מפונים לאזור ירושלים ומחפשים עבודה? מחפשים את הג'וב הבא שלכם? משרה חמה (גם משרת הורה)

 

אנחנו מגייסים נציגי/ות שירות למגוון מוקדים חיוניים.

בואו לעבוד איתנו דווקא עכשיו ולהשאיר את אזרחי ישראל מחוברים!

מיקום המשרה: תחנה מרכזית, ירושלים

📌 משמרות נוחות וגמישות

📌 אפשרויות קידום ומסלולי ניהול

📌 הכשרה עלינו- אין צורך בניסיון קודם!

📌 תחילת עבודה מיידית!

נא להעביר קורות חיים למייל desertstormil@gmail.com

למי יש אינטרס להזניח את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב?

האזרח גואטה | למי יש אינטרס להזניח את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב? - פרק 4 - תחנה סופית
או כשראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הוא אדם מושחת ומונע מהוצאתה לפועל של תחנות מרכזיות חלופיות בתל אביב לרות שלתחנה המרכזית החדשה אין רישיון עסק ונוכחותה פוגעת באיכות החיים של דיירי שעונת נווה שאנן בדרום תל אביב. מי עוד נמצא בכיס של קובי מימון?
התחנה המרכזית החדשה היא פצע בלבה של דרום תל אביב. מפלצת מבטון שהביאה לאזור פשע והזנחה ומהווה סיוט תחבורתי ותברואתי עבור 80,000 הנוסעים שעוברים בה מדי יום.
בפרק הזה יוצא האזרח גואטה לבדוק מדוע תקוע המיזם להעברת התחנה המרכזית אל מחוץ למרכז העיר ומה גורם לחברת נצבא, בעלת השליטה על התחנה, להזניח ולהתעלל בכל מי שעוברים בתחנה. בדרכו הוא פונה למשרד התחבורה, לעיריית תל אביב ולחברת נצבא אחזקות, שנמצאת בבעלות הטייקון קובי מיימון. הוא מגלה שלמרות ההכרזות המבטיחות על פינוי התחנה ולמרות הכסף הגדול שתכניס תוכנית פינוי-בינוי בתחנה לקופת נצבא, בחברה עסוקים במרץ בייבוש התחנה והורדת ערכן של החנויות שפועלות בתחומה עד לרכישתן מידי בעליהן. הכל כדי להגדיל את הרווח של נצבא ועל חשבון הנוסעים והתושבים.
על #האזרח_גואטה: תוכנית דוקו-אקטיביסטית מקורית עם חבר הכנסת לשעבר יגאל גואטה. בכל פרק בסדרה יוצא גואטה להילחם בעוולות ועיוותים אשר פוגעים בכלל הציבור או חלקים ממנו. במסעו הוא נחשף להיקף הבעיה, פוגש את הקרבנות שסובלים ממנה ופונה אל האנשים שבכוחם לשנות את המצב - פוליטיקאים, פקידי הציבור ואנשי הסקטור הפרטי - מהדרג הישיר שפועלים בשטח ועד למקבלי ההחלטות ובעלי ההון שנהנים מהמצב ואינם מעוניינים בשינוי.
במאי: לביא וענונו
עורך וידיאו: גדי מוזס
צלמים: דנור גלזר, שלום רופאייזן ורונן מאיו
סאונד: רוברט שילוני
מפיקה: אורטל דהן
עורכת: איה בק
עורך ראשי: דובי קרויטורו הbr />

למשטרה התאגידית יש סדר עדיפות שגוי להזנקת סדר הכוחות

זה ידוע לא מהיום שמשטרת ישראל אינה ממלאת את מטרתה בשמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. טענה זו מוכיחה את עצמה שוב ושוב בשגרה היום יומית של הישראלים. הדבר בא לידי ביטוי באכיפה של עבירות תנועה למשל - במלחמה כנגד התעסקות בסלולרי במהלך הנהיגה ובנהיגה תחת השפעת אלכוהול, בתפקודו ובחוסר יעילותו של המוקד המשטרתי ובתגובת השוטרים לקריאות, באלימות המשטרתית כלפי אזרחים, בעבריינות השוטרים וכדומה.
השחיתות המשטרתית באה לידי ביטוי גם בעובדה שהיא מודעת לעבירות שמתרחשות וממשיכות להתרחש בכל רגע נתון, אך היא אינה אוכפת את החוק. מדובר בעבירות חמורות המסכנות חיי אדם, כמו העובדה שהתחנה המרכזית בירושלים אינה עומדת בתנאים לקבלת רשיון עסק ובכך היא מסכנת את חיי הנוסעים בה.
לחלופין, המשטרה אינה חוקרת עבירות הקשורות לאישים כאלו ואחרים בעלי צווארון לבן העוסקים בשחיתות, שוחד ועבירות הון ואף הלבנת הון. לא סקרן אתכם אף פעם איך עובדי ציבור הופכים למליונרים בהינד עפעף? מדובר באישים כמו פואד בן אליעזר - המשטרה הייתה מודעת לכך שהוא מושחת כבר מעל לשנה, אך החלה לחקור רק כאשר המידע דלף לתקשורת לפני הבחירות לנשיאות. דוגמא נוספת הנו מאיר שטרית וההטרדות המיניות. כולם יודעים. כולם שותקים והמשטרה לא חוקרת. המשטרה לא מעוניינת לחקור. אין לה אינטרס לכך. ואני נמנעת מלדבר על טובות ההנאה אותם קיבל פרס במהלך השנים ומעשי השחיתות שלו ואף על מעשי האונס של הנשיא שלפניו או על מעשי השחיתות של אולמרט, דברים עליהם המשטרה ידעה אך לא חקרה עד שהופעל עליה לחץ ציבורי. להלן תיעוד של שיחת טלפון שנערכה למוקד 100 על ידי שלושת הנערים החטופים:




כידוע, לפני שבועיים, במוקד המשטרה התעלמו מהדיווח של אחד מהנערים החטופים כי הוא וחבריו נחטפים. הם לא הגיבו לכך עד שההורים הגיעו לדווח על העדרותם ב-3 לפנות בוקר. יחד עם זאת, המשטרה מצאה לנכון להגיב בכוחות מתוגברים לדיווח שערורייתי ושקרי כנגד קבוצת מטיילים חובשי כיפה, אשר נטען כי הם מבצעים תג מחיר כנגד ערבים. המקרה אירע בחצות של אותו הלילה בו נחטפו הנערים. קבוצה של תושבי יקיר טיילו בחופי קיסריה עם מדריך טיולים הרחק מכל ישוב ערבי. אבל נטען באופן שקרי שהן חובשי כיפה ושיש להם אלות. זה הספיק למשטרה לשלוח 4 ניידות ולא להניח למתנחלים עד שהם הוכיחו מעבר לכל ספק שמדובר בטיול מאורגן והם לא חמושים עם אלות או כל כלי נשק אחר. במלים אחרות, אם הנערים היו מדווחים על כך שהם מבצעים תג מחיר, המשטרה הייתה מגיבה במהירות המתאימה עם כוחות מתוגברים. למעשה, המשטרה מפלה לרעה דיווחים על עבריינות לאומנית כנגד יהודים, כאילו היא אינה קיימת ומתעדפת דיווחים של עבריינות לאומנית יהודית כנגד ערבים, למרות שידוע כי אין דבר כזה מבצע תג מחיר של יהודים כנגד ערבים והדיווחים על כך הנם פוליוודים.
בנוסף, ידוע שתעדוף האירועים והתגובה להם על ידי השוטרים אינו ראוי ואינו מוסרי. המשטרה נמנעת מלהגיב לקריאות באזורים נכשלים כלכלית בהם רמת העבריינות גבוהה - כמו דרום תל אביב ובפרט מתחם התחנות המרכזיות - החדשה והישנה כאחד, העיר לוד תוך התמקדות בשכונת הרכבת, במקרים בהם קיים חשד סביר לרצח על רקע כבוד המשפחה וסמים ולאירועים לאומנים כגון תג מחיר כנגד יהודים. הטיפול בעבירות המין בישראל על ידי המשטרה הוא בכלל קטסטרופה.
לחלופין, מדיניות המשטרה הנה לתעדף אירועים ולספק תגובה למקרים בהם השכר מונח בצידו. המשטרה התאגידית משרתת את צרכי הטייקונים המיוצגת על ידי חולדאי, ראש עריית תל אביב. כשצריך, המשטרה דואגת לפנות הפגנות ולפרק מחאה חברתית המופנית כנגד יוקר המחייה בישראל, כנגד המונופולים של הבנקים וחברות כמו תנובה-שטראוס-עלית-יוניליבר והשתלטותם של אישים כמו דנקנר, תשובה ואריסון על הבנקים, התקשורת, רשתות השיווק, המחירים, אספקת המזון ועל המשאבים של המדינה ועוד.
דוגמא נוספת הנה הפינוי שהמשטרה מבצעת לתושבי שכונת גבעת עמל בתל אביב עבור הטייקון יצחק תשובה ובהוראת מיודעינו חולדאי, ראש עריית תל אביב, כנגד עניי תל אביב. ביום שני הקרוב, 30 משפחות עומדות לאבד את ביתם, מאחר ויצחק תשובה שולח מאות שוטרים לבצע בשבילו את העבודה. בשנת 1948, במהלך מלחמת השחרור, תושבי גבעת עמל נשלחו על ידי המוסדות הציונים להתיישב בשטח ששימש כמאחז קדמי במערכה על העיר תל אביב.
שנים של חיים בתנאים עלובים עברו בסבל בתקווה שהמדינה תקיים התחייבותה הראשונית לספק לתושבים דיור חלופי. בהמשך, הקרקע נמכרה על ידי מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1961 ב-20% מערכה בהסכם מכר שנוי במחלוקת וללא מכרז. בחוזה, התחייב הקונה להקים במקום שיכונים תוך 5 שנים ולספק דיור חלופי לתושבי גבעת עמל במקום - דירה תמורת דירה.
חלפו 5 שנים והשיכון לא הוקם. אך החוזה לא נאכף ונוצרה שחיקה בלתי הפיכה בזכויות התושבים ובסיכויים לזכות בקורת גג בטוחה.

Post by ‎גבעת עמל - נלחמים על הבית‎.

בסופו של דבר, הקרקע החליפה ידיים והגיעה לידיו של יצחק תשובה בשנת 2004. בתב"ע התקפה 1770 א' – תוכנית נקודתית שהיא למעשה עסקה בין העירייה ליזמים, ידעה עיריית תל אביב להבטיח היטב את זכויותיה ואת הטובות שתפיק ממנה "לטובת הציבור", אך הפקירה ביודעין את תושביה השכונה הוותיקים ומוססה את זיקתם לקרקע וזכותם לדיור חלופי.
בעת הדיון בנושא גבעת עמל במסגרת המערכת המשפטית התברר המוגבלות ולפיכך, מערכת המשפט אינה יכולה לספק פתרון ראוי, מוסרי וצודק לתושבי השכונה. מסד החוק עליו מתבסס בית המשפט בהחלטותיו אינו מסדיר כהלכה את מעמדם של אזרחים רבים במדינה בעלי רקע היסטורי דומה למתיישבי גבעת עמל. 66 שנה של פעילות בית המחוקקים לא הספיקו על מנת לקבוע אמות מידה מוסריות להליך של פינוי פיצוי עבור מקרים כדוגמת גבעת עמל. כיום מנוצל "החור השחור" הזה בחוק על ידי יזמים לגריפת הון על חשבונם של תושבים. גבעת עמל היא מקרה קיצון של הסיטואציה הזו, אך היא אינה המקרה הראשון וכנראה שגם לא האחרון. יצחק תשובה עומד להקים 6 מגדלי יוקרה תחת השם הבומבסטי "פארק הבבלי", זאת אחרי שיחריב את גבעת עמל בשיתוף פעולה של עריית תל אביב. כך גם משפחת היהלומנים כוזהינוף מתכננת לזרוק משפחות מהבית לרחוב בלי פיצוי בשטחה בגבעת עמל בשיתוף פעולה של העיריה.
לצורך מבצע זה, יש למשטרה התאגידית הקצאה של מאות שוטרים. אין לה בעיה לגייס מבין שורותיה מאות שוטרים במטרה לפנות עשרות משפחות תמימות על לא עוול בכפן בשם בצע כסף. במהלך השבועות האחרונים נערכו מספר ניסיונות לפנות את תושבי השכונה. במסגרת ניסיונות אלו, נעשה שימוש באלימות משטרתית ובמעצרים כנגד התושבים.

Post by Bruria Ben-David.

ניסיון לפינוי ולביצוע מעצרים התרחש לפני כשבוע וחצי, ב-19/6 בשעות הבוקר בשכונת גבעת עמל בתל אביב. התושבים המוחים בתגובה חסמו את השכונה לכניסת משאיות לאתר הבניה "פארק בבלי" בבעלות יצחק תשובה. בידי עשרות משפחות צווי פינוי מיידים בלא פיצוי הולם. המשא ומתן שניהל עימם תשובה לאחרונה לאחר האלימות שיושמה בגל הפינויים הראשון התפוצץ שבוע לפני כן. השוטרים שהגיעו בסביבות השעה שמונה החלו להכות ולבצע מעצרים. שני תושבים נעצרו. המתח בשכונה גבר כשקצינים בכירים של המשטרה נראו מסתובבים בשכונה עם נציגיו של תשובה להכנת מבצע הפינוי הבא.
ככה חלמתם לגור בתל אביב? לשם כך עשיתם מחאה חברתית? איך אתם ישנים בלילה בידיעה שהאדמה ספוגה בדם של חפים מפשע? מדובר בטרגדיה של תושבים בני 65 לפחות שמפונים מרכושם ונשללים כל זכויותיהם בלי פיצוי! והכל בניהול ביתו של תשובה ואדריכלית הפרוייקט גל נאור, אשר אחראית להשלכתם לרחוב.

יש לפטר לאלתר את השר אהרונוביץ' ואת המפכ"ל דנינו. במקביל, יש ליישם סדר עדיפויות ראוי במדיניות המשטרה, להחליף את כל הדרג הניהולי הבכיר בבעלי תפקידים שאינם מושחתים, להקים יחידות פרופילאים פליליים ולרענן את שורות יחידת להב 433.
ולסיום, קצת לאטמה בנוגע לפיקטיביות המשטרה הישראלית הלא קיימת. הסיבה לכך שכשמתקשרים למשטרה והיא לא מגיעה, שאף פעם לא חוקרים, לא תופסים את הגנבים ולא מחזירים רכוש גנוב, מאחר ומדובר בפיקציה. ואולי מדובר פשוט בחבורה של מאבטחים בשכר מטעם בעלי ההון שמפזרים מחאות חברתיות כנגד מדיניות ה"הכל בסדר" הקפיטליסטית - תאגידית שמטרתה להמשיך לחלוב מהאדם הקטן כסף בשקט, כדי שימשיך לעשות מילואים בשקט, ישלם מיסים גבוהים בשקט וכן הלאה. הרי הכל בסדר ול מה שההמון צריך לעשות זה לצרוך, לצרוך, לצרוך!

כשמשרד התחבורה מבטל את קו 841 של אגד נוצרת פגיעה בפריפריה וגעגועים לנוסטלגיה

בתחנה לתל-אביב עמד אוטובוס בקו 841. הוא יצא מקרית שמונה וביצע את קו המאסף המיתולוגי שלו, בפעם האחרונה השבוע, כמו בחמישים השנים האחרונות.
לאחר שיצא מקרית שמונה, הוא חצה את הגליל העליון עד לטבריה, משם לעפולה דרך צומת גולני, המשיך על כביש הסרגל בואכה תל מגידו וזרם עם וואדי ערה לחדרה, עלה על כביש חיפה-תל אביב הישן עד לרמת גן ולתחנה המרכזית הישנה של תל-אביב.
חמש (5) שעות נסיעה, 173 תחנות להעלאת והורדת נוסעים. פעם לא נסעו כדי להגיע בזמן אלא כדי להנות מהזמן.
מסלולו של הקו עבר למעשה בכבישים הישנים והיחידים שהיו בצפון מדינת ישראל של אז ואשר לאורכם הוקמו עשרות קיבוצים, מושבים ועיירות פיתוח. 841 הוא קו מאסף. המסלול שלו מכונה בעקבות כך "קו ספגטי" תופעת הקווים המאספים העוברים בכל מקום אפשרי במסלול מפותל ועוצרים בכל תחנה אפשרית. אנשים רבים זכו להכיר את העיר הגדולה דרך קו 841. נוסעים לבשו מיטב בגדיהם וישבו בסבר פנים רציני.
השבוע החליטו באגד לבטל את קו השרות הזה ואין בכך כל הפתעה. לאורך השנים נסללו כבישים רבים, מהירים וחדשים שעקפו את העיירות הקטנות שניצבות על מסלולו של קו 841 המיתולוגי ורק כדי לחסוך כמה דקות מזמן הנסיעה. מדובר ברפורמה, מילת גנאי בתחבורה הציבורית בישראל. יתרונותיה עדיין לא ברורים, גם לא להם שם למעלה באגד ובמשרד התחבורה. את ניצני הפגיעה שנוצרה בעקבות השינוי נגלה ביום ראשון הקרוב כשהחיילים ינסו להבין מי, מאיפה ולאן. אחר כך תבוא לידי ביטוי פגיעה גם בישובים על הכבישים בהם עבר הקו.
כמו כביש 66 האגדי החוצה את ארה"ב מלוס אנג'לס לשיקגו, גם קו 841 עבר ואסף נוסעים על הכבישים הישנים שעברו בתוך העיירות ולא עקף אותם כמו האוטוסטרדה החדשה מתל אביב לחיפה (כביש מספר 2) וגם כשסללו את כביש עוקף חדרה בכביש הישן (מס' 4) המשיך הנהג ונסע בתוך העיר. בדיוק כמו לפני חמישים שנה. כמובן שהיו הקווים המהירים יותר, כמו 842 ו-845. אבל 841 היה אגדה. ביטולו מסמלת סופו של עידן.
לפני כעשר שנים, אולפני פיקסאר הפיקו סרט מצוייר ששמו "מכוניות" (CARS) המביא בצורה נהדרת את חייהם של האנשים שנותרו בתוך העיירות על כביש 66 לאחר שנסללו הכבישים החדשים והמהירים שעקפו אותן. כל אותן העיירות קטנות והאנשים הפשוטים שעשו לפרנסתם מהדרך. מהיותם תחנה על הכביש.
ואז פתאום, הפסיק זרם המכוניות לעבור דרכם והם נותרו מאחור לבד, בלי פרנסה, בלי מבקרים ותיירים. עיירות אלה נותרו כמו קפאו בזמן: מזנון דרכים ישן, פנצ'ריה שידעה ימים יפים יותר, מלון דרכים עבש. כל התפאורה תקועה אי שם בשנות השבעים המוקדמות.
גם בישראל ניתן לראות מגמה דומה לזו האמריקאית, ניתן להבחין היום בעיירות שלאורך קו מסלולו של האוטובוס שלנו תבנית דומה של התפתחות הקפאון בזמן. התחנה המרכזית של עפולה וחנויות הפיצוחים שהיו פצצת גרעין קפאו בזמן ואיתן, כך ניתן להבחין, קפאה העיר כולה. לעומתה של עפולה עומדת ראש פינה, עיירה קטנה על הדרך שהפכה לאחר סלילת המעקף סביבה מצומת דרכים עשנה למוקד משיכה לתיירות צימרים ולמדה בחן רב לנצל את המצב החדש.
הצרה עם העיירות האלה שהן מאוכלסות באנשים שלא תמיד יש להם רכב פרטי והם ינותקו לגמרי מן העולם אם הקו הזה יופסק. יש אזורים כאלה גם בדרום. אזורים אלו מתייבשים, ערך הנדל"ן יורד ואז הכרישים משתלטים וממלאים את הנוף בבטון.
אני גדלתי בצפון הרחוק, נסעתי המון בקו זה שהגיע לעיר הגדולה אחרי כחמש שעות של נסיעה. בלי מזגן, בלי חימום, מותר לעשן, ריח של דיזעל שרוף ובולמי זעזועים נהדרים שרק כורסת הטלוויזיה הרוטטת שלי יכולה להשוות את הרגשת הנסיעה. אוטובוסים עם מספרי רישוי של 5 ספרות... זוכרים את מנגנון ההרמה של החלונות? כמה פעמים שברתי את האצבעות, בניסיון לפתוח חלון בעגלות הללו... שלא לדבר על הנפיחות במצח, כשנרדמים על משענת המושב שלפניך...

