עבודת סמינריון בנושא - בחינת מעמדם המשפטי של ערביי מזרח ירושלים וזכויות היסוד שלהם

 

עבודת סמינריון בנושא - בחינת מעמדם המשפטי של ערביי מזרח ירושלים וזכויות היסוד שלהם, שאלת מחקר - כיצד מעמדם החוקי של ערביי מזרח ירושלים פוגע בזכויות היסוד שלהם ומדוע?

תוכן עניינים
תקציר
1 פרק 1
– סקירה ספרותית
2               1.1 לאומיות ומיעוט
2                     1.1.1 לאום ולאומיות
2                     1.1.2 מהו מיעוט?
2
המיעוט הערבי בישראל
3              1.2 ירושלים
4                    1.2.1 איחוד ירושלים
4                    1.2.2 מעמדם החוקי של ערביי מזרח ירושלים
6 פרק 2
– הפגיעה בזכויות היסוד של ערביי מזרח ירושלים בעקבות מעמדם
1 1
2.1 מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
1 1
2.2 בחינת הפגיעה בזכויותיהם של ערביי מזרח ירושלים
1 1
פרק 3
– דיון ומסקנות
1 5
סיכום
1 7
מקורות
1 9
תקציר 

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיקי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים לראש שמחתי" (תהילים קל"ז) 

מקובל בישראל להבחין בין שלוש קבוצות התייחסות של האומה הערבית – ערביי מדינת ישראל, אלו הנמצאים תחת שלטון ישראלי בשטחים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים והערבים החיים במדינות ערב. במסגרת העבודה אעסוק בקבוצה הראשונה – במיעוט הערבי שהנם אזרחיה של מדינת ישראל ותושבי הקבע שלה, זאת תוך התמקדות באוכלוסיית ערביי ישראל תושבי מזרח ירושלים, אשר הפכו לתושבי קבע בישראל לאחר מלחמת ששת הימים. מטרת עבודה זו הנה לנסות ולבחון את השפעת ההתנגשות בין מעמדם החוקי בישראל לזכויותיהם כקבוצת מיעוט. על פי לנדאו, נכון לשנת 1992, העדה המוסלמית היא הגדולה בעדות הלא יהודיות בישראל. ישנם מספר גורמים המשפיעים על המיעוט הערבי בישראל. ראשית, ישראל היא מדינת לאום יהודית, בה הרוב היהודי זוכה להעדפה מכורח החוק. הדבר מקשה על השתלבותם של הערבים כאזרחים שווי זכויות. בנוסף, הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית לעתים עלולה להתנגש עם המציאות ולפגוע בזכויות הערבים. וכן, מאז הקמתה, נמצאת ישראל בסכסוך בדרג המדיני והצבאי עם העולם הערבי, אשר ערביי ישראל, ובפרט ערביי ירושלים המזרחית, מהווים חלק ממנו. לאור זאת, עולה השאלה כיצד מעמדם החוקי של ערביי מזרח ירושלים פוגע בזכויות היסוד שלהם ומדוע? בעבודה זו לא נדון בערביי ישראל ובערביי השטחים, כיוון שהם ראויים למחקר נפרד, רחב יותר. בהמשך לשאלת המחקר אני משער, כי הרצון לחזק את הביטחון הלאומי של ישראל ולחזק את הרוב היהודי אינו תואם, לרוב, לערכי היסוד הדמוקרטיים. בעקבות כך, ייתכן והמיעוט הערבי בירושלים המזרחית סופג פגיעה בזכויות הפרט, בשוויון ההזדמנויות, בזכותם לקניין נכסים וכדומה. בנוסף, עולה ההשערה כי לאור שיקולי הבטחון בה בחרה מדינת ישראל לנקוט למען בטחונה הלאומי, קיימת פגיעה מהותית בזכויות הפרט של המיעוט הערבי במזרח ירושלים, כגון הזכות לשוויון, תתכן פגיעה בכבוד האדם וחירותו, זכותם לפרטיות ועוד.

במסגרת העבודה, אנסה לבחון את סוגיית ההתנגשות בין מעמדם המשפטי של תושבי ירושלים המזרחית לבין הפגיעה בזכויות הפרט של המיעוט הערבי בעיר בהיותה אוכלוסיית מיעוט במדינה דמוקרטית. בחינה זו תתבצע באמצעות סקירת הספרות האקדמית הקיימת, בחינת החקיקה הישראלית בנושא וסקירת בג”צים שעסקו בסוגיה. מאז 1967 ועד היום נידונו בבג"צ לא מעט פרשות העוסקות בתושבי ירושלים המזרחית בעקבות פניות רבות שהוגשו על ידם ובסיוע ארגונים המנויים של שמירת זכויות האדם בגין סיבות כגון בקשה לאיחוד משפחות בין קרובי משפחה תושבי מזרח ירושלים ומחזיקי תעודת זהות כחולה לבין תושבי הגדה המזרחית ואף תושבי השטחים, ערעור בגין שלילת תושבות של ערביי ירושלים המזרחית וכדומה.
לפיכך, בעבודה זו יתבצע ניסיון לבחון את מעמדו של תושב ירושלים המזרחית ולסקור את הפגיעה בזכויותיהם של תושבי ירושלים המזרחית כפי שסקירת הספרות האקדמית בתחום תעלה, כפי שנקבע בחוק הישראלי וכפי שמקובל בהתאם להלכה הנקבעת בבג"צ.

בחינת הפגיעה בזכויות האדם באמצעות חוק האזרחות הישראלית ובנוסף הצגת חוק האזרחות בגרמניה כמשפט משווה

 

תוכן עניינים

1 .
מבוא
1
2 . דרכי קבלת אזרחות ישראלית וצדדיה הבעייתיים
2
3 . משפט משווה – דרכי קבלת אזרחות בגרמניה והשוואה עם ישראל 7
4 . סיכום 9
5. מקורות
1 0
1 . מבוא
“בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכו, א) 

בעבודה זו אדון בסוגיה אחת מני רבות בתחום מדיניות ההגירה של ישראל כמדינה דמוקרטית – דרכי קבלת האזרחות בישראל ומאפייניה הבעייתיים, נושא בו אתמקד בחלקה הבא של העבודה. מכנה משותף של הגירת אוכלוסיות בעלי אתניות דומה הנה הצורך בקיומו של דיון רחב המתבצע בקרב הציבור וברמה הפוליטית של המדינה לבחון את טענות זהותם של יחידים ולהגדיר אבני בוחן העונים על השאלה כיצד נכון להגדיר את הזהות האתנית, לה ניתן לספק אזרחות. לא קיימת חלוקה מסודרת וקבועה לקטגוריות של זהות, אלא הוא מעוצב בהתאם לקונפליקט העומד על הפרק ובהתאם לאווירה הפוליטית. בישראל, התשובה לשאלה מיהו יהודי אינה ברורה ובהתאם לכך, מהם הקריטריונים הנדרשים לחוק השבות. קיים קונפליקט תמידי בנושא בין החילונים לדתיים בנוגע לתפיסתם מהי יהדות כפי שאציג בחלק הבא. דרכי קבלת אזרחות ישראלית תבחן באמצעות הגדרתם בחוק הישראלי העוסק בהגירה. חוקים אלו הנם ביטוי למדיניות ההגירה של כל מדינה. מדיניות ההגירה בישראל תומכת בהעדפתה של אוכלוסיית מהגרים מסוימת על פני מהגרים אחרים על בסיס אתניות, מדיניות שנקבעה עוד בקום המדינה, 3 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. למעשה, ההגירה למדינת ישראל הנה, בעיקר, הגירה אתנית.
בחלק השלישי של העבודה בחרתי לבחון את הדרכים לקבלת אזרחות גרמנית כפי שבא לידי ביטוי באמצעות מדיניות ההגירה האתנית לאור חוקי ההגירה הגרמנים וכן, להשוות בין מדיניות זו למדיניות ההגירה של ישראל כפי שבא לידי ביטוי בחקיקה הקשורה להגירה נכנסת. מסקירתנו עולה, כי, למרבה הפלא, הדמיון עולה על השוני וכן, מדיניות ההגירה שננקטה במסגרת מדינות אלו מאז מלחמת העולם השנייה שונה ממדיניותן של לא מעט מדינות מערביות.

מעמדו החוקי בישראל של המיעוט הערבי המצוי במזרח ירושלים

תוכן עניינים
הקדמה
1
1 . מבוא

2
1 .1 מהו מיעוט?
2

1 .2 המיעוט הערבי בישראל ובירושלים
2
1 .3 מדינת היהודים והמיעוט הערבי
6
2 . מעמדו החוקי של המיעוט הערבי בישראל 7

2 .1 מגילת העצמאות
2 .2 חקיקה כללית
2 .3 חוק נכסי נפקדים, תש"י – 1950 (סה"ח 37)
2 .5 איחוד ירושלים מבחינה משפטית
3 . תושבות
3 .1 חקיקה בתחום ההתיישבות
3 .2 מעמדם של ערביי מזרח ירושלים
4 . איחוד המשפחות
4 .1 מדיניות משרד הפנים בנושא איחוד המשפחות
4 .2  חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) התשס"ג-2003
5. סיכום
2 2
ביבליוגרפיה
2 3
הקדמה 

