מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

השופט חשין הותיר מורשת במערכת המשפט הישראלית







"השופטת נאור הסבה תשומת-לבי להגדרת המושג "דג" בפקודת הדיג,1937, ולפיה "'דג' פירושו כל חית-מים בין שהיא דג ובין שאינה דג…". הנאמר–על דרך ההפלגה ואפשר שלא כל-כך על דרך ההפלגה–כי "תאונת דרכים" פירושה כל תאונה, בין שהיא תאונת דרכים ובין שאין היא תאונת דרכים?" (השופט חשין ע"א 1109/00)


בסוף השבוע האחרון, הלך לעולמו שופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין והוא בן 79. מישאל חשין נולד בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון. כאשר שבה משפחתו לארץ ישראל, גדל בתל אביב ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון, צאצא למשפחה מהיישוב הישן וצאצא ישיר (דור חמישי) לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. מצד אמו חשין הוא צאצא למשפחת ריבלין הירושלמית.‏ כאשר כבר היה סגן פרקליט המדינה, התנדב חשין לשרת במילואים בפרקליטות הצבאית.
ב-15 בינואר 1992 מונה חשין לשופט בבית המשפט העליון. מינויו היווה את הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבה עורך דין מהמגזר הפרטי נבחר ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון. המינוי העיד על הערכה רבה ליכולותיו של חשין כמשפטן, ועם זאת עלה חשש שהעדר "מזג שיפוטי" יפגום בתפקודו. אופיו המיוחד משתקף בפסקי הדין שלו הכתובים בסגנון פיוטי יוצא דופן. חשין היה ידוע ,בין היתר, באמירה המפורסמת: "כשאישה אומרת לא, היא מתכוונת ללא."
שנתיים לאחר שפרשת האונס הקבוצתי של בת 14.5 בקיבוץ שומרת במשך כשבוע נחשפה בתקשורת, הוגש כתב אישום באונס נגד שמונה נערים. כתב האישום לווה בלחץ ציבורי למצות נגדם את הדין בפרשה זו. בשנת 1992 הם זוכו מחמת הספק על ידי השופט מיכה לינדנשטראוס בבית המשפט המחוזי בחיפה‏.פסק דינו של השופט עורר ביקורת רבה בציבור מאחר והוא טען, כי גרסתה של הנאנסת לא אמינה:
 "העדה עשתה עלי רושם של צעירה אינטֶליגנטית, בעלת כושר הבעה טוב, המוכנה נפשית היטב ל'מערכה' עם הסניגורים הנכבדים. מאידך, צר לי לציין, כבר בשלב זה, כי היו סתירות מהותיות ורציניות בעדותה של המתלוננת, סתירות אשר לא מצאתי להן הסברים מניחים את הדעת" 
כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי כיוון שהנאנסת לא הביעה מפורשות סירוב לקיום יחסי מין אין הדבר מהווה אונס. השופט גם זקף לחובתה את העובדה כי בתקופה שקדמה לאירועים היא קיימה מרצונה יחסים אינטימיים עם נערים מבוגרים ממנה ושקל את:
"התנהגותה של המתלוננת במהלך תקופת התבגרותה, ניסיונה עם צעירים, מערכת היחסים הקרירה שבינה לבין אחותה מחד גיסא, וחוסר הפתיחות כלפי אימה ואביה החורג, מאידך גיסא".
בית המשפט אף ביקר את העובדה שהמתלוננת לא הגישה תלונה באופן מיידי:
"מכל מקום, ספק בעיני אם בנתונים אלו יש הגיון בטענת המתלוננת כי 'מילאה פיה מים' ונכנעה לנאשמים מחשש ה'פרסום ברבים' ופגיעה בשמה הטוב". 
השופט מישאל חשין בחר לבאר ולפרש סוגייה מהותית זו במסגרת פסק הדין בפרשת האונס בשמרת (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ואח). ביאורו היווה אבן דרך בפסיקות העוסקות בפשיעה המינית בישראל בעת פניית הנאנסת לעליון לאחר הזיכוי של האונסים בבית המשפט המחוזי על ידי לינדנשטראוס. חשין היה חבר בהרכב השופטים שהרשיע את האנסים בערעור בבית המשפט העליון. בהקשר זה, השופט חשין ציטט את שירו של דן אלמגור ("כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?) ושאל:
"האמנם כך הוא? האמנם 'לא' הוא 'אולי'? האמנם 'לא' הוא 'בוא'? האמנם 'לא' הוא 'כן', ואף 'עוד יותר מזמין מכן'?... "לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'. אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח. אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום. 'לא' הוא 'לא'"."
חשין הבהיר בהזדמנות זו, כי הוא מתנגד נחרצות למסר בשיר ואמר: "'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'". אגב, הגדיל לעשות המשורר אלמגור, כשבעקבות פסק הדין במקרה זה, הוסיף בית לשירו: "כשהיא אומרת 'לא' לזה היא מתכוונת". 
קרי, כשהיא אומרת לא, זה לא סקס, זה אונס. שלילת ההסכמה לקיים יחסי מין הנה ללא קשר לעוצמת הסרוב של הנאנסת, האם הסרוב נעשה במפורש או בעדינות, האם הנאנסת הייתה בתולה או לא ועוד. כשהיא אומרת לא, זה לא משנה. היא סרבה והוא שכב איתה בכל זאת? זה לא סקס, זה אונס. זוהי אלימות מינית לכל דבר ועניין. בנוסף, יושמה הלכה בשיטת המשפט בישראל, לפיה ההיסטוריה המינית של הנאנסת אינה רלוונטית וכן, אין להעביר אותה אונס שני מאחר ויש כללים.



עלבון, בושה, חוסר אחריות, חוסר רגישות ואכזריות. אלה התחושות שעולות בעקבות חשיפת הפרשה בה שופטים ביקשו מנערה בת 16, קורב...
Posted by ‎נעמת | Women @ Work‎ on Thursday, September 10, 2015


מאז מצוטט המשפט הידוע של חשין מההרשעה ההיא ב-1993 בתיקי אונס רבים בכל בתי המשפט. למרות ההלכה שיישם חשין בפרשת האונס בשומרת, כגון העובדה שההיסטוריה המינית לא קשורה לאונס כי גם אם היא לא בתולה מותר לנאנסת לסרב לקיום יחסי מין, נאנסות עדיין עוברות אונס שני על ידי המשטרה ובמערכת המשפט.
בשביל הנאנסת מקיבוץ שומרת, זה כבר מאוחר מדי. אותה כבר אי אפשר לשקם. משפחתה והיא נזרקו מהקיבוץ כסנקציה על כך שבגללה האונסים שהורשעו כבר לא יתגייסו לצה"ל ולא יעברו בו קורס טיס. הם כינו אותה משוגעת. האונסים שהורשעו הורשו לחזור אליו לאחר שהשתחררו מהכלא. בינואר 2001 התראיינה הנאנסת בתוכנית הטלוויזיה של יאיר לפיד, ולראשונה נחשף בציבור שמה: יעל גרימברג. בראיון סיפרה שהיא אם חד הורית לשלוש בנות.‏ בהמשך התפרסם שהיא עוסקת בזנות כדי לפרנס את עצמה. במהלך שנת 2007 חלה התדרדרות במצבה, ובנותיה נמסרו למשפחות אומנה. היא עצמה שהתה מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. בנובמבר 2007 שלחה גרימברג הודעת ביפר לעיתונאי ובה היא הודיעה שבכוונתה להתאבד. עקב הודעת העיתונאי למשטרה נמצא בביתה מכתב התאבדות. גרימברג נמצאה, בחיים, מספר שעות לאחר מכן‏
ב-4 בינואר 2005 מונה חשין למשנה לנשיא בית המשפט העליון, ועם הגיעו לגיל 70, ב-16 בפברואר 2006, הוא פרש לגמלאות. יהי זכרו ברוך.
אנו מזכירות לכן שהעצומה שלנו לשינוי התנהלות רשויות המשפט כלפי נפגעות עברות מין צוברת תאוצה ומזמינות אתכן לחתום ולשתף את העצומה כנגד אונס שני של מתלוננות על עבירות מין במסגרת מערכת האכיפה והמשפט בכלל ובבית המשפט בפרט. חבל על המאמץ. האנס לא ישלם את המחיר שהנאנסת משלמת במהלך החקירה במשטרה, במשפט וכל ימי חייה עם התהליך או בלעדיו. במידה ויורשע, מה כבר יקבל, עבודות שרות? או אוליי שנתיים מאסר? זה לא שווה את המחיר.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה