מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שישי, 11 בדצמבר 2015

התפילה שלי: למען הבחור שיצליח להיכנס ללב שלי




לקח לי זמן להגדיר את הבחור שיצליח להיכנס ללב שלי. לא ידעתי איך להגדיר. אני עדיין לא יודעת להגדיר. אבל אני יודעת את הכיוון.
אני יודעת שהבחור שיצליח להיכנס ללב שלי הוא הבחור שיצליח לאהוב אותי.
הוא גם לא חייב להתכוון לזה. גם אם הוא רק רוצה סקס, זה בסדר גמור, זה עדיין אהבה ברמה הגופנית, חלק ממנה לפחות. אבל הוא צריך להצליח לאהוב אותי, גם פיזית. לא רק לרצות, הוא צריך להצליח . והדרך לשם נמצאת בין הרגליים שלי. הוא צריך לאהוב אותי בהסכמה, מרצון, כשאני רוצה את המגע שלו ומחפשת את המגע שלו. כשאני מזמינה אותו לגעת בי. הוא צריך לקבל את הרצון שלי במובן של לכבד את החוסר רצון שלי כשאני לא מרגישה עדיין מוכנה למגע. יש דברים שאסור לקחת. יש דברים שאני צריכה לתת, שאני צריכה להזמין כדי שיקחו, שאני צריכה למסור מרצוני החופשי.
ואני רוצה להאמין שזה לא קשה לאהוב אותי. אני מבינה שזה לא פשוט ושסבלנות היא מילה גסה. אבל זה מה שאני צריכה. חוסר הסבלנות בתחום גרמו לי לנזק. עוד מהפעם הראשונה. עוד מלפני הפעם הראשונה. עוד אז לא ידעתי להגדיר מה אני אוהבת. אבל בהחלט ידעתי להגדיר מה אני לא אוהבת.
אני לא אוהבת בכח. אני לא אוהבת כשמכריחים אותי. אני לא אוהבת כשמדלגים על שלבים. ומדובר בשלבים חשובים כמו שלב הגישוש, כשנמצאים בגיל שבו חוקרים מה אוהבים. אני לא אוהבת כשלוקחים ממני את האינטימיות בלי שרציתי. כדי לקחת ממני אינטימיות אני צריכה לתת את ההזמנה. ההזמנה הזו צריכה לצאת ממני כי אני רוצה, כי לגבר מגיע והשיג אותה ביושר ולא בגלל שהוא הפעיל לחץ פיזי או נפשי.
אני אוהבת כשמדברים. אני אוהבת כשמקשיבים. אני לא אוהבת כשנאטמים. אני לא אוהבת כשדורשים ממנו לשרת אותם כמו שפחה. אני יותר מפה וכוס וציצים ותחת. אני אוהבת כשאוהבים אותי. אני צריכה את החיבוק האוהב, את המגע. אני צריכה את הסבלנות כי אני עם היסטוריה לא טובה. אני צריכה מגע. אני צריכה סבלנות. אני צריכה אהבה.
אני כבר אוהבת את עצמי. אני לא אמות אם לא יאהבו אותי נפשית. המינימום שאפשר לעשות זה לאהוב אותי פיזית. וזה לא משנה איך אני נראית. צריך לכבד את כל מי שנכנסים איתו למיטה. אני יכולה להיות כוסית על והמראה שלי לא יעשה את זה לבנאדם. אני נראית טוב וזה לא עזר לבחורים לאהוב אותי פיזית. ביקשתי סבלנות. אבל הם רצו עכשיו, חדרו בכח, בלי חיזור, בלי משחק מקדים. בלי לקבל ממני אישור ובלי לכבד את הסרוב שלי.
אני מבינה שקשה. כשאין סבלנות, עדיף לוותר ולא לחדור בכח. גברים צריכים ללמוד סבלנות, ללמוד לאהוב את האישה איתה הם נמצאים. והיו כאלו שידעו. עצוב לי שלא הכרתי אותם בתחילת דרכי. הם נדירים. בודדים. הם יודעים לאהוב. הם יודעים להקשיב. הם יודעים לחבק. הם יודעים לעזור להתגבר. בזכותם לא ויתרתי. עדיין רוצה למצוא את הגבר שיאהב אותי.
אני כל כך משתוקקת למצוא את הבחור שיאהב אותי כמו שאני אוהבת. שיגע בי. ילטף. יחבק. יעזור לי להרגיש שלמה. זאת תשוקה לכל דבר. אני רוצה למצוא את הגבר שיאהב אותי. אני לא מוותרת. אני יודעת שאתה שם.
השבוע זה חנוכה. אני צריכה את הנס שלי. אם אתה קיים, עזור לי למצוא אותך. אני צריכה שתאהב אותי. אני צריכה שתחבק אותי. שיהיה לך את הסבלנות ללטף, לעשות עיסוי טנטרי. ללמד אותי שיש מגע אחר, לא רק מגע כואב, לא רק חוסר סבלנות. אני צריכה שתלמד אותי שיש מישהו שמסוגל לתת מגע אוהב. וגם אם אבכה, זה רק כדי להוציא את הרעל שהחדירו בי כשהכאיבו. אז סבלנות.
אני יודעת שאתה קיים, גם אם אתה צריך סקס ומוכן לחבק בתמורה, העיקר שיהיה באהבה, בלי רעל. אני צריכה את הנס הזה, את הנס חנוכה הפרטי שלי. בבקשה תמצא אותי. אני לא רוצה לוותר.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה