מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

כשרשת מקדונלדס פועלת בניגוד למוסר, נחרים אותה? תלוי מי אני....




מהו שמאלני?
מהו המשקל שתופס המונח זכויות אדם באידאולוגיה השמאלנית?
לכאורה, האידאולוגיה השמאלנית מבוססת לא מעט על המונח זכויות אדם. עם זאת, מבחינת השמאל בישראל, אפשר להיות שמאלני רק כשנח, בהתאם לאינטרסים אישיים. מקדונלדס והזכיין הישראלי של המותג, עמרי פדן, הנם המחשה ראויה לכך. דר' עמרי פדן הנו שמאלני הפועל לשמירה על זכויות אדם, לכאורה. עם זאת, הוא מוציא לפועל את האידאולוגיה ההומניטרית הזו רק כשנח לו, עד שהאינטרסים שלו נפגעים, עד שהדבר פוגע בכיסו הפרטי. בואו נבחן את מדיניותו ומעשיו:
מעבר לכך שמקדונלדס העולמית הצהירה במבצע צוק איתן שהיא אינה תומכת בישראל, לאור החרם שנעשה נגדה במלזיה, הופצה ברשת ההודעה הבאה:

להפסיק לאכול במקדונלדס
נא לשלוח לכולם!!!
הנהלת מקדונלדס הודיעה שהסניפים הישראליים שלהם לא תומכים בצה"ל ולא מציעים הנחות לחיילים כמו שאר הרשתות. כמו כן הם לא מכירים בריבונות מדינת ישראל בירושלים, ברמת הגולן וביהודה ושומרון. והגרוע מכל זה שהם תורמים 1- (דולר אחד) מכל מנה שנרכשת אצלם לחמאס.
זאת אומרת שכל מי שאוכל במקדונלדס ממן את החמאס!!!!!!!!

כן, מבחינת רשת מקדונלדס, ארגוני הטרור הנם לוחמי חופש ולקוחות הרשת הישראלים מממנים אותם.
טבעוני לא אוכל המבורגר ואו מיונז עם הצ'יפס, מקדונלדס או לא מקדונלדס. האם מי שטבעוני ומצביע שמאל צריך להחרים את מקדונלדס, למנוע פרנסה מחברה שמממנת סבל בבעלי חיים ולא לשלם שם גם על צ'יפס וסלט?
ידוע כי מוצריה של מקדונלס מזיקים לבריאות - רוב המוצרים מכילים רכיבים מן החי, חלב, ביצים, בשר, ג'לטין ועוד. ידוע שמוצרים מן החי אינם מוסריים וכן, אינם בריאים.
מעבר לכך, רשת מקדונלס העולמית מפרסמת אזהרה שמוצריה מכילים כימיקלים המזיקים לבריאות. הירקות שלה, למשל, מרוססים בספרי כדי שייראו טוב לאורך זמן. כימיקלים אלו גורמים, למשל, לסרטן ולפגמים בעובר של אישה בהריון שאוכלת מקדונלדס. הרשת העולמית אינה מכחישה זאת ואף מנסה לשנות את התפריט כדי ליצור רושם שהאוכל יותר בריא.
יחד עם זאת, מצד ימין מופיע שלט האזהרה המפורסם בסניפי מקדונלדס המכיר בכך שהאוכל המשווק על ידי הרשת מכיל כימיקלים המסוכנים לבריאות האדפ ולחייו. אולי סיבות אלו ואלי סיבות רבות אחרות הם אלו שהביאו את החברה העולמית לקראת פשיטת רגל. אבל בואו לא נחגוג בנפול אוייבנו. 
במקרה נוסף (מוצג כאן ובתחתית הפוסט), לקוחה של מקדונלדס העולמית העלתה מקרה בו היא מצאה בין נגיסי העוף גם ראש של תרנגולת. גם אם נתחשב בכך שלכך היא הייתה אמורה לצפות - אם היא הזמינה נגיסי עוף, זה לא היה צפוי אם היו תותים בקופסא. ברור שמדובר במוצר שהיה פעם חי. עדיין, העובדים לא היו אמורים להכניס את הראש לקופסא אם הם לא מעוניינים שהלקוחות יגעלו.
ההתנגדות של הישראלים לרשת מקדונלדס נובעת מכך שהרשת מוסיפה חטא על פשע שוב ושוב. זה לא רק העובדה שהרשת מחרימה תוצרת ישראלית או מתפרנסת ממכירת מוצרים מן החי או מתפרנסת ממכירת מזון מהיר המזיק לבריאות או מחרימה חיילים ולא נותנת להם הנחות או שעובדיה מספקים באופן כללי שרות לקוחות גרוע. זה העובדה שלא מעט מעובדי הרשת שייכים ל"מגזר". כולם יודעים לאיזה מגזר אני מדברת - למגזר ההוא שתומך בפיגועים כנגד יהודים וישראלים חפים מפשע המבוצעים על ידי אותם ארגוני טרור שרשת מקדונלדס מממנת. עובדיה הערבים מתייחסים רע במיוחד לחיילים, משפילים אותם ופוגעים בכבודם. 
דוגמא לכך הנו מקרה שהתרחש בסניף מקדונלדס בעין יהב. העובדים הערבים הגישו לחיילים אוכל שרוף וסרבו לספק להם רטבים. החיילים ניסו להתלונן, אך העובדים סרבו להזדהות ואף ניסו להוביל לתגרה פיזית, מאחר ומדובר בחיילים. במקרה אחר, עובד ערבי בסניף מקדונלדס בקניון ערים בכפר סבא, הכניס את היד למכנסיים שלו, מישש את המפשעה, הוציא זרע ומרח כרוטב על ההמבורגר. מקרה נוסף התרחש כשעובדת ערביה של מקדונלדס חיטטה באף והניחה את הנזלת בהמבורגר.
אם כבר ערבי, אז שיהיה עד הסוף מחבל - מדיניותה של מקדונלדס להעסיק ערבים שאינם נאמנים למדינה ושונאים יהודים באה לידי ביטוי בדרך נוספת, כאשר חלק מעובדיה הערבים אף הפכו למחבלים. ה לא רק פוגעים בבריאותם של יהודים בכך שהם מדביקים אותם בכל מני חיידקים באמצעות הפרשות גוף שהם שמים באוכל. עובד ערבי של מקדונלדס, למשל, הניח מטען חבלה על קו 142 וחזר לעבוד בסניף מקדונלדס. המטען התפוצץ ורצח ילדים וחיילים. המחבל עצמו לא התאבד יחד עם הילדים והחיילים שרצח. אבל הוא רצח ילדים יהודים וחיילי צהל שהיו על האוטובוס וחזר לעבוד כאילו כלום.
רוב סניפי הרשת בישראל אינם כשרים. הדתיים מחרימים אותם. מקובל. גם כך האוכל ברשת בורגראנץ' יותר טעים. אני טבעונית כבר 5 שנים ועדיין קונה מבורגראנץ' את רוטב הברביקיו - הם הוציאו אותו בבקבוק לחיץ. מכורה לרוטב ברביקו עם צ'יפס במקום הקטשופ. באופן אישי, אני מחרימה את רשת מקדונלדס מטעמי כשרות, מוסר ואנושיות, עוד מתחילת דרכם בישראל. יחד עם זאת, ישראלים פנו לזכיין הישראלי כדי שיתאים את התנהלותו העסקית לצרכים של ישראל. "באף ארץ לא משנים את המתכון של המנות", כך טען הזכיין הישראלי. זה שקר, מאחר ובהודו אין בקר במנה. בנוסף, הוא טען, כי "החקלאים הישראלים לא מסוגלים לגדל תפוחי אדמה לצ'יפס כמו החקלאים המצויינים של יוון "שם הייתה סובסידיה של 80%)" בתגובה לבקשה שהועברה אליו לקנות תוצרת ישראלית. אני חושבת שדי בשתי אמירות אלו של עמרי פדן, כדי להבין שהאיש פשוט חרא של בן אדם, חרא של ישראלי ובנאדם הזוי.
זהו עמרי פדן, דר' לכלכלה והבעלים של זכיינות מקדולנדס בישראל, איש שמאל וממקימי "שלום עכשיו" בשלהי שנות ה-80. פדן ידוע בעיקר בעקבות סירובו משנת 2013 לפתוח סניף של מקדולנדס בעיר הישראלית אריאל הנמצאת מעבר לקו הירוק (למרות שלפי כל הסכם שלום אריאל תשאר בריבונות ישראלית). רשת בורגראנץ' הטעימה והכשרה הזדרזה לאייש את המקום הפנוי באריאל. הם יותר טעימים ותושבי אריאל הרוויחו.
במקרה אחר, זכויות העובד של עובדות הניקיון במתחם בו נמצא סניף מקדונלדס באוניברסיטת תל אביב מופרות, לכאורה. זהו מקרה שאנשי שמאל וארגוני העובדים צריכים להזדעק לגביו. אך לא כך הדבר ברשת מקדונלדס.
במקרה נוסף, העמדות הכלכליות של פדן הן עמדות המאפיינות את הימין. בשנת 2013 נאבק פדן בניסיון של הסתדרות הנוער העובד והלומד לאגד את עובדי מקדונלד'ס בישראל ולהביא לחתימתו של הסכם קיבוצי. במקביל, יחד עם חברת אלוניאל, הורשע פדן בעבירה של העסקת נוער בשבת, בניגוד לחוק עבודת הנוער, והוטל עליו קנס של 50,000 ש"ח.
ולמרות זאת פדן עדיין נתפס בקרב אנשי השמאל כאיש שמאל. מדוע? ואם המצב היה ההפך מכך? אם העמדות המדיניות שלו היו יותר לאומניות עם תפיסה החברתית-כלכלית שלו היו יותר לשמאל? האם עדיין היה מתקבל כ"איש שמאל"? למעשה החלוקה בין ימין לשמאל היא לפי התפיסה הכלכלית, ככה שפדן הוא לחלוטין איש ימין קפיטליסטי ולא איש שמאל סוציאליסטי, כמו שפדן מתיימר להציג את עצמו.
כשבשמאל מגדירים לעצמם "מהו שמאלני", הם חייבים להתייחס להגדרה רחבה יותר של המושג. שכן, אם למעשה רואים בעמדות המדיניות חשובות יותר מהעמדות החברתיות הם מסמנים לציבור שבשביל "שלום", הם יסכימו לוותר על עמדות חברתיות או כלכליות. מרצ למשל שמה את הנושא המדיני בראש, מה שלא מפריע לה כבר שנים להיות המחוקקת החברתית מספר אחת. אכן כן, המפלגה הזו שאנחנו כל כך אוהבים לתעב. ולא, השמאל לא משקר כשהוא אומר ומאמין שלשלי יחימוביץ יש אג'נדה כלכלית, חלקה הזויה ובנויה על חלומות אבל חלקה ערכי ויפה.
הרבה פעמים אנו נתקלים באנשי שמאל שמתייגים לפי ראייתם מיהו שמאל ואת מי לשלוח לבית היהודי. אז מי יותר שמאלני? עמרי פדן שמצד אחד מדבר על הכיבוש כמקור כל הרוע בעולם ומנגד נאבק בעובדים בני עשרה, או מישהו שיותר לאומי בעמדותיו המדיניות אבל מאמין בכח לעובדים, בדיור צבורי הוגן וכלכלה שרואה את החלשים בחברה? אוניברסיטת תל אביב המנציחה את יום הנכבה אך פוגעת בזכויות העובד של עובדות הניקיון שלה?
כשפדן סרב לפתוח סניף של מקדולנדס באריאל [וגם ברמת הגולן. הרי מדובר לטענתו בשטח סורי כבוש. הרי הסורים שמחים אם פדן היה בא לאכול בדמשק], הימין החרים את מקדולנדס.
בהתאם לכך השמאל היה צריך להטיל עליו סנקציות ולהחרים את מקדולנדס כשהוא סרב לתת לעובדים להתאגד. הדבר לא קרה.
העובדה שבשמאל מסכימים לקבל קפיטלסטים כל עוד העמדות המדיניות שלהם תואמות למה שנדמה "שמאל". גם אם מפלגת העבודה מתנגדת לחרמות ורואה באריאל כשטח שיהיה ריבוני בעת הסכם שלום, דבר הסותר את המוסר והערכים העומדים בבסיס האידאולוגיה השמאלנית. כל עוד האג'נדה העיקרית של מפלגת העבודה זאת כלכלה סוציאל-דמוקרטית (מי אמר הקומניזם!) אז השמאל צריכים לעמוד מאחוריה.
הכי קל להיות שמאלני תוך ניצול אחרים, אם זה עובדים הלומדים במקביל ללימודי התואר, תלמידי תיכון או בני מיעוטים מהמגזר הערבי, שב"חים ומסתנני עבודה מדרום אפריקה ויהודה ושומרון. העניין הוא הרבה יותר פשוט. הזכיין הוא שמאלני עקרוני כשמדובר בנכסים שאינם שלו (שטחי המדינה) וימני כשמדובר בכיס פרטי שלו (התאגדות העובדים הייתה בהכרח פוגעת בהנסותיו). וזה, "במקרה" בדיוק ההבדל בין ימין לשמאל מבחינה מדינית - ימין רואה את שטחי המדינה כמשהו השייך לעם, זאת אומרת לכל אחד באופן אישי - לכן, הם לא ממהרים לוותר עליהם תמורת הבטחות ריקות ו"חיבוק מקהילה בינלאומית". ואילו שמאל רואה את הנכסים של כולם כמשהו ששלא שייך לאף אחד, אז אפשר לזרוק את זה לזבל תמורת צילום יפה עם מלך שוודיה באולם פרסי הנובל.
אז אם פדן מחרים התנחלויות, מבחינת השמאל הוא בסדר. אבל אם הוא לא רוצה הסכם קיבוצי לעובדיו, למה הוא אינו ראוי לעונש ולהיות מודר מהמחנה הפוליטי של השמאל? וזה בסדר לציין את יום הנכבה אך לפגוע בזכויות העובד של עובדות הניקיון המועסקות במוסד?
לפי ההגדרה בשטח, פדן הנו שמאלני פר אקסלנס! מחרים ימנים כי הם ימנים ותוקף את מי שמגיע ''לפגוע'' לו בביתו או בעסקיו האישיים. דוגל ב''חופש לכל'' כל עוד מדובר בערבים (בתנאי שהם רחוקים) או במי שדעתו הפוליטית 'נכונה'. אני לא מכירה יותר שמאלני מזה. לייבא עובדים זרים מאפריקה השחורה ולקרוא להם פליטים כדי לשלם להם 300 שקל בחודש עבור 12 שעות עבודה ביום, 7 ימים בשבוע
עם זה שפדן הוא בעל עסק פרטי - אפילו רשת סניפים! והוא רחמנא לצלן לא מעניק לעובדים שלו זכויות ייתרות מרחיבות לבב אנוש, כל זה לא אמור להקנות לו את התואר 'ימני'?
חלוקת ימין ושמאל היא לחלוטין על פי השקפה מדינית. הדבר כידוע התגלגל משינוי ההשקפה המדינית של השמאל. בעבר לא היה הבדל מלבד ההשקפה הכלכלית בין הימין לשמאל בישראל. הימין היה קפיטליסטי והשמאל סוציאליסטי קומוניסטי. מאז השמאל השתנה (מאד!) מדינית וגם כלכלית למעשה, אין כבר את הסוציאליסטים של פעם או את הבייבי קומוניסטים, אפילו בשמאל הם נדחקו לשוליים. בפועל מדובר על ניכוס עצמי של מה שאפשר להוסיף באותו הרגע להגדרה 'חברתיות' בדיוק כמו הניכוס העצמי של 'השלום' ושל 'זכויות אדם' ובבחירות האחרונות עשתה זאת מצויין ציפי לבני עם פתיחת ההגדרה של 'ציונות' להגדרה עצמית וניכוסה גם כן לשמאל. לערבב בין הדברים כשנח הנה צביעות. פדן טוען שהוא בעד זכויות אדם ולכן הוא שמאלני המתנגד ל"כיבוש". יחד עם זאת, הוא מתנגד אקטיבית לאפשר לעובדיו זכויות עובד בסיסיות, כמו הזכות להתאגד. מדיניותו פוגעת בזכויות האדם של העובדים. זה לא קצת סותר את העובדה שפדן מגדיר את עצמו כשמאלן מבחינה הומניטרית?

זה באמת מצחיק כי זה לחלוטין שכנוע עצמי שאף אחד לא נלחם בכם עליו, לא מצדיק אותו או מאמת אותו. בפועל לא מתייחס באמת לזעקות הפנימיות של השמאל שטוען לבעלות על כל הנושאים הללו. זו מלחמה בטחנות רוח, מלחמה עבור האגו בלבד. כולם יודעים שגם הימין רודפי שלום, חברתיים, ציונים, דוגלים בזכויות אדם, פשוט ההבדל הוא בעשיה בשטח מול זעקות למיקרופונים.
































משהו מסריח קורה במקדונלדס בקניון ערים בכפר סבא .לפני מספר חודשים מישהי פרסמה שהיא תפסה את אחת העובדות הערביות מחדירה לה...
Posted by ‎(הצל) the shadow‎ on Saturday, February 6, 2016

















ואלו שמות לוחמי האצ"ל שנפלו בטבח בנוסעי אוניית אלטלנה






הספינה אלטלנה נרכשה בקיץ 1947 על ידי האצ"ל בארצות הברית במטרה להוביל ציוד צבאי, ציוד רפואי (כולל חדר ניתוח) ו-930 עולים בגיל גיוס שיכולים להלחם, לארץ ישראל. במקור, אלטלנה נועדה להעלות עולים בלבד. עם זאת, נחתם הסכם חשאי בין מנחם בגין לנשיא צרפת, אשר תרם לארגון נשק בשווי 140 מליון פראנק. בעקבות כך, הספינה התעכבה בחופי צרפת. לכן, תאריך ההגעה המקורי לחופי ישראל, 15 במאי 1948, השתנה. הספינה הפליגה מצרפת רק ב-11 ביוני, 1948. העיכוב בהפלגה לא נמסר ליחידות האצ"ל בישראל.
הספינה, נחתת טנקים של צבא ארצות הברית, כונתה בשם אלטלנה, נדנדה באיטלקית, על שם שם העט של זאב ז'בוטינסקי. ההכנות להפלגת "אלטלנה", כולל מימון רכישת האונייה, איושה וציודה, נעשו לפני חתימת ההסכם לפירוק אצ"ל, אך הפלגתה והגעתה לחופי ישראל התרחשו לאחר שההסכם נחתם ב-1 ביוני. לפי ההסכם כוח האצ"ל בירושלים, שכונה "הגדוד הירושלמי", שמר על עצמאותו, אם כי יחידות אצ"ל אחרות הוכפפו לצה"ל ושולבו במסגרת 3 חטיבות.
בניגוד למתוכנן, כאמור, הספינה התעכבה והגיעה 3 שבועות לאחר שהארגון הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב בשורותיו של צה"ל, צבא ההגנה לישראל, ו-5 שבועות לאחר קום המדינה, במהלך מלחמת העצמאות שהתרחשה בעקבות הכרזת העצמאות.
עם זאת, ראשי ההגנה סרבו להעביר 20% מהנשק ליחידות אליהם גוייסו אנשי האצ"ל וליחידות האצ"ל בירושלים, שטח שבהתאם לתוכנית החלוקה של האו"ם לא נחשב כשייך לישראל או לערבים אלא כאזור מפורז. אנשי האצ"ל רצו שהנשק יועבר לשם כי הכוחות בירושלים היו במצור ובמצוקה קשה וכן, היה צורך להעלות להם את המורל. הדבר עורר מחלוקת במהלך המשא ומתן.
ב-20 ביוני, 1948, אלטלנה הגיעה לחופו של כפר ויתקין במטרה לפרוק את הציוד ולאפשר לעולים לרדת מעל סיפונה. עם זאת, לוחמי חטיבת אלכסנדרוני כיתרו את הספינה ודרשו מאנשי האצ"ל למסור את האספקה לידיהם. לפני שהאולטימטום תם, לוחמי החטיבה החלו לירות על הספינה ונפתחו חילופי אש בין הצדדים בעקבות כך. מנחם בגין, אשר היה על הסיפון, הורה שלא להשיב אש, אם כי הלוחמים היו צריכים להרתיע את התוקפים במטרה לסגת ליעד אחר. לכן, אנשי האצ"ל בחרו להגיע ליעד חדש - הם הפליגו לחוף תל אביב.
בחופי תל אביב התחדשו חילופי האש בין כוחות צה"ל ללוחמי האצ"ל שעל הספינה. יצחק רבין פיקד על כוחות הפלמ"ח ששהו על החוף ותקפו את הספינה. כוחות צה"ל אף ירו על הספינה בפגזי תותחים. אחד מהפגזים פגע בספינה והיא נשרפה כשאנשיה עוד על הסיפון.
מנחם בגין פעל בכל כוחו במטרה למנוע את מלחמת האחים הזו שנוהלה בידי דוד בן גוריון וממשלת השמאל הזמנית בישראל - בשעות הבוקר של ה-22 ביוני נתן בן-גוריון ליגאל ידין, ראש אג"מ והרמטכ"ל בפועל, הוראה לפיה: "עליך לעשות את כל הצעדים, ריכוז צבא, כוח אש (תותחים, מכונות ירייה), זורקי להבות ... למען הבא את האונייה לכניעה ללא תנאי". על פי עיתונאים שנכחו באולם, בן גוריון אף כינה את התותח שהעלה באש את אלטלנה "מבורך", "תותח קדוש".
זה היה מנחם בגין שהורה לא להשיב אש ומנע מלחמת אחים שהשמאל יזם. בספרו האוטוביוגרפי, המרד, כרך מנחם בגין את פרשה זו יחד עם תיאור הסזון בפרק הנושא את הכותרת "מלחמת אחים - לעולם לא". את פרשה אלטלנה סיכם במילים:
"עוד רבים המעשים הנוראים שנעשו בימים ההם, ועלולה הייתה לפרוץ מלחמה פנימית, מלחמת נקם איומה, על התרמית, על המזימה, על הפשע, על מעשי הזוועה, על הדם הטהור שנשפך. אבל האויב החיצוני עמד בשער ואנחנו אמרנו: 'בשום תנאים לא להפעיל נשק'... ולא הייתה מלחמת אחים הדדית בישראל, שהייתה מחריבה את ישראל בטרם יקום. על אף הכל".‏
לפני מותו אמר בגין שהיה רוצה שיזכרו אותו מעל הכול כאיש שמנע מלחמת אזרחים בעת קום המדינה, דבר שבעיניו היה חשוב יותר מהישגיו כראש ממשלה.
יותר מזה, יצחק רבין כתב בזכרונותיו, שבראותם את ה"אלטלנה" בוערת, אנשי האצ"ל על החוף נתקפו בהיסטריה וצעקו "בגין על האונייה! הצילו את בגין!". לפי עדות רבין, אנשי הפלמ"ח הגבירו בתגובה את עוצמת האש שירו על האונייה, למרות שהבינו שהקרב נסתיים למעשה, ולא נשקפת עוד סכנה מצד "אלטלנה" : "אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה"הגנה" כלפי הארגונים [ארגוני "הפורשים" - האצ"ל והלח"י] ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש." כתב רבין בספרו, פנקס שרות [פרק 7, עמ' 568].






על פי ספרו של שלמה נקדימון, אלטלנה, חיילי צה"ל, וביניהם טייסי חייל האוויר, ביצעו סירובי פקודה בפרשת אלטלנה. גם הם סרבו להנחייה של בן גוריון לטבוח באנשי האצ"ל. חיל האוויר הונחה לתקוף את האונייה בדרכה לישראל. גורדון לויט, טייס לא-יהודי בחיל האוויר, כתב בספרו בשם: "גוי של שבת", כי היימן שמיר, סגן מפקד חיל האוויר, ניסה למצוא טייס לא יהודי שיתנדב לבצע את התקיפה האוירית כדי להטביע את אלטלנה בטרם תגיע לחופי ישראל. אולם אלה סירבו כולם, בנימוק שלא הגיעו לארץ ישראל כדי לירות ביהודים. בלטה בחריפותה תגובתו של הטייס השני שנשאל, ריבקוב: "אתם יכולים לקפוץ לי, לא בשביל להפציץ יהודים אני טסתי עשרת אלפים מייל ואיבדתי ארבעה חברים".
התותחן הראשון שנתבקש לירות, יוסף אקְסֵן, הצהיר שהוא מסרב ומוכן להישפט ואף להיות מוצא להורג, בטענה שזה הדבר הטוב ביותר שהוא יעשה בחייו. התותחן השני שנשאל, הלל דלסקי, מדרום אפריקה, ניסה גם כן למחות אך שוכנע לבסוף וביצע את הירי
בעימותים בין כוחות צה"ל ולוחמי האצ"ל נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, 3 חיילי צה"ל, ונפצעו עשרות. זמן קצר לאחר סיום הפרשה נעצרו כ-200 אנשי אצ"ל במבצע שנקרא על ידי הממשלה מבצע "טיהור". ארגון האצ"ל פורק ואנשיו השתלבו בין שורות צה"ל. בסרט "אלטלנה" של אילנה צור מוצגים מסמכים המעידים כי עוד שמונה אנשים מגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני סירבו פקודה להשתתף בכיתור האונייה וסרבו בפקודה ליזום תקיפה על היהודים.
כשתחפשו את שמותיהם של חללי אלטלנה באינטרנט - לא תמצאו. למה כשילד ירצה לדעת מי הם 16 היהודים שנרצחו על ידי ראשי השמאל - הוא לא יצליח לגלות? וזה קרה רק לפני 65 שנה! התקשורת כולה, הממסד כולו, רוצים שנשכח. שלא נדבר על זה. כאילו לא קרה. ואנחנו לא. אנחנו לא נשכח, אנחנו לא נסלח!!  ואלו שמות:
מישל ויקטור אסואיד                           אליעזר וייץ
יצחק כהן                                          דניאל לוי
דוד מט                                             אברהם עודד
מנדל הופמן                                       שלמה קוטנובסקי
אריה ויקטור פקולה                             אברהם כהן
אהרן כרסנטי                                      איתמר ליפשיץ
אברהם סטבסקי                                 דן גליקמן
דב קלנר                                            צבי רייפר







יום ראשון, 27 בספטמבר 2015

טיפוסים שנותנים טיפים, קווים לדמותם









1. המעגלים (גם אם החשבון הוא 378)
2. החשאיים (אלה שדוחפים לך ליד מהר לפני ששאר השולחן שם לב)
3. הזרים (תודה. הייתי צריכה מארק גרמני ב2015)
4. המוודאים (השארנו לך מספיק? כמה צריך להוסיף? כמה נהוג?)
5. המדייקים (11 שקלים ושמונים אגורות)
6. המתחרטים (אלה שמחכים כמה דקות שכולם ילכו ומחזירים כמה שקלים לכיס)
7. הפורטים ('את יכולה להביא לי את זה בשקלים?')
8. שונאי השיתוף ('את בטוחה בטוחה בטוחה שהטיפים פה אישיים?')
9. שופכי הארנק (הרבה אגורות, קונדומים, מקל אזניים משומש)
10. הבורחים (אלה שלא משאירים כלום)
11. הקמצנים מטעמים אידאולוגים (אני לא קמצן זה פשוט עקרוני. - ״לא משאירים טיפ כי לדעתנו אנחנו לא בעד זה, אך השירות היה מדהים!״)
12.הדואגים לעתיד: ה20% (+) טיפ משולחן של מבוגרים שחייב לבוא עם השאלה "איזה תואר אתה לומד"?
13.הערבים האנטי ישראלים למלצר ישראלי: 0 שקל טיפ.
14. הנדיבים (נותנים טיפ גבוה מהחשבון)
15. השקרנים!!! (״אנחנו הולכים להוציא כסף בשביל טיפ, כבר חוזרים״ *לא חוזרים*)
16.המפתיעים- אלה שאתה לא מצפה מהם לשקל ומפתיעים בטיפ נדיב
17. העושים טובה- כמה אגורות בתור טיפ. תודה! צדקה!!
18. המכבדים- אלה ששכחו לשים טיפ וחזרו להביא טיפ
19. הדופקים וזורקים - אלה שמריצים אותך כל האירוע ואומרים תדאג לנו נדאג לך ואז מבקשים ממך להביא עוד משו אחרון ובורחים כשאתה נכנס למטבח..
20. הסנטימנטליים- אלה שמשאירים מפית שכתוב עליה "תודה, היה שירות מעולה!" וחצי שקל.
21. האובססיים- אלה שמחכים ולא הולכים עד שתסיימי לקחת את ההזמנה משולחן אחר כדי לתת לך את הטיפ ביד.
22. הגנבים מחכים שתלך ודופקים לך את כל הטיפ
24. הלחוצים (יש לך שם טיפ, ראית? תקחי מהר שלא יגנבו לך)
23. המעגלים למטה
25. החכמולוגים- נותנים טיפ לחיים
26. היעני מגניבים- סיגריה/קונדום/מוצר אחר במקום כסף מזומן
27. נותני התקווה- אל תדאג הטיפ יהיה שווה את זה [אל תצפו...]
28. האומנותיים וחובבי האוריגמי - אלה שמגישים לך שטר בצורת ברבור או כותבים לך: "הפועל זונה" במטבעות של 10 אגורות.
29. הצרפתים. לא צריך לפרט.
30. העצלנים-יש פה כספומט קרוב\בטוח אי אפשר באשראי? לאאאאאאא תלך להוציא יא חבית של חראאא
31. המגזימים- 100% טיפ, נדירים אבל יש גם כאלה 
32. התומכים- מורידים לך מהטיפ שחבר שלהם הביא בטענה שזה יותר מדי.. מה כואב לכם תמותו..
33. המצהירים - אלה שמודיעים לכל השולחן שלא ידאגו והטיפ עליהם ומשאירים הרבה פחות מהמקובל.
34. המתחרטים - אלה שמנסים לעשות רושם של נדיבים ומשאירים טיפ גדול ואח"כ חוזרים ומבקשים חלק ממנו חזרה
35. המתנצלים שאין להם כסף קטן שוב ושוב ושוב ושוב
36. המשחקים אותה נדיבים- מתלהבים שהשאירו טיפ אבל הוא הרבה פחות מהמוקבל




Un artiste... Un talent !!!
Posted by Vidéo délire on Tuesday, September 22, 2015



יום שבת, 26 בספטמבר 2015

משהו קטן על מנזרים, ספרים וקללות






כשאנו חושבים על נזירים, אנו כמעט תמיד מדמיינים נזיר יושב בחדר חשוך המואר בנר, עם כסת דיו ועט נוצה, מעתיק ספרים בחריצות רבה. תהליך העתקת כתבי היד היה קשה ולא בריא. נזיר במאה העשירית התלונן שהוא ״מכהה את העיניים, מכאיב לגב וקושר את החזה לבטן״. בכל מנזר היה סקריפטוריום, חדר שבו מעתיקים ספרים, ליד הספרייה.
עם זאת, מנגוני הגנה מתוחכמים לא היו. כיוון שהיה קל מאוד לגנוב ספרים, שהיו יקרים מפז, הנזירים נזקקו לשיטת הגנה אחרת: קללות. הקללות היו אמורות להרתיע פושעים, ועונשים חמורים הוטלו על גנב שנתפס: מהחרמה ועד הוצאה להורג.
לדוגמה, בתמונה מטה שמקורה בכתב יד הארלי 2798 שבספרייה הבריטית, מופיעה הקללה הבאה:


״מי שייקח את הספר הזה, שייקח אותו המוות, שיטוגן במחבת, שתיקח אותו המחלה הסופנית ושיאחז בו החום; שיישברו אותו על גלגל ושיתלו אותו. אמן.״
כתב יד אחר, שנמצא בספריית הוותיקן, מכיל קללה חצי גרמנית וחצי לטינית:
״ספר זה אינו שייך לאיש מלבדי
הרי בפנים נמצא שם שמי.
אם תגנוב את הספר, אם אף תנסה
אתה מגרונך שלך תיתלה.
ואז נשרים יחוגו מעל
כדי להפוך את עיניך למאכל
וכשתצעק ״איי, איי, אח!״
זכור: הכאב הזה מגיע לך!״

ברוסית יש חרוז ידוע:
"ספר זה שייך לי, לא יברח לאף מקום, מי שייקח אותו בלי רשות, יישאר בלי אף".
Сия книга принадлежит, никуда не убежит, .кто возьмёт её без спросу, тот останется без носу


עבודת הקודש של פעילי בצלם למען זכויות האדם של מחבלים






פעיל בצלם הגיע לביקורת בכלא מגידו כדי לוודא שמדינת ישראל שומרת על זכויות האדם של מי שרוצח אזרחים בדם קר, גם של תינוקות בני כמה שבועות בשנתם על ידי שיסוף הגרון. הסוהר אומר לו
- "תבדוק טוב טוב, רק כדאי שתדע שלא כדאי לך לעבור את הגדר הלבנה ההיא. השער סגור ושישאר סגור מסיבה טובה"
הפעיל משיב - "אני החוקר לזכויות אדם כאן" ועוד מוציא את התג שלו ומנפנף לעיניי הסוהר "אני אעבור את הגדר על אפך ועל חמתך. לי יש תג ואני אחליט לאן להיכנס וללכת, יש מבין?"
הסוהר משך בכתפיו ופנה להמשיך בעבודתו.
הפעיל של בצלם הלך לעבר הגדר. נשמעה לרגע חריקה מהצירים כשהוא פתח את השער ופתאום, רואה הסוהר את הפעיל רץ כמו מטורף. אחריו רודפים עשרות מחבלים עם סכינים מאולתרות, מדושנים ושבעים מארוחה בת 7 מנות ותואר שני במימון המדינה תלוי בשרותים.
הפעיל המשיך לרוץ ברחבי החצר, מזיע כמו מטורף וקורא לסוהר - "תעצרו אותם, תעזרו לי".
הסוהר מבין שהפעיל לא מצליח להשתלט על החברים המחבלים שלו, שרק רוצים לרצוח יהודי כדי לקבל 72 בתולות בגן העדן ולכן, אין לו סיכוי לצאת מזה חי. 
הסוהר רץ לכיוון הגדר הלבנה, מטפס עליה וצועק לחוקר: "התג! תראה להם את התג!"
האסירים הבטחוניים שהורשעו בפיגועים יושבים בכלא הישראלי ומקבלים תנאים מעולים שאסיר רגיל לא מקבל. זה כולל הכנסה של עשרות אלפי שקלים בחודש במימון הרשות הערבית ביהודה ושומרון, ביטוח לאומי, לימודים אקדמיים ועוד. לא רק שהתנאים לא מרתיעים, אלא מעודדים את המחבלים לבצע פיגועים שכוללים אף רצח, מאחר וככל שהנזק חמור יותר, כך המשכורת שהם מקבלים מהרשות הערבית גבוהה יותר.
ככה זה כשהשמאל מעודד פעילות טרור כנגד יהודים וישראלים, מממן אותה ומצנזר אותה בתקשורת. קסטנר עדיין חי. לא בשם זכויות האדם ולא בשם הטוהר ולא בשם היושרה. רק בשם האליל - כ ס ף!! והרבה כסף. כך אפשר להגיע לכזו שנאה בארץ ישראל, ארץ הקודש, ארץ אבותינו!!! המימון מגיע ממדינות אנטישמיות דרך ארגוני שמאל כמו הקרן לישראל חדשה. שימו לב לעובדה הבאה , רוב התורמים הם גופים נוצריים קתולים אדוקים , המלחמה שלהם היא גם כנגד ארגוני צדקה נוצריים התומכים בישראל !!! שנאת אירופה ליהודים נשארה כמו בשנים של השואה. ממש ידעו להסתיר את שנאתם אלינו טוב מאוד צבועים .
מי עוזר להם יהודים ישראלים בארץ שקוראים לעצמם ישראלים אוהבי שלום. מה שמגוחך בכל העסק, ארגוני "זכויות האדם" כביכול בארץ המונים אי אלו קומץ קרובים לצלחת שעשו משנאת ישראל עסק לכל דבר, תוך כדי שהם מרפדים את כיסיהם בדולרים ואירו רבים ומנצלים את תמימותם, שלא לומר טיפשותם של אנשי שמאל שהולכים אחריהם חינם אין כסף בעיניים עצומות. איך אומרים? "פראיירים לא מתים רק מתחלפים". נו איפה הינו כל השנים? למה לא חשפנו את שנאת אירופה ליהודים בארץ ובעולם?  
אלה הימים לבקש סליחה מאנשי כוחות הבטחון, שנשלחים להלחם בתוך מטריקס של רוע וטמטום. תמשיכו להלחם למענם, להחזרת שפיות דעתם של ההזויים שעובדים בשרות הטרור ופועלים להובלת את העם היהודי כצאן לטבח!
יהודים בארץ ישראל תמכו בנאצים בתקופת הישוב. חלקם עבדו בעיתון הארץ וכבר בשנת 1936, נכתב בעיתון שהם רואים להיטלר עתיד מזהיר. למי שתהה אלו דור המייסדים של שלום עכשיו ובצלם ושוברים שתיקה. יהודים שמאלנים עשו דברים לא פחות גרועים מהנאצים, החל מהסזון והאלטלנה וההתעלמות ממצוקת יהודי ברית המועצות והסגידה לסטאלין. 
לפנינו תמונה מפעולה של תנועת הנוער של חאג' אמין אל ח'וסייני שכונתה אל פתחווה או הצופים הנאצים. התנועה הייתה פעילה במתכונת דומה לזו של ההיטלריוגאנד הגרמני בגרמניה הנאצי. איש מבין הפעילים בתמונה איננו יהודי. כולם ערבים. יש לציין שבמקביל לצופים הנאצים של חאג' אמין אל ח'וסייני הייתה גם תנועת היטלר יוגנד של הטמפלרים פה בארץ ישראל המנדטורית והיא אחת הסיבות לזה שהטמפלרים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים גורשו מארץ ישראל המנדטורית. 



יום שישי, 25 בספטמבר 2015

"אל נלך כצאן לטבח!"






...והנה, בתוך עולם כזה, מסימטאות דם וחלאה ההם, עלתה הקריאה: 
מי שהוצא משער הגיטו - לא חזר עוד. כל דרכי הגיסטאפו מובילות לפונאר. ופונאר זה מוות! הפרו את האשליה, המיואשים: ילדיכם, בעליכם, נשיכם - אינם עוד! את כולם רצחו שם. היטלר חושב להשמיד את כל יהודי אירופה. יהודי ליטא נעמדו בתור הראשונים. 


היום לפני 28 שנה (25.09.1987): הלך לעולמו אבא קובנר, משורר עברי, מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה. קובנר היה מראשי חבורת "הנקם", שניסתה לנקום בנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, קצין התרבות של "חטיבת גבעתי" במלחמת העצמאות וממקימי בית התפוצות.
בתמונה: אבא קובנר מעיד במשפט אייכמן.
עד היום, אומות רבות וגורמים שונים, ביניהם ישראלים ויהודים מנסים להוליך שולל את מדינת ישראל ואת היהודים. רצח עם מתרחש במזרח התיכון, אך האש מופנית כנגד יהודים מבלי שהם שפכו דם. אל נלך כצאן לטבח. אנחנו הפליטים האמיתיים. בנו טובחים במטרה להביא להשמדתנו, אם בכח ואם באמצעות הסתה מקומית ובינלאומית. אל תתנו לזה לקרות.











הקריאה 

נוער עברי, אל תאמינו למוליכי השולל. משמונים אלף היהודים בירושלים-דליטא שרדו רק עשרים אלף. לנגד עינינו גזלו את הורינו אחינו ואחיותינו. איה מאות הגברים שגורשו על ידי "החוטפים"? איהם הילדים, הנשים הערומות, שהוצאו בליל הפרובוקציה? לאן הובלו היהודים ביום כיפור? ואיהם אחינו מהגיטו השני?
אל נלך כצאן לטבח!
אמנם חלשים ואין-אונים אנחנו, אך התשובה היחידה לשוחט - התגוננות! אחים, טוב ליפול כלוחמים בני-חורין מלחיות בחסד מרצחים. נתגונן, נתגונן עד נשימתנו האחרונה.

1 בינואר 1942. ווילנא, בגיטו. 


בתקופת השואה, קובנר בתחילה הסתתר עם 16 חברי השומר הצעיר במנזר האחיות הדומיניקניות שבפרברי העיר. לשבע מהנזירות שהסתירו אותו ואת חבריו, בהן אנה בורקובסקה, הוענקו אותות חסידי אומות העולם. תוך זמן קצר שב לעיר והיה עד לאקציה הראשונה ב-2 בספטמבר ולאיסוף היהודים לעבודות כפייה. בתוך ימים אחדים הוקמו בווילנה שני גטאות ובהם רוכזו כל יהודי העיר וקובנר ביניהם. אחר כך המשיך בפעילות מחתרתית במסגרת השומר הצעיר. משאפסו הסיכויים להילחם במרד כללי, יצא אל היערות שבסביבת וילנה והצטרף עם חבריו לתנועת הפרטיזנים היהודיים.
לאחר שנודע לקובנר על רצח העם היהודי, הוא קרא באספת התנועות החלוציות בווילנה בהתכנסות בליל ה-31 בדצמבר 1941 את הכרוז בשם: "אל נלך כצאן לטבח!" "היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, ואולם, התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!".


הייתה זו הפעם הראשונה שבה הועלתה בכתב ההנחה שהאירועים אינם מקריים אלא תולדה של תוכנית כוללת ומרכזית שמקורה בדרגים הגבוהים ביותר של הגרמנים והיא מכוונת כנגד כל יהדות אירופה. בינואר 1942 נמנה קובנר עם מקימי המחתרת הלוחמת שהוקם בגטו, ארגון הפרטיזנים המאוחד פ–פּ–אוֹ (כינויו המחתרתי היה "אוּרי"). לאחר שמפקדו הראשון של הארגון, יצחק ויטנברג, הוסגר לידי הנאצים, התמנה קובנר ביולי 1943 למפקד הארגון. במקביל החל בארגון בריחת צעירים מן הגטו ליערות לצורך חבירה לפרטיזנים. משאפסו הסיכויים להילחם במרד כללי, יצא ב-23 בספטמבר 1943, יום חיסול הגטו, בראש קבוצת צעירים ליערות רודניקי שבקרבת וילנה והצטרף לתנועת הפרטיזנים היהודיים. אמו של קובנר נרצחה בפונאר, במסגרת חיסול הגטו, ביום שבו יצא מן הגטו ליער ואחיו הצעיר מיכאל נהרג בשורות הפרטיזנים הסובייטים.
לאחר המלחמה, היה בין מארגני תנועת "הבריחה", וגם הקים עם חבריו את הארגון "די"ן - דם ישראל נוטר" הנקם". הגיע לארץ ישראל לראשונה באוגוסט 1945 כדי להשיג אמצעי לחימה קטלניים לארגון הנקם, כשבינתיים משמש סגנו יצחק אבידב (רייכמן) כמפקד "הנקם", אך נתפס ונעצר על ידי הבריטים. קובנר ישב - עם שני חבריו למעצר ולמאסר: ידידיה צפריר וחגי אבריאל כמה חודשים במאסר. קודם ישבו בקהיר שבמצרים, ואחר כך הועבר לכלא הקישלה ירושלים ולכלא החדש שבמגרש הרוסים.
קבוצת 'הנקם' או 'דין', אותה הנהיג קובנר, הנה קבוצת פרטיזנים קיצונית שמנתה כ-60 יהודים מקרב הפרטיזנים לשעבר ויהודים אחרים ששרדו את המלחמה. מנהיגות הקבוצה התבססה על פרטיזנים יוצאי המחתרות הציוניות בגטאות מזרח אירופה. הקבוצה הוקמה בלובלין, העיר הפולנית הגדולה הראשונה שנכבשה על ידי הצבא האדום. חוליות של אנשיה הגיעו לגרמניה לערים נירנברג ודכאו במטרה לבצע מעשי נקם מורכבים וקטלניים באוכלוסייה אזרחית נרחבת בגרמניה. כוונתם הייתה להשיג נקמה של ממש בעם הגרמני, לעורר הד בינלאומי רחב, וללמד לקח היסטורי את אויבי העם היהודי בעתיד.
מנהיג הקבוצה והאידאולוג שלה היה אבא קובנר, ממנהיגי הפרטיזנים של גטו וילנה, וכסגנו שימש יצחק (פשה) אבידב. בקבוצה היו חברים גם ויטקה קמפנר (לימים אשתו של קובנר), שמחה (קאז'ק) רותם, אליעזר לידובסקי, בצלאל מיכאלי, יוסף חרמץ, ראובן (רובקה) שניידר ואחרים. אחד מדרכי פעולה הועלו בדיוני הקבוצה הייתה להרעיל את מקורות המים של מספר ערים בגרמניה ולגרום למוות המוני של אזרחים גרמניים. תוכנית זו סוכלה. במהלך נסיון להוציא תוכנית זו לפועל, הוחדרו אנשי הקבוצה למכוני המים של המבורג ונירנברג כעובדים. בתיווך חיים ויצמן וארנסט דוד ברגמן הצליח אבא קובנר להשיג מן האחים אפרים ואהרון קציר רעל כלשהו. הרעל סופק לקובנר ארוז בשפופרות של משחת שיניים ובקופסאות שימורים, ההגנה סיפקה לו מסמכים מזויפים של חייל בבריגדה היהודית, והוא עלה על ספינה בריטית בנמל חיפה.
בדצמבר 1945, כשהתקרבה הספינה לנמל טולון בצרפת, גילו הבריטים (ייתכן שעקב הלשנה של גורמים ציוניים שחששו מהשלכות התוכנית) שתעודותיו של קובנר מזויפות, אולם לפני שנעצר הוא הספיק להטיל לים את הרעל. יש הטוענים כי קובנר וקבוצתו הכשילו בעצמם את התוכנית כי חששו לפגוע בכוחות בעלות הברית בתוך הערים הגרמניות. קובנר נכלא על ידי הבריטים, והפיקוד על הקבוצה עבר לידי סגנו, יצחק (פשה) אבידב. בתום המאסר, ראשית חודש מרס 1946, הצטרף עם קבוצה מחבריו הנוקמים לקיבוץ עין החורש, בו היה חבר עד יום מותו. קובנר הוא מן המשוררים העבריים הגדולים של התקופה. הוא החל בכתיבת שירים ביידיש ושירים קצרים בעברית, שכמה מהם עוד נדפסו לפני ובעת המלחמה, כשהיה בווילנה. בתקופת המאסר שלו במצרים, חל מהפך עמוק בשירתו, והוא החל בכתיבת הפואמות הארוכות שלו, שלימים הפכו לתרומתו העיקרית לשירה העברית של הדור, ולגולת הכותרת של יצירתו.
הפואמה הראשונה שלו, "עד לא אור", 1947, מספרת את סיפורו של הגטו הנצור לפני ההשמדה. הפואמה השנייה שלו, "פרידה מהדרום", 1949, היא סיפורה של חטיבת גבעתי והמלחמה בדרום ישראל במלחמת השחרור. יש החושבים את היצירה הזו לטובה מבין היצירות שכתב.
בראשית שנות החמישים, ניסה את כוחו בכתיבת פרוזה, והוציא לאור שניים מתוך שלושה כרכים מתוכננים של יצירה משולשת גדולה. ספר הפרוזה נקרא "פנים אל פנים", והוא כולל שני כרכים, "שעת האפס" ו"הצומת". הספר הוצא לראשונה בשנת 1953. הספר כבש והסעיר לבבות בו נתגלה קובנר כמעצב רב-יכולת של חוויית מלחמת העצמאות ומתאר מעמיק של נפש הלוחם העברי. הספר שיצא כפרוזה נותן אשליה של ספר היסטורי, אולם הדבר אינו כן והוא פרי יצירתו הדמיונית של קובנר.
שירתו של אבא קובנר לא זכתה להלחנות רבות. המלחינים אריאל הורביץ, מיכאל וולפה, משה וילנסקי ושלמה עומר הלחינו כמה משיריו. יצירות מוזיקליות ארוכות ולא עממיות לשיריו כתבו המלחינים בן ציון אורגד ובנימין ברעם. בשנת 1968 זכה בפרס ברנר, על הפואמה "אחותי הקטנה". בשנת 1970 זכה בפרס ישראל לשירה.
קובנר היה ממייסדי "מורשת", בית עדות על-שם מרדכי אנילביץ', היה יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים, ועיצב את תוכנו של בית התפוצות בתל־אביב. הוא היה הראשון שהגה את רעיון ההנצחה בחיבור נושא השואה לנושא התקומה. עיצב ויצק את הרעיון הזה בתצוגות במוזיאון "משואה לתקומה" שנחנך במעמד ראש הממשלה, לוי אשכול, בקיבוץ יד מרדכי בשנת 1968.
כל כרכי שירתו של קובנר, ששה במספר, יצאו בהוצאת "מוסד ביאליק", בעריכתו של דן מירון. בשנת 2011 הושלמה הוצאת הכרך האחרון, "מן העזבון". על שמו של קובנר נקראו רחובות בערים תל אביב וכפר סבא.
"אל נלך כצאן לטבח!
אמנם חלשים ואין-אונים אנחנו, אך התשובה היחידה לשוחט - התגוננות! אחים, טוב ליפול כלוחמים בני-חורין מלחיות בחסד מרצחים. נתגונן, נתגונן עד נשימתנו האחרונה."




אותו הפתגם ב-16 גרסאות












תרגול קצר לפסיכומטרי:
לאמרה הגרמנית "אם כבר אז כבר" יש 16 חלופות. בהונגרית, למשל, אומרים: "אם כבר אווז, שיהיה שמן". בבנגלית: "אם לצוד, אז קרנף", וגם: "אם לגנוב, אז אוצר". ביידיש: אם לאכול חזיר, אז שהשומן יזל מן השפתיים". 'באנגליה : "ממילא תיכנס לבית הסוהר עבור גניבת פני, אז לך גנוב פאונד" (in for a pound).
לאמרה המשנאית "אם אין קמח אין תורה" אפשר למצוא חלופות שונות. בבולגרית ובטורקית אומרים: "דב רעב לא רוקד". ברוסית: "בטן רעבה היא חירשת ללמידה". יש גם ביטוי הפוך: "בטן מלאה חירשת ללמידה" (במובן ש: מי שלא נזקק לכלום, לא שואף להגיע למשהו חדש / להתקדם). בשוודית: "חתיכת לחם בכיס עדיפה על נוצה בכובע" .
לאמרה התנ"כית "טובים השניים מן האחד" יש גרסה בשפת האוסה שבצפון ניגריה: "אצבע אחת לא יכולה לסלק כינה מהראש", ובסינית: "שלושה סנדלרים שווים לקואו מין (חכם סיני קדום) אחד".
הפתגם הידוע "ברומא התנהג כרומאי" זוכה לגרסאות גיאוגרפיות מגוונות. בסוואהילית אומרים: "כשאתה מסתובב בין אנשים שתומי עין, עצום עין אחת". בצרפתית: "כשנמצאים בין זאבים צריך ליילל". אגב, לפתגם גם גרסה ארמית מן המדרש: "אזלת לקרתא, הלך בנימוסיה", ובעברית: "באת לעיר, נהג כמנהגה".
ומה אומרים העמים על הפתגם התלמודי "אין הנחתום מעיד על עיסתו"? בלדינו נמצא גרסה מקאברית: "התפאר הדובדבן, עד שנתמלא תולעים". באנגלית: "אל תנשוף בחצוצרה של עצמך", ובתאית פתגם סתום במקצת: "כשהכלב עושה את צרכיו, אף אחד לא מרים לו את הזנב".
"ברוב חובלים תטבענה הספינות". בבולגרית אומרים: "עם הרבה סבתות, התינוק יצא חלשלוש". בטורקית נאמר: "בכפר שיש יותר מדי תרנגולים, הבוקר מגיע באיחור". ובספרדית, פשוט: "הרבה ידיים בצלחת עושות בלגן אחד גדול".
ברוסית: "מרוב מטפלות התינוק איבד עין"
"זה כמו סינית בשבילי" - בפינית: "זה כמו עברית בשבילי" (תודה לרון שבתאי). מסתבר שגם בצרפתית.
. "הנכווה ברותחין נזהר בצוננין" - בתורכית: "הנכווה מחלב חם נושף על היוגורט"
"התפוח לא נופל רחוק מהעץ" - בערבית: "בנו של הברווז - שוחה" .
"מים שקטים חודרים עמוק" ברוסית: "מכות חלשות מפילות עצי אלון". באיטלקית: "מי שהולך לאט מגיע הרחק" (תודה לאהרון מלאכי). וגם ברוסית "מים שקטים משייפים אבנים"
"החנות שלך פתוחה" - בגרמנית: "האורווה פתוחה והסוסים בורחים"
"בשבילי זה כמו סינית" - בגרמנית: "בשבילי זה ספרדית" (Mir ist das spanisch) .
״להתפרץ לדלת פתוחה״ - באנגלית: ״להטיף למקהלה״, (preaching to the choir).
״לעשות חור בראש״ - בצרפתית ״לשבור את האוזניים״.
"אל יתהלל חוגר כמפתח" - ברוסית: "אל תגיד "הופ" לפני שקפצת".
״מה אני, עז ?״ - באנגלית: "מה אני, כבד קצוץ ?״
"סיפורי סבתא" –: סיפורי אישה זקנה (בלטינית fabellae aniles)
"ספר לסבתא" - ממדרש בראשית רבא "לך ספר את זה לאמא שלך" (זיל את גלוג לאמך).
"שמחת זקנתי" - ביידיש: "דאגת הסבתא שלי" (דאגה פון מיין בּוֹבֶּה).
"תרופות סבתא" - במרוקאית " דרכה של הסבתא" (טרֶק לָאלָה שפירושו, שיטה שעבר זמנה).
"הכבשה שחורה" - באנגלית, גרמנית וצרפתית: "הבהמה השחורה".
"מצא מין את מינו" - באיטלקית: "אלוהים בורא אותם והם מתחברים יחד".
..............................בערבית: "עופות מאותו זוג, מתחברים".
..............................ברוסית: "שני מגפיים, זוג".
''עשיר כקורח'' או ''עשיר כמו רוטשילד'' - האמריקנים אומרים: ''עשיר כמו רוקפלר''.
''על חשבון הברון'' - באנגליה: "על חשבון הוד מלכותה'' (At her Majesty's expense).
''סערה בכוס מים'' - באנגליה: ''סערה בכוס תה''.
''רוקד על כמה חתונות'' - "יותר מדי כדורים עפים באוויר" (Too many balls in the air).
''תסמונת הש.ג'' - באנגליה: "הפרצוף הנמוך ביותר בפסל הטוטם", זה שכולם דורכים עליו (low man on the totem pole).
''לתפוס טרמפ'' - באנגליה: "לקחת מישהו שק קמח'' (Ride piggyback on).
''חכם לאחר מעשה" - "Be a monday morning quarterback" המתייחס למי שמנתח את מהלכי משחק הפוטבול של יום ראשון.
''לא הוגן'' (''לא פייר'') - באנגלית: ''No cricket''.
''ג'וק בראש - באנגלית: ''יש לו דבורה בכובע''.
''קוף אחרי בן אדם'' - באנגליה: ''Copy cat''.
''רץ לספר לחבר'ה'' - באנגלית: ''Kiss and tell''.
''קוצים בתחת'' - באנגליה: ''נמלים במכנסיים''.
"מוכר קרח לאסקימוסים" - באנגליה: "מוביל פחם לניוקסל".
''עשה לילות כימים" - באנגליה: "כילה את שמן המאור של חצות" (Burn the midnight oil).
''עבד כי ימלוך'' - באנגליה: "קבצן על סוס" (Beggar on horseback).
''נכנס יין יצא סוד'' - בלטינית: "האמת מצויה ביין" (In vino veritas).
''נותנים לו אצבע והוא רוצה את כל היד'' - באנגליה: "תן לה אינצ' והיא תקח מייל" (give her an inch and she will take a mile).

תיאור מצב מזג אויר: בעברית "גשם זלעפות" בערבית "גשם קופים" באנגלית "יורד-גשם חתולים וכלבים" (It's raining cats and dogs) בצרפתית "יורד-גשם חבלים/מיתרים" (Il pleut des cordes) (רשמתי יורד-גשם, כי בשתי השפות יש פועל נפרד שאומר את זה..) ברוסית "יורד (גשם) כמו מתוך דלי" (Льёт как из ведра

I love Rock n roll - Joan jett The Blackhearts














I saw him dancing there by the record machine
I knew he must have been about seventeen
The beat was going strong
Playing my favorite song
And I could tell it wouldn't be long till he was with me, yeah me
And I could tell it wouldn't be long till he was with me, yeah me

Singing, I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with me
Ow!
He smiled, so I got up and asked for his name
But that don't matter, he said, 'cause it's all the same
He said, "Can I take you home
Where we can be alone?"
And next we were moving on, he was with me, yeah me
Next we were moving on, he was with me, yeah me
Singing, I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with me
Ow!
He said, "Can I take you home
Where we can be alone?"
Next we're moving on, he was with me, yeah me
And we'll be moving on and singing that same old song, yeah with me
Singing I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with me
I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with
I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with
I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with
I love rock and roll
So put another dime in the jukebox, baby
I love rock and roll
So come and take your time and dance with me












משפטי הפתיחה הכי הזויים שמלצריות [וגם מלצרים] מקבלים מלקוחות



קינוח כאן או אצלי?!

****

מלצר: "להביא לך עוד משהו?"
לקוח: "תלוי כמה אתה עולה"

****

בהמשך לסטנדרט של עוד משהו? -אותך אצלי בבית, או שאר חלקים מהגוף של המלצרית לצורך העניין, שכל פעם עושה להקיא קצת בפה.

***

יש את הנועז של החיים בסרט שמודיעים לך שזכית היום באושר הצרוף של לכתוב להם את המספר שלך על הקבלה, כאן ועכשיו. (תודה באמת)


***

יש את הביישנים שבוהים שעה, הולכים וחוזרים עשר אלף פעם ובסוף לא תמיד מצליחים להוציא מהפה, שהם הזן החביב עליי, אם כי קצת קריפי כל הנעיצות מבט האלו. את אף פעם לא יודעת אם הם מתכננים לבשל אותך לארוחת ערב או להזמין אותך לצאת.

****

יש את אלו שמשאירים פרטים על הקבלה.

***

הכי מטריד שלי, ללא ספק היה האחד שביקש לשמור לעצמו חתיכות מהתלתלים שלי. זה מדהים כמה פסיכופטים מתנקזים אצלי במשמרות

****

"אז איך החזה שלכם?" ומתסכל לי על החזה


***

אני במארחת, הוא מתקשר למסעדה.. ״את רוצה להיות חברה שלי?״
לי כמובן אין מושג מי מדבר אז אני שואלת מי זה?
ואז הבבון אומר סתכלי סתכלי שמאלה ומנופף לי כאילו יש לו כינים בשחי.

****

לקוח מזמין שיפודי לבבות. בפינוי המלצר שואל:
"אפשר לפנות לך את זה?"
לקוח: "כן, ואתה יכול לקחת גם את הלב שלי" המלצר ביקש שיחליפו אותו עד שיילך

***

לא לקוח אבל..."סליחה איפה זה רחוב 'את יפה'?"

****

זה מזכיר לי שמישהו פעם אמר לחברה שלי ״סליחה? איך אני מגיע לצומת ליבך?״

***

ובמקרה אחר פעם עצרו אותי ואת חברה באמצע הרחוב ״סליחה? אפשר הכוונה?״ שאלנו לאן, ענו לנו ״ללב שלכן״.

***

תגידי אבא שלך מלצר?

****

מלצרית: אין תרצה את הביצים?
 -קשות, אבל שעדיין יהיה לך נעים לגעת
אחר כך הוא שאל מה אפשר להוסיף לחביתה
-  עניתי שבצל,עשבי תיבול ונימוס זה בלי תוספת תשלום

***

הציע לי נישואים עם טבעת בצל. מקסים

***

אין ספור פעמים שתיירים מזמינים לצאת/לשתות איתם

***


אין כמו הסטנדרטי והאהוב "מה תרצי להזמין?"
"אותך", על גרסאתיו. כאילו הפעם זה בטוח יעבוד


***


סליחה איפה זה רחוב "בין שדייך״ 3?

***

״רצית משהו? ״
״אותך. כאן לידי.״

***

"תרצו להזמין?"
"אפשר להזמין אותך?"

***

״קוראים לך זרת? כי בא לי לדפוק אותך על כל הרהיטים בבית״

***

אני: אתה לוקח או יושב?
 -מה תרצי? שאקח או שאשב? (חיוך אנסי מרוח על פניו) וממשיך אז אני מבין שאת הפרגית היחידה פה (מסעדה חלבית) את גם בתפריט? (בדיחה שמיצתה את עצמה מעל ומעבר)

***

"תרצו עוד משהו?" 
"כן, אותך. את חוקית?"

***

את מחפשת חתן??

****

שני בנים ערסים שיכורים.
מארחת: ״תרצו בפנים או בחוץ?״
-״אני תמיד מעדיף לגמור בפנים״ (בפרצוף מרוצה מעצמו מחייך לחבר שלו)
מארחת: ״וחבר שלך מרשה לך?״

***

בסוף הארוחה שולחן של 3 בנות בסביבות גיל ה35 שאלו את המלצר כמה יעלה להן לארוז אותו ביחד עם הקינוח

***

מלצרית -" אפשר לקחת (לפנות) עוד משהו?"
לקוח -"קחי אותי"

***

אורח זקן במסעדה של מלון שם למלצר 100 שקל בכיס ואומר "אני בחדר 904 אני מחכה לך"
המלצר בלב: פאק 100 שקל ואומר לו כן כן.
לא רואה אותו יותר

***

״אני אקח כוס קאווה ואת המספר שלך״

****

"אם אני אקנה לך משקה יקר במועדון, תזכרי אותי?"

****

לקוח: את פנויה?
 מלצרית: כן מה תרצה להזמין
 לקוח: אותך ..... 
 סליחה בדיוק נגמר לנו

****

״אתה יכול לארוז לי את זה..״  
״לצערי לא.. אסור להוציא אוכל מהאולם״  
״חבל...שנייה ומלצרים אפשר?״


***

"תרצו אולי להזמין קינוח ? "
"רק אם הוא מתוק כמוך ."

***

מגיש תפריט ושואל : עוד משהו ?
היא: פול בודי מסאג׳ !

****

המלצר שופך יין בטעות ואומר : שנייה מביא מפיות , נורא מצטער
היא : תנגב עם החולצה שלך במילא יותר יפה לך בלי ...

***

מלצר: מה תרצי להזמין ?
היא: סקס און דה ביץ׳
מלצר:אוקיי כמה דקות אני אביא לך !
אחרי דקה עובר לידה.
היא : נו אתה בא ?
מלצר: לאיפה בא ? היא: לים כאילו דא !

***

היא : אני רוצה אוכל ב-T.A
מלצר: אוקיי מה בא לך ?
היא : בכנות אני אקח אותך ואולי את החמוד ההוא שם !
( עוברת ללחישה ) יש לו גדול נראה לך ?
( שוק טוטאלי )

***

מלצרית: ״שלום תרצו להזמין?״
לקוח מטומטם: ״למה את לא מחייכת? מה קיבלת בטוסיק?״

***

לקוח: אפשר להזמין עוד משהו?
אני: כן מה תרצה? 
לקוח: אותך לסיגריה של אחרי במיטה שלי

***

מישהו בן 50 בא בשיא הביטחון שלו ״היית יוצאת איתי?״ ובשאר הערב ניסה להשיג את המספר שלי (הייתי בת 17.)

***

שולחן של 3 גברים
מלצרית: הכל בסדר? צריכים משהו?
גבר א: כן, את המספר שלך
מלצרית: מה? לא הבנתי (לא שמעתי מה הוא אמר)
-גבר ב: סתם הוא רצה להזמין עוגת גבינה אבל לא נעים לו

***

"למונענע בר?״
״ ואו זה ניראה מדהים״
״כן זה טעים״
״התכוונתי אלייך אבל גם הלימונדה ברד ניראה טוב״


ולסיום:





Mujeres divinas!
Posted by Luis García Postigo on Thursday, March 19, 2015