לפעמים, כשאני רוצה לעשות לעצמי ולמשפחתי טיול שורשים, אני נושמת עמוק, לוקחת ת'זמן, מכבה את ה WAZE ונוסעת לאט, על הכביש הישן, במסלול של קו אוטובוס אגד 841 המיתולוגי הנצחי שלי, עד לסבתא בקיבוץ.

This scene from Pixar's movie Cars pretty much sums up The Vanishing America Project..

התחנה המרכזית בירושלים פועלת בלי רשיון עסק

להלן פרסומה של דניאלה שוורץ (Danielle Schwartz) בפייסבוק בנוגע לתחנה המרכזית בירושלים. לתחנה הרבה תקלות ועברות רבות בנוסף לפגמים המאפיינים את התחבורה הציבורית בישראל - יש עומס בכניסה לתחנה המרכזית המשולב עם קניון מאחר והנהלת התחנה לא מוסיפה עמדות בידוק לבדיקת האנשים שנכנסים לתחנה משיקולים כלכליים של הנהלת התחנה, כפי שהמשטרה דורשת.
בנוסף, לתחנה המרכזית בכלל אין רשיון עסק. אבל המשטרה/העירייה לא סוגרים אותה - מי יסגור תחנה מרכזית? ועל כך הנהלת התחנה סומכת, כי מי יעז לסגור את התחנה המרכזית היחידה בירושלים.... ובכלל, גם הרכבת הקלה לא מהווה תחלופה הולמת לאוטובוסים בירושלים וידועה בכינוי רכבת תקלת או רקבת. מה שמכונה תכנון אורבני גרוע.
הדבר מאפיין את ההזנחה המתמשכת של התחנות הציבוריות בניגוד לעבר.

היום הגעתי לתחנה מרכזית ירושלים בשעה 14:00, ונתקלתי בתור עצום בכניסה לתחנה. זה לא מצב יוצר דופן: על אף שזו התחנה המרכזית היחידה בירושלים, ושעשרות אלפי הנוסעים והנוסעות בה הם קהל שבוי המכניס לקופת קניון התחנה המרכזית (חברה פרטית ומסחרית) סכומי כסף עצומים, הכניסה לתחנה פקוקה ועמוסה כדרך קבע, ולא רק בשעות השיא. בחודשים האחרונים המצב אף חמור מהרגיל, מאז שמכונת השיקוף לא עובדת ומספר העמדות צומצם. שאלתי מספר פעמים את השומרים למה רק שתים-שלוש עמדות פועלות. נענתי שעלי לפנות להנהלה. לפני כחודש שוחחתי בטלפון עם המזכירה של הנהלת הקניון שהסבירה לי שהנושא באחריות המשטרה, ושהיא הקובעת בנושא סידורי האבטחה בתחנה המרכזית. אמרתי שאני משוכנעת שהמשטרה לא תמנע מהם להוסיף מאבטחים, ושאם הם לא עושים זאת, זה משיקוליהם (הכלכליים, ככל הנראה) ולא באחריות המשטרה. היא אמרה שתבקש מקצין הבטיחות של התחנה לחזור אלי. עבר חודש, ועדיין לא שמעתי ממנו.
והנה, היום חוויתי שוב את החוויה המסוייטת של המתנה בתור בכניסה לתחנה. מדובר בהמתנה של 5-10 דקות, ברחוב עמוס ומלא תנועה, יחד עם נוסעים רבים שכמוני ממהרים לאוטובוס. ידוע שהתחבורה הציבורית בישראל - ובירושלים בפרט - היא לא יעילה, לא תדירה, לא נוחה, לא אמינה ולא שימושית. התור הזה הוא חלק ממה שגורם לכך שמי שיכול להמנע מנסיעה באוטובוס עושה זאת. פניתי למשרדי התחנה (משימה מאתגרת בפני עצמה, כיוון שכמובן שאין שילוט למשרד) ושוחחתי עם הקב"ט שבדיוק יצא מפגישה עם המנכ"ל. הקב"ט חזר וטען (השיחה מוקלטת, אגב) שהבעיה והאחריות היא של המשטרה, שמנעה מהם את המעבר לשיטת הפרופיילינג שאמורה היתה לחסוך כח אדם, והכניסה אותם לסיטואציה הנוכחית של מחסור בכח אדם. אמרתי שעליהם להערך בהתאם לדרישות המשטרה. הרי לא לא היה עולה על הדעת שקניון יעמיד מערך אבטחה לקוי כזה, אילולא המבקרים היו אנוסים להכנס. הוא הפנה אותי שוב למשטרה. בשלב זה הצטרף מנכ"ל התחנה שתיקן את הקב"ט ואמר שאכן בסמכות ההנהלה לאייש עוד עמדות, אך הם לא יעשו זאת כיוון שזה דורש הכשרה של מאבטחים ועולה כסף. הצעתי שישתמשו בכסף שהם מרוויחים מהשכירות של העסקים שנהנים מעשרות אלפי המבקרים-בכפייה שנכנסים לקניון שלהם מדי יום. הוא אמר שהוא מבין מה אני אומרת, אבל זה לא כל כך פשוט, ושכבר הושקעו בכך סכומים גדולים יותר מבכל קניון אחר בארץ. אמרתי שגם כמות המבקרים גדולה מקניונים אחרים, ושמעולם לא הייתי ממתינה בתור 7 דקות בכניסה לקניון אם לא הייתי חייבת, רק שכאן אני חייבת. אתם קולטים מה זה חמש דקות המתנה לחמישים אלף איש ביום? שעות על גבי שעות שמתבזות בעמידה תפלה בקור או בחום, בגלל שחברה פרטית רוצה לחסוך בהוצאות ומשחקת הורדות ידיים עם המשטרה על הגב של הנוסעים.
בשיחה התערב איזה טיפוס שזהותו לא ידועה שאמר נחרצות שהוא מבין בזה, ושצריך לפנות למשטרה, כי זה באחריותם. לאט לאט התברר לי שהם בסוג של "שביתה איטלקית" - מחכים שמשטרה תשבר ותאפשר להם מערך מצומצם. לא היה יותר מה להגיד, ויצאתי משם, אחרי שהם סיכמו ואמרו שהם מקווים שהמצב ישתפר בקרוב, ורמזו שהמשטרה תאשר להם את שיטת הבידוק החסכונית מבחינתם. יצאתי והתקשרתי מיד למשטרה, ודיברתי עם שוטר בשם דרור בתחנת לב-הבירה. דרור טען בזעף שהנהלת התחנה סתם מורחת אותי ושזה לא באחריות המשטרה אלא באחריות בלעדית של ההנהלה. התרעתי שגם מבחינה בטיחותית מדובר במפגע, כיוון שעשרות אנשים עמודים דחוקים בהמתנה לתור ברחוב יפו, ושלדעתי זה ממש לא עומד בשום סטנדרט, ושהמשטרה צריכה להתערב. השוטר דרור אמר שאפנה למוקד 100 אם יש מפגע, ושלא אבלבל לא את השכל עם מפגעים ממוצאים.
אז מה אמורה לעשות נוסעת בתחבורה הציבורית? למי אני אמורה לפנות? משרד התחבורה, אולי? אותו משרד התחבורה שאמור כבר שנים לתקן תקנות לגבי תחנות מרכזיות בישראל (לפי סעיף 16ב לפקודת התעבורה) ולא עושה זאת, ובכך מותיר את הנוסעים והנוסעות ללא סטנדרטים וללא פיקוח? או אולי לפנות לערייה, ולדווח שהתחנה חורגת מתקנות רישוי העסק שלה? אז זהו, שלא. לפני יותר משנה דיברתי עם מר עקיבא יוסף, האחראי על רישוי עסקים בעריית ירושלים, על כך שהתחנה אינה עומדת בתקנות רישוי העסק שנקבעו לה (אז דנו בסוגיית זיהום האויר החמור). הוא סיפר לי שהחריגות הן רבות יותץר ממה שידוע לי, ושלמעשה התחנה פועלת ללא רישוי עסק. הזדעזעתי. למה הם לא סוגרים/אוכפים/קונסים? מה את רוצה, הוא אמר, שאני אסגור את התחנה המרכזית?

