היום לפני 110 שנה (08.03.1906): הוויברטור החשמלי הראשון יוצא לשווקים

הוויברטור החשמלי הומצא בשנות ה-80 של המאה ה-19 על ידי קלסי סטינר. במשך מאות שנים טיפלו כביכול רופאים בנשים הלוקות ב"היסטריה נשית" על ידי מה שנקרא כיום "אוננות". למרות זאת, הרופאים לא ראו אוננות זו כמעשה מיני אלא כעבודה מפרכת הדורשת זמן רב. הוויברטור שיצר סטינר הפך את התהליך למהיר ופשוט הרבה יותר, ובשל כך, הפך להיות כלי רפואי מקובל. תוך זמן קצר יצאה לשוק גם גרסה ביתית שהצליחה לא פחות מהגרסה הרפואית המקורית. עם תחילת המאה העשרים החלה רשת החשמל להגיע לבתי צרכנים פרטיים ועמה שלל מכשירי חשמל ובהם הוויברטור. העובדה כי הוויברטור אפשר לאישה לקבל טיפול בהיסטריה נשית בפרטיות ביתה, הפכה את המכשיר לנפוץ. הוויברטור היה אחד מן המכשירים החשמליים הראשונים שנמכרו לצרכנים פרטיים, הרבה לפני מכשירים חשמליים "חיוניים" אחרים המוכרים לנו היום. ניתן היה לקנות ויברטור תשע שנים בטרם ניתן היה לקנות שואב אבק, ועשר שנים בטרם נמכר לצרכנים מגהץ חשמלי.
מכיוון שהוויברטור נחשב אז לכלי עזר לטיפול במחלה, הוא נמכר ברשתות גדולות כגון סירס. הקונוטציה המינית של המכשיר הגיעה עם הופעתם של הוויברטורים בסרטי פורנוגרפיה, שדחקו אותם מחוץ לשימושו של הציבור הרחב עד שבשנות ה-20 הם נעלמו כליל. הוויברטורים חזרו לשימוש הציבור רק בשנות ה-60.
היסטריה נשית היא אבחנה רפואית שהייתה נהוגה ברפואה בעולם המערבי, שמקורה עוד בימי קדם, והיא איננה מוכרת עוד בעולם הרפואה. בדיאלוג מאת אפלטון קיים תיאור של הרחם הנודד בגופה של אישה וחונק אותה כאשר הוא מגיע אל החזה וגורם שם למחלה. זהו מקור השם "היסטריה", הנגזר מהמילה היוונית לרחם, "היסטרה". האבחנה הייתה נפוצה בתקופה הוויקטוריאנית לקשת רחבה של תסמינים כולל עילפון, עצבנות, חוסר שינה, אגירת נוזלים, תחושת כבדות בבטן, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, חוסר תיאבון או אובדן ליבידו, ונטייה "לגרום לצרות". חולות שאובחנו בהיסטריה נשית קיבלו לרוב טיפול ב"עיסוי האגן" – גירוי חיצוני של איברי המין הנשיים על ידי הרופא עד להשגת "פארוקסיזם היסטרי", המוכר היום בשם אורגזמה. להלן קטע מהסרט היסטריה העוסק בהמצאה - צפייה למבוגרים בלבד.

היום לפני 140 שנה (07.03.1876): אושר פטנט מספר 174,465 - הטלפון הנייח

היום לפני 140 שנה (07.03.1876) - אושר פטנט מספר 174,465, הטלפון הנייח. טלפון (מאנגלית: Telephone) הוא אמצעי תקשורת המאפשר העברת קול דו-כיוונית, כאותות חשמליים, למרחקים, בעזרת כבלים מוליכים (העשויים בדרך-כלל נחושת או סיבים אופטיים) ובאמצעות התקני קשר רדיו שונים. המילה טלפון מורכבת משתי מילים יווניות, "טֶלֶה" שפירושה מרחק ו"פון" שפירושה קול. עם התפתחות הטכנולוגיה התאפשר להעביר בטלפון לא רק קול אלא גם טקסט, תמונות ווידאו.
לטלפון ממציאים רבים שעבדו על מערכות להעברת קול במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה. באותם ימים הובנו שני עקרונות מדעיים חשובים: היכולת להפוך רטט מתכתי לתנודות חשמליות, וההבנה שזרם חשמלי יוצר שדה מגנטי - שני עקרונות שהניחו את היסודות לטכנולוגיה הטלפונית. המצאת הטלפון מיוחסת לאלכסנדר גרהם בל, שרשם פטנט על המכשיר בשנת 1876, פטנט שהחזיק מעמד כנגד תביעות משפטיות רבות מאוד. לדעת רבים הוא גם הראשון שבנה טלפון בו ניתן היה להעביר דיבור. ממציאים אחרים של הטלפון הם אנטוניו מאוצ'י, שמקובל באיטליה כממציא הטלפון, ופיליפ רייס, המקובל בגרמניה כממציא הטלפון. שעתיים לאחר שבל רשם את הפטנט ניסה גם אלישע גריי לרשום פטנט על אותה המצאה.
בל עמל יחד עם טום ווטסון במשך כשנתיים נוספות על יצירת מכשיר להעברת צלילים בצורת אותות חשמליים. עוד לפני שעבודתם צלחה הגיש בשמו גָרְדִינֶר הָבָּרְד, מעשירי בוסטון שתמך בבל, ב-14 בפברואר 1876, בקשה לרשום פטנט העוסק ב"שיטה להעביר דיבור או כל צליל אחר בצורה טלגראפית... בעזרת יצירת אותות חשמליים, בדומה לתנודות האוויר המלוות את הדיבור או הצליל." מה שסייע לבל בתכנון מכשיר הטלפון היה ניסיונו כמורה לחירשים. בהכירו את מבנה אוזן האדם, הוא בנה את אפרכסת המכשיר בהתאם. ב-7 במרץ אושר הפטנט ומספרו 174,465.
שנתיים לאחר מכן, התפרסם ספר הטלפונים הראשון. הספר התפרסם כעמוד בודד ב-21 בפברואר 1878 בניו הייבן, קונטיקט שבארצות הברית. בספר היו 50 מספרים. בספרי הטלפונים הראשונים לא היו מספרים, רק שמות וכתובות; כדי לצלצל לטלפון אחר היה צורך להתקשר למרכזייה ולומר את השם והכתובת הרצויים. בשונה ממכשיר הטלפון המקובל, לא כללו הדגמים הראשונים שתכנן בל חוגה, מאחר שלא היה בה צורך. כשבעל המכשיר היה רוצה להתקשר היה מרים את השפופרת מעל העריסה ואז נסגר מעגל חשמלי, ונוצר קשר עם מרכזנית, אשר קישרה אותו עם בעל מכשיר אחר לפי בקשתו.
אלכסנדר גרהם בל, מאבות הטלפון, הציע לפתוח שיחות טלפון בברכת "אהוי, אהוי!". ההצעה לא נקלטה, ובמקומה אימץ הציבור האמריקאי את הרעיון של תומאס אלווה אדיסון להשתמש במילה "הלו", שמקורה מצרפתית של ימי הביניים והשימוש בה באנגלית היה נדיר עד אז. בזכות הטלפון הפכה המילה "הלו" לאחת המילים האנגליות הנפוצות ביותר בעולם, אם כי לא בכל מקום משתמשים בה. האיטלקים, למשל, פותחים שיחות טלפון בברכת "פרונטו" (מוכן), היפנים ב"מושי מושי" (אני מדבר), הפולנים ב"סלוחם" (אני מקשיב) והיוונים ב"אברוס" (קדימה).

מרטין נימלר - לא הרמתי את קולי I Didn't Speak Out / Martin Niemöller

First they came for the communists –

and I didn't speak out,

because I wasn't a communist;

Then they came for the socialists –

and I didn't speak out,

because I wasn't a socialist;

Then they came for the trade unionists –

and I didn't speak out,

because I wasn't a trade unionist;

Then they came for the Jews –

and I didn't speak out,

because I wasn't a Jew;

Then they came for me –

and there was no one left,

to speak for me.

"לא הרמתי את קולי,
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
שיר מחאה ידוע של נימלר (14 בינואר 1892 - 6 במרץ 1984) כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם. נימלר היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם ונשלח למחנה ריכוז.

היום לפני 32 שנה (06.03.1984): הלך לעולמו הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימלר והוא בן 92 במותו. נימלר נולד בליפשטט שבגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כמפקד צוללת וזכה על פועלו בצלב הברזל, לאחר המלחמה שירת תקופה בפרייקור. הוא למד תאולוגיה והוסמך לכמורה ב-1931. הוא שימש בכנסייה בדאלם, אחד מפרברי ברלין.
נימלר היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם. נימלר ידוע בזכות שירו "לא הרמתי את קולי", שמוחה כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם לנוכח התחזקות הנאציזם.
לאחר דרשה לוחמנית שנשא ביוני 1937 הוא נעצר ונכלא בכלא בברלין. לאחר שמונה חודשים במאסר הועמד נימלר לדין בפני בית משפט מיוחד שהנאצים הקימו לדיון בפשעים נגד המדינה. הוא זוכה בסעיף של חתירה כנגד הממשל, כנראה בגלל לחץ בינלאומי, אולם הורשע בסעיף של ניצול מעמדו ככומר וכן בגניבת תרומות שניתנו לכנסייה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר והוא שוחרר מיד כיוון שכבר ריצה את עונשו. מיד לאחר המשפט, בצאתו מאולם הדיונים, נימלר נעצר על ידי הגסטפו והושם במעצר מנהלי במחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן, בהם שהה עד שחרורו בידי בעלות הברית ב-1945. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ניצל בעור שיניו מהוצאה להורג.
לאחר שיחרורו ב-1945 שימש נימלר כנשיא הכנסייה האוונגלית בהסן-נסאו עד 1961, ולאחר מכן שימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. לאחר המלחמה הטיף לקבלת אשמה משותפת של העם הגרמני על פשעי הנאצים כדרך לכפרה, ונודע גם כפציפיסט אשר חיפש קשרים עם מזרח אירופה. הוא ביקר במוסקבה ב-1952 ובצפון וייטנאם ב-1967. ב-1967 זכה בפרס לנין לשלום וב-1971 זכה בצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
אל תצםו מהצד כשבעולם עושים דהומניזציה למדינת ישראל כמדינת היהודים ממניעים אנטישמיים באמצעים כגון חרם ופוליווד. תרמו למאמץ ההסברה הלאומי והלחמו למען בטחוננו וזכותנו לקיום ולחיים.

מה סטודנטים עושים בהרצאות ?

לא היית בשיעור כל הסמסטר ואתה לא יודע באיזה כיתה הוא. בשלב הזה בשנה אתה כבר מפחד לשאול.
כן, זהו התהליך האבוליציוני של הסטודנט - יש הבדל בין תכולת התיק של סטודנט שנה א' לתכולת התיק של סטודנט שנה ג'.
כנסו לדף הפייסבוק המספק שרותי סיוע אקדמיים לסטודנטים
סטודנטים יכולים להגיש עבודות אקדמיות וסמינריונים בעזרת הסיוע שמספקת מייקי - מייקי מספקת שרותי סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר לפי כללי ה-APA; בניית שאלוני מחקר וניתוח נתונים סטטיסטיים. שרות מיוחד לסטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה תוך התמקדות בכתיבת ממ"נים, פרו סמינריונים (פרו"ס), סמינריונים, איסוף מקורות, התנסחות מול רכזת הקורס ועוד. ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות.
לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בדף הפייסבוק, בטלפון 0547790549 ולשלוח מידע למייל desertstormil@gmail.com עם מידע כגון שם, טלפון, סוג העבודה הנדרש וכדומה.
כנסו לדף הפייסבוק של מיקי שנותן לנו מענה ומנוהל על ידי המומחית בתחום. בנוסף, סיוע בהכנת עבודות אקדמיות וסמינריונים - מייקי מספקת:
|V| סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר; בניית שאלוני מחקר.
|V| הכנת מצגות באופן מקצועי ובאיכות גבוהה.
|V| עריכה מדעית, לשונית וצורנית.
|V| ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות.
|V| תרגום מסמכים עברית/אנגלית
השרות ניתן על ידי בעלת ניסיון רב תוך עמידה בזמנים ודיסקרטיות.
לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בטלפון 0547790549 מייל desertstormil@gmail.com

פרדוקס האמנים האונסים מטעם עיתון הארץ

את הטקסט המדהים לעיל  תוכלו לקרוא ממש עכשיו בעיתון "הארץ" שיצא הסופ"ש. בעקבות הפרסום של סוף השבוע בעיתון הארץ, להלן דברים חדשים שלמדתי מעיתון הארץ בסוף השבוע:
1) אין נשים אמניות, כי בשביל אמנות אמיתית אין מנוס מלהיות אנס נערות.
2) אייל גולן הוא אמן.
3) בני ציפר מבין באמנות.
4) סתיו שפיר לא זורמת.
5) סתיו שפיר לא זורמת 2 (יש מאמר נוסף בנושא).
6) חיקוי של בחורה עם השתלחות לגבי הנאתה מאלימות מינית, הוא צחוק לא מזיק, שמקובל בכל מקום. אל תהיו כבדות.
7) כולנו לא זורמות (חוץ מאלה שמחויבות לאמנות ומבינות בדיחות).
8) לאנסים ולהוגי האונס של הארץ, יש משהו חזק על שוקן, והם יעבדו שם עד יום מותם, ואז יורישו את המשרה.
9) או שהוא פשוט מאמין באונס בעצמו, בכל לבו, ועל כן מקדם אותו.
10) תשובות 8 ו-9 עלולות להסתמן לעתים כאותה תשובה עצמה. אל תיפלו לזה חס וחלילה. מה, הוא אמן?

לפעמים קשה להאמין שמה שקראת כרגע בעיתון אכן נכתב ופורסם בו - בסיומו של שבוע שבו קצין בכיר בצה"ל נחקר בחשד לביצוע אונס ושוטר חשוד בניצול מיני וסחיטה של נערה בת 17, מציע לנו הפובליציסט הבכיר של עיתון "הארץ", בני ציפר, להקריב את גופן ובריאותן הנפשית של נשים צעירות על מנת להבטיח את המשך קיומה של היצירה האמנותית (!!), "עם כל הצער שהדבר עלול להסב להן", ולמרות ש"חייהן אולי נפגעו"... התחרפנות מערכת העיתון וכותביו עדיין נמשכת ומתפרסת על פני שנים.
אנחנו כבר לא שואלים כיצד קורה שעיתון הארץ מאפשר פרסומם של דברי תועבה כאלה. כבר אין לנו ציפיות מהעיתון של אנשים-שלא-ברור-עם-מה-הם-חושבים. אין ממש סיבה להמשיך לקרוא עיתון שנותן במה להתבטאויות גועליות ופוגעניות כגון אלו של אחד מכותביו "הבכירים", ושממשיך לתת במה גם ליצחק לאור שכנגדו הצטברו עדויות רבות של נשים על הטרדות ותקיפות מיניות. מלבד הדהומניזציה הבוטה כלפי נשים והזילזול הבלתי יאמן בפגיעה שהן עוברות, ציפר גם מעליב את הגברים: האם הם "מוכרחים" לנצל נשים צעירות כדי להמשיך את תהליך היצירה שלהם כאמנים?? אלו אמירות עלובות ונלוזות שאנו מקווים שכל גבר בר- דעת יתנער מהן ויגנה אותן בכל פה. הבוז לך ציפר!

לצד הטקסט המציע לך ולי כנשים להוריד את הראש ולתת לאמנים להטריד אותנו, לפגוע בנו ולאנוס אותנו בשם היצירה (?!?!?!) תוכלו למצוא את תמונתו של יצחק לאור, כתב בעיתון "הארץ", שמעל לחמש נשים דיווחו שלאור תקף אותן תקיפות מיניות בחומרות שונות. לאור עדין כותב ב"הארץ" - מסתבר שחמש נשים זו לא סיבה מספיק טובה לשלוח אותו הביתה לכתוב למגירה. ובכלל, עיתון הארץ הנו עיתון לאנסים שוכבים, ועל כך מעידות הפרסומות מטעם המערכת. זו לא התחרפנות של עיתון הארץ וזו לא התחרפנות של בני ציפר. זו מדיניות עקבית של עיתון הארץ ורשת שוקן וזו עמדה עיקבית שמבטא בני ציפר. אחד הפטרונים של יצחק לאור לצד עמוס שוקן. 25% ממניות עיתון הארץ נמצאות באחזקתו של אדם, אלפרד נבן-דומון, מנהלו הנוכחי של הקונצרן "דומונט-שאוברג", שלגבי משפחתו אונס יהודיות אינו פשע כי יהודים אינם ממש בני אדם אלא גזע נחות. אביו של אלפרד נבן-דומון, ד"ר קורט נבן-דומון, היה חבר במפלגה הנאצית החל משנת 1937 וקיבל עיטור כבוד ממשרד התעמולה הנאצי באוגוסט ‭.1944‬ מדובר באחת ההוצאות לאור הפרטיות היחידות שעבודתן לא נאסרה תחת הנאצים. למעשה, מ‭'34-‬ הם היו חלק מהמשטר הנאצי ותמכו במעשיו.
מבצע ביטול מנויים של הארץ מתחדש בימים אלו - מנויי הארץ, התקשרו למערכת ובטלו את הזרמת כספכם למימון דהומינזציה נגד נשים. יותר מכך, עוד לפני ההתקשרות בין הצדדים, מאמרי המערכת בעיתון הארץ מעבירים את אותם המסרים המועברים בעיתון דר שטרימר, באופן המבצע בהומניזציה ליהודים, לחרדים, לישראלים, לציונים ועוד.
אה, גם אסא כשר מסכים איתי ומראה את הדרך בה הוא הגיע להבנה שגדעון לוי, המככב בעיתון הארץ, משקר כשהוא טוען שערבים פליטים מגוש עציון - סבו של אסא כשר קנה מהם את האדמות של גוש עציון.

Drama Movies - The Stoning of Soraya M. (2008)

The Stoning of Soraya M. (Persian: .سنگسار ثريا م‎) is a 2008 American Persian-language drama film adapted from French journalist Freidoune Sahebjam's 1990 book La Femme Lapidée.

