצפות ב"בולי איש השלג", קינאת בילדים שהשתתפו ב"חלום עליכם", וחלמת על מדליה כמו זו שקיבלו הילדים בתכנית "מסיבת גן" עם ירון לונדון. אתה מכיר בעל-פה את כל הפרקים של קופיקו, היית מאוהב במיכל ינאי והדבקת תמונות שלה במחברת החומה והמכוערת של "דפתר".

למדת לקרוא בעזרת אלפי מ"בלי סודות" ועשית חישובים מתמטיים בעזרת בדידים צבעוניים. אם את בת, העיסוק העיקרי שלך בהפסקות בבית הספר היה להחליף מכתביות (שכללו גלויות של "פיף ותלתול" ומעטפות ריחניות של "המעופפים הנועזים"). אם אתה בן, בטח הלכת מכות בסגנון ה-WWF

ביום שבת היית קם כדי לראות פאוור-ריינג`רס, התרגשת עד עמקי נשמתך כשטומי הריינג`ר הלבן הגיע לארץ וכמובן שהיית רב עם האחים שלך מי ייקח את בובות הפאוור-ריינג`רס מהשוקולית. היית אוסף גם פוגים, ומכריח את אבא שלך לתדלק ב"סונול", כדי לקבל פצץ מתנה. היית שומר מכסים של "דני", כי על כל 10 מקבלים פוסטר של בת הים הקטנה. אתה בטח גם זוכר את המבצע הבלתי נשכח של RC קולה, שהבטיח להטיס כיתה שלמה לאמריקה תמורת איסוף סמלי הכיתה שהסתתרו בתווית הבקבוקים.



אתה יודע לשיר את הכתובת של "זאפ לראשון" (מערכת תכניות הילדים והנוער, הטלוויזיה הישראלית, רוממה, ירושלים, מיקוד 91071, או יהה!), עשית חיקויים של ז`וז`ו חלסטרה, התרגשת כשמירב לוין עזבה את "גלגל המזל", האמנת לדודו טופז שהוא יביא חייזרים לאולפן, לא היית מפספס רמת אביב ג` ובתום העונה השנייה היית במתח לדעת מי חטף את יעל בר זוהר. תמיד רצית לשלוח קלטת ל"פיספוסים", אבל לא הייתה לך מצלמת וידאו.

כשהתחברתם לכבלים התרגשת בטירוף כשהאיש עם הסרבל של "ערוצי זהב" התקין לכם את הממיר השחור הקטן והמכוער. בשש בערב היית יושב מול ערוץ הילדים כדי לצפות על פי הסדר הבא באריזה משפחתית, צער גידול בנות, הנסיך המדליק מבל אייר, אבא חורג אמא חורגת ונישואים פלוס. בחופש הגדול היית מתפלל שהמופע של "עיר ערוץ הילדים" יגיע לעיר שלך, כדי שתוכל לראות את גיל ססובר מקרוב.

לא היית גזעי ולא מגניב - היית "קוּל". תלשת מ"מעריב לנוער" פוסטרים של קלי מ"בברלי הילס 90210", היה לך יומן של זבנג או של היי-פייב, נעלי הספורט שלך היו מדליקות אור עם כל צעד, ובמקרים קשים אפילו היית מסתובב עם מחזיר אור שחילקו בבי"ס קשור לשרוכים. היה לך בסנדוויץ` ממרח שוקולד של "שוקי והפצפונים", ועכשיו כשאתה נזכר בזה אתה מזיל ריר.

היית מאזין לרדיו עם קלטת מוכנה להקלטה בטייפ, מחכה לשירים של הבקסטריט-בויז, ספייס-גירלס והנסון, כדי שיהיה לך מה לשמוע בווקמן בטיול השנתי. חגגת יום הולדת לצלילי היטמן 7, בכל מסיבה רקדת את "ריקוד המקרנה", ועד היום אתה זוכר את כל התנועות. ישבת להכין שיעורים שברקע הערוץ החדש והמגניב -MTV בימי הזוהר שלו עם עדן הראל...).