זו חברים, תמצית המחדל. חברה מסחרית פרטית לחלוטין שפועלת ללא אלטרנטיבה, ללא פיקוח, ללא אישור, תוך הפרה של התקנות. הכותרת "תחנה מרכזית" משמשת באופן ציני למניעת האכיפה, במקום להגברתה. ומי סובל? אנחנו, הנוסעים והנוסעות, שבשמנו מתוקנות התקנות ובשמנו ממונים המפקחים ובשמנו ניתנים ההיתרים ומשולמות המשכורות - לשוטרים, לממונים, לשרים. בשמנו, אבל ממש לא בשבילנו.

מייאש נורא. בכל זאת אפשר לעשות? אני באמת לא יודעת. אולי לדרוש ממשרד התחבורה (השר ישראל כץ) לתקן את התקנות המדוברות ולהשית קנסות כל עוד הן לא מקויימות? מצד שני, למה שיהיה לו אכפת? אולי להתקשר למוקד מאה כל פעם שיש שם תור ולדווח על מפגע, עד שמישהו שם יעשה משהו כדי לתקן את "סידורי הבטחון"? אולי להחרים את קניון התחנה המרכזית (לא לקנות שום דבר בפנים) עד שבעלי החנויות יפעילו לחץ וההנהלה תתחייב ותקיים זמני המתנה של לא יותר מ-2 דקות? צריך לפגוע באנשים האלה בכיס, זה מה שהם מדברים. "רווחת הציבור" היא ממש לא מעניינם, ומתברר גם לא עניינם של מוסדות המדינה והעירייה. מסתמן שנאלץ לטפל בזה בעצמנו.

תת תרבות עבריינית בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב

 מדינת התחנה המרכזית הישנה בתל אביב - טריטוריה ברשות עצמה בתוך מדינת ישראל: הזונות המוכות, הפשע והסמים

>



בלב תל אביב, יהרגו אתכם בשביל 50 שקל או סתם כי חשבו שצילמתם אותם - הפליטים מדרום אפריקה, הזונות, הנרקומנים, סוחרי הסמים, השיכורים, העבריינים, הפשיעה, הפרוטקשן, העבריינות, המבוקשים על ידי המשטרה. מתחם של קילומטר רבוע אחד מכיל  50,000 אנשים, הזבל האנושי של החברה הישראלית. הריכוז של הזבל הזה במקום כל כך קטן מוליד עבריינות קשה ומותיר את רשויות האכיפה חסרות אונים.
מתוך כתבה המדווחת על גופה במתחם לוינסקי:

הוא מתעכב בכוך קטן על רחוב לבנדה וצופה על תחנת סמים. "יש עוד שתיים כאלה: מתחת לגשר ועל לוינסקי".

ש. והמשטרה, מה היא עושה? 

ת. "המשטרה דווקא נמצאת פה הרבה"

ש. כלומר, היא סוגרת את תחנות הסמים?

ת. "אה, מה פתאום. רק מסתובבת באזור".