סוריאה (שלום לא כורתים עם מטורפים) הסרט "סקילתה של סוראיה" (The Stoning of Soraya M) מטלטל וממלא את הצופה חמת זעם.
מדובר בסרט (ובספר) המבוססים על סיפורה האמיתי של סוראיה מנוצ'הרי שהתרחש באיראן. בעלה של סוראיה, המתאווה לקחת תחתיה נערה בת 14, מעליל עליה כי נאפה וזקני הכפר בראשות המולא (כהן דת) דנים אותה לסקילה על רקע פגיעה בכבוד המשפחה. סצינת הסקילה קשה מנשוא (למרות שמותנה לעומת הזוועה שהתרחשה במציאות). אביה ואף ילדיה של סוראיה מיידים בה את האבנים הראשונות ושאר אנשי הכפר המשולהבים, חבריה משכבר הימים, מצטרפים בטירוף חושים.
מכירים את ההרגשה הזו? של תסכול מהול בחוסר אונים, לנוכח מעשי נבלה (במציאות או על המרקע)? האגרופים נקפצים והנשימה כבדה?
בלילה התקשתי להרדם. חשבתי על סוריאה. ועל חיות האדם הללו, המאבדים כל צלם אנוש, אם בכלל התברכו בכזה. (כן, כן. אני יודעת שמיד יקומו מליצי היושר של ההולכים על ארבע ויהדפו את הדימוי הפוגעני). חיות אדם שרעבונם לדם לא יידע שובע לעולם. מוחם מוכה ג'יהאד והם פועלים בכפייתיות, כנרקומנים, להסניף את ליטרת הדם. דם, דם ועוד דם.
ומה עלינו ללמוד ובעיקר להפנים מכך?
הסכסוך הפאן ערבי – ישראלי/ ציוני/ יהודי אינו פתיר. ככל שנקדים להפנים את המשוואה המצערת, ניטיב להיערך בהתאם. המחלוקת אינה על "גבולות" אלא על עצם נוכחותנו, כאן, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. והערבים לא ישלימו, לעולם ובשום תנאי, עם נוכחות כזו. אין בהם חמלה. הם לא חומלים על אמא שלהם, אח והבן והבת שלהם.. .טובחים ורוצחים גם אותם-אז מובן שאין בהם שום חמלה על יהודי - אלא ההיפך. המצווה הכי משובחת לרצוח יהודי "ומזכה" באורגיה של 72 בתולות.

ברור שזה הנאציזם החדש - ישן עלי אדמות. יש למנוע את השואה הזאת מעלינו על ההנהגה הישראלית להפנים ולקבל את העובדה הזאת ולהפסיק לוותר על שטחים תמורת "שלום" או כל מחווה נחמדה אחרת ופשוט נעמוד על קיומנו כאן ללא ויתורים וללא אפשרות "לעקם את ידינו". האזרח הקטן יכול להבין שאין רצון משום צד לשלום, לא שקיימת אפשרות... וההנהגה שלנו עדיין מנסה לשכנע את עצמה ואת העולם שאולי יום אחד...
גורלה של סוראיה האומללה הוא קדימון (פרומו) לעומת מה שצפוי לנו במקרה והערבים יממשו, חלילה וחס את חלומם/ סיוטינו. והאמינו לי, הם לא יתנו בנו סימנים: דתיים, חילוניים, ימנים או שמאלנים. העולם יעמוד מנגד, ינוד בצער ויחייך אל תוך זקנו, שטופח במצוות חוקי ה"שריעה" (חוק דת האסלאם).
"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר פרק כג, פסוק ט').
אני מבקשת שתחשבו על סוריאה, בפעם הבא שתשמעו הבלים על "שלום".

מחאת החקלאים חוזרת והצרכנים מרוויחים

לא תומכים ברשתות, תומכים בחקלאים

ממש לפני שנתיים, במאי 2014, החלה מחאת החקלאים עם השמדת שדות הפלפלים של החקלאי ברק אומגה. השמדת תוצרת חקלאית ישראלית הנה ביטוי של כלכלת המחסור, אותה מובילים תאגידים ומונופולים של רשתות הסופרים הגדולות.  המטרה היא למנוע את הצפת השוק הישראלי בתוצרת חקלאית כדי שהסופרים ימכרו אותם במחיר גבוה. לכן, משמידים תוצרת חקלאית במקום להעביר אותה למאות אלפי הישראלים הרעבים. יחד עם זאת, האג'נדה יצרה את המחסור בעגבניות בקיץ האחרון, כזכור לכולנו, דבר שהביא ליבוא של תוצרת חקלאית פגועה ונגועה בוירוסים מטורקיה ומירדן.

עכשיו התכל'ס ! זה הזמן להצטרף למאבק ! http://ndsul.info/?page_id=19
Posted by ‎הדסטארט - Headstart‎ on Monday, June 22, 2015

בימים הקרובים, ברק אומגה, חקלאי מהמושב פארן שבערבה, ייאלץ להשמיד השבוע כרוביות שגידל. כל יום שהוא מחכה לקונה, הוא נאלץ להשקיע 120 שקלים כדי להשקות 10 דונם של כרוביות. למרות המחירים הנמוכים שהסופרים משלמים לחקלאי, הצרכן הסופי משלם עבור קילו כרובית 7.9 שקלים לקילו.

עגבניות ישראליות המועברות היום להשמדה

גם כשיגיע קונה, הוא זקוק לכח אדם בכדי לקטוף את הכרוביות ומדובר בהוצאה משמעותית נוספת. המחיר שמספקים לו בתאגידים שקונים מהחקלאים את התוצרת הוא כל כך נמוך, שלא משתלם לו למכור, אז הוא מעדיף לתת חינם לארגונים כמו לתת ואפילו לכל אחד מאיתנו שיגיע לשדה שלו על כביש הערבה בדרך לאילת. רק תבואו לקטוף ולקחת. זה צריך לקרות השבוע. אחרת הכרוביות פורחות. חשוב לציין שצריך למהר - אם הכרובית לא תיקטף בימים הקרובים, היא תושמד.
השמדת הכרוביות מתבצעת בתקופה זו, בה מייבאים תוצרת חקלאית מירדן ומטורקיה. תוצרת זו מתבררת כחולה ומזיקה באופן שאינו עומד בתקן ההדברה הישראלי, אך נמכר לצרכן הסופי במחיר מופקע ובאיכות שאינה ראויה למאכל אדם.

כולנו יחד נוכל לצמצם נזקים - ברק אומגה מוסר כל כרובית ב-2 שקלים בלבד. רק בואו וקחו. תוך 3 ימים והתוצרת תתקלקל. ברק ייאלץ בכל מקרה לסגור את המים. כל הכספים שיכנסו בתמורה לכרוביות יימסרו לתרומה לגורם שנחליט עליו כולנו יחד. והכי חשוב, כולנו נשמור על תזונה בריאה ונקבל תוצרת חקלאית טריה ישירות מהחקלאי הישראלי.






דוגמא נוספת הנה הארטישוק - חקלאי ישראלי מקבל מרשתות השיווק על קילו ארטישוק 2.5 - 3 שקלים. עם זאת, התוצרת נמכרת לצרכן הסופי ב-12 שקלים לקילו, 15 שקלים לקילו ואפילו 20. שימו לב למחירי הארטישוק בסופרים.
נמצאים בדרך לאילת? נוסעים על כביש הערבה? בוא למושב פראהן לקטוף את הארטישוקים שלכם. תוכלו לקבל אותם תמורת 8 שקלים בלבד ולסייע למחאת החקלאים. צרו קשר עם ברק אומגה בטלפון 0525450805. כולנו תומכים בחקלאים ולא ברשתות הגדולות.
כולם נהנים - הצרכנים, החקלאים ומרויחים תוצרת חקלאית טרייה ותזונה נכונה ובריאה.

תמכו במחאת החקלאים - אל תתמכו בסופרים. הפיצו ושתפו את הסרטונים





עדכון:

זה ברק אומגה, חקלאי, חבר טוב שלי. לפני שבוע הוא נאלץ לסגור את המים בחממת הכרוביות שלו בערבה. אין מחיר לכרוביות.הרבה אנ...
Posted by Tamar Dressler on Thursday, March 17, 2016