מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום חמישי, 5 במרץ 2015

האנטישמיות והדהומניזציה כנגד יהודים גוברים במדיית ההמונים











לא מזמן, גלעד אלפר פרסם מאמר במגזין מידה על האנטישמיות של התנועה הליברטאנית בארה"ב. הליברטאניות היא תפיסה שדוגלת במקסימום חופש וכמה שפחות התערבות ממשלתית. התנועה קיימת גם בישראל, אך כאן היא חסרת חשיבות, מודעות או השפעה כלשהי. בחו"ל המצב שונה, והפעילות שלה מדגימה כיצד המרחק בין הטפה לחופש לשנאה הוא קצר.
לדברי אלפר, מדובר בקבוצה קטנה אך רעשנית, המבקשת להשתלט על המפלגה הרפובליקנית. קבוצה זו ביטאה במהלך סדר יומה בתקופת צוק איתן בהפצת תאוריות קונספירציה אנטישמיות, שנאה יוקדת לציונות ותמיכה בחמאס בצוק איתן. 
יוצר הפוסטרים האלו הוא טוני סטיילס, מגיש רדיו וחבר בתנועת הליברטי האמריקאית. בשנת 2008 סטיילס וחבריו עשו הכל כדי להריץ לנשיאות את רון פול - הליברטאן במפלגה הרפובליקנית שטען בעבר כי ארה"ב לא הייתה צריכה להיכנס למלחמת העולם השנייה "בגלל היהודים". האנטישמיות והצביעות של פול - גורו של חלקים בתנועה הליברטאנית בארץ - מתועדת היטב.
כעת ניתן לתעד את האנטישמיות והטירוף של התנועה הליברטאנית בארה"ב. אפשר לומר הרבה מאוד דברים על נתניהו. אבל רק אדם בור, טיפש ומלא שנאה יכול לכתוב משפט כמו "דורש שלום, הורג יותר ילדים מהיטלר". עם זאת, הדבר הזה למעלה מ 12,000 סימוני לייק וכמה אלפי שיתופים. להסביר את ההיסחפות הזו קשה לא פחות כמו לנסות להסביר את המבנה החריג של מתקן חיל הים האמריקאי בקליפורניה. 
הבורות הזו מעניקה לגיטימציה עקיפה לטרור הפלסטיני, מאחר ואם נתניהו יותר גרוע מהיטלר, אז הפלסטינים הם היהודים. יש חשיבות בדבר הזה משום שהוא עוזר להבין מה השורש להתנגדות לנתניהו בארה"ב בקרב חוגים שונים בחברה האמריקאית, למרות שבוודאי לא כולה. להתנגדות הזאת קוראים "אנטישמיות".
לא סתם נזכרתי לאחרונה בשיר אלה, אותו כתב שלום חנוך ושרה דפנה ערמוני. מדובר בשיר נבואי. השיר מנבא את ההתדרדרות ביחסי ישראל - ארצות הברית. במסגרת זו, ארצות הברית מכונה הבריון של השכונה, ואילו מדינת ישראל כאישה החלשה המאוהבת בו באופן עיוור. הבריון ינצל אותה ובסוף ינטוש, יזרוק אותה בלי למצמץ, יפגע בה באופן דרסטי. והיא, שכובה על הכביש. אבל היא, עיוורת אחריו ואף אחד לא מגלה לה שזה לא כמו שזה נדמה לה. אלה המסכנה.




ואם כבר, אז עוד משהו קטן על השנאה ליהודים באסלאם. גם זה נושא להיט שלאחרונה אף זוכה לעדנה, לפריחה, לשגשוג ואפילו לתמיכת היהודים עצמם. טוב נניח לנושא כאוב זה.

עם זאת, מישהו הלין אתמול על כך שהעוזרת של חנין זועבי קיבלה מכות. האם מי שמגן על טרוריסטים (חנין) יכול להתלונן על כך שהוא מותקף? מצד אחד, יש חופש ביטוי והגנה על מי שמגן על טרוריסטים. בניגוד לכך, פוסטים המצדיקים הגנה עצמית כנגד טרוריסטים ומגיניהם נמחקים ונחסמים. גם לתופעה זו אין אח ורע באף מקום בעולם.
בכל אופן, כמו שאתם יודעים, מוחמד חיזר אחרי היהודים וניסה לשכנע אותם בכל דרך אפשרית לתמוך בדתו החדשה. עם זאת , היהודים ראו בו בור וחסר דעת. לכן, מוחמד שינה את דעתו לגבי היהודים וממעריץ נלהב הוא הפך לשונא נלהב.
האמת היא שהזלזול המופגן הזה של היהודים בבורות וחוסר הדעת של שכניהם הכעיס גם אדרינוס קיסר זה ששינה את שמה של ארץ ישראל לפלסטינה. מכתב אדרינוס אל היהודים מצוטט אצל יוספוס פלוויוס בקדמוניות היהודים והוא נחשב לאחד ממקורות האנטישמיות הראשונים. 
מכל מקום, המאבק התאולוגי בין היהדות לאסלאם התבטא בספרי פולמוס שנפרסים לאורך הדורות. המוסלמים טענו שלוש טענות עיקריות: 
המוסלמים טענו (כמו הנוצרים) שכתבי הקודש מנבאים את בואו של מוחמד. למשל כתוב בבראשית "ולישראל שמעתיך הנה ברכתי אותו והרביתי אותו מאוד מאוד" ומפרשים "מאוד מאוד" בגימטריה "מוחמד". 
ועוד כתוב בדברים: "נביא אקים להם מקרב אחיהם" ומפרשים המוסלמים אחים של ישראל ולא ישראל עצמם. הווה אומר ערבים.
בנוסף, כתוב בדברים ל"ג "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" ומפרשים המוסלמים שבסיני נתגלתה התורה שניתנה למשה מהר שעיר, משם באה הנצרות, מאחר ושם התגורר ישו. ואילו מפארן באה דתו של מוחמד, שכן כתוב בבראשית על ישמעאל "ויש ממדבר פארן". 
לטענת המוסלמים שמו של מחמד מוזכר עוד הרבה פעמים בתורה אבל היהודים מחקו את שמו וזייפו את התורה.... 
אפשר להמשיך אבל בשביל פורים זה מספיק...  פולמוס ארוך שנים זה מסביר את מה שאנחנו רואים בתמונה הבאה, מדיניות איסלמית שנמשכת עד היום באופן אקטיבי ופסיבי.




אין תגובות:

פרסום תגובה