"I have never lived at such close quarters with divinity, and never further removed from it" (Koesler,
1 952 : 179 – 180).
ירושלים המאוחדת היא עיר ייחודית רווית ניגודים, סתירות ומתחים שאין דומה לה בהיסטוריה האנושית. העיר ממלאת תפקיד מרכזי בשלוש דתות ההתגלות וטבועה בה חותמת היסטורית עמוקה. קיימת לירושלים חשיבות דתית והיסטורית בלתי רגילה. נופך ייחודי נוסף לעיר הנו ההרכב הרב גוני של האוכלוסייה המתגוררת בה מבחינה דתית ולאומית, המעוגן ברבעים הומוגניים מזה דורות רבים. הקשר בין ירושלים, העם היהודי ומדינת ישראל הוא ייחודי ורב מימדי. מבחינה היסטורית, ירושלים מייצגת את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל מראשית התהוות העם. גם בתקופת הגלות, הייתה ירושלים מושא לגעגועים. העיר ממלאת תפקיד חשוב גם עבור האיסלאם והנצרות. בעת החדשה, ירושלים מהווה מוקד למאבק בין שתי תנועות לאומיות המבקשות להגדירה כבירתן הבלעדית. לפיכך, ההתפתחויות מושפעות רבות על ידי עברה של העיר ועל ידי האוכלוסייה שהתקבצה בה (ליש, 1992 ; שמלץ, 1992).
הסכסוך היהודי-ערבי מושתת על מספר סוגיות שנויות במחלוקת.
סוגיה הנחשבת לקשה ביותר לפתרון בכל הסדר עתידי הנה סוגיית ירושלים. מאז כיבוש העיר העתיקה, נוצרה התמקדות באופן תדיר בהר הבית, בו נישאים אתרים רבי משמעות ליהדות ולאיסלאם. בהר הבית נמצאים שני מסגדים הנערצים על המוסלמים בעולם. מסגד כיפת הסלע, בו לפי המסורת המוסלמית עלה הנביא מוחמד השמיימה בסולם, ראה את אללה ושמע מפיו את בשורת יסודות האיסלאם. מסגד 'אלאקצא' משמש כמסגד, מקום תפילה להמוני מאמינים, בעיקר בימי שישי. מסגד זה נחשב השלישי במעלת קדושתם של המסגדים, אחרי אלמסג'ד אלחראם במכה ומסגד קבר הנביא מוחמד במדינה. במהלך ההיסטוריה, הוצעו מספר פתרונות לגבי עתיד העיר, אך הן לא השביעו את רצון שני הצדדים (שטנדל, 1992).
ביחסיה עם הערבים, האוכלוסיה היהודית בישראל מבחינה בשלוש קבוצות – בערביי מדינת ישראל, באלו הנמצאים תחת שלטון ישראלי בשטחים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים ובערבים החיים במדינות ערב. אנו נעסוק בהמשך העבודה בקבוצה השנייה – במיעוט הערבי שחי בשטחים. מטרת עבודה זו הנה לנסות ולבחון את מעמדם של ערביי מזרח ירושלים, כקבוצת מיעוט החיה בשטחים. את מעמדם ננסה לבדוק באמצעות החקיקה הישראלית בנושא. נכון לשנת 1992, העדה המוסלמית היא הגדולה בעדות הלא יהודיות בישראל.
כל ערביי ישראל הנם בני העדה הסונית. הדגש בעבודה זו יושם על ערביי ירושלים במרכיבם העיקרי – המוסלמים (גרומן, 1995 ; לנדאו, 1993). ישנם מספר גורמים המשפיעים על התפתחות מעמדם של הערבים בישראל.
ראשית, ישראל היא מדינת לאום יהודית, בה הרוב היהודי זוכה להעדפה מכורח החוק. הדבר מכביד על השתלבות הערבים כאזרחים שווי זכויות בישראל. בנוסף, הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית לעתים עלולה להתנגש עם המציאות ולפגוע בזכויות הערבים. וכן, מאז הקמתה, נמצאת ישראל בסכסוך בדרג המדיני והצבאי עם העולם הערבי, אשר ערביי ישראל מהווים חלק ממנו. קשייה הבטחוניים של ישראל והדעה הרווחת לפיה ערביי ישראל חצויים בנאמונתם מזינה את הטענה כי הם מהווים סיכון בטחוני (גרומן, 1995 ; רייטר ואהרוני,
1 992).

 

מעמדו המשפטי של המיעוט הערבי במזרח ירושלים

 

מעמדם של הערבים תושבי מזרח ירושלים תוכן עניינים
מבוא

1 . מעמדם המשפטי של הערבים תושבי מזרח ירושלים
1 .1
תושבות
1 .1.1
חקיקה בתחום
1 .1.2 מעמדם האזרחי של ערביי מזרח ירושלים מ-1967

1 .2
אזרחות
1 .2.1
התנאים לרכישת אזרחות על ידי התאזרחות
1 .2.2 תנאים המקשים על תושבי מזרח ירושלים להגיש בקשה להתאזרחות
2 . חיי השגרה בקרב האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים
2 .1 זכויות סוציאליות
2 .2 מדיניות משרד הפנים בנושא איחוד משפחות
2 .3 'ההסדר המדורג'
2 .4 מדיניות 'הגשרים הפתוחים'
2 .5 מעמדו של ילד שנולד בירושלים המזרחית
2 .6 נטל המסים
2 .7 אובדן הזכות לתושבות קבע
2 .8 פסיקה ישראלית 

סיכום 

ביבליוגרפיה 

מבוא
הסכסוך היהודי – ערבי המתמשך מושתת על סוגיות רבות ושנויות במחלוקת. סוגייה הנחשבת לקשה ליישוב בתהליך המשא ומתן הנערך בין הניצים הנה העיר ירושלים. במהלך השנים, הועלו תוכניות רבות במטרה להביא לפתרון הסכסוך ולגרום ליהודים ולערבים להגיע לעמק השווה בנוגעה לעתידה של העיר. אך עדיין לא עלתה תוכנית שנתנה מענה בהתאם לשביעות רצון הצדדים ושעשוייה לגרום לסיום המחלוקת. בשנת 1967
נערכה מלחמת ששת הימים וכתוצאה מכך, אוחדה העיר ירושלים תחת שליטתה של מדינת ישראל. בעקבות האיחוד, החליטה כנסת ישראל להחיל את פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 1 1) תשכ"ז – 1967, המגדיר שטח חלים המשפט, השיפוט והמנהל הישראלי. שטח זה כולל, בין היתר, את ירושלים המאוחדת. על בסיס חוק זה, הוציאה ממשלת ישראל צו, לפיו ירושלים, בירת ישראל, הנה עיר אחת, שאינה ניתנת לחלוקה. הממשלה פרסמה את הצו הנדרש, שהחיל את משפט המדינה, שיפוטה ומנהלה במזרח ירושלים, שגבולותיו נקבעו בתוספת לצו. בנוסף, קיבלה הכנסת חוק תיקון מס' 6 לפקודת העיריות. כוונת הרשויות הישראליות בפעולות אלו הייתה במטרה להחיל את הריבונות הישראלית על כל השטח המסופח ועל תושביו הערבים, הן במישור הממלכתי והן במישור המקומי לכל דבר ועניין.
מבחינה משפטית, נוצר מהפך אדיר בעל השלכות – בבת אחת התחלפה הריבונות, כל מערכת החוקים השתנתה, כל המוסדות המשפטיים הקודמים בוטלו ובכללם הרשות המוניציפלית מזרח ירושלים בהוראת המושל הצבאי, וכל התאגידים שבתחומי השטח המסופח. עם זאת, תוכניות התכנון והבנייה הפכו לחסרות תוקף ורשיונם של עסקים ושל בעלי מקצועות כגון רופאים ועורכי דין הזקוקים לרישיון הפכו לחסרי ערך. בנוסף לחקיקה דלעיל, זיקתה של מדינת ישראל לירושלים קיבלה תוקף חוקי ב"חוק יסוד ירושלים" (ראה נספח א') שהתקבל בכנסת בשנת תש"מ (1980). בסעיף 1 בחוק, קבע המחוקק כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל. בכך, המחוקק העניק לירושלים מעמד של כבוד באמצעות חוק יסוד, זאת מעבר לערכים רוחניים, אידיאולוגיים או מדיניים, אלא גם בזכויות יתר משקיות וכלכליות.
במהלך עבודה זו אנו ננסה לסקור את מעמדם המשפטי, החוקי, של ערביי מזרח ירושלים וכן, ננסה לבחון כיצד הדבר משפיע על חיי היום יום של אוכלוסייה זו.

Turn O

אזרחות ישראלית הוענקה לביאטה קלרספלד, ציידת נאצים

ה-13 לפברואר הנו יום הולדתה ה-77 שנה של ביאטה קלרספלד, ציידת נאצים שנולדה בצרפת בתאריך 13.02.1939 - מזל טוב. כהוקרה על פועלה ויומיים לאחר ציון יום הולדתה, קיבלה היום ביאטה קלרספלד אזרחות ישראלית מידיו של אריה דרעי. בניגוד לרודף הנאצים שמעון ויזנטל, שהפך למפורסם בשל פעילותו, ציידי הנאצים ביאטה ובעלה סרז' קלרספלד לא זכו לפרסום להם היו ראויים בארץ, אך בצרפת זכו זוג הצידים לכבוד רב.
ביאטה קלרספלד היא עיתונאית גרמנייה שנודעה במאבקה לחשיפתם והענשתם של פושעי מלחמה נאצים. ניתן לחלק את פעולם של זוג הציידים לשני מישורים עיקריים. מישור ראשון הוא פרסום ספרים, אשר הכילו פרטים מרשיעים אודות פשעים של ארצות ואנשים פרטיים שפעלו בזמן השואה. בנוסף, הוא פעל במישור ההסברתי ונפגש עם עשרות מנהיגים ברחבי העולם בניסיון לשכנע אותם להסגיר את הפושעים שבשטחם. ביאטה הצליחה לגלות בעזרת תיעוד מפורט פשעי מלחמה רבים שביצעו הנאצים ולעלות על עקבותיהם של אלו שהצליחו להתחמק מעונש עם תום מלחמת העולם השנייה, ביניהם קורט לישקה, אלויס ברונר, קלאוס ברבי, ארנסט אלרס, קורט אשה ואחרים.
כדי להצביע על עברו של קאנצלר גרמניה המערבית קורט גאורג קיסינגר כחבר במפלגה הנאצית, קראה מן היציע בבונדסטאג בבון בשנת 1968 אל הקאנצלר, "נאצי, התפטר!" והורחקה מן האולם, מבלי שהועמדה לדין. מאוחר יותר, בוועידת מפלגת האיחוד הנוצרי דמוקרטי בברלין, עלתה קלרספלד על הבמה, סטרה לקיסינגר תוך שהיא קוראת "נאצי, נאצי!". היא הועמדה לדין בהליך מזורז, ונדונה לשנת מאסר, אך זמן קצר לאחר מכן הומתק עונשה לארבעה חודשי מאסר על תנאי. באוגוסט 1970 קשרה עצמה קלרספלד בכיכר בוורשה בשלשלאות לעץ וחילקה מנשרים שנועדו להצביע על האנטישמיות בפולין. היא נעצרה וגורשה מפולין.
בשנת 1971 ניסתה קלרספלד, ביחד עם בעלה, לחטוף בכוח את קורט לישקה, שהיה אחראי לגירושם של כ-76,000 איש מצרפת בתקופת השואה, ולהסגירו למערכת המשפט הצרפתית. ביאטה קלרספלד נדונה בשל כך לחודשיים מאסר, אלא שבעקבות לחץ בינלאומי ומחאה ציבורית הומתק העונש למאסר על תנאי. פושע המלחמה לישקה נותר חופשי, ורק בשנת 1979 הועמד לדין. בשנות ה-80 נסעה תוך סיכון עצמי לא מבוטל, לצ'ילה ולפרגוואי, שהיו אז דיקטטורות צבאיות, כדי לעורר שם תשומת לב לפושעי המלחמה הנאציים ולטר ראוף ויוזף מנגלה, שלפי הידוע הסתתרו במדינות אלה.
ביחד עם בעלה סרז' ועם אחרים, התחילה בשנת 1986 במערכה לחשיפת מעורבותו של קורט ולדהיים ברייך השלישי ולבידודו הבינלאומי כנשיא אוסטריה. באותה שנה שהתה קלרספלד במשך חודש במערב ביירות והציעה להחליף עצמה כנגד בני ערובה ישראלים.
ב-1987 הועמד לדין קלאוס ברבי, שנלכד ביוזמתה. קלרספלד מחשיבה הישג זה לגדול הישגיה, לאחר שכבר בשנת 1972 גילתה את מקום מחבואו בבוליביה. בשנת 1991 פעלה להסגרתו של ממלא מקומו של אדולף אייכמן, אלויס ברונר, שחי בסוריה. ברונר היה אחראי לרציחתם של 130,000 יהודים במחנות ההשמדה הנאציים. בשנת 2001 נדון ברונר בהיעדרו למאסר עולם.
לקלרספלד הוענק בישראל בשנת 1974 "עיטור האומץ של לוחמי הגטאות". נשיא צרפת פרנסואה מיטראן מינה אותה בשנת 1984 ל"אבירה בלגיון הכבוד". בגרמניה, מאידך, לא הוענקו לה פרסים ציבוריים.