תקציר
1 פרק 1 – סקירת ספרות
2              1.1 העיר ירושלים
2
1 .1.1          היסטוריוגרפיה של העיר
1 .1.2          הקונפליקט הישראלי – ערבי בסוגיית ירושלים : רקע גאופוליטי
2
3
1 .2   מעמדה של ירושלים כעיר בירתה של ישראל
3
1 .2.1          מעמדה של העיר לקראת הקמת מדינה ערבית ויהודית בפלסטינה : תכניות חלוקה
1 .2.2          מעמדה של העיר כיום
3 5
פרק 2 – גישתו של בן גוריון כלפי ירושלים עם קום המדינה פרק 3 – דיון ומסקנות סיכום מקורות
8
1 1
1 3
תקציר

 "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים" (נפתלי הרץ אימבר, "התקווה")

 עבודה זו תעסוק בסוגיה אחת מני רבות בנוגע למעמדה של ירושלים – מעמדה של העיר עם קום המדינה בהתאם להשקפתו של בן גוריון. לפי גישה אחת, לישראל זכות חוקית לריבונות על ירושלים כולה. לפי גישות אחרות לישראל זכות לריבונות במערב ירושלים בלבד, כאשר החוק הבינלאומי תומך בגישה זו. עם זאת, גישה שלישית גורסת, כי אין לישראל כלל זכות לריבונות בירושלים. למעשה, תכנית החלוקה קבעה מלכתחילה, כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית באמצעות מושל זר שימונה על ידי האו"ם ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור. עם זאת, בעקבות מלחמת השחרור וסיפוח אזור יהודה ושומרון ומזרח ירושלים לממלכת ירדן, החלטה זו מעולם לא יושמה. לאחר מלחמת השחרור, נערך דיון בעצרת האו"ם במסגרתו התקבלה החלטה הקוראת לבנאם את ירושלים, אך לא נעשו ניסיונות רציניים ליישם את ההחלטה. יחד עם זאת, ב-2 לאוגוסט,
1 948, מדינת ישראל הכריזה על ירושלים המערבית כחלק מהטריטוריה של ישראל. ב-13
בדצמבר 1949, כנסת ישראל אישרה את הודעתו של ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון, להעביר את ישיבותיה לירושלים ובכך, העיר הוכרזה כבירת ישראל. לפיכך, נשאלת השאלה – כיצד השפיעה גישתו של בן גוריון בנוגע למעמדה של העיר עד להפיכתה לבירת ישראל?
אנסה לספק מענה לשאלה זו באמצעות סקירת הספרות הקיימת בתחום.