מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שישי, 9 במאי 2014

"הפליטים שנשכחו" - סרט דוקומנטרי על היציאה הגדולה של יהודים ממדינות ערב - באורך מלא







במאי: מיכאל גרינשפן

שנת ההפקה: 2007
מפיק: אבי גולדווסר
קריינית: גלית גיאת.
סרט על היציאה הגדולה של יהודים ממדינות ערב ומאיראן במאה ה-20. ליהדות ערב קשר חזק עם התרבות הערבית וסיפורים רבים  בתרבות הערבית מבוססים על המסורת היהודית. יהודי ארצות ערב עזבו משום שהיו ציונים, הוא ברובו שגוי. היתה להם אמנם זיקה לארץ ישראל, זה ללא ספק נכון, אבל התנועה הציונית המאורגנת היתה חלשה מאוד בארצות ערב. היו כמובן ציונים פה ושם, אבל המאסה הגדולה של יהודי ארצות ערב עזבו משום שהכריחו אותם. גירשו אותם. הם הועמדו בלחצים כל כך כבדים על ידי הרשויות והאוכלוסייה, שלא נותרה להם ברירה אחרת אלא לעזוב. מבחינה זו, אין הבדל גדול בין יהודים שהגיעו לישראל מאירופה ובין יהודים שהגיעו מצפון אפריקה וממדינות ערב. הציונות חזתה את תוצאות האנטישמיות. יהודים נרדפו בארצותיהם עד רמה כזאת שלא יכלו עוד להישאר לחיות בהן. זה קרה במזרח אירופה, וזה קרה בארצות ערב.
מדובר בטרגדיה, במסגרתה נעקרו מאות אלפי יהודים מזרחיים, שנקרעו באכזריות מבתיהם ומארצות מולדתם. קהילות שלמות של יהודים שישבו מאז ומעולם בלב העולם הערבי־מוסלמי ידעו גירושים, רדיפות וחיסולים זדוניים... למרות זאת, הדרמה הזאת עדיין אינה מוכרת ובמשך זמן רב היא מוכחשת.
יציאה מסיבית של יהודים מארצות ערב באה לידי ביטוי במחצית המאה ה–20. יהדות ארצות ערב לא הגיעו לארץ בגלל ציונות. התנועה הציונית התקשתה למצוא לה תומכים בקרב יהדות ערב. הם עלו לישראל בעקבות פרוגרומים. הדבר ארע בעקבות התנכלויות ופוגרומים רבים של המוסלמים בקהילות היהודיות. אירועים אלו לא באו לידי ביטוי בלימודי ההיסטוריה בישראל. הפרעות שספגו קהילות יהודיות בארצות ערב לא נלמדים בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר בישראל, אשר מכירה רק בשואה שלא גלשה, לכאורה, מגבולות אירופה, זאת למרות שגם יהדות אפריקה הנם ניצולי שואה וכן, ארצות ערב שיתפו פעולה עם המשטר הנאצי. ב–1945, חיו בארצות ערב כמעט מיליון יהודים. כיום חיים בהן כ–4,500 איש - רובם במרוקו). אין תקדים לחיסול דרמטי כל כך של קהילות יהודיות ברחבי העולם. גם לא כשדנים בבריחת היהודים מרוסיה הצארית לגרמניה בשנות ה–30 או בהגירה המסיבית ממזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. מעל ל–99% מעזיבות של יהודים נרשמו במדינות ערב. הדבר מעיד על אווירת מחנק שחותם שלטונו של הפחד טבוע בה.
במשך מאות שנות שלטון איסלמי במזרח התיכון, באו לידי ביטוי פרעות רבים של האיסלמים ביהודים. ספרו של ויינשטוק בהוצאת בבל חושף פוגרומים מזעזעים ביהדות ארצות ערב, רדיפות, חרמות, השפלות ורצח שעברו יהודי ערב, ומנפץ מוסכמות על חייהם, עלייתם לישראל והסיבות לסכסוך עם הפלסטינים. בספר "נוכחות כה ארוכה: כיצד איבד העולם הערבי והמוסלמי את יהודיו" את ההידרדרות הדרמטית בחייהן של הקהילות היהודיות במחצית הראשונה של המאה ה–20. ב–1912 בשיראז שבאיראן (12 הרוגים), ב–1934 בקונסטנטין שבאלג'יריה (25 הרוגים) וב–1912 בפס שבמרוקו (51 הרוגים). ביוני 1941, התחולל בעיראק ה"פרהוד" - פוגרום כנד הקהילה היהודית בעירק שנמשך שלושה ימים, במסגרתו נרצחו 150 בני אדם, אלפי חנויות ובתי עסק נשדדו ואלפי משפחות נותרו ללא קורת גג. בשנת 1948, בעקבות הקמת מדינת ישראל, עירק הטילה משטר צבאי והחלה בגל של רדיפות כלפי היהודים. רבים נעצרו והורשעו, חלקם נידונו למוות ועל אחרים הוטלו מאסרים וקנסות כבדים. יהודים פוטרו מהשירות הציבורי, מוסדות יהודיים הוחרמו ויהודים נאלצו לתרום כסף לטובת המאבק הצבאי נגד מדינת ישראל.
על היהודים נאסר לעזוב את עיראק עד למרץ 1950, אז התירו הרשויות ליהודים להגר בתוך שנה, בתנאי שיוותרו על אזרחותם. לאור ההידרדרות הדרסטית במעמד היהודים ואווירת השנאה המקיפה אותם, באה לידי ביטוי הימלטות המונית מעירק. הרוב המכריע של יהודי עיראק - כ–90% מתוך קהילה של כ–150 אלף איש, עזבו את עיראק באותה שנה, כשבמקביל השלטונות גזלו מהם רכוש בשווי עצום.
ב-1945, לאחר שמוסלמים הפיצו בלוב שמועות על רצח ערבים והרס מסגדים בארץ ישראל, התרחש בעיר הבירה טריפולי פוגרום כנגד היהודים . עשרות אלפי מוסלמים התפרעו בשכונות היהודיות במשך ארבעה ימים, חיללו בתי כנסת, שרפו חנויות והותירו משפחות יהודיות רבות ללא קורת גג, 130 יהודים נרצחו ו–266 נפצעו החלה יציאת היהודים. על פי דו"ח של הג'וינט מאוגוסט 1947, היהודים בטריפולי חיים בפחד מתמיד ומאה אחוזים מן האוכלוסייה מבקשים להגר. ביוני 1948 התחולל שוב גל של פרעות ביהודי טריפולי, ובו נהרגו 14 יהודים ולפחות 122 נפצעו. יציאת יהודים מלוב הותרה רק ב–1949, אז יצאו עשרות אלפי יהודים, כשבכיסם מעט מאוד כסף וחבילה אחת לאדם. מאחור הם נוטשים  את כל רכושם, את הבתים, הרהיטים, את העסקים המסחריים שלהם ו–2,300 שנות היסטוריה.
במצרים התגוררו בשנות ה–40 כ–85 אלף יהודים, חלקם מבוססים ובעלי הון רב. מהומות נגד היהודים התחוללו ביום בו פורסמה הצהרת בלפור, בנובמבר 1945. עם זאת, ההכרזה על מדינת ישראל נתנה את האות לרדיפות של ממש. מאות יהודים נעצרו, הואשמו במזימות ציוניות או קומוניסטיות ונכסיהם עוקלו. החל ביוני 1948 התחוללו התנקשויות רצופות ביהודים, הוטמנו פצצות ברובע היהודי והאזורים היהודיים בקהיר ובאלכסנדריה הועלו באש. מחצית מבני הקהילה עזבו אז, והיתר גורשו בזמן מבצע סיני, בשנת 1956. היהודים גורשו, בלי שאיפשרו להם לקחת איתם את רכושם ואף נאסר עליהם למכור את נכסיהם. הם אולצו לחתום על הצהרות שבהן הודו כי הם מוותרים על שיבה למצרים והסכימו להחרמת רכושם על ידי השלטונות.
הסרט "הפליטים שנשכחו" חושף את ההיסטוריה וההרס של הקהילות היהודיות המזרח תיכוניות, שחלקן התקיימו במשך יותר מ-2,500 שנים. באמצעות שימוש בעדויות מקיפות של פליטים ממצרים, תימן, מרוקו, לוב ועיראק, הסרט שב אל סיפורי השמחה והסבל שנשאו עימם קרוב למיליון איש במשך זמן רב. פרקים על תרומת יהודי המזרח התיכון לפוליטיקה, עסקים ולמוזיקה הן עדות לתרבויות העשירות כל כך שהיהודים הנמלטים השאירו מאחור. הסרט משלב סיפורים אישיים עם קטעים מסרטי ארכיון של משימות הצלה, תמונות היסטוריות של עלייה והתיישבות מחדש, וניתוחים על ידי מלומדים עכשוויים על מנת לספר את הסיפור ולהבין את הסיבות לכך שהאוכלוסייה היהודית של העולם הערבי פחתה ממיליון איש בשנת 1945 לאלפים אחדים כיום. הסרט צבר עניין רב בעיקר בארה"ב. הוא הוקרן לאחרונה בקונגרס האמריקאי בוושינגטון ובאו"ם, על מנת להעלות מודעות בעולם סביב הפן הנשכח הזה בהיסטוריה של המזרח התיכון.
טיהור אתני במזרח התיכון
הסרט הוקרן פעמים רבות בערוץ הטלוויזיה הציבורי בארה"ב PBS. "הפליטים שנשכחו" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במרבלה, ספרד.
האמת על מה שארע לעולי תימן במחנה המעבר חאשד שבעדן - במשך עשרות שנים ציירו בישראל את מבצע "מרבד הקסמים" להעלאת יהודי תימן כאירוע מופלא ומכונן של המדינה הצעירה. אולם 63 שנים אחרי ש-50 אלף יהודי תימן עלו בתוך שנה אחת לישראל, נחשפת המציאות הנוראה עמה היו צריכים להתמודד בדרך לארץ המובטחת, שכללה רעב, מחסור במים ותמותה גדולה. . בצעד יוצא דופן, הסכימו בארגון לחשוף את התיק שנמנה על שישה תיקים המתעדים את המבצע להעלאת יהודי תימן. את שאר התיקים סרבו בארגון לחשוף בטענה שהם אישיים. אלא שמספיק בתיק היחיד כדי להיחשף לסיפור שעד היום איש לא שש לספר.







בן גוריון לא רצה להעלות את יהודי צפון אפריקה לישראל בהקמתה . הוא שנא אותם. אלא שאחרי השואה, כשנכחדה רוב יהדות אירופה, הוא אמר בישיבת ממשלה - רבותיי, אין לנו ברירה וחייבים להעלות אותם (את אלו שלא רצה) כי אחרת לא תהיה מדינה.
הוא העלה את המזרחיים וזרק אותם למעברות ולעיירות פיתוח. בצבא הוא הקפיד להעלות בדרגות רק את האנשים "שלנו", יוצאי עדות אשכנז, וכן הקפיד שכל אנשי האצ"ל והלח"י לא יעלו בדרגות - הוא דאג לבחון אישית כל מי שהיה מועמד להעלאה בדרגה. לכן, הם היום מתגאים שהם בנו את המדינה .
לכן, כל הקיבוצניקים היו טייסים וכל הרמטכ"לים והאלופים היו שייכים כולם למפלגת העבודה שעם שחרורם מיד הצטרפו למפלגה. את האמת הזו הם לא מספרים .




אין תגובות:

פרסום תגובה