קראת את כל הסדרה של ג`ינג`י, חבורת כוח המוח או צמרמורת. ניסית להתקבל עם הכיתה שלך לששטוס, ולהתקשר ל"הוגו" כדי לדבר עם נמרוד רשף. הכרת בע"פ את השירים של ערוץ הילדים, והיית עושה עם הידיים את "זה סימן בשבילי זה סימן בשביל כולם". המשחק הראשון שלמדת לשחק במחשב היה "דייב 1", וכשסוף סוף התחברתם לאינטרנט היה מותר לך להדליק אותו רק בערב ובסופי שבוע, כי בשאר הזמן זה היה ממש יקר. 

כשהיינו ילדים, ישבנו ברכב לא חגורים, ולא היו כריות אוויר. היה כיף לטייל בטנדר ולשבת מאחור. שאנחנו עוד זוכרים טוב מאד....
העריסות שלנו היו צבועות בצבעי עופרת מבריקים ...
לא היו סוגרי ביטחון על בקבוקי התרופות, על המגירות ועל הדלתות ...
כשרכבנו על אופניים לא חבשנו קסדות ולא היו לנו מגני מרפקים וברכיים. ההורים שלנו לא הגישו תלונות בעירייה כשנפלנו בגלל חורים באספלט.
שתינו מים לרוויה מהברז בגינה, או איפה שרק מצאנו. לא היה לנו בקבוק מים מינרליים.
בילינו שעות על גבי שעות בבניית מכוניות מארגזים וצינורות, ולא בדיוק על פי התקן. לאחר כמה התנגשויות למדנו לפתור את הבעיות.
עצרנו מול עץ או פשוט קפצנו על הארץ... לא הזעיקו שירותי רפואה דחופה אחרי כל נפילה ... הרשו לנו לצאת לשחק בחוץ ובלבד שנחזור בזמן לארוחה...
 הלכנו לבית הספר כדי לעבוד וללמוד ולא כדי "לפתח את הפוטנציאל היצירתי שלנו"... כשלא עבדנו, המורה נתנה לנו עונש ולפעמים אפילו הרביצה. ההורים שלנו מעולם לא הגישו תלונה. ידענו שזה הגיע לנו.
לא היו ניידים... שלחנו מכתבים וגלויות... נחתכנו, שברנו יד או רגל, הלכו לנו כמה שיניים ... אבל אף פעם לא הגשנו תלונות בעקבות התאונות האלה... אף אחד לא היה אשם ... מלבדנו.
שיחקנו שוטרים וגנבים, שיחקנו עם נפצים, ואף פעם לא הצתנו רכבים ... התחלקנו בבקבוק קולה אחד בין 4 חברים (כשיכולנו, כי זה היה בקבוק זכוכית של ליטר)... כולנו שתינו מהפיה ואף אחד לא מת מזה.
 לא היה לנו פליי-סטיישן, ולא MP3, לא נינטנדו, לא משחקי וידיאו, לא הייתה טלוויזיה בכבלים, לא היו צורבים, ולא קולנוע ביתי, לא ניידים, לא צ'אטים, לא אינטרנט וכו' ...
לעומת זאת: היו לנו חברים אמיתיים יצאנו, לקחנו את האופניים, או פשוט הלכנו ברגל לחברים. צלצלנו בפעמון, או סתם נכנסנו בלי לצלצל והלכנו לשחק... לא שלחנו אס אם אסים. לחבר'ה שלנו קראו יוסי, משה ושרה ולא Sacha31, Label75 ou Slup@XX
 שיחקנו עם מקלות, עם כדורי טניס, בשוטרים וגנבים, תופסת, כדורגל, 21, שיחקנו עם בובות ועם מכוניות מיניאטוריות ולא במשחקי מחשב
לא כולנו היינו תלמידים טובים. מי שנכשל, נשאר כיתה. אף אחד לא הלך לפסיכולוג, או ליועצת חינוכית. פשוט, נשארו כיתה וקיבלו הזדמנות שנייה.
מי שלא רצה ללמוד בתיכון הלך לבית ספר מקצועי. וזאת לא הייתה בושה.
חווינו את החופש, למדנו מההצלחות ומהכישלונות שלנו, לקחנו אחריות. ולמדנו להסתדר לבד.
 האם אתם שייכים לאותו לדור ?
אם כן, הקדישו דקה למחשבה ושלחו מסר זה לחברים. אולי הם ישכחו, ולו לכמה רגעים, מהחיים המטורפים של היום ויהפכו שוב לילדים שהיו פעם ..

ילדי שנות ה2000, משתתפים בצערכם שאת כל זה לא תזכו לחוות!!!

שלכם, ילדי שנות ה80:)